דרוש לעשרת ימי תשובה

י"ח אלול תשפ"ה | 11/09/2025 | 21:45

השפעת עשרת ימי תשובה עד שמיני עצרת

כתוב ברבינו האריז"ל (שעה"כ ריש דרושי ר"ה) דבר"ה חוזר כל העולם לכמות שהיה בתחילת בריאת העולם, וכפי תפילתינו ותשובתינו בר"ה, עשי"ת, ויוה"כ ועד שמיני עצרת, הקב"ה בונה מחדש את כל העולם, ונותן לכל אחד כלים וכוחות חדשים שעל ידם נזכה לעבוד אותו ולהתקרב אליו יותר ויותר, ולכל עבודת ה' ברוחניות וגשמיות.

עוד כתוב בהאריז"ל (הובא בספר אהבת דוד לחיד"א דרוש ד לשבת תשובה כט ע"א) דע"י התשובה שעושים בז' הימים שבין ר"ה ליו''כ, אפשר לתקן ולקבל כפרה על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו, דביום א' אפשר לתקן כל ימי א' שבחייו, וביום ב' כל ימי ב' וכו'. וכן מביא רבינו המשנה ברורה (ס' תר"ג, סק"ג) מהיערות דבש (ח"א דרוש א) וז"ל ז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום עכ"ל. ואיתא בגמ' ר"ה (ב:) "יום אחד בשנה חשוב שנה" ולכן גם אם לא זכינו לשוב עד עכשיו אין להתייאש, דעדיין הנר דולק, ואם יתחזק עכשיו כמה שאפשר יזכה לתשובה וכפרה שלימה בעזרת השי"ת.

הנה ידוע טענת היצר דמה יש לנו מכל העבודה והתשובה בימים אלו, והרי למעשה לא נשארים אנו עם כל זה אח"כ, ואיך זה תשובה. אמנם צריך לדעת דמבואר בהאריז"ל דעשרת ימי תשובה (וגם הימים שבין יום כיפור לשמיני עצרת) הם השורש לכל השנה ועל ידי תפילתינו ועבודתינו בימים אלו, אנו זוכים לבנות לעצמינו כלים וכוחות חדשים לעבוד את הקב"ה כל השנה – והרי נמצא דכפי כמה שאנו מעלים עצמינו ועובדים את הקב"ה במדרגה גבוהה יותר בימים אלו, כן יתוסף לנו כוח וחיות לעבוד את הקב"ה כל השנה - דכפי השורש ובנין הנפש בלידת השנה, כן ילך כל השנה, וא"כ בודאי שעי"ז גם כל השנה יעבוד את הקב''ה ויתעלה הרבה יותר, ונמצא דבאמת התחזקותינו ועבודתינו עתה, כך נשאר לכל השנה, וממילא נחשבת עבודתינו ותשובתנו תשובה אמיתית.

ואפילו שלמעשה אין מדרגתינו ועבודתינו במשך השנה ממש כעכשיו, אין זה, אלא משום דבימים אלו הקב"ה נותן לנו מתנה מיוחדת של תוספת כח ורצון כדי להגיע אפי' למדרגות שבאמת לא שייכות לנו, כדי שנזכה לבנות שורש חזק ועליון לעבוד את הקב"ה כל השנה, ולזכות בדין. אמנם אח"כ הקב"ה לוקח מאתנו תוספת כח זו, ואז אינו דורש מאתנו אלא לעבוד אותו כל יום כפי כוחינו ומצבינו באותו יום, וכפי סגולת הזמן ההוא. והרי ברור שכל תשובתינו עכשיו היא אמיתית, דאם מתחזק עכשיו, ודאי דגם במשך השנה יעבוד את הקב"ה הרבה יותר ובמדרגה יותר עליונה.

מעלת עשרת ימי תשובה

כבר נודע שימים אלו ימים חשובים מאד, עליהם נאמר (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב", בימים הללו השכינה יורדת לתוך עם ישראל ועם ישראל יכול לשוב אל ה' אפי' מעבירות חמורות, כמ"ש (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך" אפי' כשלת בעוון שזה מזיד – שובה ישראל עד ה' אלהיך.

עשרת ימי תשובה הם שורש של כל השנה כולה, ולכן צריך להתרחק מכל נדנוד עבירה, והטעם הוא כדי שלא יוכלו למצוא אצלו שום חסרון, וצריך האדם לנצל אותם במילואם לא להתבטל אפי' רגע, למה, כדי שלא יאבד את המתנות היקרות אשר נתנו לו מן השמים.

ימים אלו ימים חשובים מאד עד כדי כך שאפי' אדם פשוט ביותר יכול לפעול פעולות כמו פעולות של צדיק גדול בכל השנה כולה, ויש ראיה לזה מהרמב"ם שכותב (פ"ב מהלכות תשובה הלכה ו), תשובת יחיד מתקבלת בעשרת ימי תשובה כמו תשובה של ציבור, כל כך עשרת ימי תשובה הכח שלהם חזק, שיחיד שמתפלל זה כמו תפלת ציבור של שאר ימות השנה, וידוע תפילת ציבור זה כמו תפילה של צדיק גדול, צדיק גדול מתפלל - ציבור מתפללים, זה אותו דבר, כי צדיק גדול הוא פועל כמו שציבור מתפללים בכל השנה, עכשיו יחיד שמתפלל זה כמו תפלת ציבור, יוצא שתפלה של יחיד זה כמו תפלה של צדיק גדול.

הרב יערות דבש (ח"א דרוש א) כותב בשם האר"י ז"ל כי עשרת ימי תשובה הם כמו ימי חול המועד שאסורים בעשיית מלאכה, רק מלאכת דבר האבד וחיי נפש, וטעמו של היערות דבש הוא כדי שהאדם יהיה פנוי לעשות חשבון נפש בעבודת ה' כי בלי זה האדם לא יתבונן במעשיו, לכן צריך למעט במלאכה בימים אלה ויתבונן איך התנהג כל השנה, ויעשה חשבון נפש ותשובה ויתפלל לקב"ה ויבכה לפניו שיכפר לו על כל עוונותיו.

בימים האלו, יורד אור של תשובה גדול מן השמים ואז נטהר ונכתב לחיים טובים, כמו שכותב הרב פלא יועץ (סוף ערך תשובה) שעשרת ימי תשובה יש להם אור גדול, וקדושה מיוחדת, וההבדל בין ימים רגלים לעשרת ימי תשובה כהבדל האור מהחושך, והוסיף ששעה אחת בהם שווה כמה חדשים, וזה ביום חול של עשרת ימי תשובה, וביום שבת תשובה עוד יותר, ויום הכיפורים זה שיא המעלה שאין כמותו בעולם, [עי"ש בפלא יועץ ערך יום כיפור שמאריך כמה מעלה של יום הכיפורים היא מעלה חשובה מאד].

ניצול הזמן בעשרת ימי תשובה

כתב רבינו הקדוש הפלא יועץ זצ"ל בספרו דן ידין (בדרשה לראש השנה) וזה לשונו: "והימים האלה נזכרים ונעשים, אשר בהם פתחי תשובה פתוחים, ואם יפתח אדם פתח כחודה של מחט, יפתחו לו פתח כפתחו של אולם (שיה"ש רבה ה, ב). וכתבו המפרשים, שהתורה והמצוות של ימים אלו - היא העולה לחשבון גדול של ימים אחרים". עכ"ל. ועוד כתב בספר דן ידין (דרוש שני לשבת תשובה - פרשת וילך) וזה לשונו: "יתברך היוצר ויתעלה הרוצה בתשובה, שנתן לנו את הימים האלו, ימי חפץ ימי רצון, אשר יש בהם יתרון על כל ימות השנה - כיתרון האור מן החושך, שבהם שערי תשובה פתוחים" וכו' עכ"ל. וכן כתב עוד בספרו פלא יועץ (סוף ערך תשובה) וזה לשונו: "וכתוב בספרים, שהפרש יש בין עשרת ימי תשובה לשאר הימים לענין תשובה ותפלה - כהפרש האור מן החשך, ויפה שעה בתשובה ומעשים טובים בימים האלה - מימים שלמים בשאר הימים, אשר על כן ראוי לחוש על כל רגע של ימים אלו שלא לאבדו, ומי שתורתו אומנותו, בימים האלה יניח עסק פלפולו, ויהיה רק עסוק בקריאת ספרי מוסר ובדרכי התשובה, ולשפוך שיחה לדרוש סליחה, ולהקדים תפלה על כל צרה שלא תבא, אשרי מי שיוכל להתבודד לחשוב עם קונהו בד קדש ילבש, ולפחות בימים אלו יקיים להקריב ב' תמידין כהלכתם: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח), ו"חטאתי נגדי תמיד" (שם נא, ה). ואם ימצא חבר טוב, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, טובים השנים, אז נדברו יראי ה' אזוהי דרך ישרה, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". עכ"ל. ומרן הבן איש חי זלה"ה כתב באחת מאיגרותיו "אני כותב לך מכתב זה בעשרה ימי תשובה, שבהם כל דקה חשובה בעיני כחודש ימים". ונדפסה איגרת זו בספר "פרקים בתולדות יהדות בבל" (ח"ב עמוד 431 עי"ש).

חומרת החטא

יחזקאל הנביא התנבא לעם ישראל שמועיל תשובה וכך יתכפר עוונותיהם, ועם ישראל לא האמינו לו, לכן אמר הנביא "חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפץ במות הרשע" (יחזקאל לג, י-יא). שאל רבי יצחק בלאזר זצ"ל בספרו כוכבי אור (מאמר כט), איך לא האמינו ליחזקאל הנביא שתשובה לא תכפר את עוונותיהם? עד כדי כך שהוא היה צריך לעשות שבועה? ואילו היום כולם מאמינים שאפשר לעשות תשובה?!?

ותירץ שהיום זה שמאמינים שאפשר לעשות תשובה זה בגלל ירידת הדורות, כי פעם ידעו כמה חמור כוחו של חטא, ומה התוצאות שיש מחטא, ידעו שע"י חטא היה פגם בנשמה, ולא השיגו כלל ששייך לתקן זאת ע"י תשובה. היום לצערנו אנו לא יודעים מה באמת החטא עושה לנשמה. למשל אם יש למישהו מחלה בגוף רח"ל והרופא אומר לו שיגיד פרק תהילים והכל יסתדר, או מי שעובר התקפת לב והרופא אומר לו שיתן עשר שקל לקופת צדקה והכל יהיה טוב, הוא לא יסמוך על הרופא כלל ורק ילחץ ממנו יותר. פעם ידעו שחטא זה כמו חיידק בנשמה ולכן לא האמינו ששייך תשובה שיועיל לתקן, אבל היום כשבן אדם מבקש סליחה זה נראה רק מחילה מבחוץ.

לכן כל אחד צריך להתבונן יותר בגודל הפגם שנוצר ע"י החטא שעשה, וכך ירגיש יותר את המעשה תשובה שעליו לעשות.

ברבינו יונה (שערי תשובה שער א) כתוב שיש ארבע חלקים בתשובה והסדר לכך הוא עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד וודוי. ויש נידון מה קודם, האם חרטה קודם או עזיבת החטא. ולפי רבינו יונה למי שהוא בדרך לא טוב ולא שחטא דרך מקרה אז עזיבת החטא קודם.

שמעתי מהמשגיח דישיבת גייטסהר רבי משה שווב זצ"ל, משל על בן אדם שרצה להגיע לחיפה והגיע לתחנת רכבת ונכנס לאחת מהרכבות ולאחר זמן שאל את אחד הנוסעים "עוד כמה זמן מגיעים לחיפה?" הנוסע ענה לו "אדוני, הרכבת הזאת נוסעת לירושלים". הוא לא מאמין לו ושואל עוד נוסעים וכולם אומרים לו אותה תשובה. הוא מתחיל להתעצבן ולצעוק שהוא צריך להגיע לחיפה ולא לירושלים. מגיע אליו אחד מהנוסעים ואמר לו "כל זמן שאתה עומד ברכבת אתה יכול לצעוק מה שאתה רוצה אבל אתה ממשיך לנסוע לכיוון ירושלים ולא יעזור לך להגיע לחיפה, דבר ראשון שעליך לעשות הוא לרדת בתחנה הבאה, אח"כ תעשה מה שאתה רוצה, כל זמן שאתה עדיין ברכבת אתה הולך בכיוון הלא נכון". אותו דבר בתשובה, בן אדם יכול להתחיל את תהליך התשובה אבל כל זמן שעדיין לא עשה 'עזיבת החטא' הוא עדיין לא יצא מהחטא שלו.

עכשיו שאנחנו בעשרת ימי תשובה, לא מספיק לחפש קבלות חדשות אלא קודם עלינו לבדוק מה אפשר לתקן כדי לא להמשיך ללכת בדרך הלא נכון, וכך אפשר לעשות תשובה כראוי ולהתקרב להקב"ה.

איך אפשר להתנמנם

איתא במשנה יומא (פ"א משנה ו-ז), כשביקש (הכה"ג) להתנמנם, פרחי כהונה מכין באצבע צרדה, ומבואר שם שמתחילה קורין לפניו באיוב ובדברי הימים, ופירש בספר 'פני אפרים' (סוקולובר דרוש י) שרמז יש בדבר, שאומרים לו אישי כהן גדול, כיצד אפשר לישן ולהתנמנם ב'זמן בוער' כזה, וכי בדקת ב'דברי הימים' - קורות כל השנה שעברה, הידעת כמה אנשים נכנסו בשנה זו לסבול יסורים כשל איוב, אין לנו אלא להרעיש עולמות שתהא השנה הבאה שנה טובה ומנוקה לחיים טובים ולשלום.

וכמו שדרש הגאון גאב"ד פוניבז' זצ''ל כי מצינו ב'ברית בין הבתרים' (בראשית טו, יב-יג) "ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". והרואה יתמה כיצד ייתכן לראות מראות כאלו - גזירת כל הגלויות על בני ישראל 'דם ואש ותמרות עשן' ולהמשיך לישון שינה עמוקה ומתוקה [וכדאיתא בתרגום ירושלמי 'תרדמה' שישן שינה עמוקה]... אלא, בע"כ תאמר, כי כל זה חלק מהגזירה, שבתוך כל החושך והערפל ימשיכו לישון כלא היה, ולא ירעישו עולם ומלואו בתפילה ותחנונים לקרוע את רוע הגזירה. (ע"פ ספר זכרון ויטע אשל עמ' תקמז).

אין זמן להתעסק במילי דעלמא

כתב בקונטרס באר הפרשה משל לאביון מהודר אשר ביתו ריק מכל, ולא היה לו בבית כי אם שקע של חשמל אחד לחבר לתוכו מכונות וכלים אשר פעולתם נעשית ע"י זרם חשמל, ולפי הצורך היה משתמש בו, אם את התנור לאפות בו לחם לימות החול וחלות ליום השבת, אם את הפרידז' (מקרר) או למכונת כביסה וכיו"ב. ביום מן הימים ערכו בבית המלכות הגרלה בין עניי העיר, ומי שיזכה בגורל יקבל לביתו למשך כמה שעות את המכונה שבה מדפיסים את שטרות הכסף. משעלה עני פלוני בגורל שלחו מיד את המכונה לביתו, הלה שידע כי כל רגע ורגע שווה לו כל הון דעלמא ניגש למלאכתו בכל מרצו וחשקו, חיבר את המכונה לזרם החשמ"ל, ועיניו החלו נוצצות מרוב אושר ותענוג בראותו את ה'שטרות' מתגוללים מהמכונה חוצה לחלל ביתו, וממש לא ידע את נפשו לרוב 'שכרותו' מראיית כל כך הרבה שטרות מה שלא ראו הוא ואבותיו במשך כל ימי חייהם גם יחד, לאחר זמן מה החלו בניו הקטנים בוכים כי רעבים הם ללחם (הדל) - כי בביתו היום עדיין לא אפו לחם בבית, מחוסר 'שקע' לחבר את התנור, על כן הם מבקשים שיואיל נא אביהם לחבר את התנור עכ"פ לזמן קצר ביותר ויתן לחם לפי הטף, נענה האב ואמר, לכו נא ושאלו משכננו מעט לחם, כי כל רגע באלו השעות שווה אלפי אלפים, וכאשר יהיו ברשותנו אלו ה'אלפים' נבנה בית חדש עם עשרות 'שקעים', גם נוכל לקנות תחת רשותנו את כל הלחם אשר בעיר. שוב בקשו ממנו לכבס מלבושיהם המטולאים שנתלכלכו, אמר להם אביהם, חוסו נא, כי טוב לנו להמשיך לסבול מעט לילך בבגדינו אלו, העיקר שלא תשבות מכונה זו אף לא לרגע כמימריה. אף לדידן ייאמר, עשי"ת ־כל רגע ורגע בימים אלו אין ערוך לחשיבותו, אין הזמן עתה להתעסק בו במילי דעלמא, וימלא כל רגע לתורה, תפילה, בקשת רחמים, צדקה וחסד.

דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב

ידוע שהצאר ניקולאי היה מפעם לפעם מחליף שמלותיו ולובש עצמו כאחד הכפריים, והיה מהלך בין הבריות לשמוע מה הבריות סחים ומה דעתם על הנעשה במדינה. באחד הלילות פגש בכמה אנשים היושבים בבית המזיגה, פתח שיחתו עמהם, בתוך הדברים שאלם - לו שמעתם שהמלך יושב בחברתכם, מה הייתם מבקשים מאתו, ויענו כל אחד לפי דרכו, זה אמר הייתי מבקש לקבל אחוזה גדולה, השני ביקש שדה גדולה, והשלישי ביקש סכום מעות אדיר, רק אחד מהם אמר בזלזול 'מה לכם כי תדברו גבוהה, מה לכם עוסקים בשטויות והבלים - והרי אין המלך נמצא כאן, שתקו והניחו אותי לנפשי', והם לא ידעו שהמלך מדבר עמהם. ויהי ממחרת, קיבל כל אחד מהם ע"י שליח מבית המלכות ככל אשר שאלה נפשו ביום האתמול, זה קיבל אחוזה, זה שדה, והשלישי קיבל את מלוא הסכום שדיבר עליו אתמול, והרביעי קיבל מכתב חתום בידי המלך, אכן, נניח לנפשך מנוחה שלימה שאתה רוצה בה, ומאומה לא יגיע אליך מבית המלך, וכי אפשר לתאר עלי גליון את צערו הגדול שהפסיד אלפי אלפים בדבריו אלו.

חבל הצלה מהשמים

ידוע מאמרו של הרה"ק ישראל מסאלנט זי"ע שכל תורת המוסר כולה כלולה ב'עשה' אחד ו'לא תעשה' אחד, עשה – היה חכם ופיקח, לא תעשה – אל תהיה שוטה, (עי' קדוש ישראל ח"ב שער השביעי) ולעניינינו כשמושיטים לנו מן השמים 'חבל הצלה' הבה נזהר שלא להיות מן השוטים המאבדים מה שנותנים להם.

העיקר להיכן פניו מיועדות

הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ביאר הא דאיתא בגמ' (ר"ה יח.) בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, מאי כבני מרון וכו', ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון, שהנה עינינו הרואות שיש אחד העומד בראש ההר ורעהו עומד בתחתית ההר, ולאחר זמן מה התהפכו היוצרות, ועולים ויורדים בו, ואם ברצוננו לידע מי הוא העולה ומי הוא היורד אין לנו אלא להביט אחר פניהם, שמי שפניו כלפי ההר הרי הוא העולה בהר, וסופו שיגיע לפסגה, ולעומת זאת מי שפניו כלפי הארץ הרי בחזקת יורד הוא, ואף אם עתה נמצא למעלה למעלה אך סופו שירד. על דרך זה הוא בענייני עבודת ה', אשר מי שעיניו נשואות כלפי מעלה ורוצה לעלות בהר ה', אזי אף אם נמצא עתה בתחתית שפל המצב אך שם 'עולה' עליו, וכבר ידון על שם סופו, לעומת זאת מי שעומד בראש ההר אך ל"ע פניו למטה והרי הוא מצב של ירידה, אזי תחילתו יוכיח על סופו כי מר הוא.

וכבר אמר גדול אחד, שכשירד לטבול במקווה טהרה ראה מודעה המכרזת ואומרת 'כשאתה יורד מדרגה היזהר מהחלקה' (פון זיר אויסגליטשען), ולמד ממודעה זאת, כי אומרים לאדם 'כשאתה יורד מדרגה' - כלומר כשנפלת ונכשלת באיזה חטא ופגם, 'היזהר מהחלקה' - שלא תוסיף ליפול מכל המדרגות.

ולעולם לא תפול רוחו בקרבו, והדבר דומה לאותו שר הצבא בחיל המלך שיצא עם גדוד חייליו לשדה הקרב, ובאמצע המערכה פגע חץ באחד החיילים והרגו נפש, ברור לכל בר דעת שלא יעמוד המפקד לשאת דברי הספד בנהי בכי תמרורים על הסתלקותו של החייל, שהרי אם יעשה כן באותו הזמן ימשיך האויב להסתער ויקל עליו להפיל עוד חללים, ועוד שכתוצאה מההספד תשתרר עליהם עצבות ויאבדו ה'מוראל' ורוח הלחימה ומכאן ואילך ילחמו ברפיון ידיים, ודא קשיא מכולהו, אלא יצווה המפקד להמשיך במלחמה כאילו לא היה כלום, ורק כשוך סערת הקרב יתפנה, ועל דרך זה ממש, גם אם גבר עליו יצרו ח"ו אל יכנס לעצבות ולמרה שחורה כי בכך יפול שדוד לגמרי.

עשרת ימי תשובה

עשרת ימי תשובה, ולבסוף יום הכיפורים? מה תפקידנו בכל אחד מן הזמנים הללו?

בעלי המוסר המשילו זאת לאחד ששכר דירה. בסוף השנה ניגש לבעל הבית שלו, ובקש להאריך את החוזה שכירות בשנה נוספת. "אני מסכים", נותן לו בעל הבית אשור עקרוני, "אך עלי לבוא תחילה לדירה, ולראות מה מצבה".

האיש נחרד. במהלך השנה החולפת הוא החריב את הדירה - פה ושם הוריד קירות שלא נראו לו ועקר דלתות, גם הקירות אינם נראים במיטבם, וודאי שלא הרהיטים, ועל הלכלוך וההזנחה מיותר לדבר. אם יבוא בעל הבית ויראה את הדירה החרבה, ודאי יכעס עליו ולא יסכים להמשיך להשכיר את הדירה.

מיד שנס מתניו והחל לשוות לבית מראה נורמאלי. את הדלתות תחזיר למקומן, את הקירות צבע, נקה את הדירה באופן יסודי, ואפילו החל בבניה של הקירות ההרוסים פה ושם. כשבא בעל הבית לביקור, הדירה עדין אינה נראית מושלמת, אמנם, אבל כבר אפשר לתרץ את המצב במגורים רגילים.

בראש השנה אנו באים אל הקב"ה ואומרים לו: ריבונו של עולם, תן לנו עוד חיים. בראש השנה ניתן לנו אשור עקרוני לכל הבקשות, אך עדין הכל תלוי ועומד באישור המנהל. האישור המיוחל יתקבל רק לאחר בדיקה שנעשית ביום כיפור. או אז יגיע המנהל לבדוק מקרוב מה נעשה בדירה.

והנה, מי מאתנו לא החריב את הדירה בשנה החולפת? מי לא עבר על אסורים ושבר קירות? מי לא טמא את נפשו במדות רעות? מצבו של הבית אינו מלבב כלל, בלשון המעטה.

המשכיל בעת הזאת מנצל את ההזדמנות ובעשרת ימי תשובה מנקה, בונה את החורבות שעשה, צובע ומשפץ, אדם כזה יוכל ביום הכיפורים לעמוד לפני בעל הבית ולהצטדק: 'הייתי עם הילדים, לא הייתי במיטבי כל כך' ותרוציו יתקבלו. אך מי שדירתו חרבה לגמרי - אינו יכול כלל לפתח פה ולדבר. מה ידבר ובמה יצטדק לפני בעל הבית שלו?!

מכאן תפקידנו בעשרת ימי תשובה: עלינו לגיס את כל הכוחות, ולנסות להתאמץ לשפץ את כל מה שאפשר ולנסות לתקן.

בימים הללו הקב"ה אומר לנו: אני כאן, אני שומע, אני מקבל אפילו משהו, גם תשובה חלקית זה בסדר - אבל תעשה משהו, תתעורר, תתפוס את ההזדמנות!

רק כך יצא לפועל האישור העקרוני שקבלנו בראש השנה, ונזכה להיחתם לשנה טובה יתד עם כלל ישראל.

בימי הרחמים אפילו ילד קטן יכול לפעול למעלה מדרך הטבע

בימי הרחמים מספר הגאון הגדול רבי יצחק טוביה ווייס זצוק"ל הגאב"ד ירושלים מה שהיה עימו בילדותו שהיה דר בעיירה הסמוכה לפרעשבורג (במרחק 4 ק"מ) בימי ה'מלחמה' כשנכנסו הרשעים (הגרמנים) ימ"ש לעיירתם לא ידע 'ראש הקהל' דשם מה עליו לעשות, מתוך חסרון ידיעה האם הרשעים פניהם לשלום או להיפך - כי באותם הימים לא הייתה כלל 'תקשורת' בין עיר לעיר, ולא ידעו בני עיר הקטנה מה נעשה בעיר הגדולה. מיהר ראש הקהל לשלוח את הנער 'טוביה' שיחיש פעמיו לעבר העיר הגדולה פרעשבורג וישאל את פי ראש הקהל דשם מה עליו לעשות בזו השעה, משהגיע אמר לו ראש הקהל שישיב למשלחיו כי המצב בכי רע ולרחמים מרובים הם זקוקים, והוסיף לומר לו הנה מלך אנגליה עתיד לשלוח הנה רכבת בת אלף מקומות להציל על ידה את ילדי בני ישראל, ואף שלא אדע את מי להעדיף על פני מי, מ"מ משבאת הנה ומצאת חן בעיני אעניק לך כרטיס לנסיעה באותה רכבת, הנער מיהר לעירו מסר את השליחות לראש הקהל, משם מיהר לבית אביו ואמו שארזו במהרה את מטלטליו ונפרדו ממנו בלב כבד ובוכה, ואכן, בעזרת השי"ת מצא את עצמו כעבור זמן קצר באנגליה יחד עם אלף ילדים ניצולי מלחמה.

כעבור כמה שבועות נכנס רצון בלב המלך לחזות במו עיניו את מעשה ההצלה שנעשה על ידו - לראות 1000 ילדים הניצולים בזכותו, ושלח לומר כי הוא עתיד לבקרם ביום פלוני.

בהגיע היום המיועד העמידו את כל הילדים ברחבת העיר בשני שורות, המלך הופיע ברוב הדרו ובהתרגשות גדולה עבר במרכבתו בין שני השורות, לפתע קפץ אחד הילדים - שהיה בעל רוח ונפש, לתוככי המרכבה ברצותו לדבר עם המלך, מיד עטו עליו שומרי המלך ומשרתיו ורצו לסלקו ולהשליכו מעל המרכבה, אך המלך שראה כל זאת רצה לשמוע מה יש בפי הנער, וציווה על משרתיו להניח לו. פתח הילד בדברי שיר ושבחה על טובו של המלך שהשכיל לפעול פעולת טוב כזאת להציל נפשות רבות כל כך, אבל, הוסיף הילד - כאב לבי על שאין חסדו של המלך יכול להיות חסד וטוב בשלימות, שהרי לא מצאה נפשי מנוח כל עוד שהנני דואג וחרד יומם ולילה לגורל הורי ובני משפחתי, כאשר אינני יודע מה נעשה עמם בזה הרגע, שאל המלך את הילד למקום מגורי אביו ואמו ופטרו לשלום, ואכן, תוך שבועיים באו הנה אביו ואמו וכל משפחתו, ע"כ המעשה.

ועתה הנלמד מזה אומר הגאב"ד היא דבר נפלא ונורא. הבה נחשב, כיצד היה נראה 'מעשה' זה כשהמלך שוהה בארמונו הגדול, וכי היה ביד הנער להתקרב אל המלך מה גם לדבר עמו, והרי ממרחק מרחקים כבר עומדים שומרי המלך להרחיק כל מי שאינו 'קרוי' אל המלך, כיצד אכן היה בידי הנער לבוא אל המלך ולהתחנן לפניו - כי אז היה בהמצאו, מלך בשדה - בהמצאו, ואז יש אפילו בידי הקטן לגשת אליו ולפעול דברים למעלה מדרך טבעו של עולם.

עוד יש ללמוד מכאן, עוז ותעצומות של הנער, שהרי שהו שם עוד אלף נערים חסר אחד, והם לא עשו כמותו ולא העיזו לבקש על בני משפחתם, ואילו נער זה לא איבד את שעת הכושר, ראו נא מה השיג בזכות זה, אף אנו אם נשכיל עשות כמוהו, וכאשר אנו עומדים עתה קרובים אל המלך בהיות קרוב לא נפסיד שעת הכושר הלז ונפעל גדולות ונצורות לטוב לנו.

בני תן ליבך לי

מובא בבאר הפרשה: ילדה קטנה כבת שבע נכנסה לחנות תכשיטים, ושאלה על תכשיט מסוים האם הוא אמיתי. המוכר הנהן בראשו ואישר. הילדה ביקשה לקנות אותו. והמוכר תמה: זה עולה המון כסף. יש לך לשלם? הילדה השיבה בחיוב. והוציאה את ארנקה, מתוכו ערמה על השולחן עשרות אגורות וחצאי שקלים.

המוכר הסביר לה שמדובר בתכשיט יקר שעולה למעלה מאלף שקל ושאל עבור מי היא קונה אותו ולמה חשוב לה שהוא יהיה אמיתי. "אמא שלי נפטרה לפני חצי שנה", הסבירה לו הילדה. ואחותי הגדולה נטלה על עצמה את עול הבית. והיא מתמסרת אלי בצורה שקשה לתאר. היום מלאו לה י"ח שנה ואני רוצה לקנות לה תכשיט ולשמח אותה, הילדה סיימה בתמימות את סיפורה ופנתה חסרת אונים לצאת מהחנות בהבינה שאין לה כסף לאף תכשיט אמיתי בחנות הזו, ובעצם בשום חנות אחרת.

המוכר קרא לה שתיכנס בחזרה וארז לה את התכשיט. מתנה ממנו. הוא לא עמד בתמימות הטהורה הזו. לאחר שעתיים מגיעה בחורה בת י"ח עם התכשיט ושואלת האם הוא נקנה מכאן.

המוכר השיב לחיוב. "היא שילמה?" שאלה הנערה. והמוכר הניד בראשו להן. "מאיפה היה לה כסף?" הזדעקה האחות בחשש.

"תביני", הסביר המוכר, "יש מי שמשלם לי בכסף. ויש מי שמשלם בסחורה שוות ערך. אחותך שילמה לי בלב שלה".

מטעים הרב: "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", הלוואי ויהיו ברשותנו עשרות אגורות וחצאי שקלים, אבל את הלב ביכולתנו לתת לבורא עולם. לרצות מכל הלב לקנות עבורו "תכשיט" אמיתי, עם הרעיון הזה נוכל לבקוע המחיצות בימים קדושים אלו.

אם אין אני לי מי לי

הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע נתן משל לאלו הימים. לעיר שפרצה בה מגיפה רעה ל"ע שרבים נחלו במחלה אשר הביאתם עד שערי מוות ל"ע, ויהי אחד מבני העיר שלקה באותה מחלה ל"ע נחפז מאד לצאת למסע אל חוצות העיר לתור אחרי רופא מומחה שירפאו מן החולי ויצילו מידי מיתה. וישאלהו אחד מידידיו בתמיהה, מדוע תברח מן העיר. ויענהו, פונה אנכי לדרוש ברופאים אחרי שגברה סכנה לחיי. השיבו הידיד, הבט נא וראה, רבים מבני העיר חולים ומוטלים במיטותיהם ועולם כמנהגו נוהג ולמה לך להיחפז יותר מהם ולתור אחרי הרופאים. ויענהו החולה בתמהון לבב - שמא נשתבשה דעתך - מה לי להביט על שאר בני העיר השוכבים על ערש דווי. הלא חיי מונחים לפני על כף המאזניים - 'אם אין אני לי מי לי' - רק אני את נפשי אציל.

על ידי התנהגותו של אדם באלו הימים מטה את דינו לטוב ולמוטב

אומר ה'חפץ חיים', בימים הללו הכל מתעוררים לתשובה, וגדולי ומנהיגי ישראל והמוכיחים בעם מלמדים את בני ישראל שאלו ימים נוראים בהם על כל אחד ואחד לנצל כל רגע בתשובה והתקרבות לפני הבורא. והנה אם יבוא אחד ויאמר, מה לי לרדוף אחר התשובה, ראה כמה אנשים מהלכים ברחובה של עיר שאננים... אף אתה אמור לו, מה לך כי תביט על אחרים בשעה שחיים ומוות מונחים על כף מאזני המשפט, ועל ידי התנהגותו של אדם באלו הימים הריהו מטה את דינו לטוב ולמוטב.

משל נאה אמרו בשם הגה"ק ה'חפץ חיים', מעשה בעני מסכן שהיה מהלך ומשרך רגליו בצידי דרכים כשתרמילו הכבד על כתפו, עבר שם עשיר אחד במרכבתו ההדורה, נכמרו רחמיו על העני המהלך רגלי, וקרא לו לעלות על מרכבתו, וכך יוכל ליתן מנוחה לרגליו היחפות והעייפות, במשך דרכם ישב העני בפינתו בהשקט ולא דיבר אפילו מילה אחת עם מיטיבו העשיר. ברדת העני ראוהו ידידיו וקידמוהו לשלום, אחר שאלוהו - האם דיברת איזה שיחה עם העשיר הלזה, אמר להם, לא ולא, אמרו לו - הרי זהו הקיסר יר"ה בכבודו ובעצמו, ואילו היית מתחבר ומתקשר עמו באיזה דרך ואופן הרי היו לך 'קשרים' ב'חלונות הגבוהים' והיה לך בזה טובה לכל ימי חייך... נענה ה'חפץ חיים' ואמר, מסכן זה לא ידע כי היושב לצידו הוא הקיסר המקרבו בקירבה מופלגת ומעלהו לעגלתו, אבל אנו הרי יודעים אנו את ה'סוד' שבימים אלה נמצא כביכול הקב"ה עמנו - אני לדודי ודודי לי - אל נהיה כאותו עני מסכן, הבה נתחבר בקשר אמיץ לכל יכול ויהיה 'קשר' זה לטובה לנו לכל השנה הבעל"ט.

וב'משלי הח"ח' (אות קכ) הביא משל זה באופן אחר. במי שהיה מחויב ראשו למלך, והיו לכך הוכחות וראיות ברורות ללא כל עוררין, עד שלא היה בידי איש מבית המלוכה לעזרו זולת המלך בכבודו ובעצמו שבידו לחון כל איש כרצונו, המלך היה נוהג אחת בשנה ללבוש בגדי 'איש פשוט' ולסובב במדינה, באותה השנה כשהגיע זמן המלך לעשות כן התאכסן באכסניית ה'מחוייב' הנ"ל והמארח לא ידע מאומה מגדולת 'אורחו' הדגול, רק משיצא המלך ועזב את ביתו נודע לו על כך, מיד החל האיש למרוט שערות ראשו וכה גער בעצמו מתוך בכי ויללה - הרי רק בידי המלך לעזרני, והוא היה תחת ידי - כיצד הנחתי להזדמנות פז כזאת להשמט מתחת ידי.

אבינו אתה – רחם עלינו והושיענו

מסופר על הגאון רבי חיים שמואלביץ שהיה נוהג להתפלל במערת אבשלום. ותמוה הדבר מאוד - אנו בדרך כלל מתפללים על קברם של צדיקים שזכותם תגן עלינו, אבל איזו תועלת יש מתפילה על 'מערתו' של רשע?! הרי ידוע שאבשלום היה רשע גדול, הוא היה בנו של דוד המלך ומרד במלכות דוד. הוא ניסה לגנוב את לב העם, שיבואו להישפט אצלו ולא אצל דוד המלך ואחר יכתירוהו למלך עליהם במקום דוד. אם לא די בכך הרי שאבשלום רדף אחרי דוד להורגו! ובעצת אחיתופל גם לקח אבשלום לעצמו את פילגשי אביו לאור יום ולעיני ישראל, כחלק מהמרד שמרד בדוד המלך.

אומר רבי חיים שמואלביץ: "אני הולך להתפלל בכותל ובקבר רחל וגם במערת אבשלום. במערת אבשלום אני לא מדבר עם אבשלום, אני מדבר עם הקב"ה ומתחנן לפניו". הבן המורד הרשע, שלקח לעצמו את פילגשי אביו, שרדף אחר אביו להורגו - מת! המלחמה הסתיימה. שוב אין דוד המלך צריך להימלט על נפשו. כאשר באו לבשר את הבשורה הטובה הזאת לדוד זו הייתה תגובתו (שמואל ב יט, א): "וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך, וכה אמר בלכתו בני אבשלום, בני בני אבשלום, מי ייתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני... ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לכל העם, כי שמע העם ביום ההוא לאמור נעצב המלך על בנו... והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום, אבשלום בני בני".

שמונה פעמים זעק דוד המלך "בני" ובכל פעם שזעק העלה את אבשלום למדור גבוה יותר, עד שהוציאהו משבעת מדורי גיהנום והביאהו לגן עדן. רבי חיים שמואלביץ התפלל אל ה' במערת אבשלום במילים הללו: "ריבונו של עולם, כמה חטא אבשלום לדוד אביו וכמה רדפו? ומה עשה דוד המלך? - התאבל עליו, התפלל עליו וזעק: "בני אבשלום בני..." להוציאו משבעת מדורי הגיהנום הנורא ולהביאו לגן עדן.

כלום אנחנו גרועים מאבשלום?! הן אנו בניך אהוביך, אף אם חטאנו ופשענו - הצל אותנו, אבא... יום הדין מתקרב, בסכנה גדולה אנחנו, אנא הצל אותנו, אבינו מלכנו... (ע"פ אוצר הידיעות ח"ד עמ' פט).

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה

הנה בבואנו לגשת אל הקודש, ולדבר בעניו "עשרת ימי תשובה", ואיזה דרך ישכון אור לנצלם כראוי, יש לשים לנגד עינינו את דברי חז"ל הקדושים (ירושלמי, פ"ב דתענית ה"א ח ע"ב): שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן: תפלה, וצדקה, ותשובה. ושלשתן בפסוק אחד (דברי הימים ב, ז יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, 'ויתפללו' - זו תפלה, 'ויבקשו פני' - זו צדקה, כמה דאת אמר (תהלים יז, טו) "אני בצדק אחזה פניך", 'וישבו מדרכיהם הרעים' - זו תשובה, אם עשו כן מה כתיב תמן 'ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם'. ע"כ.

בלי תורה אין תשובה

כפי מה שאדם עוסק בתורה כך זוכה לתשובה, וכמ"ש רביה"ק הפלא יועץ (ערך תשובה) כי באמת אמרו שהעיקר הגדול ליכנס לדרכי התשובה הוא לימוד התורה שילמוד דינים הנצרכים וספרי מוסר ויראת ה' וכל הקרב הקרב אל משכן ה' בתי מדרשות ללמוד או לשמוע בלימודים הוא קרוב יותר אל ה' והולך ומתקרב מדי יום ביום הלוך וגדל ביהידות הלוך ושוב בתשובה וכל הרחוק מן התורה הוא רחוק מן השי"ת מידי יום יום הלוך וחסור עד שדש בעבירות ונעשות לו כהתר אי מטעם דלא ידע דיני התורה ואוסר את המותר ומתיר את האסור ואפילו ידע את האסור אינו יודע חומר שבו וכמו שפי' המפרשי' ע"פ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום רק הוא מיעוט היצה"ר ממעט ומקטין העבירה בעיניו ואי מטעם דכיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהתר באופן שדרך איש כסיל ישר בעיניו עד שאם יאמרו לו שיעשה תשובה אמור יאמר מה נמצא בי עול שאעשה תשובה ומה הוא תשובה והיאך נעשה תשובה ומתוך כך הכסיל בחשך הולך ומרעה אל רעה יוצא עד שיצא מן העולם הלוך ילך ובכה לבאר שחת ר"ל לא כן השוקד ללמוד או לשמוע בלמודים הולך אל חכמים יחכם ויודע מה הוא אסור וחומר שבו שאפילו על עבירה קלה חשוב ככופר בעיקר שהרי הוא מורד במלכות בפני המלך הגדול הגבור איום ונורא אשר מלא כל הארץ כבודו והוא משגיח על כל מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו אין שום דבר נעלם ממנו ויודע שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים ועונש רע ומר על כל עבירה אפילו קלה שבקלות ומדקדק כחוט השערה ואינו מוותר כלום והעונש הוא גדול מאד מאד עד כדי שאמרו שאם יסבול כל ימי חייו יסורין כיסורין של איוב אינו כלום נגד מה שעוברת נפש החוטאת ביום המיתה ויום המיתה אינו כלום נגד מה שעובר בעוה"ב עונשים קשים ומרים מינים ממינים שונים עד שמשפט רשעים בגהינם אעפ"י שהוא קשה מאד כמפורש במדרשים ועוברי בעמק הבכה מעיין ישיתוהו שמורידין נהרי נחלי דמעה אעפ"כ אינו כלום נגד שאר דינים וגלגולים וכף הקלע וכדומה וכל קבל דנא מרובה מדה טובה שכר מצות רב מאד וכמ"ש לעיל בער' שמיעה וער' שכר ובקרוא איש יהודי ספרי הקדש בעיניו יראה כי אשר לא יחשוב לו עון הוא עון פלילי וחרדה ילבש ושב ורפא לו וכן ידע המצות על בוריין וכיצד סדר עבודה לאל ית"ש וסגולת התורה שהיא תבלין ליצה"ר עד שאמרו אם פגע בך האי מנוול משכהו לבה"מ אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ באופן שגדולה תורה שהיא מוציאה את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים והשונה הלכות ומוסר בכל יום או שומע שהוא כקורא מובטח לו שהוא בן העה"ב שהמאור שבה מחזירו למוטב וע"כ תיקנו לנו רז"ל בתפילה י"ח "השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך" דאי אפשר לתשובה שתתקיים בלי קדימת עסק התורה. עכ"ל.