ואכלת ושבעת וברכת - מעלת הברכות

י"ג אב תשפ"ה | 07/08/2025 | 13:43

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"

(דברים פרק ח' פסוק י')

אם תיזהר במאה ברכות בכל יום בכוונה תהיה בריא

בספר עלינו לשבח (כאן) כתב, שכאשר היה אצל האדמו"ר מביאלה, סיפר לו הרב שפעם אחת נכנס אצל סבו יהודי אחד שחלה לא עליכם במחלת השחפת, ובימים ההם לא היתה לה תרופה, ועל כן בכה מאד על מר גורלו. לפתע פנה אליו הרבי ואמר לו, אתה רוצה להיות בריא, יש לי עיצה, תיזהר במאה ברכות בכל יום בכוונה, ותהיה בריא. לכשהסכים, אמר לו הרב, עמוד על רגליך ותקבל עליך לעשות כן, וכך היה. הרב הביא יין שרף חזק, ואמר לו, בבקשה ממך תשתה את זה ותברך בכוונה גדולה. ואף שידוע שיין שרף מזיק מאד למחלה זו, האמין באמונת חכמים ובירך בכוונה ונעשה בריא, וכל זה היות וקיבל עליו לברך ברכת המזון וכל המאה ברכות בכל יום בכוונה גדולה.

הרה"ג ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היה אומר (שומר אמת עמ' כ"ה אות י'), שבעת צרה ליעקב, צריך להתחזק מאד במאה ברכות. ע"ש. ולפי דבריו למדנו שמי שיכול להתחזק ומתרפה, הרי הוא שופך דמים, ועובר על "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז).

ועל זה דרשו רבותינו בגמרא (מנחות מג:) על הפסוק (דברים י, יב) שבהמשך פרשתנו, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה. דהיינו שהקב"ה נתן לנו חיים, ומה מבקש מאתנו, מאה ברכות, ואנחנו נסרב לו?!

בכח הברכות לפתוח שערי ברכה ולסתום המקטרגים

הגאון ר' שמשון פינקוס זצ"ל (הובאה שיחתו בספר ברכת איתן, שושן אחרי הפתיחה) היה אומר, כאשר דוד המלך ראה שמלאך המוות משתולל רחמנא ליצלן ויש עידנא דריתחא נוראה, וצריכים לעצור את המגיפה מיד, מה עשה? פעולת ההצלה המהירה ביותר היא אמירת מאה ברכות בכוונה בכל יום (במדבר רבה פרשה י"ח סי' י"א), שעל ידיהן מגיעים לקירבה וחיבה לאבינו שבשמים, והיינו שבכוחם של הברכות לפתוח שערי ברכה ולסתום פה המקטרגים.

ולכן בשעה שישראל צדיקים [הוי אומר משלימים למנין צדי"ק] ומברכין את מאה הברכות בכל יום כהוגן, מיד באותה שעה מתמלאים כולם בכל טוב.

מעלת הזהירות בברכות הנהנין

ידוע מה שכתב רש"י בריש פרשתנו "עקב תשמעון", אלו מצוות שאדם דש בעקביו. דהיינו אם תהיו זהירים גם במצוות שאדם דש בעקביו תזכו לברכות הכתובות בפרשתנו. אחד הדברים "שאדם דש בעקביו" הוא הזהירות בברכות הנהנין בברכה ראשונה ואחרונה. "תשמעון" מלשון לקבל ולהבין את חומר הדבר, לקבל ללכת בדרך זו לברך היטב ולהזהר שלא לאבד שום ברכה.

והעיד רבנו חיים ויטאל בשער רוח הקודש (דף י"א ע"א) בשם רבנו האר"י ז"ל, כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה בכוונתו וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידי הברכות מתבטל כח אותן הקליפות הנאחזות במאכלים החמריים ומתדבקים באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה, מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה, ועל ידי כך הוא מוריד שפע לעולם, והקדוש ברוך הוא רושם את המכוון בברכתו בספר הזיכרונות. מה גם שהמברך בכוונה נעשה שותף למעשה בראשית. ומשום כך יש דמיון בין לעיסת האדם בשיניו למעשה בראשית, שהרי יש לאדם ל"ב שינים, ובמעשה בראשית כתוב גם ל"ב פעמים אלהי"ם, ללמדנו שמי שמברך את הברכות, נעשה שותף למעשה בראשית. וסיים רבנו חיים ויטאל שהאר"י ז"ל הזהירו מאד על כך.

אם ילמד האדם הלכות ברכות אזי בנקל ינצל מאיסור ברכה לבטלה

היות וברכות הנהנין יש להן חשיבות מיוחדת העומדת ברומו של עולם, ומה גם שעל ידי הברכה על הפרי, נתקנת הנשמה המגולגלת באותו הפרי, כמו שביום הכיפורים ביקשנו מהשם יתברך שימחול ויסלח "על חטאים שאנחנו חייבים עליהם גלגול בדומם וצומח וחי בלתי מדבר וחי מדבר". ועוד אמרו רבותינו (ילקוט שמעוני תהלים רמז תרצ"ו, ועיין ברכות לה.) שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה בקדשי שמים.

על כן מן הראוי שכל אדם יהיה בקי בהלכות ברכות ואם ילמד האדם הלכות ברכות אזי בנקל ינצל מאיסור ברכה לבטלה.

הנשמה המגולגלת בפרי באה אל תיקונה על ידי הברכה

מו"ר רבי יהודה פתיה זצ"ל בס' מנחת יהודה (הרוחות מספרות) הביא מעשה באישה שמצאה תמר ובטעות ברכה עליו בורא פרי האדמה, במקום בורא פרי העץ, וכשעלתה על יצועה ראתה בחלומה זקן אחד שהודה לה על שגאלה את נפשו, אף על פי שעדיין לא הגיע לתיקונו, ותיקץ והנה חלום. כשסיפרה לרבי יהודה זיע"א את המעשה והחלום, פתר את חלומה ואמר לה, אם היית מברכת את הברכה הראויה, הנשמה המגולגלת בפרי היתה באה אל תיקונה.

ובספר המידות (ערך פחד אות יד) וכן בספר כף החיים (סי' רב ס"ק מז) כתוב שמי שאינו נזהר בברכת הנהנין, בברכה הראשונה שקודם האכילה, ובברכה אחרונה שבסוף האכילה, פחדים באים עליו.

לחלק את הברכה לשלשה חלקים

ומרן ראש הישיבה ר' יהודה צדקה זצ''ל היה רגיל בכל הזדמנות להזכיר את החשיבות המיוחדת של הברכות, ונשא קל וחומר, ומה כשאדם קונה חליפה, בודק וממשש האם החליפה מתאימה לו, על אחת כמה וכמה שצריך האדם לבדוק את עצמו, כיצד היתה ברכתו, הטובה היא או לא, האם ברכתו נשמעה מילה במילה מבלי להשמיט אותיות או לא, ועוד ועוד. ומשום כך היה מציע לחלק הברכה שמברך לשלשה חלקים: ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו וכדו', ועל ידי כך ברכתו תעשה בכוונה טובה.

והרב בעל קול ששון זצ"ל היה אומר על הפסוק (תהלים קמה, א) "ארוממך אלהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד". תחילה "ארוממך", יחשוב ברוממותו יתברך, ואחר כך "ואברכה" יברך הברכה.

וכתב בס' חיי אדם (כלל ה' סימן י"ד) שלא יתחיל אדם לברך עד שידע בלבו מהי הברכה שהוא צריך לברך, כגון אם צריך לברך ברכת בורא פרי העץ לא יאמר במקומו בורא פרי האדמה.

סך כל הברכות הנאמרות על ידי האדם בשבעים שנותיו, מגיע לכדי שני מליון וחצי

הגאון מו"ר הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל עשה חשבון, שסך כל הברכות הנאמרות על ידי האדם בשבעים שנותיו, מגיע לכדי שני מליון וחצי ברכות!!! כשיבוא האדם לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותיו עלי אדמות, יתברר לו שמכל הסך העצום של הברכות נשארו לו רק כמה מאות. ובבואו לבית דין של מעלה יבואו עימו קרונות ענקיים ובהם כל מיליוני הברכות שאמר בימי חייו, אך כשיתחילו לבדוק את ברכותיו, ימצא שרק כמה מאות ברכות נאמרו בכוונה הראויה, בשמחה ובדבקות. לכמות כזו של ברכות לא היו צריכים להביא קרונות, די היה בכמה שקיות ניילון.

האם כל תחנוניה של החיטה אינם משכנעים אותך לברך במתינות?

בספר "טובך יביעו" מובא מעשה על הרבנית מבעלז ע"ה, שכאשר ראתה פעם יהודי אחד נוטל פרוסת עוגה ומברך עליה במהירות וללא כוונה, ניגשה אליו, הוכיחה אותו ואמרה לו: הבה נעשה חשבון פשוט, העוגה הזו נעשתה מחיטים, וכשזרעו את החיטה בשדה ביקשה החיטה מהבורא יתברך שתוכל לצמוח, ואכן הקב"ה אמר לחיטה גדלי! (בראשית רבה פ' בראשית אות ו', וכן הוא בזוה"ק השמטות ח"א דף רנ"א ע"א) ולאחר שגדלה, נשאה תפילה שכאשר יקצרו אותה שלא תיפול ברוח עם יתר החיטים הנופלות. וכאשר זרו וטחנו אותה היא המשיכה להתחנן לפני בוראה שלא תיפול בפסולת. ולאחר שנעשתה קמח שפכה לבה שתגיע לידיו של יהודי שיפריש חלה, וכך התפללה והתפללה שתזכה להגיע לפיו של יהודי שיברך עליה בכוונה, ואז תזכה אף היא לגרום נחת רוח לאלהיה ולהגיע אל תיקונה.

סיימה הרבנית את דבריה, האם כל התפילות הללו של החיטה שוות בעיניך כקליפת השום? האם תחנוניה אינם משכנעים אותך שלא לחטוף את הברכה?

מעיין שיבש לאחר שבעליו לא הקפיד לברך שהכל ובורא נפשות על המים

מסופר כי במרוקו היה יהודי אחד בעל פונדק דרכים החונה באמצע המדבר, ולו מעיין מים חיים הנובעים ליד הפונדק ומתיקות מימיו היתה נודעת בשערים. על כן, כל עוברי הדרכים היו חונים אצלו לפוש מן הדרך ולהחליף כוח, והיו אוכלים אצלו ושותים מן המים הקרים הבאים על נפש עייפה, וגם קונים צידה לדרך. וכך יהודי זה היה מתפרנס בכבוד.

יום אחד חברו של היהודי, קיבל ירושה, וחיפש מקום טוב להשקיע את כספו, וביודעו שהפונדק מניב רווחים יפים, חמד לקנות את המקום, על כן הציע לבעל הפונדק לקנות את הפונדק בכל מחיר אשר יושת עליו, גם אם רב הוא. בעל הפונדק שהיה ירא שמים, ראה בכך הזדמנות לעזוב את מלאכתו ולשבת להגות בתורה כאשר היה בחפצו משכבר הימים, ועל כן הסכים למכור לו את הפונדק.

ימים חלפו, והפונדק הפסיק להניב רווחים, האנשים הפסיקו לפוקדו, המעיין יבש, והכנסות אין, ועל כן נגרם לחברו הפסד גדול. בצר לו הלך האיש אל בעל האור החיים הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א לשאול ממנו עצה וברכה וסיפר לו קורותיו. שאל אותו האור החיים, האם כשאתה אוכל אתה מברך לפני ואחרי? ענה לו, האמת לא! שאל אותו מה שמך? ענה ששון. אמר לו ששון, אם תקבל עליך לברך כל ברכה בכוונה על כל דבר ודבר לפני ואחרי שאתה אוכל, תראה איזה שפע יהיה לך, ואיזו ברכה תבוא עליך. בעל הפונדק הקודם הוא צדיק, והיה מברך ולומד בפונדק, אתה לא הלכת בדרכיו ולכן המעיין אינו מוכן לתת מים, הן אתה שותה מהמעיין בלי ברכה, וכיצד יתן לך תנובתו? תתחיל לברך, תקבל! כנאמר (ישעיה יב, ג) "ושאבתם מים בששון, בששון ראשי תיבות "בברכות שתים שהכל ובורא נפשות, כשתשאב מים בששון הן ברכות "שהכל ונפשות", אז יהיה לך "מעין של ישועה".

ישמע חכם ויוסיף לקח, כמה חשוב לדקדק בברכות.

במה נכון להיזהר בברכות

יקח את הפרי המשובח בשביל הברכה, כי צריך לברך תחילה על הפירות המשובחים.

וכן צריך לדעת דיני קדימה בברכות, ורבותינו (ברכות מא:) נתנו סימן בפסוק שבפרשתנו (ח, ח) "ארץ" חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון "ארץ" זית שמן ודבש. הפרי הקרוב יותר למילה "ארץ" הוא הקודם בברכה, דהיינו סדר קדימת הברכות הוא: חיטה, זית, שעורה, תמר [הוא "דבש"] גפן, תאנה ורמון.

עוד סימן אחר יש, לפי מספר הגרעינים שיש בפרי. דהיינו בתחילה מברכים מזונות, כסימן שנתנו לקדימה בברכות "מגע אש", שהוא ראשי תיבות, מזונות, גפן, עץ, אדמה שהכל. אחר כך יש להקדים את הזית לפי שלו גרעין אחד בלבד, ולכן הוא הקודם. אומנם גם לתמר יש גרעין אחד, אך היות ויש בו חריץ, לכן הוא נראה כמו שני גרעינים, על כן הוא שני. אחר כך מברכים על הענבים, היות ובכל ענב ישנם שנים שלושה גרעינים. ואחריו התאנה, שלה הרבה גרעינים, והאחרון חביב הוא הרמון שכולו גרעינים.

בנוסף צריך לבדוק היטב את הפירות, שחס ושלום לא יכשל באיסור תולעים, ולא תהיה תחתיו מצוה הבאה בעבירה, וידוע עון התולעים כי רב הוא שעל כל אכילת תולעת חייבים בחמשה לאוין.

כמו כן יש לאחוז את הפרי ביד ימין.

ועל ידי זה בעזרת השם תהיה ברכה ושפע גדול, ה' יזכנו לשנה פוריה בגשמי ברכה, פירות טובים, בנים צדיקים, אתרוג מהודר, ולביאת גואל צדק ובנין בית המקדש, במהרה בימינו. אמן.