מאמרי הזוהר הקדוש פרשת קרח

כ"א סיון תשפ"ה | 17/06/2025 | 10:30

ח"ג קעו ע"א

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים יט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רַב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרָיְיתָא נעלים ועליונים דברי תורה דאצילות, כַּמָּה יַקִּירִין אִנּוּן, תְּאִיבִין אִנּוּן לְעֵילָּא כמה יקרים הם דברי תורה דבריאה שיש שם ש"י עולמות בכסא גימ' יקר, ונחמדים הם למעלה בסוד תורה דיצירה, תְּאִיבִין אִנּוּן לְכֹלָּא. נחמדים הם לכל מצד העשיה [א].

אוֹרָיְיתָא אִיהִי חֵילָא דְּיָמִינָא, התורה היא כח הימין שהוא בחסד כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ מימינו של הקב"ה שהוא החסד, נתנה התורה שנקראת אש לעם ישראל, וּשְׂמָאלָא אִתְכַּלִּיל בְּיָמִינָא והשמאל ששם הגבורה נכלל בימין ע"י התורה שהיא בתפארת, מַאן דְּעָבִיד יָמִינָא שְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא יָמִינָא, מי שעושה הימין שהוא חסד ורחמים - שמאל מידת הדין, ושמאל שהיא גבורה - ימין, כלומר שהשמאל ינהיג את העולם הָא אִיהוּ כְּאִילּוּ חָרִיב עָלְמָא הרי הוא כאלו החריב את העולם כי הוא מתנהג מצד הגבורה.

תָּא חֲזֵי, אַהֲרֹן יָמִינָא. לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא בא וראה, אהרן הוא צד ימין שבחסד והלויים הם מצד השמאל בגבורה, קֹרַח בָּעֵי לְמֶעֱבַד חִלּוּפָא דְּיָמִינָא לִשְׂמָאלָא, בְּגִין כָּךְ אִתְעַנַּשׁ קרח שהוא לוי רצה לעשות חילוף הימין לשמאל, כי רצה ליקח את הכהונה ללויים שהם בשמאל, ורצה להנהיג את העולם בשמאל לבד שהוא מידת הגבורה ע"י המלכות, ובשביל זה נענש. וְלֹא עוֹד אֵלָּא דְאִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִּישָׁא, וְאִתְעַנַּשׁ בְּכֹלָּא ולא עוד אֵלָּא שנמצא בו שדיבר לשון הרע על משה ואהרן שאמר להם מדוע תתנשאו על קהל ה', ונענש בכל שירד חיים שאולה לגיהנם. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, שְׂמָאלָא אִתְכַּלִּיל תַּדִּיר בְּיָמִינָא רבי יהודה אמר, קרח לא רצה להחליף את הימין בשמאל, אֵלָּא השמאל תמיד בדרך כלל נכלל בימין ע"י התפארת כדי להתמתק, קֹרַח בָּעָא לְאַחְלָפָא תִּקּוּנָא דִלְעֵילָּא וְתַתָּא קרח רצה להחליף את התיקון של מעלה ושל מטה, כלומר רצה להפריד את השמאל מהימין לגמרי, דהיינו שיהיה הימין לעצמו והשמאל לעצמו ולא יהא שלום ביניהם, ואדרבה רצה שרק השמאל ישלוט בעולם. וזה היפך ההנהגה שאפי' בין המלאכים מיכאל וגבריאל יש שלום וכן ביסודות אש ומים מורכבים יחד, ונמצא שקרח רצה לעקור את כל ההנהגה כולה, בְּגִין כָּךְ אִתְאַבִּיד מֵעֵילָּא וְתַתָּא ובשביל כך נאבד מכל העולמות מלמעלה ומלמטה ואין לו מעמד אֵלָּא בגיהנם - יסוד האש בלבד.

וַיִּקַּח קֹרַח, מַאי וַיִּקַּח ושואל, מה לקח. ומשיב נָסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיהּ לקח עצה רעה לעצמו ולא פירש מה לקח, כָּל דְּרָדַף בָּתָר דְּלָאו דִּילֵיהּ, אִיהוּ עָרִיק מִקַּמֵּיהּ [ב] מי שרודף אחר דבר שאינו שלו הוא בורח ממנו, כלומר לא יקח כלום אפי' ממה שהיה בידו נשאר קֵרֵחַ. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא מַה דְּאִית בֵּיהּ אִתְאַבִּיד מִנֵּיהּ ולא עוד אֵלָּא גם מה שיש לו נאבד ממנו. קֹרַח רָדִיף בָּתָר דְּלָאו דִּילֵיהּ, דִּילֵיהּ אָבִיד, וְאָחָרָא לָא רָוַוח קרח רדף אחרי הכהונה שאינה שלו, גם הַלְוִיָה שהיא חלקו אבדה ממנו ואת הכהונה שרצה לא הרויח.

קֹרַח אָזִיל בְּמַחֲלוֹקֶת קרח הלך במחלוקת שלקח המחלוקת לעצמו להשתמש בה להשיג הכהונה. מַאי מַחֲלוֹקֶת. פְּלוּגְתָּא מה פי' מילת מחלוקת קטטה חלוקה ופרוד. פְּלוּגְתָּא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא חלוקה ופרוד למעלה ולמטה. וּמַאן דְּבָעֵי לְאַפְלָגָא תִּקּוּנָא דְּעָלְמָא, יִתְאַבִּיד מִכֻּלְּהוּ עָלְמִין ומי שרוצה לחלק ולפלג את תיקון העולם הוא יהיה נאבד מכל העולמות. מַחֲלוֹקֶת, פְּלוּגְתָּא דְּשָׁלוֹם. וּמַאן דְּפָלִיג עַל שָׁלוֹם, פָּלִיג עַל שְׁמָא (דף קע"ו ע"ב) קַדִּישָׁא, בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, שָׁלוֹם אִקְּרֵי מחלוקת עושה פירוד בשלום. ומי שהוא נגד מידת השלום הוא חולק על השם הקדוש, היות ששמו של הקב"ה נקרא שלום.

תָּא חֲזֵי, לֵית עָלְמָא קָאִים אֵלָּא עַל שָׁלוֹם בא וראה, אין העולם עומד ומתקיים אֵלָּא על השלום. דהיינו, העולם הוא השכינה והשלום הוא היסוד. ופירושו, כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, לָא יָכִיל לְאִתְקַיָּימָא, עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עֲלַיְיהוּ שָׁלוֹם כאשר ברא הקב"ה את העולם לא היה יכול להתקיים עד שהביא והשרה עליהם את השלום. וּמַאי הוּא, שַׁבָּת, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּכְדֵין אִתְקַיַּים עָלְמָא ומי הוא השלום, יום השבת שהוא מידת היסוד שהוא עושה שלום בעליונים ובתחתונים ואז מתקיים העולם. וּמַאן דְּפָלִיג עֲלֵיהּ, יִתְאַבִּיד מֵעָלְמָא ומי שחולק עליו על השלום על השבת יהא נאבד מהעולם.

צְלָפְחָד פָּלִיג עַל שַׁבָּת, דְּהָוָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים. וּמַאן אִנּוּן עֵצִים, אִנּוּן אִילָנִין אָחָרַנִּין כִּדְאָמְרָן צלפחד חלק על השבת שהיה מקושש עצים ביום השבת. ושואל, ומה היא בחינת העצים האלה, ומתרץ אלה הם אילנות אחרים בחינת עץ הדעת טוב ורע מ"ט טוב וס"מ רע כדפרשנו. וְאִנּוּן מִלִּין (ס"א אִילָנִין) דְּחוֹל, וְחוֹל בַּקֹּדֶשׁ לָא שָׁרְיָיא, ואלה הדברים של עץ הדעת טוב ורע שהם בחינת מ"ט וס"מ, שהם בחי' חול ששולטים בחול ועל ידם מתנהג העולם בחול, וחול בקודש שהוא בחינת שבת לא שורה בקודש (מִילֵּי דְחוֹל בְּשַׁבָּת אָסִיר וַדָּאי). מכאן לומדים שאסור לדבר דברי חול בשבת, א"כ צלפחד דְּפָלִיג עַל שְׁלָמָא דְּעָלְמָא שהפריד וחלק על השלום של העולם, לכן מת ונאבד מן העולם.

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כְּתִיב כתוב (תהלים קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְגוֹ' ואין למו מכשול. אוֹרָיְיתָא הוּא שָׁלוֹם התורה היא מידת השלום, דִּכְתִּיב, שכתוב על התורה (משלי ג) וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְקֹרַח אָתָא לְאַפְגָּמָא שָׁלוֹם דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא וקרח שחלק על התורה בא לפגום בשלום שבעליונים ובתחתונים, בְּגִין כָּךְ אִתְעַנִּישׁ הוּא מֵעֵילָּא וְתַתָּאָה ובשביל כך נענש מלמעלה מן השמים, ומלמטה שבלעה אותו האדמה וכו'.

וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר

בֹּקֶר וְיוֹדַע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ. אַמַּאי בֹּקֶר ושואל, מדוע דחה זה למחר בבוקר, וְאַמַּאי קָדוֹשׁ וְלָא טָהוֹר ועוד מדוע אמר ואת הקדוש והקריב אליו ולא אמר את הטהור. אֵלָּא אִנּוּן מִסִּטְרָא דְטָהוֹר קָא אָתְיָין, וְקָדוֹשׁ כָּהֲנָא אלה הלויים באים מצד הטהור, כי הגבורה מטהרת ומלבנת, והצד של הקדוש הוא הכהן כי מקבלים שפע מהחכמה הנקראת קודש, כי שרשם בחסד. אָמַר מֹשֶׁה, בֹּקֶר, דִּכְדֵין כִּתְרָא דְכַהֲנָא אִתְּעַר בְּעָלְמָא אמר משה לאנשי קרח, מחר בבוקר שאז מידת הכתר של הכהן מתעוררת בעולם, שזו ספירת החסד, אִי אַתּוּן כָּהֲנֵי, הָא בֹקֶר, פָּלְחוּ עֲבוֹדָה דְּבֹקֶר אם אתם כהנים ואתם בחי' חסד הרי עכשיו בבוקר עבדו את עבודת הבוקר, וּכְדֵין וְיוֹדַע ואז יודע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ מצד התפארת שהוא המקשר ביניהם שם הוי"ה ב"ה וְאֶת הַקָּדוֹשׁ מפרש. אֶת אֲשֶׁר לוֹ סְתָם, דָּא לֵיוָאֵי מה שכתוב - את אשר לו, סתם ולא פירש מי הוא, זה הלויים שמצד הגבורה. וְאֶת הַקָּדוֹשׁ, דָּא כָּהֲנָא ואת הקדוש הם הכהנים מצד החסד שמקבלים שפע מהחכמה הנקראת קודש, כְּדֵין וְהִקְרִיב אֵלָיו ואז הקריב אליו את הקדוש. וְלֵית מַאן דְּאַבְחִין מִלָּה, אֵלָּא בֹּקֶר ואין מי שיבחן וידע בין החסד לגבורה אֵלָּא הבוקר, אִי תִּתְחַזּוּן לְאִשְׁתָּאָרָא בִּסְטַר דִּינָא, בֹּקֶר לָא סָבִיל לְכוּ, דְּהָא לַאו זִמְנֵיהּ הוּא אם אתם ראויים להשאר בצד הגבורה, החסד שהוא בוקר לא יסבול ולא יקבל עבודתכם, כי אתם מהגבורה והבוקר איננו זמן הגבורה. וְאִי תִּתְחַזּוּן לְאִשְׁתָּאָרָא בַּחֶסֶד, הָא זִמְנֵיהּ הוּא, וְתִשְׁתָּאֲרוּן גַּבֵּיהּ, וִיקַבֵּל לְכוּ ואם אתם ראויים להשאר בחסד, הרי הבוקר הוא זמן החסד ותשארו בו והוא יקבל עבודתכם.

בְּמָה. בַּקְּטֹרֶת במה ההבחנה, בקטורת, הקטורת שבה מבררים ברורי הניצוצות מתוך הקליפות. דְּהָא קְטֹרֶת בָּעֵי לְשׁוֹשְׁבִינָא, לְאִתְקַטְּרָא עַל יְדֵיהּ בְּכֹלָּא, וּלְאִתְקַשְּׁרָא שהרי להקטיר קטורת צריך את השושבין שהיא המלכות כדי לקשר על ידה את כל העולמות כי זה כוחה של הקטורת לקשור כל העולמות העליונים והתחתונים זה בזה. מַאן שׁוֹשְׁבִינָא. דָּא כָּהֲנָא ומי הוא השושבין שעל ידו נקשרים העולמות, הוא הכהן שהוא בחסד. וּבְגִין כָּךְ ולכן אמר משה רבנו, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא הַטָּהוֹר שהוא לוי. תְּרֵין דַּרְגִּין אִנּוּן שתי מדרגות הן, קָדוֹשׁ. וְטָהוֹר. כֹּהֵן, קָדוֹשׁ. לֵוִי, טָהוֹר. וְעַל דָּא הַקָּדוֹשׁ כְּתִיב ולכן אמר הקדוש, שהוא הכהן, ובחר בהם ה' שהם קדושתו ועל ידם צריכה העבודה להעשות.