מעלת לימוד התורה

ט סיון תשפ"ה | 05/06/2025 | 20:28

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

(במדבר פרק ח' פסוק ב')

ידוע מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא כה:) כי הרוצה להחכים - ידרים, והרוצה להעשיר - יצפין, שכן המנורה בדרום היא סמל לחכמת התורה, והשולחן בצפון הוא רמז לפרנסה. וכתבו המפרשים לרמוז על הפסוק (שיר השירים ב ,ו): "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" כי הנה אדם העומד ופניו למזרח, נמצא כי המנורה בימינו והשולחן בשמאלו, וזהו שאמר 'שמאלו' - הרומז לפרנסה - תחת לראשי, כמו כרית שרק לפעמים נמצאת תחת הראש, וכן הפרנסה צריכה להיות רק טפל. ו'ימינו' - הרומז לתורה - תחבקני תמיד, כי היא העיקר. (בן איש חיל ח"א עמ' מ).

דוגמא אישית

צריך שתהיה השלהבת עולה מאליה, פירוש, אנחנו צריכים ללמוד הרבה על חשיבות התורה עד שנתלהב ונרדוף אחריה, וע"י זה גם בנינו יעסקו בתורה, כי האדם עצמו הוא הדוגמא האישית לבניו, והוא בבחינת הנר האמצעי שבמנורה, שאליו נוטים שאר הנרות שהם בניו ויונקים ממנו. וכמו שכתב רבנו האור החיים הקדוש בפרשת כי תבא על הפסוק (דברים כו, יא): "ושמחת בכל הטוב", וזה לשונו: ירמוז במאמר 'בכל הטוב' כאמרם ז"ל (אבות פ"ו משנה ג): ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם. עכ"ל.

וניתן לרמוז, כי "הנרות" אותיות: תורה נ'. לרמז, שהתורה שניתנה לנו ביום החמשים - על ידה זוכים לחמשים שערי בינה.

מעשה הבריאה תלוי בלימוד התורה

כתוב (בראשית א, לא): ויהי ערב ויהי בקר יום השישי. וכתב רש"י: הוסיף ה' בשישי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה הקב"ה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר: יום השישי, כולם תלויים ועומדים עד יום שישי בסיון המוכן למתן תורה, ע"כ.

וכן איתא בגמרא (עבודה זרה ג.): מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו, שנאמר (ירמיהו לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". ופירש רש"י: אם לא בריתי - אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה, והיינו התורה, דכתיב (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה", וכתיב "אלה דברי הברית" ע"כ.

התורה - נשמת כל העולמות

נמצא א"כ, שאם אין תורה - אין עולם. כי התורה היא הנשמה של כל העולמות ובלעדיה העולם כגוף בלי נשמה. וכמו שאי אפשר לחיות בלי חמצן אפילו זמן מועט, כמו כן ברוחניות, אם אין לימוד התורה כל רגע ורגע לא יכול העולם להתקיים. ולכן כל העולמות כולם - העליונים והתחתונים עומדים כולם על לימוד התורה, וככל ששמחים יותר בתורה, כן נותנים יותר כח בעולמות, ויש שפע וברכה בעולמות כולם, ומונעים את הצרות וכד'. כי כל עיקר חיותם, אורם וקיומם של העולמות כולם, הוא רק כאשר אנחנו עוסקים בתורה כראוי בלי רפיון ועצלות. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף מז ע"א) [בתרגום]: שהרי בתורה נבנה העולם והשתכלל, זהו שכתוב (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ וכו'. וכל מי שעוסק בה משכלל העולמות ומקיים אותן.

תורה מגנא ומצלא

והיה אומר מו"ר הגאון האדיר כמוה"ר בן ציון אבא שאול זצוק"ל: נתאר לעצמינו אדם שראה מישהו הנוטה למות ח"ו, והציל אותו וגרם לו להמשיך לחיות, כמה ישמח על הזכות שנפלה בחלקו! וכמה תהיה השמחה אם זכה להציל קבוצה של אנשים! כך, אם ידע האדם שכשהוא לומד תורה - כל העולם ניצול בזכותו, בודאי תהיה לו שמחה גדולה שהציל עולם שלם בזכות לימוד תורתו.

בזמן חזקיהו המלך, עלה סנחריב להילחם בישראל. וידוע שחזקיהו המלך היה מלך צדיק, ושם בטחונו בהקב"ה, ולא בצבא או בנשק ותחמושת, וכל תלמיד חכם שהיה פוגש בו היה שמח בו מאד, ומנשקו ומחבקו.

והיו אותם ימים ימי צער לישראל, כי כיון שבא סנחריב המלך הרשע וצר על ירושלים, אין יוצא ואין בא, ולא היה להם אוכל כפי צרכם, והיו אוכלים ומקציבים הלחם במידה והמים במשורה, כעין מה שהיה כאן בירושלים לפני עשרות שנים, שהיו ברעב, ואכלו לחם ומים ע"פ קצבה.

גם השמן היה יקר מאד ונתנוהו במדה מועטה, אך המלך חזקיהו נתן הוראה לעבדיו, שיתנו ללומדי התורה שמן כפי צרכם. ובכל מקום תורה או תפילה - קיבלו את כל כמות השמן הצריכה להם ללימודם ותפילתם. עד שבזמנו לא היה תינוק ותינוקת מדן ועד באר שבע שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, שהם הלכות קשות מאוד!

עמד רבשקה - יהודי מומר שבגד בעמו, והלך עם סנחריב, ועמד על חומת ירושלים ע"פ צו סנחריב, ושאל בקול: במי אתם בוטחים?! בחזקיהו? והלא סנחריב מלך גדול ונורא, אשר כבש והרס כמה וכמה ממלכות, ועתה בא עם מיליוני חייליו וחיילי המדינות שכבש, נגד ישראל! ונופף רבשקה בידיו על חומת ירושלים, ואמר להם: הנה, אם רק יירקו החיילים את רוקם עליכם - העיר תתמלא מים ותטבעו בה. כי מתחילה חשב שירושלים גדולה ורחבה היא, וכשראה אותה קטנה זלזל בה וחשב לכבשה בנקל. והוסיף ואמר לחזקיהו: גם אם אני אתן לך סוסים ונשק להילחם, הלא אין לך מי שיודע לרכב על סוס או להחזיק חרב ולהילחם, שהרי כולם לומדים תורה.

אך חזקיהו שצדיק היה, תלה בטחונו בקב"ה ונתן הוראה לבני ירושלים, שכיון שזה ליל פסח, ישחטו את קרבן פסח שה לבית אבות, ויחגגו את החג בשמחה ובדיצה, ויאמרו הלל לה' בשמחה רבה בתוף וכינור. וכולם עשו כן, שמחו ושרו והודו לה', ואמרו את ההלל בהתלהבות רבה בעוז ותעצומות.

והנה, רבשקה רואה את כל שמחתם וצהלתם, וכיצד אינם שמים על לבם כלל למצור בו הם נתונים, אמר לעצמו: איזה עם נפלא זה, וירד וביקש מסנחריב שיעזבם הלילה, כי ראויים הם לנס. אך סנחריב מיאן לשמוע לקול רבשקה, והמשיך לצור על ירושלים.

באותו הלילה, בא המלאך גבריאל והכה במחנה סנחריב, והרג בהם מאה שמונים וחמשה אלף ראשי גייסות, לבד ממיליוני חיילים שמתו שלא הוזכרו בפסוק. וכתב רבנו יוסף חיים (בן יהוידע סנהדרין צד. ד"ה כבודו), כי הטעם שהם מתו ונשרפו מבפנים ונשארו שלמים מבחוץ, הוא בכדי שעם ישראל יכיר את גודל הנס הגדול. וכן בכדי להוכיח להם שהעיקר הוא הנשמה שהיא התורה ולא הגוף הנגוף, כי הנה ראו כמה שווה גוף בלי נשמה.

והנה סנחריב עם עוד ששה חיילים, שעליהם נאמר "נער יספרם". [פירוש: שלנער קטן קל לסמן את האות ו' שהיא רק קו אחד], ברח כל עוד נפשו בו, ונשבע לנסרוך אלוהיו [-היה זה עץ מתיבת נח שעשאה סנחריב לו אלוה], שאם ינצל מרודפיו יזבח קרבן לאלהיו - את שני בניו אדרמלך ושראצר, ולא ידע כי הם שומעים את נדרו, וכששמעו זאת שחטו את אביהם... כן יאבדו כל אויביך ה'.

וחזקיהו וכל ישראל ישנים, ואינם יודעים שהשם יתברך עושה להם עתה נסים ונפלאות גדולים, וכל זה רק בזכות התורה הקדושה, כי חזקיהו ידע שזכות התורה תגן עליו. וכמו שפרשו המפרשים שהיתה מחלוקת בעם ישראל שחלק מהשרים רצו שעם ישראל ילכו לצבא, אך חזקיהו המלך סירב בכל תוקף שילכו לצבא, אלא דאג שישבו ללמוד תורה והכל יסתדר. אמנם השרים לא חשבו כך, שר הבטחון נתן תקציב בשביל לימוד תורה רק 2 מיליארד, ולביטחון 4 מיליארד, וזאת בכדי שאנשים ילכו לצבא... אמר להם חזקיהו: הראו לי את התקציב, ואני אקבע מה לעשות! ואז קבע שכל ה-שש מיליארד ילכו ללימוד תורה, לישיבות, כי לדעתו אין צורך בצבא פיזי, אלא רק צבא רוחני, ולימוד התורה הוא ינצח, כי בזמן שהקול קול יעקב - אין הידיים ידי עשו. השרים לא יכלו עוד לדבר דבר, שהרי הוא המלך והוא הקובע, והיה נותן להם חזקיהו שמן, ומדליקים ולומדים תורה בזכות אור השמן, ובזכות לימוד התורה נצלו מהגזירה ומסנחריב.

וזהו שאמר הפסוק (ישעיהו י, כז): "וחובל עול מפני שמן", עולו הכבד של סנחריב חובל ונשבר מפני שמנו של חזקיה, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (שיר השירים רבה פ"א).

מהי "מחיצה של ברזל"?

באגרת מהרה"ק יקותיאל הלברשטם זצוק"ל האדמו"ר מקלויזנבורג - צאנז זצ"ל הקשה, הנה אמרו חז"ל (ברכות לב:) כי בעוונותיהם של ישראל ישנו חומה של ברזל בינינו לבין השם יתברך. ויש להבין, מהו אותו מסך ומה מהותו, והרי אנו לא רואים אותו? ופירש, שהכוונה היא לכך שעם ישראל סומכים על הברזל - שזה הצבא, זהו המבדיל בינינו לבין השם יתברך, כי אם ישראל עוסקים בתורה, ובוטחים אך ורק בהשם יתברך, אין להם לדאוג כלל, כי התורה מגנא ומצלא, והבוטח בה' חסד יסובבנו. "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). כיום לצערינו, יש הסומכים על "כיפת ברזל" שתגן עלינו, והיא היא ה"מחיצת ברזל" בינינו לבין אבינו שבשמים...

מקור חיותינו

ואיתא בגמרא במסכת ברכות (סא:): תנו רבנן, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל - למה הדבר דומה: לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם, כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתייראים - במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! סיים רבי עקיבא ואמר: אף כעת, כשאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב עליה (דברים ל, כ): "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה. אי אפשר לחיות בלא תורה.

מלאך המוות לא שולט בו

ומצינו בחז"ל, כי אפילו מלאך המוות אינו יכול להזיק למי שלומד תורה, כי התורה חזקה מהכל. וכמו שמספרת הגמרא (שבת ל:) על דוד המלך, שכל זמן שעסק בתורה לא יכול היה מלאך המוות לקחת את נשמתו. מה עשה מלאך המוות? עשה רעש בפרדסו של דוד, וכשבא דוד לרדת במדרגות, נשברה המדרגה, ולרגע אחד הפסיק דוד המלך מלימודו, ואז לקח את נשמתו.

וכן מסופר (בבא מציעא פו.) על רבה בר נחמני, שלא היה יכול מלאך המוות להתקרב אליו, כי לא היה פוסק פיו מלהגות בדברי תורה. עד שבאה רוח על הקנים בחוץ ונשבה בהם, ונעשה רעש גדול, וחשב שהם גדוד של המלך המבקשים את נפשו, וביקש שתנוח נפשו, וכך היה. נמצא, כי כל זמן שאדם עוסק בתורה - אפילו מלאך המוות אינו יכול לשלוט בו.

התורה נותנת אור ושמחה

התורה מרוממת ומגדלת את האדם. ובמסכת קנים (פ"ג משנה ו) אמרו: תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינים - דעתם מתווספת עליהם. ומה יעשה האדם לעת זקנה? יגדל זבובים...? יספור מכוניות...? מה יעשה אם אינו יודע ללמוד? לא יודע שום דבר, כל הזמן רק יתווכח עם אשתו, אין לו עבודה, משעמם לו, אין לו חיים.

מה שאין כן תלמידי חכמים - יש להם שמחת חיים, יש להם למה לחיות, יש להם חכמה בינה ודעת. איזו שמחה יש להם! כל זמן שעוסקים בתורה - הם שמחים. יודעים עוד מסכת ועוד מסכת, ובקיאים בהן, אנו רואים איך התלמיד חכם משתעשע בתורה בשמחה, והתורה מחייה אותו ומרפאת אותו, "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד, כב), התורה היא גדולה ועמוקה, ונותנת חיים לעושיה. אשרי מי שחלקו בתורה, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב.

גם בשמים לאחר מאה ועשרים שנה - מה יעשה? כולם לומדים תורה בישיבת רבי עקיבא, בישיבת רשב"י, אצל אברהם אבינו, ושם אין עסק אחר. ואם יבוא כשהוא לא יודע כלום - איזו בושה גדולה תהיה לו!

התורה קיימת בכל העולמות, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ויש לו חיים נחת וכבוד. ולכן, לא די לאדם שיעסוק בתורה, אלא ישתדל בלימוד התורה, להיאבק על התורה להשתדל בכל כוחו. כי היצר הרע אומר לו: תלמד מחר, כי היום אתה עייף... היום תסדר סידורים... בלילה תישן (הלילות קצרים), תקום עוד שעה, וכמובן... הוא מתעורר רק בבוקר. וכך הולך עוד יום ועוד יום והאדם לא שם לב. על כן האדם חייב לתפוס את עצמו ולהילחם על כך, ואם זוכה לזה - יש לו שמחת חיים.

אדם שעבר עליו חודש בלי ללמוד, איזו עצבות יש לו, הוא מרגיש שאינו שווה שום דבר. בא לבית, אשתו רואה אותו איך הוא בא לאכול ולישון ועוד פעם חוזר חלילה, אומרת לעצמה: כמה חבל עליו. אבל אם יש לו מטרה, שהולך לפי דרכי התורה, שומר מצוות ה', בא לבית ואומר: היום למדתי דף גמרא, ויש לו פנינים יפים לומר לאשתו, וכך היא שמחה, ואז קורא עוד דף זוהר, ולומד. ובשבת יושב עם ילדיו ושמח איתם ושר איתם שירי שבת - אין חיים יותר יפים מזה.

היה מורנו הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל אומר: אני רוצה להיקרא תלמיד חכם, כיון שיש מעלה גדולה בכך, עד כדי כך שאני מוכן שייקחו אותי באוניה שיש בה דגים מסריחים מזה עשרים שנה, העיקר לזכות להיות תלמיד חכם. וגם היה אומר: מי שיש לו תעודת תלמיד חכם, יכול להיכנס בעולם העליון לכל מקום שירצה.

העשיר הגדול בעולם

וזו הזכות הגדולה ביותר - להיות תלמיד חכם. אדם רוצה להיות עשיר? אין עשיר אלא מי שיש לו תורה! רק אז יהיה שמח! כמו שאמרו במשנה באבות (פ"ו משנה ט): אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי: רבי, מאיזה מקום אתה? אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי: רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר (משלי ו, כב): "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך". "בהתהלכך תנחה אותך" - בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" - בקבר, "והקיצות היא תשיחך" - לעולם הבא. וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל (תהלים קיט, עב): "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", ואומר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות".

לברך ברכת התורה בכוונה גדולה

כתב הטור (סי' מז): ברכת התורה, מאד צריך ליזהר בה. כדאיתא בנדרים (פא.): מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים? רבינא אמר: מפני שאין מברכין בתורה תחלה. דאמר רב יהודה אמר רב: מהו שכתוב (ירמיהו ט, יא): מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (שם, יב): "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". מהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה? אמר רב יהודה אמר רב: לומר שאין מברכין בתורה תחלה.

וכתב על כך הב"ח: רבנו מביא ראיה מרב יהודה אמר רב, שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקים בה הרבה - אם אינן זהירים לברך בתורה תחלה. ויש לתמוה על כך הרבה, למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה, שהיא לכאורה עבירה קלה?! ונראה, שכוונתו יתברך מעולם היתה, שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה, ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה, שלא תשתכח מאתנו כדי שתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה. ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת, היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך, שהיתה השכינה ממש בקרבם, כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה, והארץ כולה היתה מאירה מכבודו. ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה, והיה המשכן אחד.

אבל עתה, שעברו חוק זה, שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם, לדעת הדינים לצורך משא ומתן, גם להתגאות להראות חכמתם, ולא נתכוונו להתעצם ולהדבק בקדושה ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ, כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם. הנה בזה עשה פירוד, שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה, והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה, וזה היה גורם חורבנה ואבדתה.

והוא שאמרו "מי האיש החכם" וגו', "על מה אבדה הארץ" וגו', "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם" וגו'. ואמר 'תורתי' - תורת אמת אשר נתתי במתנה, שלא יהיו למדים ושוכחים, וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם, וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו'.

שתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה

ממשיך הב"ח וכותב: וכמו שכתבו רבותינו ז"ל (עירובין נד:, מכילתא ריש משפטים) על הפסוק (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת, והשכינה תהא שורה בקרבם. והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה, פירוש, תחילת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה. לא הלכו בה, דהיינו לא הלכו בה לשמה, בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל, כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך. והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו, על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, כדי שתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה, ולהוריד השכינה בקרבנו. לא הלכו בה - לעסוק בדברי תורה לשמה, כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים, ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה, כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלתה לה למעלה. עכ"ל.

ובא וראה מה שכתב בזוהר הקדוש (ואתחנן דף רסח.) [בתרגום]: השכינה אינה יושבת ושוכנת בארץ בעם ישראל, אלא רק בכח לימוד התורה וכו'. שכל זמן שהתורה נמצאת כאן בארץ, ועם ישראל הוגה ולומד בה, יכולה לעמוד השכינה בעולם. ומי שמונע את התורה מהשכינה, כמו מי שלוקח מזונות של האשה ומונע אותה מלאכול לחם חוקה, ונשארת ח"ו כאלמנה, ע"כ.

הנה לפנינו לשון הזוהר הקדוש, שרק בכח התורה שוכנת עמנו השכינה, ולימוד התורה הוא חיותה ומזונה. כלומר, התורה היא חיות השכינה, וא"כ היא חיות העולמות כולם. וצריך לדעת, כי החיות והאור והדבקות והשראת השכינה ועריבות וידידות אור התורה - מיתה ומוות אל הקלי' והס"א והמחלות והאסונות, ולכן צריכים אנחנו בכל כוחנו לזכות למתיקות התורה, כי בכח התורה יתמתקו הדינים, וממש יתהפך ברגע להיות איש אחר, לבו רחב ושמח ממתיקות התורה, טעמו וראו כי טוב ה'.

היא שורש כל העולמות

וכתב רבנו "נפש החיים" (שער ד' פ"י): והענין, כי התורה הקדושה היא דבורו יתברך, ובמאמר פיו יתברך במעשה בראשית, נבראו העולמות כולם. שע"י סידור גלגול צירופי האותיות ע"פ סדר הרל"א שערים פנים ואחור שבמאמר בראשית ברא וכו', נאצלו ונבראו העולמות עליוני עליונים רבי רבוון, בכל סדר מצבם ופרטי ענייניהם וכל הנכלל בהם. וכן בכל מאמר ומאמר שבו על דרך הנ"ל נבראו כל פרטי המינים והעניינים שבאותו הסוג שעליו נאמר אותו המאמר.

כמו שכתב בזוהר הקדוש (תרומה דף קסא.) וזה לשונו [בתרגום]: שכאשר ברא הקב"ה את העולם, הסתכל בה בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם כמו שהעמידוהו. שכתוב (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון, בי ברא הקב"ה את העולם שעד לא נברא העולם הקדימה התורה וכו'. וכאשר רצה הקב"ה לברוא את העולם, היה מסתכל בתורה בכל מילה ומילה ועשה אותה אומנות של העולם, בגלל שכל הדברים והמעשים שבכל העולמות - בתורה הם. בתורה כתוב בה: בראשית ברא וכו', התבונן במילה זו וברא את השמים. כתוב בה: ויאמר אלהים יהי אור, התבונן במילה זו וברא את האור. וכן בכל מלה ומלה שכתוב בה בתורה, הסתכל הקב"ה ועשה אותה מילה. ועל זה כתוב: ואהיה אצלו אמון, ובאופן זה כל העולם נברא, ע"כ. ולכן כל התורה בכלל, וכל העולמות כלליהם ופרטיהם וסידורם וכל ענייניהם, כולם כלולים ורמוזים בעשר המאמרות של מעשה בראשית.

התבלין היחיד נגד היצר הרע

כתב אדונינו הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פ"ה, ד"ה הנה מפסידי): והחכמים עליהם השלום אמרו (אבות פ"ד, משנה י) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול - עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו. על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה. וכבר זכרנו, שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פינחס (עבודה זרה כ:): תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ב, משנה ה) ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (קידושין ל:) בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין.

והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה. ומי שיחשוב להנצל זולתה, אינו אלא טועה. ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם, הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חוליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא למה זה דומה? לחולה שדרש ברופאים והכירו חוליו, ואמרו לו שייקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא וייקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי! כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחולי היצר הרע ובכוחו המוטבע בו - אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי אפוא יניחה וייקח מה שייקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה, והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול, שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת.

אך אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז; איכה רבה פתיחות; ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רפב): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב. עכ"ל.

התורה – אור ממשי

וב"דרך עץ החיים" (בריש הספר) כתב עוד הרמח"ל: וזה תראה, כי שניים הם בתכונה אחת נבראו: שכל האדם, והתורה המשכלת אותו. על התורה נאמר (ירמיה כג, כט): "הלא כה דברי כאש נאם ה'", והודיענו בזה, כי אמת הדבר שהתורה היא ממש אור אחד נתן לישראל לאור בה, כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החול, שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו, אך התורה הנה קודש היא, אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים, וכאשר יעסוק בה האדם למטה - אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא יתברך שמו, בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה. והוא דבר החכם (משלי ו, כג): "ותורה אור" - אור ממש ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה, יכנס אור בה כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים. עכ"ל.

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה

עוד אביא לפניך דברי הזוהר הקדוש (שם), ומאהבת הקיצור נתרגם את לשונו הטהורה: רבי אבא היה מכריז: מי רוצה עושר? מי רוצה אורך ימים לעולם הבא? שיבוא וישתדל בתורה. היה שם רווק אחד, בא אליו ואמר לו: רבנו, אני רוצה לעסוק בתורה שיהיה לי עושר. אמר לו: בודאי, בא ותלמד. לימים, בא אליו אותו תלמיד, ואמר לרבי אבא היכן העושר שהבטחת? אמר רבי אבא: שמע מינה שלא לשם שמים הוא לומד, ורצה ח"ו להענישו. שמע קול אחד מן השמים האומר לו שלא להענישו. בינתיים, בא אדם אחד וכוס של פז זהב בידו, ואמר לו: אני רוצה בכוס זו לזכות בתורה, מי שלומד - אני אתן לו עושר, ואכן הוא נתן אותה לרווק שעסק בתורה, וכך ישב ועסק בתורה בחשק גדול.

לימים, נכנסה באותו תלמיד מתיקות ועריבות התורה בתוך מעיו, ישב אותו תלמיד ובכה, אמר: מניח אני חיי עולם ולקחתי חיי שעה?! אינני רוצה את הכלי הזה, אלא אלמד לשם שמים בלי כסף, כי הבין ערך התורה שלא יערכנה כלי פז וכו', והוא ר' יוסי בן פזי, שזכה לכתר תורה הוא ובניו אחריו.

ולכן צריכים אנחנו לחוס על נפשינו ללמוד תורה ולהגות בה יומם ולילה, ואין לנו דבר יקר לנפש ולנשמה להאיר אותה ולתקנה, אלא אך ורק לימוד התורה.

מתנה טובה

בכל יום אנחנו אומרים בברכות התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כלומר הדבר החשוב ביותר בעולם והיקר ביותר זה - התורה הקדושה, שנותנת חיים לאדם בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שאנו אומרים בתפילת ערבית: "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". כל העולם יודעים שהקב"ה בחר בנו, כי את המתנה הטובה ביותר בעולם שהיא חיות כל העולם - התורה הקדושה, נתן לנו, לעם ישראל.

הסובל עול תורה ומצוות נקרא צדיק

בספר החיים (ספר זכויות פ"ו) הביא רמז נפלא בצורתה של האות 'צדיק', כי היא בנויה מהאות 'נון' ועליה אות 'יוד', והיינו כי הנון תרמוז על הנפילה, ואף ל-'נופל' זה יש תקנה אם יטה שכמו לסבול על גוו את האות 'יוד' הרומז ליהודי ויהדות, כלומר לסבול עול היהדות - בתורה ומצוות מהיום והלאה, בזה ייקרא 'צדיק'. ולא יאמר הן אבדתי - כבר פרקתי מעלי מעט עול תורה ומצוות, א''כ אפרקנו לגמרי, אלא יטה שכמו לסבול מכאן ואילך. ורק 'פריקת' בהמה באה ע"י הורדת המשא, אבל יהודי צריך להרבות במשא ולא להתייאש.

להחזיק בתורה בכל עוז

וכשהאדם מתחיל לעסוק בתורה - קשה לו. משל לאדם שלוקח חבית של מים על הראש, בודאי שיהיה קשה לו, ואם ייקח עוד חבית - יהיה קשה לו יותר, אבל אם יכנס לתוך המים – יהנה. כך התורה, בהתחלה אמנם קשה, אבל כשיכנס לתוכה תהיה לו שמחת חיים עצומה.

וסיפרו בגמרא (נדרים נא.), שרבי היה מוכן לרקוד לבר קפרא בפני כל האנשים שבאו להיות עמו בשמחת חתונת בתו, רק בשביל שיאמר לו בר קפרא פירוש של מלה בתורה.

עוד ראה מה שכתב בזוהר הקדוש (וישלח דף קס"ח), שכל מי שמשתדל בתורה - מושך עליו חיים עליונים, חיים בזה העולם, חיים בעולם הבא, ומתחזק ואוחז בעץ החיים, ונותן כח וחוזק לשכינה הקדושה. רבי שמעון אמר: כל אותם העמלים בדברי תורה ומשתדלים בהם ומעיינים בהם, אותם לימודים ואותה תורה שעמל בה, עומדת לפני הקב"ה ומרימה קולה, ונעשית סנגור עליו לפני הקב"ה ע"כ.

דרך הלימוד

ומי שומע דברים אלו ולא יחוס על נפשו היקרה להגות בתורה יומם ולילה. ולכן צריך להקפיד ללמוד בכל יום ויום שיעור גמרא, דף אחד גמרא רש"י תוס' רא"ש ועוד, ויחזור עד שיהיה בקי בו, ואח"כ כשהולך בדרך יעביר הדף במוחו, ובשוכבו על מיטתו לישון - יחזור עוד ועוד, ובסוף כל שבוע יחזור על כל מה שלמד באותו שבוע, ובסוף כל חודש יחזור מה שלמד כל אותו החודש, וכך יעשה עד שיהיה בקי בכל הש"ס. וכן יקבע לו שיעור בטור שולחן ערוך ובית יוסף, עד שיהיה בקי בכל חלקי השולחן-ערוך, וחוזר והולך עד שיעלה חימוד ועריבות ונעימות התורה במעיו, ותשבע נפשו באור וחיות התורה, כי התורה היא מזון הנפש והחיות שלה.

ודברי תורה יהיו שמחים לפניך כנתינתם מסיני, ואז כשתמלא כרסך בש"ס ופוסקים, תיקח לך איזה שעות לעסוק בסתרי תורה, בזוהר הקדוש ובעץ החיים וכו', ותטחן טוב את הדברים להסיר כל המוץ והתבן והקושיות שבתורה, עד שיהיו כל דברי התורה אצלך ברורים כסולת נקיה, עד שמרוב אור התורה ומתיקותה תשכח אפילו כמה ימים לאכול, כמו שהיה אצל גאוני עולם כהגר"א וכדו', כי האור שבתורה משביע את הנשמה, ולא מרגישים כלל שצריכים להתעסק בהבלי העולם.

ה' יזכנו לעסוק וללמוד תורה בתמידות, ונזכה להיות עמלים בתורה אמן כן יהי רצון.