מאמרי הזוהר הקדוש יום הדין הגדול והנורא

י"ח אלול תשפ"ה | 11/09/2025 | 20:50

שני עדים באים ומעידים על האדם, אנשי ביתו וקורות ביתו

פרשת שופטים רעיא מהימנא דף ער"ה.

לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן [א] (דברים י"ט, טו) ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא. עַל פִּי שְׁנֵי [שְׁנַיִם] עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר. פִּקּוּדָא דָא מצוה זה היא, לְהָעִיד עֵדוּת בְּבֵית דִּין, דְּלָא יַפְסִיד חַבְרֵיהּ מָמוֹנָא בְגִינֵיהּ שלא יפסיד חבירו ממון בגללו, אִי אִית לֵיהּ עֵדוּת בַּהֲדֵיהּ אם יש לו עמו עדות עבור חבירו לזכותו. וְלֵית סָהֲדוּתָא פָּחוּת מִתְּרֵין ואין עדות פחות משנים, הָדָא הוּא דִכְתִיב זה הוא שכתוב עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ' יָקוּם דָּבָר, לֹא יָקוּם עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּבְגִין דָּא וכשם שצריך כאן בעוה"ז שני עדים, כך גם בעולמות העליונים צריך שני עדים ומי הם העדים, אוּקְמוּהָ מָארֵי מָתְנִיתִין העמידו חכמי המשנה, מִי מֵעִיד עַל הָאָדָם, קוֹרוֹת בֵּיתוֹ ביתו זה גופו וא"כ קורות חדרי לבו הם המעידים עליו על כל מה שחטא במחשבה דיבור ומעשה בגלוי ובסתר כדמפרש לקמן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַנְשֵׁי בֵיתוֹ שהם רמ"ח אבריו, מְעִידִין עָלָיו ועתה יש לנו שני עדים שהם קורות ביתו ורמ"ח אבריו. מַאי מה הם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ. ומפרש אִנּוּן אלו הם קִירוֹת לִבּוֹ. שע"ז נאמר (ישעיה לח, ב) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָנָיו אֶל הַקִּיר, וְאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, ואמרו רבותינו מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵל חִזְקִיָּהוּ מִקִּירוֹת לִבּוֹ.

אברי האדם הם באים ומעידים על מעשיו

אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, אִנּוּן רמ"ח אֵבָרִים דִילֵיהּ ומפרש, אנשי ביתו הם רמ"ח אברים שלו של האדם. דְּהָכִי אוּקְמוּהָ מָארֵי מָתְנִיתִין כי כך פירשו בעלי המשנה, רָשָׁע עֲוֹנוֹתָיו חֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָיו ועל העצמות יש ממש את הצורה של העון, וזו העדות הגדולה על האדם, כי העצמות הם העושים בפועל את העון. וְהָכִי צַדִּיק, זָכִיוֹתָיו חֲקוּקִים לוֹ עַל עַצְמוֹתָיו וכך הוא גם להיפך בצדיק, צורת המצות חקוקים בעצמותיו. וּבְגִין כָּךְ אָמַר דָּוִד ובשביל כך אמר דוד המלך ע"ה, שכל עצמותיו היו בלא עוונות והם ראויים לאמר עליהם, (תהלים לה, י) כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה. וּבְגִינֵהּ אִתְמַר ובשביל הצדיק נאמר, וּמִי מְעִידִין עַל הָאָדָם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ. גַּרְמִין בְּנוּיִין עַל מוֹחָא דְאִיהוּ מַיָּא. והם העצמות שבנויות על המוח שהוא המים, כי במוח משכן הנשמה ומשם מתפשט המוח עם חיות הנשמה בכל העצמות ומחיה אותם, וְעָלַיְיהוּ קָא רָמִיז ועליהם רמז דוד המלך, (תהלים קד, ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַמְקָרֶה, לָשׁוֹן קוֹרוֹת פי' תקרה.

בעצמות האדם שהם לבנים חקוקים מעשי האדם ככתב שחור על קלף לבן

וְאַמַּאי בְּגַרְמִין, יַתִּיר מִבִּשְׂרָא וְגִידִין וּמִשְׁכָא ושואל מדוע דוקא בעצמות חקוקים הזכויות והמצות, יותר מהבשר והגידים והעור, בְּגִין דְּגַרְמִין אִנּוּן חִוָּורִין ומתרץ, בשביל שהעצמות הם לבנות כי נמשכות מהמוח, וּכְתִיבָא אוּכָּמָא לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא אֶלָּא מִגּוֹ חִוָּורוּ וכתב שחור לא ניכר אלא מתוך קלף לבן, ולכן מכיון שהעצמות לבנים ניכר עליהם הכתב, כְּגַוְונָא דְאוֹרָיְיתָא, דְּאִיהִי חִוָּורוּ מִלְּגָאו כמו התורה, שהקלף הוא לבן מבפנים אוּכָּם מִלְּבַר והשחור שהוא הכתב מבחוץ. וענין אוּכָּם וְחִוָּור שחור ולבן הם כמו, חֹשֶׁךְ וְאוֹר. וְאִית חֹשֶׁךְ, תְּכֵלֶת ויש חושך שהוא תכלת בחינת כליון ב"מ, וְאִתְמַר בֵּיהּ ונאמר בו (תהלים קלט, יב) גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ גם חושך זה שהוא עוונות האדם אינו מה' יתברך כי ממנו ית' לא תצא הרעות כמ"ש (איכה ג, לח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, וּתְכֵלֶת אוּכָּם, אִיהוּ נוּקְבָּא לְגַבֵּי חִוָּורוּ ותכלת שהוא שחור, הוא בחי' נוק' שהיא בחי' הדינים, כנגד הלבן שהוא בחי' רחמים.

ביום ר"ה הס"מ מביא לשמש, ורוצה גם להביא הלבנה ואינו יכול

וְלָא עוֹד שלא רק מטעם זה חקוקים העוונות על העצמות, אֶלָּא דְגוּפָא עַל גַּרְמִין עָתִיד לְמֵיקָם אלא מחמת שהגוף על העצמות עתיד לקום, כי הם הנשארים בקבר ואילו הבשר נאכל בעפר, וּבְגִין דָּא זָכְווֹי וְחוֹבוֹי חֲקוּקִין עַל גַּרְמִין דִילֵיהּ ובשביל זה זכויותיו ועוונותיו חקוקים על העצמות שלו, וְאִם יִזְכֶּה יְקוּם גּוּפָא עַל גַּרְמִין דִילֵיהּ. וְאִי לָאו, לָא יְקוּם, וְלָא יְהֵא לֵיהּ תְּחִיַּית הַמֵּתִים ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו, ואם לא יזכה לא יקום מן הקבר ולא תהיה לו תחיית המתים. וְלָא עוֹד חזר לדלעיל ולא רק שקירות לבו ורמ"ח אבריו מעידים אותו, אֶלָּא תְּרֵין סָהֲדִין אִנּוּן עַל בַּר נָשׁ אלא שני עדים הם המעידים האדם, עַיִן רוֹאָה בחי' חכמה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת בחי' בינה, וּבֵית דִּין הם שלשה שהם בחי' חג"ת, סוֹפֵר וְדָן חוֹבוֹי הם סופרים ודנים אותו על עוונותיו. וְלָא עוֹד, אֶלָּא שִׁמְשָׁא וְסֵיהֲרָא סָהֲדִין עַל בַּר נָשׁ ולא רק זה אלא השמש והירח שהם בחינת זו"ן מעידים על האדם, כְּמָה דְאוֹקְמוּהָ כמו שפירשו רז"ל (תהלים פא, ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. מַאי בַּכֵּסֶה שואל מה פירוש בכסה. ומפרש בְּיוֹמָא דְסֵיהֲרָא מִתְכַּסָּה ביום שהירח מכוסה, שהוא יום ראש השנה, שאז המלכות מתכסה ועולה אל הכתר העליון שהוא מקום המכוסה, ועולה שם בכח התשובה שעשו ישראל. וַאֲמַאי מִתְכַּסֵּת ושואל ולמה מתכסה הירח, בְּגִין דְּכַד מָטֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לפי שכאשר מגיע ראש השנה, יֵיתֵי סמא"ל לְמִתְבַּע דִּינָא לִבְנוֹי, קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יבא הס"מ לתבוע ולהעמיד בדין לבניה של השכינה לפני הקב"ה, וְהוּא יֵימָא לֵיהּ דְּיַיְתֵי סָהֲדִין הקב"ה יאמר לו לס"מ שיביא עדים, וְהוּא יַיְתֵי לְשִׁמְשָׁא עִמֵּיהּ והוא יביא את השמש שהוא בחי' ו"ק עמו, כי העוונות שלנו פוגמים בו"ק משא"כ הג"ר שמסתלקים. אָזַל לְמֵייתֵי סֵיהֲרָא, וְהִיא מִתְכַּסָּא וגם הולך להביא את הירח, שהיא השכינה שסובלת בעוונותינו, אבל היא מתכסת ומתחבאת, כי עם ישראל צמים וחוזרים בתשובה. בְּאָן אֲתָר מִתְכַּסֵּת באיזה מקום היא מתכסת, ומפרש אֶלָּא סְלִיקַת לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְמַר בֵּיהּ אלא עולה היא לאותו מקום שנאמר בו, בַּמְכֻסֶּה מִמָּךְ אַל תַּחְקוֹר שהוא בכתר העליון, לְפַיְּיסָא לֵיהּ עַל בְּנָהָא לפייס לו להקב"ה על בניה שלא ימסור אותם בידי הס"מ.

ביום ר"ה המלכות עולה לכתר ומתמלאים ברחמים ומעבירים הדין מן העולם

וְהַאי הוּא דְאָמַר קְרָא וזה שאמר הפסוק, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. פי' לַאֲתַר דְּבֵיהּ סְלִיקַת שְׁכִינְתָּא למקום הכתר שבו עלתה השכינה, דְּאִתְמַר בֵּיהּ שנאמר בו וּבַמְכֻסֶּה מִמָּךְ אַל תַּחְקוֹר שהוא הכתר. וְחוֹבִין בְּאִתְכַּסְיָיא והעוונות שהם מכוסים, תַּמָּן צָרִיךְ לְמֵידָן בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ שם צריכים לדון אותם, והם עוונות של בין אדם למקום, שהתשובה בהם יותר קלה ואפשר לפעול בה לבטל הגזירות. וְחוֹבִין בְּאִתְגַּלְיָיא דְעָבַד לוֹן אבל עוונות שעשה בגלוי שהם בין אדם לחבירו, אִתְמַר שנאמר בהם (משלי כח, יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ עד שיפייס את חבירו. דִּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְכֶתֶר אִיהִי עָלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא שהשכינה מצד הכתר שעולה לשם, היא עולם הנסתר והנעלם, וְאוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין וכבר אמרו בעלי המשנה, דְּצָרִיךְ בַּר נָשׁ לְחַבְּרָא לַהּ לְהַהוּא אַתְרָא שצריך האדם לחבר לשכינה לאותו מקום שהוא הכתר, ששם ע"י התשובה מתכפרים העוונות. בְּהַהוּא זִמְנָא מָטֵי זִמְנָא דְרַחֲמֵי וְאַעְבַּר דִּינָא באותו זמן שהשכינה עולה לכתר מגיע זמן של רחמים ומעבירים את הדין מן האדם. וּבְגִין דָּא, לְחַבְרֵיהּ אָמַר לְזַכָּאָה לֵיהּ בְּעֵדוּתֵיהּ ובשביל זה שהמלכות מגינה ומעידה לצורך עם ישראל, כן צריך להתנהג עם חבירו ללמד עליו זכות כי במדה שאדם מודד בה מודדים לו, אֲבָל לָרָשָׁע אֵין מְזַכִּין לוֹ אבל רשע שהוא מין ואפיקורוס אין מעידין עליו לזכות אותו בדין.

הקב"ה והשכינה מעידים על האדם

וְעוֹד, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ סָהֲדִין עַל בַּר נָשׁ ועוד הקב"ה והשכינה מעידים על האדם, הָדָא הוּא דִכְתִיב זה הוא שכתוב, (דברים ד, כו) הֲעִדוֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אֶת הַשָּׁמַיִם, הַהוּא דְאִתְמַר בֵּיהּ פי' אותו שנאמר בו (מלכים א ח, לב) וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם פי' ז"א שנקרא שמים. וְאֶת הָאָרֶץ, הַהוּא דְאִתְמַר בָּהּ פי' אותו שנאמר בה (ישעיה סו, א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי שהיא השכינה הנקראת ארץ. וְעוֹד, תְּרֵין סָהֲדִין, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק ועוד, שני עדים הם עמוד האמצעי שהוא הת"ת, וצדיק שהוא היסוד, וְאִנּוּן ע"ד מִן שְׁמַ"ע אֶחָד והם ע' משמע, ד' מאחד, ויש בו שש תיבות כנגד ו' שהוא תפארת. עֵד ועד שני, מִן בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שיש בסופו אותיות עד, וגם בפסוק זה יש שש תיבות כנגד ו' שהוא היסוד.