הלכות ומעלת תפילת מנחה

כ"ה ניסן תשפ"ה | 23/04/2025 | 11:38

א.
יזהר בתפילת המנחה להתפלל בכוונה יתירה, שאליהו הנביא זכור לטוב לא נענה אלא בתפילת המנחה, וכדאיתא בזוהר הקדוש פר' ויחי וז"ל: בכולהו צלותא בעי בר נש לכוונא דעתיה, ובהאי צלותא (מנחה) יתיר מכולהו, בגין דדינא שריא בעלמא. ועל דא צלותא דמנחה יצחק תקין להא.

ב.
צריך שיטול ידיו קודם התפילה, ומורנו האריז"ל היה נוהג ליתן צדקה גם במנחה קודם שיתחיל להתפלל, והיה נותן שתי פרוטות ופרוטה.

ג.
מורנו האריז"ל היה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא סמוך לשקיעת החמה, כנז' בגמ' על הפסוק "יראוך עם שמש", ומ"מ זמן תפילת מנחה לכתחילה הוא מתשע שעות ומחצה בשעות זמניות, שמשערים אותן מהנץ החמה ועד השקיעה. וזה הנקרא "מנחה קטנה". ובשעת הדחק כגון שיש לו עסק גדול וכיוצא, וחושש שמא יטרד וישכח ויעבור זמן התפילה, מותר לו לכתחילה להתפלל מנחה משש שעות ומחצה זמניות, והיא הנקראת "מנחה גדולה". וכן בני הישיבות שיש להם סדרים מיוחדים וצריכים ללמוד ברצף של ארבע שעות וכיוצא, יכולים לכתחילה להתפלל מנחה גדולה.

ד.
מכיוון שלדעת מרן השו''ע (ס' רלב) אסור לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה, צריך להשתדל שלא יאכל פת יותר מכביצה, ולכן בסעודה גדולה כגון ברית מילה וכיוצא, יזהרו להתפלל מנחה קודם הסעודה ורק אח"כ יעשו הסעודה, ואם קשה לו, יזהר להניח שומר שיזכירו.

ה.
בשעת הדחק, אם לא התפלל מנחה עד שקיעת החמה, יכול להתפלל עד שלוש עשרה וחצי דקות זמניות אחר השקיעה.

ו.
כתב בשער הכוונות (דרושי תפילת המנחה דרוש ב), צריך להיזהר בשעת העמידה של תפילת המנחה בלבד, שתאסור ותחבק שתי ידיך זו על גבי זו הימנית על השמאלית. גם צריך שתעצום עיניך ותסגרם בעת עמידת תפילת המנחה, עכ"ל. ומ"מ אם יודע שיש לו כוונת הלב יותר בהיותו מתפלל מתוך הסידור, יתפלל מתוך הסידור, רק יזהר שלא יסתכל חוץ מן הספר שיש בידו אפילו כל דהו. וגם בזמן שמשתחוה יזהר לסגור עיניו, אע"פ שהספר בידו.

ז.
צריך ליזהר גם במנחה וערבית להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, ויכוון לתקן בה עוון העגל שהוא גימטריא מנחה.

ח.
מנהג האריז"ל, שלא להתפלל תפילת מנחה עד שהיה פורע שכר שכיר.

ט.
מנהג טוב לומר קודם תפילת מנחה "פתח אליהו הנביא", ומ"מ צריך להתחיל לשם יחוד קוב"ה וכו' הנה אנחנו באים להתפלל תפילת מנחה וכו', ואחר כך יאמר מזמור למנצח על הגתית. ואחר כך יאמר פרשת התמיד כנגד קרבן תמיד של בין הערביים. ואחר כך יאמר סדר פטום הקטורת, כי על ידי אמירתו יש שמחה בעולם, ומעביר המוות, הקטרוג והרוגז, ואינו מניח לשום מזיק להתגבר.

י.
אחר תפילת העמידה יאמרו וידוי ונפילת אפים ורשאים לאומרו בכל משך זמן בין השמשות, שהוא שלש עשרה וחצי דקות לאחר שקיעת החמה, ואין להחמיר בזה כלל. ובפרט לדידן שאין אנו נוהגים ליפול על פנינו ממש.

יא.
מורנו האריז"ל היה נזהר מאוד להתפלל תפילת המנחה בטלית ותפילין כסברת "שימושא רבא", וכן ראוי לכל אדם לעשות, ומי שקשה לו לפחות יזהר בעשרת ימי תשובה, והיה נזהר מאוד שלא להיות מעוטר בטלית ותפילין בעת שקיעת החמה, ותיכף היה מסירם מעל ראשו, והיה חושש בדבר זה מאוד. במנחה של ערב שבת קודש אין מניחין תפילין כלל.

מעלת תפילת מנחה

גמ' בברכות (ו:) ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני" שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

ועוד שם (כו:) יצחק תקן תפילת מנחה שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפילה שנאמר "תפילה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו".

וכתב בסדר היום (תפילת מנחה), ובהגיע זמן מנחה יקום בזריזות ממלאכתו או מעסק תורתו ולא לבטל אותה על שום דבר בעולם וכו', וצריך האדם ליזוהר בתפילת המנחה הרבה מאד כמ"ש ז"ל שמצינו שלא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה והוא בכוונה המתין לאותה שעה כמו שמפורש בפסוק ויהתל בהם אליהו וכו' נראה שאותה שעה ראויה לעניי' משעה אחרת והטעם מפני שאותה שעה מתחלת לשלוט מדה"ד ומי שיוכל לשלוט שיתגברו הרחמים על הדין כחו גדול ומפיקים לו רצונו וחפצו כיון שהפיק רצון שמים בהתחננו אליו ולעורר רחמים בזמן הדין וממלאים כל שאלותיו ונענה, לכן צריך לכוין כראוי ולהיותו לאיש לשבר מנעולין ולבטל כל כחות הטומאה אשר התחילו להתעורר בזמן ההוא וא"ת אם כן אפילו תפילת ערבית היא שעה ראויה יותר ויותר מכ"ש שכבר שלטו כל כחות הטומאה וכ"א ואחד עומד על ממשלתו ומי שמשבר תוקפם וחזקם יחשב איש וגבור חיל וראוי שתפילתו תהא נענית על כל פנים י"ל ממקום שבאת משום שכבר גברה ממשלתם ותקפה ידם אין לו כח להציל ולשבר את אשר כבר עשוהו ואין לחסום שור בדישו וכו', עוד טעם לעניית תפילת מנחה מפני שהיא שעה שכל העולם עוסקי' במלאכתם כ"א טרוד בענייניו וחפציו. ומי שמניח כל חפציו ופעולתיו ורודף אחר חפצי שמי' ומתפלל ומתחנן לפני אדון העולם ומכיר אדנותו וגדולתו והוא כעבד הנרצה לו לעבוד עבודתו ראוי להביט על העני הלזה החרד אל דבר ה'. עכ"ד.

ורבנו חיים פלאג'י בספרו כה"ח (סי' יט אות א) כתב, כי מעלת תפילת מנחה מסוגלת לכפר על כל חטאות האדם, וגם משה רבנו עליו השלום התפלל בזמן עון העגל במנחה וכמו שכתב בעל הטורים (שמות לב, ל), ולכן אליהו הנביא זכור לטוב בחר לבקש ולהתפלל על ביטול עבודה זרה במנחה, כי למד כן ממשה רבנו עליו השלום והיא שעת רצון והיא גורמת לקבל התפילה. עכ"ד.

איתא בזוה"ק (שמות כא:) רבי תנחום אמר לפיכך יצחק תיקן תפילת המנחה שהוא כנגד מדת הדין, אמר רבי יצחק מכאן אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כי פנה היום זה מדת החסד כי ינטו צללי ערב שכבר גבר מדת הדין ע"כ.

עוד שם בזוהר (במדבר קכא.) תא חזי בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תיקן צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא ליה ואתער ליליא בתר דאתער כל אינון נטורי פתיחין דלבר כולהו מתערין בעלמא ואתפשטו ע"כ.

ובשעה"כ (דף נב ע"א) כתב, כי תפילת המנחה היא דינים ואין לעולמות עתה מוחין חדשים אלא מן הרשימו של המוחין דשחרית ולכן הוא זמן שליטת הדינים, ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל כי תפילת המנחה היא דינא קשיא ולכן אין העיקר שלה רק תפילת העמידה ואין בה יחוד קריאת שמע, אמנם היא בעולם האצילות אבל אם היינו מחברים עמה ומזכירים את היכלי עולם הבריאה היו הקלי' מתעוררות בעולם.

והשל"ה (קורח, תורה אור ה) כתב, כי לכן היה חטא אדם הראשון בשעת המנחה. וכתב עוד (וירא, תורה אור ד) שלכן נקראת התפילה בשם מנחה, כי קטרג השטן על אברהם אבינו שמכל הסעודה שעשה ליצחק לא הקריב קרבן, וגם בסעודה שעשה בעת בשורת יצחק למלאכים לא הקריב לפניך, והשיב לו הקב"ה כי המילה במקום קרבן, ואמר יצחק יש כאן קרבן ואין מנחה עמד ותיקן תפילה שתהיה במקום מנחה ע"כ.

וכתב רבנו האריז"ל: כשנברא אדם הראשון ועמד על רגליו היה זמן מנחה והתפלל ובירר ותיקן כל העולמות כולם ע"י תפילתו ומעשיו, וא"כ התפילה הראשונה שהיתה מעולם, היא תפילת המנחה, ואמר לפני הקב"ה תכון תפילתי קטורת לפניך ר"ת תתק"ל כמנין שנותיו של אדה"ר, ולכן אומרים פסוק זה קודם תפילת מנחה. ויזוהר בה מאוד.

כתב המקובל רבנו אליהו די וידאש ז"ל בראשית חכמה (תוצאות חיים פא), ישתדל להתפלל מנחה בעונתה ויקדים ואל יאחר כי זריזים מקדימים למצוות, ויתפלל אותה בכוונה יתירה לבסם הדין השולט באותו זמן, וכן פירשו בזוהר (ויחי רל.), לכן בהגיע זמן המנחה יפנה עצמו מכל עסקיו ויתפלל אותה כראוי ואפילו יראה לו שיגיע לו מזה הפסד ממון, נאמן הוא בעל מלאכתו שישלם לו שכר פעולתו וממקום אחר ימציא לו הקדוש ברוך הוא כפלים, ולזה צריך שישים הבטחון בו, שאם יירא בממונו שיחסר לו נמצא הכסף והזהב בטחונו ולא השם יתברך, והוא כמו עובד עבודה זרה כי עיקר העבודה זרה שהיו עובדים הקדמונים הוא שהיתה ממציאה להם כסף וזהב וריוח. ומי שהוא עוזב עבודת קונו בשביל ריוח ממון הרי הוא דומה לו", עכ"ד.