סדר סעודה מפסקת

כ"ח אלול תשפ"ה | 21/09/2025 | 01:31

א. יאכל סעודה המפסקת בשמחה ובכובד ראש מחרדת היום, אך לא יאכל במרוצה ובדאגה כי האכילה בענין זה מזקת ח"ו, אלא יאכל במתינות ובישוב הדעת ^א. ויפסיק לאכול מבעוד יום כדי שיוסיף מחול על הקודש ^ב, ויזהר שלא יאכל אכילה גסה ולא מאכלים כבדים כדי שלא יתגאה בתפילתו ^ג, ולא יאכל מאכלים המחממים את הגוף ולא מאכלי חלב שלא יבא לידי קרי ח"ו ^ד.

ב. טוב ונכון להשתדל מאד להאכיל עניים על שולחנו בעת סעודת מפסקת, ויהיה נחשב לו כמזבח כפרה ^ה.

ג. יש בוצעין על שתי ככרות כמו יו"ט ^ו. ונוהגין לטבל הפת בסוכר או בדבש, מלבד הטיבול במלח ^ז.

ד. יאמר דברי תורה על השלחן וטוב שיאמר פרק ממשניות יומא, ויאמר פטום הקטורת, וישבח לקב"ה שנתן לנו יום קדוש זה ויאמר ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מהטועים וכו' ^ח.

ה. בגמר הסעודה יאמר שיר המעלות בשוב ה' וכו' ^ט. ויזהר ביותר לברך ברהמ"ז בכוונה גדולה.

ו. לאחר סעודה המפסקת יאמר נוסח לשם יחוד וכו' לקבל תוספת קדושת יום הכפורים ^י.

ז. המפסיק לאכול סעודה מפסקת בעוד היום גדול יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל התענית ^יא.

א. כתב רבנו הרב משה קורדבירו ז"ל בספרו עבודת יום הכיפורים (זבחי שלמים, תיקוני המתכפרים ב), דרך כל ישראל לשמוח בערב יום כפורים ולתקן סעודה יפה, וכן הדין, וכן פירשו בגמרא (ברכות ח:). והנה יום הכפורים עצמו אין בו אכילה, מפני שצריך לענות הגוף, ולהחזיק הרוחני שהוא הנפש והרוח והנשמה, ומזון יום הכפורים הוא מזון העולם הבא. לכך צריך לענות הנפש הבהמית הזאת, ולהגביר הנפש הרוחנית משפע עולם הבא.

ב. בגמ' יומא (פא:) תניא: ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש, יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום. מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. ע"כ. וכ"פ טוש"ע (סי' תרח סעי' א) אוכלים ומפסיקים קודם בין השמשות דמקרא נפקא לן שצריך להוסיף מחול על הקודש, ותוספת זה אין לו שיעור, אלא קודם בין השמשות, אם מעט או הרבה. ע"כ. וצריך להוסיף מחול על הקודש בין באכילה ובין במלאכה וכ"כ הכה"ח (סי' תרח ס"ק א) ומו"ר מופת הדור (חזו"ע הלכות עיו"כ הלכה כו). ותוספת זו מדאורייתא היא. ואף נשים מצוות בזה ומצוה לזרזם על כך ולהזהירם על זה כי תהלות לאל אכשור דרא. ושומעות הן בקול מורים. וכמו שכתב הכה"ח (שם ס"ק ט) ומו"ר מופת הדור (שם הלכה כז).

ג. כ"כ הב"י בשם הכל בו ופסקו בשו"ע (שם סעי' ד). וכ"כ בסדר היום (סדר ערב יום כפורים), סעודה המפסקת, יתחיל בה מבעוד יום, כדי שיוכל לנוח מעט מאכילתו קודם שילך לבית הכנסת, ולא יטריד עליו אכילתו בתפילתו, שלא ימצא עכור בתפילתו, ולא יוכל לכוין בה כראוי, והחכם עיניו בראשו, לאכול דברים טובים ומטעמים טובים, מעטי הכמות ורבי האיכות, שיוכל לסמוך עליהם כל היום, ולא יזיקו לו. וזהו דרך החכמים ובעלי השכל, גם כדי שלא יצטרכו לצאת מבית הכנסת לעשות צרכיהם. והביאו השל"ה (יומא נר מצוה יב). וכן הוא בלבוש (תר"ח, א) ובט"ז (שם ס"ק א) ובשלחן ערוך רבנו זלמן ז''ל (שם סעי' ח). וכתב הכה"ח (ס"ק כט) דהיכא דלא אפשר במאכלים אחרים יש להקל, דכל מה שכתב מרן השו"ע זה רק ממידת חסידות ולא עיקר הדין והוכיח כן מהגמ' יומא (יח.) עי"ש.

ד. כ"כ מהרי"ל (מנהגים, הלכות ערב יום כיפור ח), כל אדם יזהר שלא יאכל בסעודה המפסקת דברים המחממין כגון מיני בשמים, וכן מוריקא שקורין זאפרן, ויין טוב וביצים, פן חס ושלום אם יראה קרי אין מתירין לו לטבול, כי יום הוא שאסור להושיט אפילו אצבע קטנה במים. ואמר מהר"י סג"ל שכן ראה ברבותיו ששתו מים ואכלו פרי שקורין ערד עפיל כדי להתקרר להשמר בנקיות. ואומר שכן ראה מרבו המובהק מהר"ש שהיה נוטל הפרי הנזכר ושורהו במים להצטנן במאד ואכל ונתן לכל בני ביתו. וכן ראה שעשו אפילו זקנים גם אם פסק תאותם שתופר האביונה, שמא עשו ללמד לאחרים להזהר. ולא יאכל יותר מדאי פן חס ושלום יבא לידי קלות ראש. אמר מהר"י סג"ל שכן אסור לאכול מיני מאכלי חלב בערב יום כפור דהוא מרבה קרי כדאיתא התם בפ"ק דיומא (יח.) תנו רבנן זב תולה בכל מיני מאכל והולך ומונה גם כן חלב. ואמר מהר"י סג"ל דגם אם מקרר הוא מכל מקום מרבה את הזרע.

וכ"פ הרמ"א (שם סעי' ד) אין אוכלים דברים המחממים את הגוף, שלא יבא לידי קרי, וכן אין לאכול מאכלי חלב שמרבים זרע, אך בסעודת שחרית נוהגין לאוכלן. ובכה"ח (ס"ק לד) כתב דלא יאכל הרבה מפירות שיש בהם טעם וריח כגון תפוחים וכד' שהם גורמות טומאת קרי מאד.

ה. כתב הרב חמדת ימים (דף סג ע"ג) וכבר כתבנו לעיל בשם הרב האר"י זלה"ה כי עשרת ימי תשובה הם תיקון ימי השנה, כי העושה תשובה ומתענה בהם מוחלים לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם, ועל כן מה טוב לכוין לתקן בכח סגולת אכילתו היום אשר רבה היא למעלה מאוד, כל אכילה של איסור וכל אשר הרבה לאכול ולשתות בשמחת מריעות בשחוק ובקלות ראש, אשר נכשל ונלכד בהם בכמה ימים ולילות עמל בימי שנה. ובכח סגולת מצות אכילה זו בקדושה ובטהרה ובמורא גדול, יתקן את אשר עיוות, ומצא כדי גאולתו, ובכל סעודותיו בקרב עשרת ימי תשובה יהיו עניים בני תורה באוכלי שלחנו, וביותר בסעודת ערב יום הכיפורים להיות לו על שלחנו, מזבח כפרה לכפר בעדו מאשר חטא על הנפש באכילות אסורות אשר לא כדת של תורה, והוא מהתיקונים הגדולים לפגם עון איסור מאכלות אסורות.

ו. כה"ח (סי' תרד ס"ק ב).

נהגו ישראל קדושים להכין השולחן כמו לכבוד שבת קודש במפות יפות ובלחם משנה עם כיסוי, וכדאיתא במיכלתא עה"פ (שמות טז, כו) ששת ימים תלקטוהו, ר"א המודעי אומר למדנו שאין המן יורד בשבת, ביוה"כ מנין ת"ל שבת לא יהיה בו. ע"כ. ובפירוש רבנו חיים פלטיאל ז"ל על התורה (שמות טז, כו) חבירו של מהר"ם מרוטנבורג ז"ל, כתב "וביום השביעי שבת לא יהיה בו". פירש רש"י לרבות יום הכפורים וימים טובים. ואף על גב דלא היו צריכין לאכול ביום הכפורים, מכל מקום היה יורד להם פי שנים לפי שהיו מרבים באכילה בתשעה בו כדאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי, וגם במוצאי יום הכיפורים היו צריכין כדכתיב לך אכול בשמחה לחמך. וכ"כ רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו רוח חיים בשם קיצור השל"ה שנוהגים לבצוע על לחם משנה.

ובספר מועד לכל חי (סי' טז אות לח) כתב גם לאחר הסעודה המפסקת יפרוס מפה יפה ולבנה על שלחנו ויערוך עליה ספרי קודש במקום הלחם ויכסם במפה לבנה כמו בשבת ויום טוב. וכ"כ הכה"ח (סי' תרי ס"ק לג) בשם המאמר מרדכי שהמנהג פשוט בינינו אחר סעודת ערב יום הכפורים לערוך השלחן במפה יפה, ועורכין עליו ספרים הרבה במקום הפת, ומכסין אותם במפה אחרת כמו שמכסין הפת בשבתות וימים טובים, ומניחין אותו כך עד מוצאי יום הכפורים. וכ"כ הבא"ח (ש"א פר' וילך אות יז). וכ"פ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (הלכות עיו"כ הלכה לב).

ז. בא"ח (פר' וילך אות ד) כה"ח (סי' תרח ס"ק ל).

ח. כ"כ הגאון רבי חיים פלאג'י במועד לכל חי (סי' טז אות כא).

ט. בא"ח (פר' וילך אות ד). וכ"כ כה"ח (שם ס"ק מ) טוב ונכון לומר בסוף הסעודה מזמור שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון וכו' ויאמרנו בכוונה עצומה ובבכיה גדולה בהעלות על ליבו כי עבר קציר וכלה קיץ ואנחנו לא נושענו ועדיין לא שבנו שיבת ציון.

י. כ"כ רבנו יוסף חיים בספרו לשון חכמים (ח"א סי' כב) וז"ל: בערב כיפור לעת ערב לאחר סעודה מפסקת כשילך לבית הכנסת מבעוד יום, יחלוץ מנעליו קודם הליכתו בעודו בביתו ויאמר בקשה זו. ועי"ש לשון הבקשה, והוא מסודר ג"כ בסידורנו רחובות הנהר.

יא. כ"כ השו"ע (סי' תרח סעי' ג). וכתב המ"ב (ס"ק יב) וכ"כ הכה"ח (ס"ק כה) דכיון שיש ראשונים שסוברים שאחר גמר הסעודה אין יכול לאכול עוד לכן טוב ונכון שקודם ברהמ"ז יאמר בפירוש שלא מקבל עליו התענית ועל כל פנים יחשוב בלבו דבר זה.