הכנות לשבת

א סיון תשפ"ה | 28/05/2025 | 19:53

אמר הכתוב "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". וכתב רבנו האר"י ז"ל שרמז בזה כי יום הששי מכין לשבת, לפי שיום הששי הוא כנגד היסוד המכין לצורך המלכות שהיא שבת, אספקלריא דלית לה מגרמה אלא מה דיהיב לה היסוד. לכן צריך שתכוין להכין הכנה זו מערב שבת כדי שיבא יום השבת וימצאהו מוכן, ואותה קבלת שבת תהיה על נכון וכראוי.

א.

וראה מה שכתב מופת הדור בחזון עובדיה (שבת א הערה א) בשם ספר "המקנה" שהכנות שבת הם מדאורייתא וזה לשונו, (שם בהלכה א) נאמר בתורה בפרשת המן (שמות טז, ה), והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. ההכנה באה מיד אחר ההבאה, שהיתה בבוקר, שנאמר וילקטו אותו בבוקר בבוקר, ללמדך שיש להזדרז להכין צרכי שבת, שהיא מצוה מאד חשובה. וכן אמרו רבותינו (שבת קיז:) לעולם ישכים אדם להכנת צרכי שבת, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. ובמדרש תנחומא אמרו, אין והיה אלא מיד, וכן הוא אומר (בשמואל א, יז, מח) והיה כי קם הפלשתי, (שהוא ענין זריזות. רד"ק) כל זה מוזכר בשבולי הלקט (סי' נה) והביאו בבית יוסף.

ב.

עיין שער הכוונות (דף סא ע"ד). וכתב עוד שם וזה לשונו: והנה כמה מיני הכנות יש בערב שבת לצורך השבת, אם במחשבה, ואם בדיבור, ואם במעשה, עכ"ל. וההכנה במחשבה היא בקריאת שמע שעל המטה בליל ששי ששם עושים כל העליות של סדר קבלת שבת וכל זה הכנה במחשבה, ההכנה שהיא בדיבור, הנה היא הסדר של חוק לישראל המתוקן על פי רבנו האר"י ז"ל וכבר נדפסה הכוונה השייכת לזה בספר "בניהו" כוונות פרטיות בתחילתו.

ועיין בן איש חי (ש"ב פ' לך לך אות ט- יב) שהרחיב בזה וזה לשונו: הנה נודע מדברי רבינו האר"י ז"ל, דההכנות של השבת יש במחשבה, ויש בדיבור, ויש במעשה. וההכנה של המעשה כבר ביארנו אותה, שהיא קניה ועשיה במאכל ומשתה לצורך שבת, ועוד נמי תיקון נרות שבת וכיוצא, שכל זה הוא ענין מעשה וכנז"ל. אמנם ההכנה שהיא בדיבור, הנה הוא הסדר של חק לישראל המתוקן ע"פ רבינו האר"י ז"ל וכבר נדפס בספר חק לישראל הכונה שצריך לכוין קודם קריאת פסוקי הפרשה בכל יום, בסדר המלוי של שם ב"ן שהם אותיות ודהו"ה, דבר יום ביומו. ואם נאנס יום אחד ולא קרא בו, כשיבא ביום שאחריו, יקרא תחלה פסוקי הפרשה של אתמול שלא קראם, ואח"כ יקרא סדר אותו היום, אף על פי שלצורך יום אתמול לא יועיל לו דעליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון, עכ"ז צריך לקרות פסוקי תורה של אתמול קודם שיקרא סדר אותו היום, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פ' ואתחנן. וכתב הרב מהר"מ פאפירש ז"ל דה"ה אם לא קרא ד' ימים, כשיבוא לקרות ביום חמישי יקרא תחלה הקריאה של הארבעה ימים, ואח"כ יקרא סדר יום חמישי, יע"ש. וכן ה"ה כשחל יום טוב באמצע השבוע, שיקרא בחול המועד הקריאה תנ"ך של יום טוב, כי ביום טוב אין קורין סדר הקריאה של חק לישראל. ונסתפקתי ביום טוב של שבועות שבחו"ל שחל ביום ד' וה', אימתי יקרא הקריאה של ד' וה', ולא מצאתי גלוי לזה. וכן בט"ב שחל בחמישי, אימתי יקרא הקריאה של יום ט"ב. וידידנו הרה"ג מהר"א מני נר"ו אמר שהוא מדעתו עשה כך, שלמד בליל ששי, שקרא תחלה הפסוקים של יום חמישי מקרא לבד פעם אחת, ואחריהם למד כ"ו פסוקים של ליל ששי ויפה עשה.

בכלל ההכנה של הדיבור הנז', הוא לקרות בליל ששי אחר חצות באשמורת כ"ו פסוקים הנדפסים בספר חק לישראל, ולא יקרא התרגום אלא מקרא בלבד, ויקראם פעם אחת ולא יכפול, ואם יודע בעצמו בבירור שאחר שישן לא יהיה ניעור קודם עלות השחר כדי לקרות כ"ו פסוקים הנז', אז יקרא אותם קודם שישן בתחלת הלילה, ואם נאנס ולא למד כ"ו פסוקים הנז' בלילה וכבר האיר היום, עכ"ז ילמוד אותם בבוקר, ואף על פי שהאיר היום ילמדם מקרא בלבד בלא תרגום. וכתב לי הרה"ג מהר"א מני נר"ו, דנתפשט המנהג בעה"ק ת"ו דאם לא למד כ"ו פסוקים בלילה, שאומר אותם פעם אחת מקרא קודם קריאת שמו"ת.

גם צריך עוד הכנה בדיבור ביום הששי בעצמו, לקרות הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, ואחר שסיים הפרשה יכפול פסוק האחרון, ואין צריך לכפול גם התרגום שלו, ואין קורין התרגום בטעמים, כנז' בשער טעמי המצות. ואם נאנס ולא קרא הפרשה שמו"ת ביום ששי, יקראנה שמו"ת ביום שבת אחר התפילה קודם קידוש שבת. ואם חל שבת בר"ח או שקלים וזכור ופרה והחודש, צריך לומר ההפטרה של שמו"ת הפטרת השבוע, הן אם קורא השמו"ת ביום ששי, הן אם קוראה ביום שבת עצמו:

ודע כי חקרתי בס"ד מאחר כי קריאת סדר חק לישראל בכל יום וקריאת כ"ו פסוקים ליל ששי הוא בשביל הכנה לשבת בדיבור, אם כן כשחל אצלינו שבת בראשית ביום אסרו חג, דנמצא שלא למדו בפרשת בראשית בשביל ההכנה אפי' לימוד של יום א', וגם את כ"ו פסוקים ג"כ לא למדו, אם כן איך נעשית ההכנה של אותו שבת, וכתבתי חקירה זו להרה"ג מהר"א מני נר"ו, והשיב מודע לבינה דמה שצריך הכנה הוא כששולטים ימי החול שהם הס"א, דאז צריכין לעשות הכנה להמשיך קדושת שבת לשתי תועליות, הא' למשוך קדושת שבת לנו לסייענו שלא ישלטו עלינו ימי החול בעצם, והשנית כדי לקבל הארת שבת בהדרגות, ולא לצאת בפעם אחת מחשיכה לאורה, אמנם כשהוא יום טוב שאין שליטה אין צריך הכנה עכ"ד נר"ו.

אחר שביארנו ההכנה של הדיבור נבאר ההכנה של המחשבה, והוא שיכין עצמו במחשבתו לקבל אור תוספת שבת, ובכן יהיה בכלל והתקדשתם והייתם קדושים, ותחלת ההכנה הוא מיום רביעי בשבוע, שיכין עצמו במחשבתו שיהא ראוי ומוכן לקבל תוספת הנפש משבת הבאה, וביום חמישי יכוין להכין עצמו שיהיה ראוי לקבל תוספת רוח משבת הבאה, וביום הששי יכוין להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספת נשמה משבת הבאה, ומטעם זה לא היו אנשי משמר מתענים ביום ששי מפני כבוד השבת, פירוש כדי לקבל תוספת נשמת השבת, אך ביום ראשון שבשבוע יכוין שהוא מוכן להשארת בחי' תוספת נשמה משבת שעבר, כי ביום ראשון ישאר חלק מתוספת נשמה של שבת, ולכן אנשי משמר לא היו מתענים ביום ראשון, כי צריך להמשיך ביום ההוא קצת קדושת נשמה ומנוחה ועונג שבת. אך זה החלק הנשאר ביום ראשון יסתלק תיכף בהתחלת ליל ב', ותוספת הרוח נשאר עד סוף יום ב', וצריך לכוין ביום ב' להיות מוכן לקבל השארת חלק תוספת הרוח, ותוספת הנפש נשארת עד סוף יום ג', ואח"כ תסתלק, ולכן ביום ג' יכוין להיות מוכן לקבל השארת חלק תוספת הנפש. ולכן אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל והולך עד יום ג', ורק לא יברך בשם ומלכות משום סב"ל. עכ"ל הבן איש חי.