מאמרי הזוהר הקדוש יום ראש השנה

י"ח אלול תשפ"ה | 11/09/2025 | 20:53

ביום ראש השנה אפילו צעדי האדם נמנין ובאין לדין

זהר חדש מדרש הנעלם דף יח:

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּן הקב"ה את כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כמ"ש אי זו לחרב ואי זו לשבע, והכוונה היא על אנשי אותה העיר בכללות וגם מפרש על כל אדם בפרטות, גּוּפוֹת בְּנֵי אָדָם פי' אם הגוף והנפש יהיו בבריאות וכו' וְהַנְּשָׁמוֹת, וּפוֹקֵד אוֹתָם, וְדָן אוֹתָם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְתַאנָא ושנינו, אֲפִילּוּ צְעָדָיו שֶׁל אָדָם נִמְנִין וּבָאִין בַּדִּין בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב (איוב לא, ד) וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר.

שלש כתות ביום הדין וכנגדן שלש כוחות

תַּאנֵי שנה רַבִּי יוֹסֵי, שָׁלשׁ כִּתּוֹת נִכְנָסִין לְיוֹם הַדִּין. כַּת צַדִּיקִים גְּמוּרִים. כַּת רְשָׁעִים גְּמוּרִים. כַּת בֵּינוֹנִים. וּכְנֶגְדָּן שָׁלשׁ כֹּחוֹת בָּאָדָם. כֹּחַ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה פי' יש מי שמגביר כח הנשמה על הגוף ותאוותיו, ואלו הצדיקים. וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה אלו הרשעים שהתאוה גוברת על כח הנשמה. וְכֹחַ הַמְּנִיעָה אלו הבינוניים, ושואל. מַאי כֹּחַ הַמְּנִיעָה, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֹּחַ הַמְגַדֶּלֶת וְהַמֵּנִיעַ אֶת הַגּוּף לפי טבעם, ולא ממש בשביל תאותם בְּכָל צְרָכָיו לפי מה שצריך לגופו ולא יותר מדאי, אבל אינו נזהר ממותרות.

עוצם רחמנותו של ה' יתברך

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּזִי אוֹמֵר, בֹּא וּרְאֵה רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אע"פ שׁב"ד שֶׁל מַעְלָה בָּאִין לַעֲמֹד בַּדִּין, וְלָדוּן אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּלְהוֹרוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם. דְּתָאנֵי ששנה ר' יוֹסֵי בֶּן פַּזִי, שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִין עַל הַדִּין בְּיוֹם ר"ה. יֵשׁ מֵהֶם שֶׁהֵם מוֹרִים מזכירים זְכוּת לְטוֹבָה. וְיֵשׁ מֵהֶם שהם מורים ומזכירים חוֹבָה לְרָעָה. וְתָא חֲזֵי בא וראה, רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנָּתַן עֵצָה לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין.

בזכרון התרועה מיד נושעים מיד האויבים שהם המקטרגים

דְּתַנְיָא שלמדנו, מַהוּ דִּכְתִּיב מהו שכתוב זִכְרוֹן תְּרוּעָה, לָא אַשְׁכַּחְנָא לא מצאנו זְכִירָה איזה דרוש לזכירה לִתְרוּעָה בענין זכירה, אֶלָּא הַאי אלא זה דְאָמַר שאמר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר וגו' הצורר אתכם וַהֲרֵעֹתֶם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם וגו', וְזֵכֶר לִתְרוּעָה זוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָרִיעוּ לְפָנַי בִּתְרוּעָה זוֹ עתה בר"ה, שֶׁהִיא זִכְרוֹן אוֹתָהּ הַתְּרוּעָה, מִיָּד, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם.

מַאן אִנּוּן מי אלו האויבים, אֵלּוּ הֵם הַמּוֹרִים המזכירים חוֹבָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם. דְּתַנְיָא ששנינו אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, מַלְאָכִים יֵשׁ, הַמּוֹרִים המזכירים חוֹבָתָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם. וּמַלְאָכִים יֵשׁ, הַמּוֹרִים המזכירים זְכוּתָן. וַאֲפִילּוּ אֶחָד מִנִּי מתוך אֶלֶף מוֹרֶה מזכיר זְכוּתוֹ, שָׁבְקִין לוֹ עוזבים אותו. הָדָא וזה הוּא דִכְתִיב שכתוב אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, וִיחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת וגו' ויאמר מצאתי כופר.

וְכִי יֵשׁ מַלְאָךְ מַשְׂטִין זְכוּתוֹ שֶׁל אָדָם וכי המלאכים משטינים כנגד הזכויות של האדם, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמַּלְאָךְ מַשְׂטִין זְכוּת. אֶלָּא, יֵשׁ מַלְאָכִים מְמוּנִּים לְעַיֵּין וּלְהוֹרוֹת ולהזכיר בְּחוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם לראות ולומר עוונותיו של אדם, בְּכָל שָׁעָה שֶׁיַּעֲבוֹר, וְהֵם מוֹרִים אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּצְטַוּוּ והם אומרים ומזכירים את עוונותיו.

כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. מַאי עָלָיו, עָלָיו שֶׁל אַחְאָב. שֶׁהָיוּ מְעַיְּינִים בְּדִינוֹ. מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, וְכִי יֵשׁ יָמִין וכו' ושמאל לפני השי"ת, אלא, אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת להזכיר זכויותיו, וְאֵלּוּ מַשְׂמִאילִים לְכַף חוֹבָה להזכיר עוונותיו.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מִפְּנֵי מָה, בְּר"ה דִּין הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה, מִפְּנֵי שֶׁבּוֹ נוֹלַד אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבוֹ בַּיּוֹם נַעֲשָׂה גּוּף, וְנִזְרְקָה בוֹ נְשָׁמָה, וּבוֹ בַיּוֹם נִידּוֹן וְנִקְבַּע הַדִּין לְדוֹרוֹת.

קטגור נעשה סניגור

יצחק שהוא הדינים קורא לעשו בראש השנה להביא הקטרוגים על יעקב-עם ישראל

רעיא מהימנא אמור דף ק.

בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, נָפִיק יִצְחָק בִּלְחוֹדוֹי, ביום ראש השנה יוצא יצחק שהוא סוד הגבורות לבדו, להנהיג את העולם בלי רחמים, כי ר"ה הוא יום הדין, וְקָרֵי לְעֵשָׂו, לְאַטְעֲמָא לֵיהּ תַּבְשִׁילִין דְּכָל עָלְמָא, כָּל חַד כְּפוּם אוֹרְחוֹי וקורא לעשו, דהיינו המקטרג, להטעים לו מהתבשילים שבישלו בני העולם, דהיינו, מעשה בני אדם של כל בני העולם כל אחד לפי דרכיו ומעשיו, כי בר"ה יש רשות למקטרג לתבוע הדין ולכן הוא מכין כל התבשילים הללו, [ב] דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא שהרי באותו זמן של ראש השנה נאמר (בראשית כז, א) וַתִּכְהֶןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת נחשכים העיניים העליונים מלהשגיח ברחמים, אלא משגיחים בחשכות הדין, דְּנָפִיק מִנֵּיהּ מָאן דְּאַחְשָׁךְ אַפֵּי בִּרְיָין שיצא מיצחק מהגבורות שלו עשו, שהוא הס"מ המקטרג הגדול שמחשיך וכו' את פני הבריות ע"י העוונות שמחטיא אותם, וְאִתְפָּרַשׁ וְשָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ דְּדִינָא ונפרד הגבורה דיצחק מן הרחמים ושוכב על מיטת וכסא דין, וְקָרֵי לְעֵשָׂו וְאָמַר וקורא לעשו שהוא המקטרג ואמר לו (שם ג, ד), וְצוּדָה לִי צָיִדה. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְהָבִיאָה לִּי תביא לי את מעשים רעים של בני אדם.

רבקה שהיא השכינה קוראת ליעקב להביא המעשים הטובים

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ, רְחִימָא דְּנַפְשַׁהּ ורבקה שהיא השכינה אמרה אל יעקב בנה שהם בני ישראל אהובי נפשה, בְּנָהּ רְחִימָא דְּאִתְּמְסַר לָהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא בנה האהוב שנמסר לה מיום שנברא העולם, כמ"ש (דברים לב, ט) יעקב חבל נחלתו, וּפַקֵּידַת לֵיהּ לְאִתְּעָרָא אִיהוּ בְּאִנּוּן מַטְעַמִּים דִילֵיהּ וציותה אותו להתעורר הוא וכל אשר לו באותם המטעמים שלו שהם מצוות ומעשים טובים, כי ע"י קיום המצות מתבטלים הדינים ונעשה רווח בעולם, וְיַעֲקֹב אִתְּעַר מִתַּתָּא ויעקב מתעורר מלמטה, בעבודת הי"ת דהיינו מִתְלַבַּשׁ בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וְהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב מתלבש בתפילות ובקשות ומתחרט על מעשיו וחוזר בתשובה, וזהו קולו של יעקב שמצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וגם, בְּהַהוּא שׁוֹפָר דְּקָא סָלִיק באותו קול שופר שהוא עולה וגורם להמתיק את הדינים ולהפוך אותם לרחמים, וגורם לבלבל ולהפחיד את השטן והוא עוזב את בית הדין ובורח, וְאִתְּעַר יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ ומתעורר יעקב העליון להתחבר אל יצחק, כי יעקב הוא בתפארת שמתפאר בתורה במצות ובמעשים הטובים של עם ישראל, והגבורות טועמות את המעשים הטובים הללו ומתמתקים הדינים, וְאִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ, ומתקרב התפארת אל הגבורה להמתיקו וַיַּגֵּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל ומגיש התפארת לבחי' הגבורה את המעשים הטובים של ישראל ואוכלת מהם ונמתקו הדינים, וְאִתְכְּלִיל דָּא בְדָא ונכללה הגבורה בת"ת, כֵּיוָן דְּאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ כיון שנכלל עמו, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, דָּא יַיִן דְּמִנְטְרָא, יַיִן דְּהוּא חֵידוּ דְלִבָּא, רָזָא דְּעָלְמָא דְאָתֵי זה יין המשומר מאחיזת החיצונים, יין שהוא משמח הלב שהוא סוד עולם הבא בחי' הבינה שממתקת הגבורות ע"י שממשיך שפע מהבינה, ואז הדינים מתהפכים לרחמים, כְּדֵין ואז כתיב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו דהיינו, צְלוֹתִין דְּסָלְקִין וּבָעוּתִין התפילות והבקשות של עם ישראל שעולות למעלה, וַיְבָרְכֵהוּ ונתקבלו התפילות ונשפע שפע בעולמות, נַח רוּגְזָא וְחָדֵי לִבָּא נחים ומתבטלים כוחות הרוגז שלו, ושמח לבו ע"י הארת הבינה שהאירה בו, וְכֹלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי ואז הכל הוא רחמים.

כשמתכללים הדינים ברחמים הכל מתבטל ויוצאים זכאים בדין

כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְכְּלִיל בְּיַעֲקֹב, כיון שהדינים נכללו ונמתקו ע"י מדת יעקב, כָּל אִנּוּן חֵילִין וְתוּקְפִין וְרוּגְזִין דַּהֲווּ זְמִינִין כל אותם הכוחות והדינים החזקים והרוגז והגבורות הקשות שהיו מוכנים לפעול דין בעולם, אִתְבַּדָּרוּ, וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן התפזרו ונתבטלו ואינם נמצאים עוד שם, וְיִשְׂרָאֵל נָפְקִין מִן דִּינָא בְּחֶדְוָה וּבְבִרְכָאן וישראל יוצאים מן הדין בשמחה-כי נתמתקו הדינים, ובברכות-כי באו החסדים למתק את הדינים. וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב דהיינו עם ישראל, מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו דהיינו מן הדין, בְּיוֹמָא דָּא ביום הזה שהוא ראש, בְּחֶדְוָה, וּבְבִרְכָאן עִלָּאִין בשמחה ובברכות עליונות כי התפללו ותקעו בשופר ומתקו את הדינים, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ, טָעִין טוֹעֲנֵי מֵעוֹבָדֵי דְּעָלְמָא דהיינו המקטרג טוען טענות ומשאות גדולות של עוונות ישראל מהמעשים של העולם בשביל לקטרג עליהם, וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים, חַדִּיד לִישָׁנֵיהּ לְמִטְעָן טַעֲנוֹת פירוש מחדד את לשונו לטעון טענות על ישראל, אַתְקִין סַהֲדֵי ומכין ומתקן ומזמין עדים, וַיָּבֵא לְאָבִיו שהוא יצחק בחינת גבורה, וַיֹּאמֶר, יָקוּם אָבִי פירוש, יִתְּעַר בְּדִינוֹי וְיֹאכַל כַּמָה עוֹבָדִין בִּישִׁין דְּכָל עָלְמָא דְקָא אַשְׁכַּחְנָא יתעורר בדין, ויראה מעשים רעים של כל העולם אשר מצאתי.

כשעשו הוא הס"א רואה שהכל נהפך לרחמים צועק צעקה גדולה ומרה

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה מצד הגבורה, גְּדוֹלָה מצד החסד, עַד מְאֹד מצד הת"ת, כי מתעורר החג"ת ונמתקו הדינים, דְּהָא לָא יָכִיל לְאִתְפָּרָשָׁא מִכְּלָלָא דְּיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ בְחֶדְוָה שהרי לאחר שנמתקו דיניו, לא יכול עתה להפרד מכללות יעקב, שהוא בת"ת הממותק, שהרי הוא בשמחה. וַיֹּאמֶר, מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד פירוש כבר הביא לי מטעמים וצד אותי בפיו, בְּכַמָּה צְלוֹתִין וּבָעוּתִין בכמה תפילות ובקשות, וָאוֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבֹא וָאֲבָרְכֵהוּ וראיתי המעשים טובים של בנ"י ושמחתי בהם וברכתי אותם לשנה טובה ומבורכת, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה יחולו הברכות על ראשו. כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו (יִצְחָק), וַיִּצְעַק צְעָקָה גדולה ומרה, דְּחָמֵי דְהָא צֵידוֹ לָא הֲוָה כְּלוּם שרואה שהרי הציד והקטרוגים שלו לא שוים כלום. עַד לְבָתָר דְּאָמַר לֵיהּ, הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ' עד שאח"כ אמר לו יצחק, הנה משמני הארץ יהיה מושבך, פי' גם אתה תקבל כח לפעול בדין, אִלֵּין תַּקִּיפִין וְאוּכְלוּסִין דִשְׁאָר עַמִּין ומפרש שיפעול הדין על הגיבורים והמון העם של שאר אומות העולם אבל לא על ישראל, וְדָא קַשְׁיָא לֵיהּ מִכֹּלָּא וזה קשה לו מן הכל. וַיִּשְׂטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב, לְמֵיזָל אֲבַתְרֵיהּ וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ תַּדִּיר לילך אחריו ולקטרג עליו תמיד.

יעקב מוסיף מעשים טובים נגד עשו עד ליום הכיפורים

וְיַעֲקֹב אָזִיל בְּאִנּוּן יוֹמִין דְּבֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים ויעקב הולך באותם הימים שבין ר"ה ליום הכיפורים, עָרִיק לְאִשְׁתֵּזָבָא מִנֵּיהּ בורח להנצל ממנו, תָּב בִּתְיוּבְתָּא, שַׁוֵּי גַּרְמֵיהּ בְּתַעֲנִיתָא חוזר בתשובה ושם עצמו בתענית כל עשרת ימי תשובה [ג], עַד דְּאָתֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים עד שבא ר"ה ויום הכיפורים. כְּדֵין יָדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּעֵשָׂו בָּא ואז יודעים ישראל שעשו בא ביום הכיפורים, וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ להגביר הדינים שהם ת' כוחות טומאה, והם כנגד ארבע אותיות דשם אדנ"י, כל אות כלולה ממאה, כֻּלְּהוּ מְקַטְרְגֵי זְמִינִין לְקַטְרְגָא לוֹן וכל המקטרגים מוכנים לקטרג על עם ישראל. מִיָּד, וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּיצֶר לוֹ, וְאַסְגֵּי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין ומרבה בתפילות ובקשות, וכמו שכתוב (בראשית לב, מב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יצחק. עַד דְּנָטִיל עֵיטָא עד שלוקח עצה לשלוח שעיר לעזאזל, וְאָמַר הכתוב (שם לב, כא), כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנָי. (שם לב, יד) וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לעשו אחיו, עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְגוֹ' וגמלים עשרים [ד].

גְּמַלִּים, כַּךְ הוּא סִטְרָא דִילֵיהּ, גְּמַלִּים הוּא נָחָשׁ, כְּמִין גָּמָל, הטעם ששלח גמלים, היות כי כך הוא המקטרג נחש גדול כעין גמל בְּשָׁעֲתָא דְּפַתֵּי סמא"ל לְאָדָם בשעה שפיתה הס"מ לאדה"ר לאכול מעץ הדעת, אַרְכִּיב עַל נָחָשׁ כְּמִין גָּמָל היה הס"מ רוכב על הנחש שהיה גדול כמו גמל. תָּנֵינָן (ברכות נו:), מָאן דְּחָמֵי גָמָל בְּחֶלְמֵיהּ, מִיתָה נִקְנְסָה עֲלֵיהּ מִלְּמַעְלָה וְאִשְׁתֵּזִיב מִנַּהּ למדנו מי שרואה גמל בחלומו סימן שמיתה נקנסה עליו מן השמים וניצול ממנה, וְכֹלָּא חַד וגמל ונחש ענין אחד.

עשו לוקח העצה מיעקב ורוצה לסנגר על ישראל ויעקב אין נותן לו

וּכְדֵין, אַהְדַּר עֵשָׂו אַפֹּטְרוֹפוֹסָא דְּיַעֲקֹב ואז חוזר עשו להיות אפוטרופוס לעם ישראל ומלמד עליהם זכות, וְיַעֲקֹב לָא בָעָא דּוּבְשֵׁיהּ וְעוּקְצֵיהּ ויעקב לא רוצה לא מדובשו ולא מעוקצו, לכן אומר לו (שם לג, יד), יַעֲבָר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ. כְּדֵין ואז, ואני אתנהלה לאטי (שם טז), וַיָּשָׁב בַּיוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שעירה, ולא יכול לקטרג כי נתכפרו העוונות ונמתקו הדינים. אֵימָתַי מתי נעשה זה, בִּשְׁעַת נְעִילָה, דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מֵעַמָּא קַדִּישָׁא כי אז נפרד המקטרג מעם הקודש, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁבִיק לְחוֹבֵיהוֹן וְכִפֵּר עֲלַיְיהוּ והקב"ה סולח לעוונותיהם ומכפר עליהם. כֵּיוָן דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא אָזַל בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא וְאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ ומכיון שאותו מקטרג הולך עם אותו הדורון ונפרד מהם, בָּעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִחְדֵּי בִבְנוֹי רוצה הקב"ה לשמוח עם בניו. מַה כְּתִיב מה כתוב (שם יז), וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וְגוֹ' ולמקנהו עשה סוכות. עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת, כֵּיוָן דְּיָתְבֵי בַסֻּכּוֹת כיון שיושבים עם ישראל בסוכות, הָא אִשְׁתֵּזִיבוּ מִן מְקַטְרְגָא הרי ניצלו מן המקטרג ע"י האור הגדול של סוכות, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בִבְנוֹי והקב"ה שמח בבניו. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.