סדר הוידוי במנחה ערב יום הכיפורים

כ"ח אלול תשפ"ה | 21/09/2025 | 01:27

א. מתפללים תפילת מנחה קודם סעודת מפסקת וצריך להתוודות בה שמא יארע דבר קלקלה בתוך הסעודה. היחיד אומרה אחר תפילת שמונה עשרה לאחר פסוק יהיו לרצון הראשון. והש"צ אינו חוזר על וידוי זה ועל חטא אף לאחר תפילתו ^א.

ב. אע"פ שהתודה אדם קודם אכילתו, מ"מ עיקר הוידוי הוא קודם שיתקדש החג. ולכן אחר האכילה חוזר ומתודה שוב ^ב.

ג. הוידוי צריך להיות מעומד ^ג, וישחה בעת הוידוי לאות הכנעה ^ד.

ד. אין צריך לפרט החטא, ואם רצה לפרט החטא הרשות בידו. ואם מתודה בלחש נכון לפרט החטא ^ה, אבל שליח ציבור לא יפרט החטא.

ה. סדר הוידוי צ"ל על סדר א' ב', ויכפול אותיות מנצפ"ך, ויכוין לתקן ט' ספירות דז"א בבחינת ג' כלים פנימי אמצעי וחיצון כמפורט בסידור רבנו הרש"ש. ויכה על ליבו בכל פרט שמזכיר, מעומד ^ו. ובסדר על חטא יש לאמרו בסדר א"ב ובסדר תשר"ק ובשני הסדרים יכפול אותיות מנצפ"ך ^ז.

ו. כשמתודה, יתכוין להתודות גם על חטאים שעבר עליהם בשנים שעברו אע"פ שלא חזר עליהם, ועל חטאים שחטא בגלגולים קודמים. וגם יכוין להתודות על כל אותם נשמות שהן משורש נשמתו, ועל כל נשמות ישראל מצד הערבות של כלל עם ישראל ^ח.

ז. חסידים הראשונים היו כותבים באגרת עונותיהם כשהיו חוטאים כדי להתודות על חטאתם וכדי שיזכור ויתחרט ויעשה תשובה. וטוב לילך אצל חכם שילמדנו סדר תשובה ותיקון על עונותיו. ואין זה בכלל מפרש חטאיו לרבים ^ט.

ח. טוב לומר קודם הוידוי לשם יחוד קבה"ו וכו' הנה אנחנו באים לקיים מ"ע של הוידוי בעדנו ובעד כל עמך ישראל החיים והמתים, כדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו. ויהי נועם וכו' ויכוין לקיים מ"ע של הוידוי ^י.

א. גמ' יומא (פז:), תנו רבנן מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה, אבל אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו בסעודה. ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה. ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית, שחרית יתודה במוסף, במוסף יתודה במנחה, במנחה יתודה בנעילה. והיכן אומרו? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור אומרו באמצע". וכתב רש"י שמא תטרף דעתו מחמת שכרות, ויארע קלקלה של חטא. וברמב"ם (פ"ב הלכות תשובה ה"ז) פירש הטעם פן יחנק בשעת סעודתו קודם שיתודה וזה מפני שהשטן מקטרג באותה שעה. ונפסק בשו"ע (סי' תרז סעי' א) ובחזו"ע (ימים נוראים הלכות עריו"כ הלכה כד).

ב. כ"כ הרמב"ן ז"ל (והביאו הר"ן על הגמ' יומא פז: דף ו. ד"ה צריך) דה"ק מצות וידוי של ערב יוה"כ שצריך להתודות קודם שיכנס ליום בתשובה הוא עם חשכה סמוך ליום עצמו כדי שלא יהא שהות לחטוא בין הוידוי והיום אבל חששו חכמים שמא תטרף דעתו בסעודה וימנענו שכרותו מן הוידוי ולפיכך החמירו עליו להתודות קודם אכילה ואף על פי שהתודה קודם אכילה חוזר ומתודה בזמנה עם חשיכה סמוך ליום עצמו שמא יארע דבר קלקלה של חטא בסעודה אבל וידוי של ערבית שהוא וידוי של יוה"כ עצמו לא קתני דודאי מתודה הוא ביוה"כ אלא קתני אף על פי שהתודה ערבית מתודה שחרית וכל היום שמא יארע לו דבר עבירה כל היום דיוה"כ בסופו עם חשיכה הוא מכפר כדכתיב לעיל והביא ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בתוך אכילה ושתיה ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ואף על פי שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית ואף על פי שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית. עכ"ל.

וכ"כ השל"ה (מסכת יומא נר מצוה אוח כ"ב) וז"ל: מכל מקום אני אומר הנוהג כדברי הרמב"ן, הוא מנהג טוב וישר בעיני אלהים וכן אני נוהג, וכשאני רואה בין השמשות ממשמש ובא והוא סמיך לחשיכה, אני מתודה בכל יכולתי. עכ"ל.

והגאון פרי חדש (סי' תרז ס"ק א) כתב וז"ל: ועכשיו נהגו לומר "לך אלי תשוקתי" שיש בה וידוי. צריך לקום בשעת הוידוי לקיים סברת הרמב"ן ונכון עכ"ל. אמנם העולם לא נהגו לקום בשעת אמירת "לך אלי תשוקתי" על אף שבו אנו יוצאים אליבא דהרמב"ן.

ובאשכנז נהגו לומר "תפלה זכה" שייסדה בעל ספר חיי אדם והביאה בספרו (כלל קמד סעיף כ) שיש בה וידוי על העוונות וכנזכר במשנה ברורה (סי' תרז ס"ק א) עיין שם.

ובסידור בית יעקב להיעב"ץ בסדר יום הכיפורים כתב שעם החשיכה ממש יאמר בקצרה וידוי "אשמנו" וכו' לצאת אליבא דהרמב"ן.

ולכן במקום שמאחרים לומר כל נדרי כדאי שיאמר קודם השקיעה וידוי כדי שיעשו תשובה בשקיעה ואח"כ כל נדרי ופיוט לך אלי.

ג. ביומא (פז:) אמר בר המדורי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב, וכי מטא שליחא דצבורא (בתפלת החזרה ביום הכפורים), ואמר אבל חטאנו וכו' קם מיקם. אמר שמע מינה עיקר וידוי האי הוא. וכתב הר"ן, מהא שמעינן שחייב אדם להתודות מעומד, ושכל הצבור חייבים להתודות יחד עם השליח צבור. ועי' בפרי חדש, שאע"פ שכבר היחיד התודה בתפלתו, יש להחמיר שצריך לעמוד ולהתודות עם השליח צבור. ועי' בספר אות היא לעולם ח"א (מערכת וידוי אות צב). מש"כ בזה. ועי' בשו"ת מהר"ם בן חביב (חאו"ח סי' פ) שכתב, ומשמע לי דמדינא דגמרא כיון שעמד בשעה שאמר חטאנו עוינו פשענו שהוא עיקר הוידוי (יומא לו:), שוב אינו צריך לעמוד. ומ"מ כיון שהציבור נוהגים לעמוד בכל הוידוי, אל ישנה ממנהגם. וכ"פ שו"ע (סי' תרז סעי' ג). וכתב המ"ב (ס"ק י) דהעמידה צריכה להיות עד אחר אומרו על חטאים שאנו חייבים עליהם ד' מיתות ב"ד.

וסגולת הוידוי כתב הכה"ח (ס"ק ג') בשם ספר המדות דעל ידי הוידוי יתבטלו מחשבות שונאך מעליך.

ד. כתב המג"א (ס' קלא) בשם של"ה (יומא עמוד התשובה) שצריך לשחות בשעת הוידוי כמו במודים. והביאוהו האחרונים, וכמו שציין הכה"ח (שם ס"ק יב). ומצינו לו תנא דמסייע מדברי הראשונים, שכתב בסידור רס"ג (עמ' רס) שצריך להתודות בכפיפת הראש. והמאירי (יומא פז:) כתב שצריך לאומרו בהשתחואה. ובלשון השל"ה שם כתוב, שיכרע עד שיתפקקו החוליות שבשדרה. אולם מרן החיד"א בספרו קשר גודל (סי' יט ס"ה) כתב וז"ל ויען הדור יתום לא ישחה הרבה אלא מעט כדי שלא ילעגו עליו רבים ויחטאו, ע"כ.

ה. נחלקו רבותינו הראשונים אם צריך האדם לפרט חטאיו או לא. דהנה בגמ' יומא (פו:) איתא אמר רב יהודה: רב רמי, כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן בעבירות שבין אדם למקום. תניא וצריך לפרט החטא שנא' (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב, דברי ר' יהודה בן בבא. ור"ע אמר אין צריך שנא' (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ובפשטות נראה דהלכה כר"ע, דקיי"ל הלכה כר"ע מחביריו, אלא שהרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה ה"ב) פסק כר' יהודה בר בבא. וכתב הב"י דטעמו משום שרב אזיל ג"כ בשטתיה דהרי תירץ כאן בחטא מפורסם וכאן בחטא שאינו מפורסם וחטא העגל מפורסם הוא ואפ"ה ר"ע ס"ל שלא מפרט החטא ואפ' רב ס"ל שמפרט והלכתא כרב וכר' יהודה בו בבא. וכ"פ המרדכי והכל בו. לעומתם הרי"ף והרא"ש לא כתבו דברי רב יהודה אלא רק דברי ר"ז ומשמע דס"ל כוותיה וכר"ע ומשום שמדברי רב יהודה אמר רב לא משמע הכי לכך לא כתבו להדיא דברי ר' עקיבא. ולהלכה כתב הב"י דכיון שהרי"ף והרא"ש פסקו כן הכי נקטינן, ומ"מ נראה שאם רצה לפרט החטא הרשות בידו, דרבי עקיבא לא אסר לפרט החטא, ולא בא אלא לומר שהוא יותר עדיף ממי שאינו מפרט חטאיו, ועוד דאפשר דלא אמר רבי עקיבא אלא דמפרט אותם בקול רם אבל בלחש שפיר דמי למיפרט כדי שיתבייש יותר, ואכתי כסוי חטאה הוא כיון דאינו נשמע לבני אדם, והכי מוכח מדמשני כאן בחטא מפורסם וכו', דבמתודה לפני בני אדם בקול רם מיירי, דאי בלחש כי אינו מפורסם מאי הוי הא אף על פי דמפרט אכתי מכוסה הוא.

וכ"פ בשו"ע וז"ל: אין צריך לפרט החטא, ואם רצה לפרט, הרשות בידו. ואם מתודה בלחש, נכון לפרט החטא. וברמ"א אבל כשמתפלל בקול רם, או ש"צ כשחוזר התפלה, אין לפרט החטא, ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח התפלה.

ובמ"ב חילק בין מפורסם לרבים דשרי לפרט ובקול רם לבין כשלא מפורסם דאיסורא נמי איכא, ועי' עוד בכה"ח (ס"ק יב) מש"כ בזה.

ו. כ"כ רבנו האריז"ל בשעה"כ (סוף דרוש ה' דחזרת העמידה דף מב ע"ג) וז"ל: בעת שאתה מתוד' הוידוי, תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה, בין בשחר בין במנחה, על כל תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו כו' הכאה אחת, ותכוין בזה כי הנה נודע שלב האדם נעשה מכח גודל הארת החו"ג, והיסודות דאו"א מתגלים שם בחזה דז"א כי שם נפסק היסוד דאימא כמבואר אצלנו, והחוטא גורם הסתלקות המוחין לעלותם למעלה במקום הסתום והמכוסה, ומונע ירידת החסדים ההם אל הלב. ותכוין שעתה ע"י הוידוי נתקן הענין ונתכפרו עונותיו בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם, שע"י אמירת הוידוי שאומרים הקהל, המקטרג לוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו ונפרש ממקום הקדוש', ואז נעשים השני זיווגים של לאה וישראל בעת י"ג מדות, ושל רחל ויעקב בעת נפילת אפים וזר לא יקרב אליהם לטמא את משכן ה' ח"ו, ועל ידי הכאות האלו אתה גורם להכות שם ולהוריד החסדים אשר למעלה במקום המכוסה, למטה במקום הלב שהוא מקום המגולה, ולפי שהיד ימינית היא סוד החמש חסדים בשרשם העליון ולכן צריך להכות ביד ימינו על לבו, ויכוין לנענע החסדים אשר למעל' ולהורידם למטה במקום הגילוי. עכ"ל.

ובכה"ח (סי' קלא ס"ק ה) כתב בשם המג"א שיכה על הלב לומר אתה גרמת לי.

ז. כ"כ רבנו הטור (סי' תרז) וז"ל: ובאשכנז נוהגים לומר על חטא על סדר אלפא ביתא ומפרטים בו החטאים. וכן כתב ר' עמרם והרמב"ם (בסידור תפילותיו בסוף ספר אהבה תפלות כל השנה סדר הוידוי). והטעם שתקנו הוידוי בסדר א' ב' כתב הכה"ח (סי' תרז ס"ק ח"י) לפי שהוידוי הוא מפני שעברו על התורה שניתנה בא' ב' וכדרך שאמרו בפרק חלק (דף קד.) יעו"ש, אי נמי כדי שיהיו מורגלים בפיהם ויחזרו בתשובה שלימה בזכור אותם ולא יחזרו לצורתם. וכן צריך להתודות כנגד ה' אותיות מנצפ"ך כמו שכתבנו לעיל סימן קל"א אות ז' יעו"ש, והוא כדי לתקן מה שפגם בכ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך כנודע. עכ"ל.

עוד כתב (ס"ק יט), ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' וכו'. יש נוהגין לומר על חטא בסדר א' ב' ובסדר תשר"ק. וכן הוא מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושלים ת"ו ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל לומר על סדר א' ב' ועל סדר תשר"ק, ועתה נתפשט המנהג לאומרו בכמה מקומות, וכבר הוא מסודר וכתוב בסידור הרש"ש ז"ל. וגם כתוב שם הטעם בסוד דעל סדר א' ב' הוא בבחינת אור ישר ועל סדר תשר"ק הוא בבחינת אור חוזר דבחינת חכמה יעו"ש, ור"ל כדי לתקן מה שפגם באור ישר ובאור חוזר דבחינת חכמה.

ח. כ"כ בשעה"כ (שם) וז"ל: גם צריך האדם לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו וכו', ואף על פי שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים ההם ונראה כמדבר שקר אין חשש בזה, ואדרבא הוא מוכרח לומר כך, ובזה תבין טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צריך לומר אשמתי בגדתי וכו', אך הענין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חבירו מטעם הערבות, כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאברים רבים, אם כן לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים כדי שיתודה גם על חבירו, ולכן אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר שחבירו חטא בהם, ועל כן צריך להתודות בלשון רבים ואף על פי שהוא לא עשה אותה העבירה עכ"ל. והביאו שלמי צבור (דף קמח ע"ב). (ושם הביא מעשה שהיה בימי הרמב"ם וז"ל: מעשה שהיה בימי הרמב"ם שאדם גדול לא היה רוצה לקרות וידוי יום הכפורים, כי יודע בעצמו שלא עשה דבר עבירה ולמה ידבר שקרים לפניו יתברך והוא חותמו אמת, והשיבו הרמב"ם ז"ל אילו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת ה' יתעלה וכמה צריך לעבוד אלוה הזה, והיית מקיף העבודה הראויה והמוכרחת לאדון, היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה, וכל אדם נידון לפי גודל חכמתו, שהרי מצינו שדוד המלך ע"ה נכתב עליו עון אשת איש, והיא היתה מגורשת מאוריה, ועון הריגתו ואף כי היה חייב מיתה, ועון ציצית של מלך שאול אף כי היה רודפו והיה חייב מדין מחתרת, וכן כל כיוצא בזה לפי מה שהוא האדם כן משפטו ושאיתו, ואף על דבר זה שדיברת עתיד אתה ליתן את הדין ע"כ, וכתב על זה ה"ה מוהרח"א נר"ו ומאד יחרד האיש וילפת ובמסתרים תבכה נפשו בהגלות נגלות אמרי קדוש אבי התעודה הרמב"ם הללו, כי אש יצאה מחשבון נפש האדם אז יכנע לבבו ובמרירות יאנח לבקש רחמי שמים הרחמים והסליחות כי אל רחום הוא ע"כ). ועיין עוד בחסד לאלפים (אות ג) שכתב עוד טעמים אחרים מפני שאפשר שחטא בגלגולים אחרים, וכתב שזה הטעם שאומרים בנוסח הוידוי חטאנו אנו ואבותינו שהגלגול שעבר נקרא אב. ועוד כתב טעם אחר מפני שיש איזה עבירות שדש אדם בעקיביו והמה חמורות, כגון כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה וכל המלבין פני חבירו כאילו שופך דמים וכדומה יעו"ש. ועוד יש מי שפירש שאף על פי שהוא לא חטא בעבירות הללו אפשר שאחד משורש נשמתו חטא, ועל כן הוא מתודה עליו כדי לתקנו.

וכ"כ מו"ר מופת הדור בספרו חזו"ע (ימים נוראים הלכות עיו"כ הלכה כה בהערה) עי"ש. ובכה"ח (סי' תרז ס"ק לה) כתב דבעת שמתודה האדם, צריך להתוודות על כל מה שחטא מיום בריאת העולם ועד עתה, דנשמתו אחת היא.

ט. כ"כ הכה"ח (שם ס"ק יד) בשם ספר חסידים (סי' כא).

י. וכשמתודה צריך לומר הוידוי בנחת ובשלוה, ובלב נשבר ונדכה, וישהה בין תיבה לתיבה לידע לפני מי הוא מתודה, דאם יאמר אותו במרוצה ובלתי הבנה הרי זה בא לתקן ונמצא מקלקל, כי הוא בא להתודות ולבקש כפרה, מלפני מלך רם ונשא, ואיך אליו פניו ישא, אם לא יאמר אותו כמו עני ודכא וברוח נמוכה. (כה"ח סי' קלא ס"ק טו"ב)