מאמרי הזוהר הקדוש פרשת נשא

א סיון תשפ"ה | 28/05/2025 | 20:17

מבאר והולך בחוזק ועוצם ברכת הכהנים והשפע הנשפע בעת הזאת ובסדר הנהגת הכהנים בעת הברכה

תכלית הכהנים ליקרא חסידים ובכך הם ממשיכים חסדים למלכות וברכות לעם ישראל

נשא דף קמה:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמוֹר לָהֶם: אָמַר רִבִּי יִצְחָק בא לפרש הטעם מדוע כהן שלא נשא אשה אסור בעבודת ביהמ"ק, מִשּׁוּם דְּלֵית שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא, בְּמַאן דְּלָא אִנְּסִיב לפי שאין השכינה שורה במי שלא נשא אשה, וְכָהֲנֵי בַּעְיָין יַתִּיר מִכָּל שְׁאָר עַמָּא, לְאַשְׁרְיָיא בְהוּ שְׁכִינְתָּא והכהנים צריכים יותר מכל שאר העם שתשרה בהם השכינה. כי סתם ישראל, עבודתו ומצותיו עושות תקון הגם שלא נשא אשה, אבל כהן אסור בעבודת המקדש אם לא נשא אשה, מפני שתכלית עבודתו היא לייחד קב"ה ושכינתיה, ואם לא נשא אשה שאז אין השכינה שורה עמו, איך שייך לייחדה עם ז"א. וְכֵיוָן דְּשָׁרַת בְּהוּ שְׁכִינְתָּא, שַׁרְיָא בְהוּ חֶסֶד, וְאִקְּרוּן חֲסִידִים וכיון שהשכינה שורה בהם על ידי שנשאו אשה, שורה בהם החסד שהוא עיקר מדתם שעל ידי החסד יוכלו לייחד למעלה, ונקראים חסידים. וּבַעְיָין לְבָרְכָא עַמָּא לכן הם צריכים לברך את העם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב, (תהלים קמה, י) וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה והיינו יברכו כ"ה שהם ממשיכים ברכות למלכות הנקראת כ"ה וממנה נמשכות הברכות לישראל. וּכְתִיב וכתוב, (דברים לג, ח) תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ הרי שהכהן נקרא ג"כ חסיד. וּמִשּׁוּם דְּכָהֲנָא אִקְּרֵי חָסִיד, בָּעֵי לְבָרְכָא ולפי שהכהן נקרא חסיד, לכן הוא צריך לברך את העם. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב ולכן כתוב, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ. מַאי טַעְמָא מהו הטעם שהכהנים יכולים להמשיך ברכות למלכות. מִשּׁוּם דְּאִקְּרוּן חֲסִידִים, וּכְתִיב וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה לפי שהם נקראים חסידים, וכתוב יברכוכ"ה דהיינו יברכו כ"ה, ולכן הם המושכים את השפע מחסד אל המלכות [א].

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם ומפרש כֹּה תְבָרְכוּ היינו, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. כֹּה תְבָרְכוּ היינו, בְּיִרְאָה. כֹּה תְבָרְכוּ היינו, בַּעֲנָוָה כי המלכות הנקראת כה נקראת לשון הקדש, ויש בה יראה וענוה.

הכהנים צריכים להמשיך ולברך את ישראל מן המלכות הנקראת כה וזה שאמר "כה תברכו"

אָמַר רִבִּי אַבָּא מה שכתוב, כֹּה תְבָרְכוּ, תַּאנָא, הַאי צֶדֶ"ק אִתְקְרֵי כֹ"ה למדנו, כי זה הצדק שהיא המלכות נקראת כ"ה, (כנגד כ"ה אותיות שבפסוק ישא ה', וכנגד שם כ"ב והג' פסוקים דברכת כהנים, כמבואר בשעה"כ בדרוש ה' דברכת כהנים דף מא ע"א), דְּכָל דִּינִין מִתְּעָרִין מִכֹּ"ה (נ"א מִנֵיהּ) שכל הדינים והעונשים על הרשעים מתעוררים ממנה, וְהַיְינוּ דְּאָמַר וזה שאמר רִבִּי אֶלְעָזָר לפרש את הנאמר בפסוק (במדבר יא, לג) ויך ה' בעם מכה רבה מאוד. ושואל, מַהוּ מַכָּה (ס"א דְכֹּה) רַבָּה למה נקרא מכה רבה, ומשיב כְּלוֹמַר, מַכָּה מִן כֹּה מכ"ה הוא נוטריקון מן כ"ה. כלומר, שהמכה באה ממדת כ"ה שהיא המלכות. וּכְתִיב (שמות ז, טז) וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּ"ה, כְּמָה דְּאַגְזִים מֹשֶׁה כמו שהפחיד משה את פרעה, והנה לא שמעת, עד שתקבל עוד מכה אחרת ממדת "כה". וּכְתִיב (שם ז, יז) בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה כלומר על ידי מדת זאת שהיא המלכות, תדע שאני ה'. וְכֹלָא חַד וכל שני הכינויים הם אחד שהם במלכות, ומ"מ כל כנוי הוא בבחינה אחרת, וּכְתִיב וכתוב, (שמות ז, כג) וְלֹא (דף קמו ע"א) שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, דִּזְמִינָא לְחָרְבָא אַרְעֵיהּ היינו שפרעה לא שת אל לבו שזאת שהיא המלכות, היא מוכנה ומזומנת להחריב את ארצו.

הכהנים ממתקים את המלכות קודם לברכה

וּמֵהַאי כֹּ"ה מִתְּעָרִין דִּינִין ומזו ה"כה" שהיא המלכות מתעוררים הדינים, היינו כל זמן שלא נמתקו דיניה. וּמִדְּאִתְחַבָּר עִמַּהּ חֶסֶד, אִתְבַּסְּמַת אבל משנתחבר עמה החסד שהוא ז"א, היא מתבשמת ונמתקת מהדינים שבה. וּבְגִין כַּךְ, אִתְמְסַר דָּא לַכֹּהֵן, דְּאָתֵי מֵחֶסֶד, בְּגִין דְּתִתְבָּרֵךְ וְתִתְבַּסַּם כֹּ"ה ולכך נמסרה ברכת כהנים לכהן שבא מצד החסד, כדי שתתברך ותתמתק זו הכ"ה שהיא המלכות, כלומר שתתברך אחר המיתוק, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב כֹּה תְבָרְכוּ, כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב דְּהַאי כֹּה אִשְׁתְּכָחַת בְּדִינִין, תְּבַסְּמוּן לַהּ, וּתְבָרְכוּן לַהּ כלומר אף על פי שזו הכ"ה נמצאת בדינים, עם כל זה תמתיקו דיניה ותברכו אותה, דִּכְתִּיב שכתוב כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פירוש תְּבָרְכוּ בְּהַאי חֶסֶד לְכֹ"ה, וּתְבַסְּמוּן לַהּ לְקִבְלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל תברכו בחסד הזה את ה"כה", כלומר שתמשיכו לה את הברכות מז"א הנקרא חסד, כי הכל נעשה ע"י ברכת כהנים, ועי"ז תמתיקו אותה בשביל שתשפיע ברכות לישראל, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בַּהּ דִּינִין כדי שלא ימצאו בה דינים לישראל ח"ו. הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שאת מדת "כה" תברכו ותמתיקו אותה בשביל בני ישראל כדי שתשפיע להם חסד ורחמים.

מבאר מדוע נאמר אמור בלשון יחיד ולא אמרו בלשון רבים

אִמְרוּ לֹא כְתִיב והנה, כתוב בפסוק אמור להם. ושואל, דלכאורה צריך לומר אמרו בלשון רבים ולא כתוב כך, אֵלָא אָמוֹר בלשון יחיד, ובלשון הווה, שמורה על האמירה שאינה יוצאת לאחרים, אלא שמעלימים הדברים בלבם, לְאַפָּקָא, מִשֶּׁרָבּוּ הַפָּרִיצִים, דְּלָא מְפַרְסְמִין מִלָּה וזה בא להוציא כי משרבו הפריצים אין מפרסמים את השם המפורש, דְּהָא לָא אִתְפַּקְּדוּ לְפַרְסְמָא שְׁמָא כי לא נצטוו הכהנים לפרסם את השם, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב וזה משמע ממה שכתוב אָמוֹר לָהֶם. אָמוֹר סְתָם היינו אמור סתם אמור את ברכת הכהנים בלי להזכיר את השם המפורש.

דָּבָר  אַחֵר פירוש אחר על מה שכתוב  אָמוֹר להם, ושואל כֵּיוָן דִּכְתִּיב כֹּה תְבָרְכוּ בלשון ציווי, אַמַּאי לָא כְתִיב תֹּאמְרוּ להם ג"כ בלשון ציווי, ומשיב אֵלָא תָּנֵי רִבִּי יְהוּדָה, אָמוֹר לָהֶם. זָכוּ, לָהֶם, לֹא זָכוּ, אָמוֹר סְתָם אלא למד רבי יהודה כי מה שכתוב אמור להם בלשון הוה, ולא נצטוו לגלות את שם המפורש בכל פעם, אם זכו מגלים להם את השם המפורש, לא זכו, אמור סתם את ברכת כהנים בלי להזכיר את השם המפורש.

בשעת ברכת כהנים כל הספירות מתברכות מלמעלה ללמטה וממשיכים השפע לכלל העולמות

שם דף קמו.

תַּאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּשָׁעֲתָא דְכָהֲנָא דִלְתַּתָּא קָם וּפָרִיס יְדוֹי למדנו, אמר רבי יהודה בשעה שהכהן שלמטה קם ופורש את ידיו לברך את ישראל, אז, כָּל כִּתְרִין קַדִּישִׁין דִּלְעֵילָא מִתְּעָרִין, וּמִתְתַּקְּנִין לְאִתְבָּרְכָא כל הספירות הקדושות שלמעלה, דהיינו של ז"א ונוקביה מתעוררות ונתקנות לקבל את הברכות, וְנָהֲרִין מֵעוּמְקָא דְבֵירָא, דְּאִתְמְשָׁךְ לְהוּ מֵהַהוּא עוּמְקָא דְנָפַק תָּדִיר, וְלָא פָסִיק בִּרְכָאן ומאירות מעומק הבאר שהוא היסוד דאימא, שנמשך להם מעומק שהוא היסוד דאבא, שיוצא תמיד ולא נפסקות ממנו הברכות לעולם, כי שורש הברכות נמשכות להם מיסוד דאבא, דְּנָבְעִין מַבּוּעִין לְכֻלְּהוּ עָלְמִין שהב' יסודות דאו"א נובעים מבועים לכל העולמות וּמִתְבָּרְכָן וּמִתְשַׁקְיָין מְכֻּלְּהוּ ומתברכים ומושקים מכולם, כי כל העולמות מקבלים שפע הברכות והשקאתם של או"א על ידי כל הספירות דזו"ן.

בריבוי האור בברכת כהנים נעשה הייחוד העליון

וְתַאנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא ולמדנו, כי בזמן ההוא של נשיאת כפים, לְחִישׁוּתָא וּשְׁתִּיקוּתָא הֲוֵי בְּכָל עָלְמִין שתיקה ושקט נמצאת בכל העולמות, כי על ידי רבוי האור של ברכת כהנים נעשה יחוד העליון שהוא בשתיקה. לְמֶלֶךְ דְּבָעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְמַטְרוֹנִיתָא משל למלך שרוצה להתחבר עם המלכה, וּבָעֵי לְמֵעַאל לַהּ בִּלְחִישׁוּ ורצה לבא אליה בחשאי, וְכָל שַׁמָּשִׁין מִתְּעָרִין בְּהַהוּא זִמְנָא וּמִתְלַחֲשִׁין, הָא מַלְכָּא אָתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְמַטְרוֹנִיתָא אז כל המשמשים מתעוררים בזמן ההוא ומתלחשים ואומרים הרי המלך בא להתחבר עם המלכה. מַאן מַטְרוֹנִיתָא, דָּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל ומפרש מי היא המלכה שעמה נעשה היחוד העליון, ואמר זו היא כנסת ישראל שהיא השכינה. ומקשה עוד מַאן כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל סְתָם על איזו שכינה נאמר, האם הכונה לרחל או ללאה, שהרי שתיהן נקראות כנסת ישראל, ומתרץ שנאמר על שתיהם.

בשעת הברכה צריכים הכהנים להרים יד ימין על שמאל להגביר החסדים

תַּאנָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כֹּהֵן בָּעֵי לְזַקְּפָא יַמִּינָא עַל שְׂמָאלָא אמר רבי יצחק, למדנו כי הכהן צריך לזקוף ולהגביה את יד ימינו למעלה מיד שמאלו, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט, כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם. יָדוֹ כְּתִיב, וְלָא יָדָיו. מִשּׁוּם דִּשְׁבָחָא דְּיַמִּינָא עַל שְׂמָאלָא ידו כתוב חסר י', בלשון יחיד, ולא ידיו בלשון רבים, וטעם הדבר לפי שיש שבח ומעלה ליד הימין על יד השמאל [ב]. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, רָזָא הוּא, מִשּׁוּם דִּכְתִּיב, אמר רבי אלעזר יש סוד בדבר מה שצריך לזקוף את יד הימין על יד השמאל, לפי שכתוב  (בראשית ג, טז) וְהוּא יִמְשׁוֹל בָּךְ שהזכר שהוא סוד הימין ימשול על הנקבה שהיא סוד השמאל, כלומר ז"א שהוא סוד הימין שנבנה מהחסדים, הוא ימשול במלכות שהיא סוד השמאל שנבנית מהגבורות, לכן צריך לזקוף את הימין על השמאל.

צריך הכהן ליטול ידיו קודם הברכה ע"י לוי בדוקא

תַּאנָא, כֹּהֵן דְּבָעֵי לְפָרְסָא יְדוֹי, בָּעֵי דְיִתּוֹסַף קְדֻשָּׁה (דף קמו ע"ב) עַל קְדֻשָּׁה דִילֵיהּ למדנו, כי כהן הרוצה לפרוש ידיו ולישא את כפיו, צריך שיתוסף קדושה על קדושתו, דהיינו, דְּבָעֵי לְקַדְּשָׁא יְדוֹי, עַל יְדָא דְקַדִּישָׁא שצריך לקדש וליטול ידיו על ידי מי שהוא קדוש. מַאן יְדָא דְקַדִּישָׁא. דָּא לֵיוָאָה ומי הוא זה שידו קדושה? זה הוא הלוי. דְּבָעֵי כָּהֲנָא לִיטּוֹל קְדֻשָּׁה דְמַיָּיא מִיְּדוֹי שצריך הכהן ליטול קדושת המים מידיו של הלוי, כדי שבאותה הנטילה תתוסף קדושה נוספת על קדושתו, אבל אם יטול על ידי ישראל אין בו כח להוסיף קדושה על קדושתו, דִּכְתִּיב וכמו שכתוב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם, הָא אִינּוּן קַדִּישִׁין הרי שהוא קדוש קצת בקדושת שבט לוי, לכן יש בו כח להוסיף קדושה על קדושת הכהן. וּכְתִיב בְּהוּ בַלְוִיִּם ועוד כתוב בלויים, (במדבר יח, ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וְגוֹ' שבט אביך הקרב אתך, וילוו עליך וישרתוך. היינו שיהיו משרתים את הכהנים במה שיצקו ויטלו מים על ידיהם, ושלא תאמר שמה שכתוב גם "את אחיך" הכוונה לאחיו הכהנים, וכמו שמצינו בכמה מקומות שהכהנים נקראים ג"כ לוים, לזה אמר. שֵׁבֶט אָבִיךָ, כְּלָל כי מאחר שאמר את אחיך מטה לוי, למה כתב עוד שבט אביך, אלא ודאי לזה כתוב שבט אביך לכלול גם את הלוים. מִכָּאן, דְּכָל כֹּהֵן דְּפָרִיס יְדוֹי, בָּעֵי לְאִתְקַדְּשָׁא עַל יְדֵי דְקַדִּישָׁא ומכאן שכל כהן שפורש את ידיו לברך את ישראל, צריך להתקדש על ידי מי שהוא קדוש, לִיתּוֹסַף קְדֻשָּׁה עַל קְדוּשָּׁתֵיהּ כדי שיתוסף קדושה על קדושתו. וְעַל דָּא, לָא יִטּוֹל קְדֻשָּׁה דְּמַיָּיא מִבַּר נָשׁ אָחֳרָא, דְּלָא הֲוֵי קַדִּישָׁא ועל כן לא יטול קדושת המים מאדם אחר שאינו קדוש, ואם אין לוי, אז יטול ידיו בעצמו.

הלוי צריך ליטול ידיו קודם לכן

וּבִצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא תַּאנָא ולמדנו בספרא דצניעותא, לֵוִי, דְאִתְקַדַּשׁ כָּהֲנָא עַל יְדוֹי, בָּעֵי הוּא לְאִתְקַדְּשָׁא בְקַדְמֵיתָא הלוי אשר הכהן מתקדש על ידו, צריך הוא להתקדש וליטול ידיו תחילה. וַאַמַּאי לֵוִי, וְיִתְקַדַּשׁ עַל יְדָא דְכָהֲנָא אָחָרָא ושואל ולמה יתקדש הכהן על ידי לוי, הרי יותר היה ראוי שיתקדש על ידי כהן אחר חבירו ולא על ידי לוי, ומשיב. תַּאנָא, כָּהֲנָא אָחָרָא לָא בָעֵי, דְּהָא כֹהֵן דְּלָא שְׁלִים למדנו, כי אין ראוי שיטול על ידי כהן אחר, כי כהן שאינו שלם, אלא הוא בעל מום שאסור בעבודה, לָא בָעֵי הַאי כָּהֲנָא שְׁלִים, לְאִתְפְּגַם עַל יְדָא דִפְגִימָא דְלָא שְׁלִים אינו ראוי לכהן שהוא שלם ובריא שיפגם על ידי כהן בעל מום שאינו שלם, וכהן שלם ותמים כמותו פשיטא שאין ראוי שישתמש בו כי מה ראית שכהן זה עדיף מחבירו. אֲבָל לֵוִי דְאִיהוּ שְׁלִים אבל לוי שהוא שלם, וְאִתַּחְזֵי לְסַלְּקָא בְדוּכָנָא וראוי לעלות לדוכן לשיר בעת הקרבת הקרבן, וּלְמִפְלַח בְּמִשְׁכַּן זִמְנָא ולעבוד באהל מועד, הָא שְׁלִים הוּא, וְהָא אִקְּרֵי קָדוֹשׁ הרי הוא שלם ונקרא קדוש, דִּכְתִּיב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם כנזכר לעיל. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם, אַף אִקְּרֵי טָהוֹר גם הלוים נקראים טהורים, דִּכְתִּיב, (במדבר ח, ו) וְטִהַרְתָּ אוֹתָם. וּבְגִין כַּךְ בָּעֵי לְאוֹסָפָא כָהֲנָא קְדֻשָּׁה עַל קְדוּשָּׁתֵיהּ ולכך צריך הכהן להוסיף קדושה על קדושתו על ידי הלוים.

צריך הכהן בשעת הברכה להפריד האצבעות זו מזו ולא יחברם

תַּאנָא, כָּהֲנָא דְפָרִיס יְדוֹי למדנו, כי הכהן הפורש ידיו ונושא את כפיו, בָּעֵי דְּלָא יִתְחַבְּרוּן אֶצְבְּעָאן דָּא בְדָא צריך להזהר שלא יתחברו אצבעותיו זו בזו, אלא כל אצבעותיו תהיינה נפרדות זו מזו, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן כִּתְרִין קַדִּישִׁין, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי, כְּמָה דְאִתַּחְזֵי לֵיהּ כדי שיתברכו כל הספירות הקדושות הנרמזות באצבעות, כל אחת ואחת לבדה כמו שראוי לה, כי זו חסד וזו גבורה וכדומה. בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בָּעֵי לְאִתְפָּרְשָׁא בְּאָתְוָון רְשִׁימִין ובשביל שאת השם הקדוש הוי"ה שבברכת כהנים, צריך לפרש ולבטאות כל ד' אותיותיו מפורש כל אחת לבדה, כדי שהעשר ספירות הנרמזות בו תהיינה רמוזות כל אחת לבדה, כדי שכל אחת תקבל השפע לעצמה דְּלָא לְאַעְרְבָא דָּא בְדָא כדי שלא יתערבו ההשפעות זה בזה. וְלָא יִתְכַּוֵּון (נ"א וּלְאִתְכַּוְּונָא) בְּאִינּוּן מִלִּין ויכוין הכהן באלו הדברים כדי להשפיע לכל ספירה בפני עצמה כראוי לה, לכן גם האצבעות הרומזות לאלו הספירות צריכות שלא יתחברו, כדי שכל אחת תקבל השפע לעצמה, ולא יתערבו ההשפעות זו בזו.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בָּעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְיִתְבָּרְכוּן עִלָּאֵי, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן תַּתָּאֵי רצה הקב"ה שיתברכו העליונים, כלומר שיקבלו יותר שפע על מה שראוי להם, כדי שיתברכו מהם התחתונים, דהיינו שמהשפע שיקבלו העליונים ישפיעו לתחתונים, וְיִתְבָּרְכוּן עִלָּאֵי דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, עַל יְדָא דְתַתָּאֵי, דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה ועוד רצה הקב"ה שיתברכו העליונים שהם הספירות הקדושות בקדושה עליונה על ידי הכהנים התחתונים שהם גם כן קדושים בקדושה עליונה, דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין מִכָּל קַדִּישִׁין דִּלְתַּתָּא שהם קדושים מכל הקדושים שלמטה, דהיינו מן הלוים ומן הישראלים, כי ישראלים הם בתפארת, והלוים בגבורה, והכהנים בחסד, דִּכְתִּיב, (תהלים קמה, י) וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה פירושו לפי שהם מחסד יברכו כ"ה, כלומר שימשיכו שפע מהחסד למלכות הנקראת כה.

הכהן צריך לדעת את סוד הברכה וכוונותיה קודם שיברך

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כָּל כֹּהֵן דְּלָא יָדַע רָזָא דָא כל כהן שאינו יודע הסוד של ברכת כהנים, וּלְמַאן מְבָרֵךְ ואינו יודע למי הוא מברך, כלומר שאינו יודע שעל ידי ברכתו הוא ממשיך שפע ברכות גם לספירות העליונות, וּמֵאָן הִיא בִּרְכְתָא דִמְבָרֵךְ ומאיזה מקום הוא ממשיך את שפע הברכות שמברך, לַאו בִּרְכְתָא דִילֵיהּ בִּרְכְתָא אין ברכתו פועלת המשכות הברכות למעלה, וְהַיְינוּ דִכְתִּיב וזהו שכתוב, (מלאכי ב, ז) כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. מַאי דַּעַת ושואל על איזו דעת נאמר, ומשיב. דַּעַת סְתָם שהוא התפארת הנקרא דעת (כי בגדלות עולה הת"ת ונעשה דעת), וזה שאמר "שפתי כהן" היינו הברכה שהכהן מוציא בשפתיו, "ישמרו דעת", היינו ישמרו את השמור שהיא המלכות לחברה עם הת"ת הנקרא דעת. ומש"כ וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, עִלָּאִין, יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ היינו, העליונים יבקשו מפיו, ושואל. וּמַאי יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ מה יבקשו מפיו, ואומר תּוֹרָה. תּוֹרָה סְתָם, הֵיךְ אֲחִידָא תּוֹרָה דִּלְעֵילָא דְּאִקְּרֵי תּוֹרָה סְתָם תורה סתם, ור"ל יבקשו לדעת איך מתייחדת התורה שלמעלה שנקראת תורה סתם, דהיינו סוד יחוד זו"ן הנעשה על ידי שפתי כהן שמברך ברכת כהנים. דְּתַנְיָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּאִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין דְּאִתְקְרוּן הֲכִי שלמדנו בברייתא, כי יש תורה שבכתב שהיא בז"א, ותורה שבעל פה שהיא בנוקבא והם אחוזים באותם הספירות העליונות, שהן נקראות תורה שבכתב ותורה שבעל פה . מַאי טַעְמָא ומה הטעם שהעליונים יבקשו תורה מפיהו, ואמר כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא כי הכהן הוא אות בצבא של מעלה, וניכרת מעלתו בין המלאכים. וּתְנֵינָא, דְּבָעֵי כָּהֲנָא לְכַוְּונָא בְּאִינּוּן מִלִּין דִּלְעֵילָא ולמדנו, שצריך הכהן לכוין בברכת כהנים באותם הסודות שלמעלה, לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ ולייחד את השם הקדוש כמו שצריך.

אסור להסתכל באצבעות הכהנים בשעה שמברכים לעם

שם דף קמז.

תַּאנָא למדנו, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּשָׁעֲתָא דְכָהֲנָא פְּרִיס יְדוֹי, אָסִיר לֵיהּ לְעַמָּא לְאִסְתַּכְּלָא בֵיהּ, מִשּׁוּם דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא בִידוֹי בשעה שהכהן נושא את כפיו, אסור לעם להסתכל באצבעותיו לפי שהשכינה שורה על ידיו, כי עשר האצבעות רומזות לעשר ספירות, והם כסא להשראה השכינה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק שאל רבי יצחק את רבי יוסי, אִי הֲכִי, כֵּיוָן דְּלָא חָמַאן מַה אִכְפַּת לְהוּ כיון שלא רואים את השכינה, אם כן מה פגם הוא לה אם מסתכלים על אצבעותיו של הכהן, דְּהָא כְתִיב שהרי כתוב (שמות לג, כ)  כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי ודרשו חז"ל, בְּחַיֵּיהוֹן לָא חָמַאן, אֲבָל בְּמִיתָתְהוֹן חָמַאן בחייהם אינם רואים את השכינה, ורק במיתתם רואים. וכאן, אף על פי שהשכינה שורה עליהם, מה איכפת לנו במה שמסתכלים עליהם הלא אין רואים אותה. אָמַר לֵיהּ ענה לו רבי יוסי, מִשּׁוּם דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא רְמִיזָא בְּאֶצְבְּעָן דִּידוֹי משום שהשם הקדוש רמוז באצבעות ידיו, דהיינו עשר האצבעות הם כנגד עשר הספירות שהם השמות הקדושים כנ"ל, וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא וצריך האדם לירא ממנו, אַף עַל גַּב דְּלָא חָמַאן שְׁכִינְתָּא, לָא בָּעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בִידַיְיהוּ דְּכָהֲנֵי ואף על פי שלא רואים את השכינה, עם כל זה אין להסתכל בידיהם של הכהנים, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן עַמָּא חֲצִיפָאן לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא כדי שלא יהיו העם חצופים כלפי השכינה, כלומר שצריך לחשוב כאילו רואה את השכינה בעיניו ולכן צריך לירא שלא יזלזל בכבוד השכינה.

בשעת הברכה צריך להיות באימה וביראה ולדעת שבאותו זמן עת רצון גדולה בכל העולמות

תַּאנָא למדנו, בְּהַהִיא שָׁעֲתָא דְּכָהֲנָא פְּרִיס יְדוֹי, צְרִיכִין עַמָּא לְמִיתַּב בִּדְחִילוּ, בְּאֵימְתָא בשעה שהכהן נושא את כפיו, צריכים העם לשבת באימה וביראה, וְלִינְדַע דְּהַהִיא שָׁעֲתָא, עִידָּן רְעוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין וצריכים לדעת שבשעה ההיא נמצאת עת רצון בכל העולמות, וּמִתְבָּרְכָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְלֵית דִּינָא בְכֻלְּהוּ ומתברכים העליונים והתחתונים, ואין דין שולט בכולם, לכן יזהר האדם שלא יפסיד את הברכות של שעת רצון על ידי הסתכלותו באצבעות הכהנים. וְהוּא שָׁעֲתָא, דְּאִתְגְּלֵי סְתִימָא עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין בִּזְעֵיר אַנְפִּין וְאִשְׁתְּכַח שְׁלָמָא בְכֹלָא והיא השעה שא"א שהוא סתום וזקן הפרצופים מתגלה ומאיר בז"א, ועל ידי זה נמצא שלום בכל העולמות, וזה שכתוב וישם לך שלום.

שלושה פסוקי ברכת כהנים באים להראות אמונה שלימה

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּהָנֵי תְּלָת קְרָאֵי (דף קמ"ז ע"ב) רֵישֵׁיהוֹן יוֹ"ד יוֹ"ד יוֹ"ד, יְ"בָרֶכְךָ יָ"אֵר יִ"שָּׂא באלו הג' פסוקים של ברכת כהנים בראשיהם יש י' י' י'. כֻּלְּהוּ לְאַחְזָאָה מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָא כולם באות להראות אמונה שלימה. (כלומר לכן יש ג' יודי"ן בראשי הג' פסוקים, להראות שורש הברכות שהם מג' הויו"ת של שם ע"ב דיודי"ן של החיורתי, או לשם ס"ג של האוירא, או לשם מ"ה של המוחא סתימאה). וּלְאִתְבָּרְכָא מֵעַתִּיקָא מַאן דְּאִצְטְרִיךְ ושיתברך מעתיקא קדישא מי שצריך להתברך, והיינו פרצופי או"א שגם הם צריכים לקבל השפע מלמעלה. ועוד, יוֹ"ד יוֹ"ד יוֹ"ד הג' יודי"ן הם, לְאִתְבָּרְכָא זְעֵיר אַנְפִּין מֵעַתִּיקָא דְכֹלָא כדי שיתברך ז"א ממי שהוא עתיק מכולם שהוא א"א. כי גם לז"א מגיעות הברכות משורש הברכות שבא"א ולא מאו"א. וּבְגִין כָּךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה לְעֵילָא ולכן יברכך ה' הוא למעלה, דהיינו שהכהנים אומרים לז"א, יברכך ה' שהוא א"א, וְיִשְׁמְרֶךָ הוּא לְתַתָּא וישמרך הוא כאן למטה, כי אחר שקבל ז"א השפע מא''א, ממנו נמשך השפע למטה לתחתונים, וְכֵן כֻּלְּהוּ וכן כל שאר הפסוקים כנזכר למעלה [ג].

מי שיבקש רחמים בתפלתו מתוך צערו מתהפך לו הדין לרחמים

וְתַאנֵי תַּנָא קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן ולמד התנא לפני רבי שמעון, הַאי מַאן דְּמִּצָעַר בְּחֶלְמֵיהּ מי שמצטער מחלומו על ידי שראה חלום רע, לֵיתֵי בְּשָׁעֲתָא דְכָהֲנֵי פָּרְסֵי יְדַיְיהוּ, וְלֵימָא יבא בשעה שהכהנים פורשים את ידיהם, ויאמר תפלה זו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ וְכוּ'. אַמַּאי ומדוע דוקא בשעת ברכת כהנים. מִשּׁוּם דְּהַהִיא שָׁעֲתָא אִשְׁתְּכָחוּ רַחֲמֵי בְעָלְמִין כֻּלְּהוּ משום שבשעה ההיא נמצאים רחמים בכל העולמות, וּמַאן דְּיִבְעֵי צְלוֹתֵיהּ בְּצַעֲרֵיהּ, אִתְהַפָּךְ לֵיהּ דִּינָא לְרַחֲמֵי ומי שיבקש רחמים בתפלתו מתוך צערו, מתהפך לו הדין לרחמים, כי על ידי ברכת כהנים נמשכים רחמים כנ"ל.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי. מַהוּ הפירוש וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יְתַקְּנוּ את שמי. כְּמָה דִכְתִּיב כמו שכתוב, (במדבר ד, יט) וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ שפירושו שיתקנו ויסדרו כל איש ואיש על עבודתו, וכן כאן מש"כ ושמו את שמי, היינו. לְאַתְקְנָא בְבִרְכָתְהוֹן כִּתְרִין דְּיַמִּינָא לְיַמִּינָא שהכהנים יתקנו את שמי בברכותיהם, והיינו את הספירות של קו ימין יתקנו לימין, דהיינו בפסוק יברכך ה' יכוונו להמשיך שפע לקו הימין לז"א, וְכִתְרִין דִּשְׂמָאלָא לִשְׂמָאלָא, כִּדְקָא חָזֵי ויתקנו בברכותיהם הספירות של קו שמאל לשמאל כראוי להיות, דהיינו בפסוק יאר ה' יכוונו להמשיך שפע לקו השמאל, ובפסוק ישא ה' יכוונו להמשיך השפע לקו האמצעי. דְּבַעְיָא דְּלָא יִטְעוּן בְּהוֹן וצריכים הכהנים להזהר שלא יטעו בהם, כי יש שמתברכים מקו ימין ויש מקו שמאל, ואם יטעו בכוונה אז לא יחולו הברכות, לְאַתְקְּנָא כֹלָא, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן עִלָּאִין וְתַתָּאִין ועל ידי כל הג' פסוקים יכוונו לתקן את כל הג' קוים של ז"א, כדי שמשם יתברכו העליונים והתחתונים.

וְאִי יַעְבְּדוּן הֲכִי ואם יעשו כך להמשיך הברכות לעליונים ולתחתונים, מַה כְּתִיב. וַאֲנִי אֲבָרְכֵם אז יקוים בהם מש"כ ואני אברכם. לְמַאן ושואל למי יברך הקב"ה, ואומר לְאִינּוּן כָּהֲנֵי לאותם הכהנים המברכים את ישראל, דִּכְתִּיב, שכתוב בשעה שברך יצחק את יעקב (בראשית כז, כט) וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ, וּכְתִיב וכשבירך הקב"ה לאברהם אבינו כתוב  (בראשית יב, ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ. אִינּוּן מְבָרְכִין לְעַמָּא אלו הכהנים המברכים את העם, וַאֲנָא אֲבָרֵךְ לְהוּ ואני אברך אותם. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב וְשָׂמוּ שהוא לשון תיקון, וְלָא כְתִיב יֹאמְרוּ, אוֹ יִזְכְּרוּ ולא כתוב יאמרו או יזכרו.

צריך הכהן לברך מתוך שמחה ועין טובה ובאהבה גדולה

תַּאנָא למדנו, כָּל כֹּהֵן דְּלָא רָחֲמִין לֵיהּ עַמָּא, לָא יִפְרוֹס יְדוֹי כל כהן שאין העם אוהבים אותו, ואין רצונם להתברך על ידו, לא ישא את כפיו. וְעוּבָדָא הֲוָה בְּחַד כֹּהֵן דְּקָם וּפְרִיס יְדוֹי, וְעַד דְּלָא אַשְׁלִים, אִתְעֲבִיד תִּלָּא דְגַרְמֵי ומעשה היה בכהן אחד שנשא את כפיו, ועד שלא השלים את ברכת כהנים נעשה גל של עצמות. מַאי טַעְמָא מהו הטעם שנענש, ואמר מִשּׁוּם דְּלָא בְּרִיךְ בַּחֲבִיבוּתָא לפי שלא ברך באהבה ובחיבה. וְקָם אַחֵר וּפְרִיס יְדוֹי וּבָרִיךְ, וְאִתְתָּקַּן הַהוּא יוֹמָא וקם כהן אחר ונשא את כפיו וברך ברכת כהנים, ונתקן ונתברך היום ההוא. כָּל כֹּהֵן דְּהוּא לָא רָחִים לְעַמָּא, אוֹ עַמָּא לָא רָחֲמִין לֵיהּ, לָא יִפְרוֹס יְדוֹי לְבָרְכָא לְעַמָּא כל כהן שאינו אוהב את העם, או שאין העם אוהבים אותו, לא ישא את כפיו לברך את העם, כי אינו יכול לברך בלב טוב ובעין טובה, דִּכְתִּיב, (משלי כב, ט) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ ודרשו חז"ל אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ, אֵלָא יְבָרֵךְ אל תקרי יבורך דהיינו מאחרים, אלא יברך, שהוא זה שראוי לברך את האחרים היות ויש לו עין טובה.

[א] וזה לשונו הר"ר שבתאי בסידורו: צריך לזהר מאד בברכת כהנים. ודע כי הברכה שורה בנשיאת כפים שיש בהם עשר אצבעות הרומז לעשר הספירות, וכל הברכות שבאו לעולם צריכות לבא קודם אל המידה האחרונה הנקראת כ"ה ומשם יורדת הברכה לעולמות. ורצה הקב''ה לזכות לעמו ישראל וציוה לכהנים, שהם מצד החסד, שיברכו לישראל וימשיכו הברכה מא"ס עד אין תכלית, כלומר אל המלכות, שהיא מידה עשירית הנקראת כ"ה תברכ"ו וכאשר הכהנים פורשים ידיהם, שכינה שורה עליהם ומתמלאים משפע, וכולם מתברכים מהמקור ואז הוא שעת רצון מסטרא דא''א.

[ב] כוונות הכהנים: הכהנים יגביהו ידיהם ויפרשו אצבעותיהם. וכתב הגר"א הכהנים יפרידו כל האצבעות ולא לעשות חמשה אוירים. (וכן כתב במגן אברהם בשו"ע או"ח סימן קכ''ח סעיף י''ב בס"ק י"ט בשם הזהר שלא ליגע שום אצבע בחבירו. וכוונתו אל הזהר פרשת נשא וזה לשונו: כהנא דפריס ידוי, בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא). ועל הכהן להגביה ידיו עד כנגד ראשו ולכוין שהאורות היוצאים מבין ידיו המוגבהות כנגד ראשו, יהיו בראש הז"א. וישלשל הטלית על פניו ואצבעותיו יהיו מגולות.

[ג] או ירצה כ"ב אותיות הנכללות בשם כ"ב וזהו אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם. והוא שם קדוש יוצא מברכת כהנים נקרא שם בן כ"ב כחו גדול להשמעת תפלה ולתת לחם לאכול ובגד ללבוש ולהציל מכל צרה וצוקה. וארבע סגולות אלו נרמזות בו ממש: אנקת"ם לשון שמע אנקתם להשמעת תפלה. פסת"ם לשון יהי פסת בר בארץ לתת לחם לאכול. פספסימן'ם לשון ועשה לו כתונת פסים לתת בגד ללבוש. דיונסי"ם לשון דין וניסים דין באויבים וניסים לעזרתם של ישראל. והיינו להציל מכל צרה וצוקה. וארבעה שמות אלו אינם שמות של מלאכים כלל אלא שמותיו של קוב"ה, בהם נרמזים כ"ב מדות של רחמים הנזכרים ובשתוף מקורם פועלים בחזקה. והוא ממש כשם ע"ב ושם מ"ב. ואפשר שעליו היה מכוון גם כן הכהן. והנה נמצא שיש לברכת כהנים מדרגות ראשונה בשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י, ומורידו לשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א דהיינו הכתר בתוך החכמה, ואחר כך מוריד הכל לשם יהו"ה ושם כולל י"ג תיקוני אריך אנפין ותשע תיקוני זעיר, ואחר כך רומז בשם כ"ב אותיות מפני שהם לבוש לכ"ב מדות כענין שם מ"ב שפירש בתיקונים שהוא לבוש למ"ב אותיות פנימיות דהיינו חותמא דמלכא על שעוה. והכוונה להוריד השפע בעולם הבריאה ועולם היצירה ששם ההויות מתלבשות באותיות כאלו, וכיוצא בענין שם בן ארבע שיש לו ע"ב הויות ושם מ"ב גם כן ועל דרך זה לכל השמות. ובזה נתבארה שמועה זו בס"ד.

ואם תאמר מה בין שם זה לשם שהיה מזכיר כהן גדול ביום הכיפורים, שהרי ביום הכפורים היה הכהן מזכיר השם הקדוש ולא היו יודעין אותו אלא הצנועים ולא היה מזכירו אלא עשר פעמים ביום הכפורים, וכהן גדול בדווקא. ויש לומר שמתוך פרשת אחרי מות משמע שהיה מזכירו בנקודת יהו"ה (חולם סגול קמץ סגול) והיה מכוון בו כוונה גדולה והיה מבליע בו צרופים ועניינים אחרים. אמנם בכל יום היה הכהן מזכירו בניקוד כזה: יהו"ה (שוא קמץ חולם) והיא כניקוד אדנ"י וניקוד צבאות. וענין זה מוכרח במקומות אחרים. מהרמ"ק זלה"ה.