סדר ערב יום כיפור

סדר ערב יום כיפור – מצוות האכילה והשתייה, טבילה במקווה וכוונותיה, מלקות, בקשת מחילה, התרת נדרים, צדקה וההכנה הראויה לקראת היום הקדוש, מאת מורנו ורבנו ראש הישיבה המקובל הצדיק הרב בניהו שמואלי שליט"א.

ג תשרי תשפ"ז | 14/09/2026 | 16:06

א. מצוה לאכול בערב יוה"כ ולהרבות בסעודה ^א. ועיקר המצוה היא ביום ולא בלילה ומ"מ טוב לעשות סעודה עם פת גם בלילה ^ב. והמרבה באכילה ושתיה ביום תשיעי, ע"י הכוונה שלו והברכות והמצות שעושה באכילתו ושתייתו הגופנית מתקן בחינת יום התשיעי ועשירי ^ג, לפיכך ירבה באכילה ושתיה כנגד שני ימים ^ד, ולפחות יעשה שתי סעודות על הפת כדי שיצטרך לברך המוציא וברכת המזון לתקן בחינת החיצוניות ע"י אכילה ושתיה והברכה, ובסעודת הבוקר יכוין לתקן בחינת החיצוניות של היום, ובסעודה המפסקת יכוין לתקן בחינת החיצוניות של מחר ^ה. והאדם יעשה כל מעשיו לשם שמים וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ב. גם הנשים חייבות במצות אכילה ושתיה בערב יו"כ ^ו.

ג. מצוה לאכול דגים בערב יוה"כ בשחרית דוקא ^ז, ויש הנוהגים לאכול דגי סרדינים לרמוז לסר דינים.

ד. מנהג חסידי "בית אל" בכל ערב יוה"כ אחר תפלת שחרית מלקין לכל אחד ד' פעמים מלקות, ואח"כ עושין לו ד' מיתות ב"ד. וכן הוא מנהג ישיבתנו הקדושה ק"ק חסידים "נהר שלום", לעשות סדר המלקות וד' מיתות ב"ד בכל ערב יום כיפור עוד מזמן רבנו המקובל האלהי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל ^ח.

ה. צריך כל אדם להקפיד בערב יום הכיפורים שירחץ ויטהר ויטבול במי מקוה, וגם מי שאין דרכו בכך כל השנה, עכ"פ ביום הנורא הזה, צריך לטבול ולהשליך מעליו כל הטומאות וכל המחשבות זרות שנתדבקו בו כל ימות השנה ^ט, ואם אמרו חז"ל כי בכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו, ק"ו ביוה"כ שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה להתייצב לפני אלהיו ית' מן הבא בידו, ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום ^י.

ו. טוב שיטבול האדם בערב יוה"כ, לכה"פ תשע טבילות וכך יהיה סדר טבילתן, בראשונה, יכוין להעביר הזוהמה והטומאה מעליו בכח שם אהי"ה במילוי ההי"ן כזה: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה העולה גי' מקוה.

ובטבילה השניה יכוין לתיקון הכעס, ויכוין כי כעס עם הכולל גי' מקו"ה וגם גי' אהי"ה במילוי ההי"ן כזה: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה.

והשלישית למתק הדינים והגבורות במים שהם החסדים.

והרביעית לתקן מה שפגם בשם ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י.

והחמישית לתקן מה שפגם בשם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י.

והשישית לתקן מה שפגם בשם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

והשביעית לתקן מה שפגם בשם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.

ובשמינית לפשוט מעליו בגדי החול. ויכוין עוד שתכלה שנה וקללותיה.

ובתשיעית לקבל עליו הארת קדושת יום הכיפורים.

ואם חל יום הכיפורים בליל שבת יכוין בטבילות שבת, אלא שבשעה שמכוין לקבל הארת שבת, יכוין גם לקבל הארת יום הכיפורים. וכ"ז מלבד הכוונות הנזכרות בדברי האר"י והרש"ש זיע"א וכנודע ליודעי ח"ן ^יא.

ז. כתבו הקדמונים דעל ידי טבילה במקוה ימשך לאדם טהרת הלב וקדושת המחשבה, ויהיה לו לסיוע גדול להדבק בבורא עולם ^יב. ועל ידיה מתקדש האדם ונעשה כבריה חדשה ^יג.

ח. אם האיש אנוס שלא יוכל לטבול, ישפוך על גופו תשעה קבין מים בהיותו עומד ערום, ויבא אדם אחד וישפוך עליו המים מראשו ועד רגליו, ותשעה קבין אלו הם כל קב הוא תל"ב דרהם כי כל קב הוא ארבעה לוגין, וכל לוג הוא ק"ח דרהם. ואם אין לו כלי אחד שיכיל כל תשעה קבין יחלקם בשנים או שלש כלים, אבל יותר משלשה כלים אין מצטרפין, ויזהר לשפוך השני קודם סיום קלוח הראשון וכן יעשה בשלישי ^יד.

ט. ואם גם זה אינו יכול כגון מי שהוא חולה או שיש לו אונס אחר יטול ידיו ארבעים פעמים, וכך הסדר: יערה תחלה על יד ימין פ"א ויכוין באות ראשונה של שם ע"ב, וכן פ"א על יד שמאל ויכוין ג"כ באות ראשונה של שם ע"ב, ועוד יערה פ"ב על ימין ויכוין באות שניה דשם ע"ב, וכן פ"ב על שמאל ויכוין באות שניה, וכן עז"ה עד עשר פעמים. ויחזור ויערה עשר פעמים בזא"ז על ימין ויכוין בכל פעם באות אחת דעשר אותיות שם ע"ב, ויערה אח"כ עשר פעמים בזא"ז על שמאל ויכוין בהם בעשר אותיות שם ע"ב על הסדר, נמצא סך הכל ארבעים פעמים ^טו.

י. בערב יוה"כ הגם שיאכל כמצותו, מורא שמים יהיה חופף עליו. ויזהר למען דעת פירוש סדר עבודה שיאמר ביוה"כ כדי להבין הדברים שמוציא מפיו. ויטבול בהכנעה גדולה על כל פנים ^טז.

יא. כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יוה"כ לעת ערב קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה, ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואמו. דאם בין אדם לחברו חייבו חז"ל לבקש מחילה קודם יוה"כ, כל שכן מאביו ואמו, שאין אדם ניצול מחטא זה בכל יום. ואם הבן שוטה ולא ביקש, הם יתנו לו מחילה שיאמרו בפיהם, אנכי מוחל לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה. וכן (הבעל) יתן מחילה לאשתו על אשר בזבזה מן הבית שלא כרצונו. וכן על כל תלמיד שיש לו רב בעיר, ילך אצלו קודם יוה"כ ויבקש ממנו מחילה ^יז.

יב. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב יום כיפור, ומנהג ירושלים לומר סדר התרת קללות, וכן הוא מנהג ישיבתנו הק', ואם אפשר ישבו עשרה דיינים כדי שתועיל התרה זו גם לנידוי ^יח.

יג. ישתדל ליתן כופר נפשו צדקה לעמלי תורה בעין יפה, ומצוה ליתן בפרהסיא דממנו יראו וכן יעשו שיתנו איש כמתנת ידו ^יט.

א. טשו"ע (סי' תרד סעי' א).

סוד כל האוכל ושותה בתשיעי

איתא בגמ' ברכות (ח:) כתיב "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י: והכי קאמר קרא, הכינו עצמכם בתשעה לחודש לענוי המחרת, והרי הוא בעיני כעינוי היום (ואתי שפיר ע"פ שעה"כ דלקמן ודו"ק). ועי' עוד בפי' רש"י בגמ' ר"ה דף ט' וז"ל: והכי קאמר קרא וְעִנִּיתֶם בתשעה, אכילת תשעה אני קורא ענוי, וכיון דאכילתו ענוי חשיבא, כל דמפיש באכילה ושתיה טפי עדיף, דהא מדקאמר בערב, על כרחך לא מקפיד אענוי דתשעה, וכי קרי ענוי בתשעה, אכילה ושתיה דידיה קרי ענוי, עכ"ל.

ובטעם הדבר, כתב רבנו דוד זכות ז"ל אב בית דין מודינה בספרו זכר דוד (פרק ע) שראה בספר מאורות נתן בכתיבת יד והוא "כי האוכל ושותה קודם התענית בכוונת מצוה כדי שיוכל להתענות, מעלה האוכל לצורת אדם, והיא הצורה שעושה מצרה אחרת למחרת יום האכילה והרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי, כי צורת הנאכל מתענה עמו.

והרב ערוך לנר (ראש השנה ט, א) כתב שהטעם הוא משום שהן הנשמה הן הגוף היו שותפים בחטאים שעשה האדם במשך ימי חייו, והגוף מכפר בתענית ביום הכיפורים, אך הנשמה נהנית היא מהתענית, ואדרבה מאכילה מצטערת ומתענה, ולכן כיון שביום הכיפורים מתענים ואי אפשר לענות את הנשמה, לכן רמז הכתוב שמצוה לאכול ולשתות יום קודם לכן כדי שבזה יהא צער וכפרה לנשמה, ונמצא ששניהם התענו הנשמה בתשיעי על ידי אכילה ושתיה, והגוף בעשירי על ידי התענית.

והשל"ה הקדוש (מסכת יומא פרק נר מצוה אות ט), כתב שיש טעם ע"פ הפשט ועל דרך הסוד בשם מהר"מ קורדובירו זיע"א וז"ל: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי (ברכות ח:) כלומר כאלו היה מצווה להתענות תשיעי ועשירי והיה מתענה בהם היה לו שכר רב, כך מקבל שכר האוכל בתשיעי ומתענה בעשירי, כי אכילת התשיעי הוא בשביל תענית העשירי, נמצא האכילה כלולה מהתענית. וענין הזה כתב הטור לפי פשטן של דברים, כדי שיהיה חזק ויוכל לסבול עינוי של מחר של העשירי. לפי טעם הזה הסעודה העיקרית היא סעודת הערב, ואפשר לטעם זה מי שלא ירצה לאכול עד סעודת הערב הרשות בידו. וכן נראה לפי טעם האכילה על פי הסוד שכתב האלה"י מהר"ם קורדובירו וכן משמע קצת במשנה פרק ח' דנדרים (סג:): אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור אלא עד לילי צום, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר. פירוש לילי הצום, ליל צום כפור, שמצוה להרבות בסעודה בערב צום כפור, הרי שסעודה העיקרית היא בערב סמוך ללילה. מכל מקום נראה דאסור להתענות עד הערב, דאפילו תענית שעות מקרי תענית, ואף שסעודת הערב היא עיקרית, מכל מקום האכילה היא כמו העינוי, ומה עינוי כל היום אף אכילה צריך לראות כל היום שלא יהיה מעונה. ולפי טעם הזוהר בסוד האכילה שיובאו דבריו לקמן פרק שני, אזי כל היום הוא יום טוב ומצוה לענג בו עכ"ל.

ובמשנה ברורה (סי' תרד ס"ק א) כתב, קבלו חז"ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול בערב יוה"כ ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאילו התענו שאינו דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא, אילו כתב בתשעה תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע"י האכילה ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי.

ועיין בכה"ח סופר שכתב משם הפרי חדש שהאכילה ביום התשיעי נחשבת לתענית יומים כאילו התענה ב' ימים מלבד התענית של יום העשירי כלומר ביחד זה שלשה ימים, ועיין עליו שכתב שכיון שהאכילה ביום התשיעי נחשבת עינוי נחשב כאילו התענה ב' ימים רצופים שנחשבים כמו עשרים ושבע תעניות. ושמעתי בשם מו"ר חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל שנחשב לו כאילו התענה ג' ימים רצופים ביחד עם יום הכפורים ונחשב כמו ארבעים ימי תענית, וכן הוא באור לציון ח"ד פרק ז' הלכה א' בעיונים.

ודע דהמצוה היא לא רק לאכול אלא גם לשתות וכלשון הגמ' כל האוכל ושותה בעשירי וכן הוא בהלכות גדולות (הלכות יו"כ) ועי' עוד תוס' עירובין (מא. ד"ה אי).

וכתב הרב בשעה"כ (דף ק ע"ג) שכל ימות השנה ע"י אכילתינו ושתיתנו הגופני שאנחנו מברכים עליהם כמה ברכות המוציא וברכת המזון וכו' ממשיכים לזו"ן בחינת אכילה ושתיה שהם מוחין ואורות מחיצוניות אמא עילאה, אבל ביום הכפורים רחל ניזונת מהיכן שאמא עילאה ניזונת, כלומר שניזונת דרך אמא אבל לא שאמא נותנת לה המזון שהם המוחין דחיצוניות אלא המוחין הכל נמשכים ממקום יותר גבוה מהיכן שאמא ניזונת רק שעובר המזון דרך אמא, ומאותו המזון שאמא ניזונית היא מעבירה לרחל ולכן דינה כמו אמא. ולכן אלו החמשה דברים אכילה שתיה סיכה וכו' נתבטלו כי עתה מקבלת ה' דברים אחרים ממקום גבוה שאינם מושגים אלינו מושג בממשות רק בסוד הבל היוצא מן הפה ומאותו הבל ניזונית עתה רחל ביוה"כ, ולכן מתפללים ה' תפילות להמשיך ה' הבלים הניזונת מהם היום, מכיון שאמא היא בחינת "עולם הבא" שאין בו אכילה ושתיה והוא כנגד הקנה בחינת דבור ולא ושט שהוא אכילה וכו'.

ואם אינו מרבה באכילה ביום זה, לא יתקן כי אם בחינתו, ויצטרך לאכול ביום העשירי שהוא יום הכפורים ולכן צריך לאכול ביום התשיעי, לתקן בחינתו שהוא יסוד ומלכות שבה כי תמיד הם בחיבורא כחדא ואין להפרידם ולכן שניהם נקראים בחינה אחת, כי לא תוכל לעלות ולאכול אכילה ושתיה הפנימית, עד שתשתלם בבחינת החיצוניות. ונמצא כי המרבה באכילה ושתיה ביום תשיעי, ע"י הכוונה שלו וע"י הברכות והמצות שעושה באכילתו ושתיתו הגופנית, מתקן בחינת התשיעי והעשירי, וע"י כן יש בה תיקון לשתוכל לעלות ביום הכפורים לאכול ולשתות בחינת הפנימיות ע"י התענית. ונמצא כי האוכל ושותה בתשיעי, גורם לוֹ שיתענה בעשירי לקבל אכילה ושתיה הפנימיות, והרי הוא כאילו התענה בתשיעי, כי אכילת התשיעי גורם תיקון התענית כנז'.

עוד יש טעם אחר והוא, כי ביום זה דערב יוה"כ, נכנסין בנוק' דז"א ב' בחינות החסדים התחתונים שהם כללות הה' חסדים ביסוד שבה ובמלכות שבה. והנה היסוד הוא בחינת תשיעי, ומלכות בחינת עשירי, ושתיהן נכנסין בתשיעי. וזה מה שאמרו כאלו התענה תשיעי ועשירי, כי בחינות שני הימים נתקנו ביום זה ע"י אכילתו ושתיתו ביום זה, עכ"ל.

והנה מה שנצטוינו להרבות באכילה ושתיה ביום התשיעי ערב יוה"כ כדי לתקן החיצוניות, צריך לידע האם הוא לזו"ן דנקודה רביעית או לזו"ן דנקודה חמישית שמתקנים אותה מליל כפור עד תפילת המנחה והיא העולה והיא הנזונת עד עתה מהתפילות, וא"כ מש"כ הרב להרבות באכילה אפשר שהיא לזו"ן דנקודה ה'.

הנה מפשט שעה"כ משמע שהתיקון שיש באכילה ושתיה לתקן החיצוניות הוא בזו"ן דנקודה ד' ולא נקודה חמישית, שכתב הרב (דרוש א דיוה"כ דף ק ע"ג ד"ה דע) וז"ל: והטעם הוא כי עתה ביוה"כ כבר ננסרה רחל לגמרי וקיבלה הדינים מאחוריים דז"א ע"י ביסום ומיתוק וכו', עכ"ל. ושם (עמ' ד) כתב כי בתחילה צריך להשלים תיקון הנוק' בכל בחינותיה בבחינת החיצוניות כדי שתוכל אח"כ ביוה"כ לקחת הפנימיות. והנה בערב יוה"כ צריך להשלים תיקון יסוד ומלכות של הנוק' כנז' לעיל בדרוש הנסירה כי ב' בחינות אלו נעשות ביום התשיעי שהוא ערב יוה"כ, ע"כ. והנה כל מה שעשינו נסירה ועבדנו ביום ר"ה ובעשי"ת, לכאורה הם לזו"ן דנקודה ד' ולכן כל התיקון באכילה הוא לזו"ן דנקודה ד'.

וכן כתב בפירוש מו"ר השמן ששון (דף קל ע"ד בסופו) וז"ל: והנה בר"ה עד יוה"כ הוא בירור ותיקון ונסירה לזו"ן דנקודה ד' בבחינת החיצוניות שלהם וביוה"כ הוא בבחינת הפנימיות שלהם, ומתחיל תיקונם מתפילת המנחה דיוה"כ. אך זו"ן דנקודה הה' וכו' מתחיל תיקונם מליל יוה"כ עד הנעילה וכו'. ולנוק' רחל נקודה ה' הכוללת מכל הפרצופים, לזו"ן שבה לא עשינו לה תיקון השייך לה ע"י ה' דברים אכילה ושתיה וכו' לא מבחינת חיצוניות שבה ולא דבחינת פנימיות, ולזה תיקונם בא ע"י מה שתיקנו ה' תפילות ביוה"כ ע"י הדבור, וגדול כח הדבור שהוא הפנימיות שיש בו כח לתקן אפי' בחינת חיצוניות הגמור של אכילה ושתיה שבה, וכו'. נמצא כלל העולה מכל האמור, דתפילת יוה"כ היא לכמה בחי'. א' לתקן זו"ן דנקודה ד' בבחי' הפנימיות שלהם מן המנחה ולמעלה, שבחי' חיצוניותם כבר נתקן מר"ה עד יוה"כ. וגם עיקר תפילותינו הוא לתקן את זו"ן דנקודה הה' בבחינת חיצוניות ופנימיות שבהם וכו' עי"ש.

הרי לפניך שלדעת מו"ר הש"ש כל הריבוי באכילה ושתיה הוא כדי לתקן חיצוניות זו"ן דנקודה ד' ולא לנקודה ה', שהיא נתקנת ע"י התפילה. ועי' שערי רחמים (ח"ב שאלה שטז) שסיכם דבריו כמו הש"ש. אמנם עי' להרב באתי לגני זצ"ל (ח"ה דף ט ד"ה ונחזור) שכתב שנלע"ד שהתיקון מר"ה עד יוה"כ היה לב' הנקודות נקודה ד' ונקודה ה', וכשבאנו ליוה"כ צריך לגמור תחילה תיקון החיצוניות שהם ה' דברים גופניים כדי שאפשר לקבל ה' פנימיים וכו' עי"ש. ומשמע מדבריו, שהנסירה בר"ה היתה לב' הנקודות, וגם התיקון בחיצוניות באכילה ושתיה וכו' הוא לב' הנקודות, וביוה"כ מתעסקים בפנימיות של שניהם וכו' עי"ש וירווח לך.

ועי' בספר מועדי ה' לידידנו הרה"ג המקובל יוסף טוילה יצ"ו (דף שעא) שכתב את מסקנת התו"ח דנמצא שבר"ה נתקנו הזו"ן דנקודה רביעית וחמישית במוחין דאחור דאחור, וביום הכיפורים עד תפילת המנחה נתקנים זו"ן דנקודה ה' במוחין דפנים דאחור ובתפילת המנחה לחש וחזרה ובלחש דנעילה נתקנים זו"ן דנקודה רביעית במוחין דפנים דאחור, באופן שעתה לפני חזרת הנעילה כבר נתקנו זו"ן דנקודה ד' וזו"ן בנקודה ה' ועלו והלבישו לאו"א עילאין (עיין תו"ח דף ק"ע ע"ב) ע"כ, וא"כ הבאתי לגני הסתמך על מו"ר התו"ח ומשמע א"כ שהאכילה בערב כפור היא גם לזו"ן דנקודה רביעית וגם לזו"ן דנקודה חמישית וה' יאיר עיננו אמן.

אמנם בכל זאת מכיון שפשט הדברים בשעה"כ הולך כפי שכתב הרב ש"ש, וכן מסקנת השער"ח ומו"ר השד"ה, וגם שאנחנו הלכה למעשה בר"ה מכוונים בזו"ן דנקודה ד' ולא חמישית, לכן נראה שנעשה הדברים כדעת הש"ש והיע"א.

ב. אול"צ (ח"ד פ"ז תשובה ב).

ג. שעה"כ (דף ק ע"ד).

ד. פע"ח (דף קמב ע"ג). וכ"כ בבא"ח (ש"א פר' וילך אות א) אמרו חז"ל מצוה לאכול בערב יוה"כ ולהרבות בסעודה, וכתבו המקובלים ז"ל שצריך לאכול שיעור שני ימים אם יוכל האדם לאכול כ"כ, כדי לתקן יום זה באכילה מה שצריך ליום זה ומה שצריך ליום מחר שהוא יוה"כ הקדוש, והאדם יעשה כל מעשיו לשם שמים והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ה. כה"ח (סי' תרד ס"ק ב).

ו. מו"ר מופת הדור בחזו"ע (הלכות ערב יום הכפורים הלכה י). מו"ר האול"צ (ח"ד פ"ז תשובה ג).

ז. בא"ח (שם) ועי"ש בטעם הדבר.

ובמדרש (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יא אות ד) אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא, בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה למה לא איתית לי נון, אמר ליה מרי מה לכפור מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואישתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי ואנא מסיק לה בטימי עד דמטא לשנים עשר דנרין, מה הוות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין, אתמהא, אמר ליה מאן הוא אמר ליה בר נש פלן, שלח בתריה ואתא לגביה אמר ליה מה חמית חייט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין, א"ל מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן, וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה, אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור, מה פרע לו הקדוש ב"ה, הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו. ע"כ. ומכאן נהגו ישראל קדושים לאכול דגים בערב יוה"כ.

ופירש המתנות כהונה - עובדא הוה וכו' מעשה היה בעיר רומי בערב יוה"כ שנקרא צומא רבא הגדול והחמור והיה שם חייט אחד אומן תופר בגדים במחט והלך לקנות דג אחד ונמצא שלא נשאר אצל הדג מי שחפץ לקנותו אלא הוא ונער אחד עבד לאיפכרוס הוא שר העיר והיה זה מעלה אותו בדמים והאחד העלה יותר עד שהגיעו דמיו לשנים עשר דינרים ולקח אותו החייט. בעת של סעודת הצהרים אמר השר לנערו למה לא הבאת לי דג כאשר צויתיך א"ל אדוני מה אכפור מפניך הלכתי לקנות דג ולא היה שם אלא דג אחד. ונמצאתי אני ויהודי אחד עומדים עליו לקנותו. והיה היהודי מעלה אותו בדמים וכן אנוכי העליתיו בדמים עד שהגיע לי"ב דינרים מה היית רוצה שהביא לך דג בעד שנים עשר דינרים בתמיה. אמר לו מי הוא אותו יהודי. אמר ליה בן אדם פלוני. שלח אחריו ובא אצלו אמר לו מה ראית אתה יהודי חייט שאכלת דג בשנים עשר דנרין אמר לו אדוני יש לנו יום אחד שכל עוונות שאנו עושין כל ימות השנה הוא מכפר עלינו. וכשבא אותו יום אין אנו צריכין לכבודו? א"ל כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור וכו'.

ח. כתב מרן בשלחן ערוך (סי' תרז סעי' ו) כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפלת המנחה, שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. וברמ"א ונהגו שהנלקה אומר וידויים בשעה שנלקה והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' ג' פעמים שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות, ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא דאינו רק זכרון למלקות. ויקח רצועה של עגל על דרך שנאמר ידע שור קונהו והנלקה לא יעמוד ולא ישב, רק מוטה, פניו לצפון ואחוריו לדרום.

וכתב רבנו האריז"ל בספר הליקוטים (דף סו ע"ג) וז"ל: סוד המלקות שצותה התורה עליו, וגם ארז"ל כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וכו'. סוד הענין, הוא להסיר כתם החטא אשר נכתם האיש החוטא בנפשו ולטהר נשמתו. לא מפני העונש והטורח למקבלו, אלא הוא כמי ששותה סם המות, ונותנים לו מעט צרי להצילו מהמיתה, ואעפ"י שהצרי אינו מר, מצילו בסגולה שיש בו. ככה הוא המלקות, מי שמקבלו בוידוי והכנעה ובכיה ובושת פנים, הנה הוא מצילו מעונש גיהנם המר, דכתיב ארבעים יכנו לא יוסיף וכו'. ופי' הפסוק הוא כך, ארבעים יכנו, בעה"ז, פן יוסיף להכותו, בעה"ב, מכה רבה.

וצריך שתדע, כי החוטא, ביום שחטא יצא מכלל ברוך, ונכנס בכלל ארור. כי כל התורה באלה ובשבועה קבלנוה, כדכתיב (דברים כ"ז) ארור האיש אשר לא יקים וגו'. וזה היה הטעם שקלל הקב"ה לאדה"ר, באכלו מעץ הדעת טוב ורע. והקללות היו, עשרה לאדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארץ, כמ"ש חז"ל במד"ר. א"כ, כולם יעלו ל"ט קללות. והחוטא הוא ארור, ונקרא מת אפילו בחייו, וצריך להחיותו ע"י המלקות, שכנגדן הכה הקב"ה לדור המבול, לפי שלא חזרו בתשובה, ארבעים יום, שנאמר (בראשית ז') כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וכו'. ועתה מי שחוזר בתשובה, ומקבל מלקות ארבעים, חוזרים לו הל"ט שהוא הקללה, שכן תרגום ארור, ליט והמיתה לט"ל של חיים, שהוא רומז לטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.

ועוד דע, שקודם שחטא היה דבק בהוי"ה אח"ד, שעולה ט"ל, ועכשיו שחטא, נדבק בכוחות הטומאה, שהם רומזים לל"ט מלאכות, אשר חייבים העושים אחד מהם בשבת. ורז"ל הוציאם ממלת אל"ה הדברים, שהם ל"ו, וג' האותיות שעולים ט"ל. והם כולם בחיצונים, ונקראים אבות מלאכות. ויש להם כמה תולדות כידוע, והם כולם כנגד ל"ט קללות הנז'. אמנם, עכשיו כשחזר הלוקה בתשובה, ונקלה אחיך, הרי הוא חוזר לידבק בהוי"ה אח"ד, שעולה ט"ל, וזוכה להחיות בט"ל של תחיית המתים. כמש"ה (ישעי' כ"ו) כי טל אורות טליך וכו'. ראה כמה גדולה כח המלקות, והבן. מאחד מהראשונים ז"ל.

עוד מצאתי כתוב סוד המלקות באופן אחר. דע, כי מלקו"ת עולה בגימטריא תקע"ו, כנגד כל הדינין, בין תקיפין בין נחין. ושרשם, משני שמות של אלהי"ם ואדנ"י. כי אלהי"ם במלוי יודי"ן עולה ש', ובריבוע כזה, א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם, עולה ר', הרי ש"ר, שהם גימטריא ת"ק ממלקו"ת. ושם אדנ"י עולה ס"ה, וט' אותיות של אלהי"ם ואדנ"י עם כללות השני שמות הנזכרים, הרי תקע"ו.

נמצא, שהמלקות לתקן כל הדינין נחין וקשין. ולכן הקושר ידים בעמוד, יכוין לכפית הדינין, ויכוין בכוונה זו המלקה. וזהו כוונת המכה, שמכה ברצועות שור וחמור, שהם סוד הקלי' החמורות, כנגד שור וחמור. וצריך בית דין שלשה, כנגד כח"ב. ואם חסר אחד מהם, אינו בית דין, ששלשה ראשונות חשובות אחד. והכוונה, כי שורש הקלי' מגדולה ולמטה. ולכן צריך ב"ד שלשה, לתקן הדינין, ע"י קו המדה היורד מהג' עליונות למדדם ולחברם, וז"ס (נחמי' ט') ואתה מחיה את כולם. ולכן הג' ב"ד, אחד אומר הפסוקים, שהם אם לא תשמור וגומר, והפלא ה' את מכותך וגו', ואחד אומר הכה תכה, ואחד אומר והוא רחום וגו'. והאומר הפסוקים, יאמר אותם בטעמים, וישב באמצע, כי הטעמים עולים לכתר. והאומר הכה ישב מצד שמאל, כנגד בינה, שהדינין מתערין מינה. והאומר והוא רחום, ישב בימין, כנגד חכמה, כרחם אב על בנים.

וצריך המקושר, כשקושרין אותו, שיתודה, ויאמר ג"כ פסוק (ירמי' ז') יסרני ה' אך במשפט, אל באפך פן תמעיטני. והכוונה, כי ר"ת של יסרני יהו"ה אך, עולה בגימטריא כ"א, כנגד שם אהי"ה. במשפ"ט א"ל באפ"ך פ"ן, ר"ת בגימטריא פ"ה, ועם הכולל עולה פ"ו, כמנין אלהים. והכוונה, למתק שם אלהים בשם אהי"ה. וס"ת של יסרנ"י יהו"ה א"ך במשפט א"ל באפ"ך פ"ן, עולה קמ"ד. ואם תחשוב י' של תמעיטני, עולה קנ"ד, נגד אהי"ה דההי"ן שהוא קנ"א, ועם הג' כוללים מהג' שמות שבפסוק זה, שהם א"ך פ"ו קנ"א, סך הכל קנ"ד. ובזה הפסוק שמנה תיבות, כנגד שבע מדות הבנין, ואחד הממתקם. ודי בזה.

ובספר פרי עץ חיים (שער כז) כתב וז"ל: קודם שתתפלל מנחה, מלקות. ומורי ז"ל לא היה מקפיד, רק היה לוקה ד' מלקיות נגד ד' אותיות הוי"ה, ואחר המלקות טבילה בסוד באנו באש ובמים עכ"ל. ומלשון זה משמע דלא היה לוקה האר"י ז"ל רק ד' מכות, אמנם בס' "נגיד ומצוה" כתב וז"ל: קודם שתתפלל מנחה, מלקות, וראיתי למורי ז"ל שלא היה מקפיד מאד בענין המלקות כמו התענית, כי אין בדור זה סמוכין ומומחין, ואינו רק צער לבד, ולכן אין להקפיד כ"כ על זה, אך כל הפעמים שהיה לוקה, היו מלקין אותו ד' מלקיות כנגד ד' אותיות הוי"ה לא פחות ולא יותר. ואחר המלקות, טבילה, בסוד באנו באש ובמים עכ"ל. ובלשון זה יכול לפרש אע"פ שלא מקפיד, מ"מ כשהיה לוקה, היה לוקה ד' מלקיות, ר"ל ד' פעמים מלקות. וכן בספר "אמת ליעקב" בקונטרס "שפת אמת" דף קי"ח סדר ע"פ הסוד ד' פעמים מלקות כנגד ד' אותיות הוי"ה וכנגד ד' מיתות ב"ד יעו"ש. (כה"ח סי' תרז ס"ק מא).

וכן הוא סדר ותיקון ד' מיתות ב"ד, והוא מובא בספר כתר שם טוב (חלק ו דף 274) וז"ל: בהיותי עלם צעיר בעיר מולדתי ירושלם, זכורני שבערב יום הכיפורים בבוקר אחר תפלת שחרית כל יחידי ק"ק בית אל המתפללים עפ"י כוונת האר"י אשר יסדו ושכללו זקן זקני המקובל האלה"י רב שר שלום מזרחי שרעבי ז"ל מתאספים כל יחידי הקהל מהם רבנים גדולים וזקנים בכדי שילקו אותם. וזה אשר בעיני ראיתי, טרם כל מורידים הוילונות של חלונות הבית כנסת, בכדי שהשכנים הדרים שם ובפרט הנשים, אל יראו ההכנות אשר יעשו תוך בית הכנסת. אחר כך מביאים קורה ונועצים אותו בקרקע הבית הכנסת והוא כפוף ומוטה באלכסון והנלקה מסיר כל בגדיו הפנימיים חוץ מן המכנסיים, והלוקה מעמיד הנלקה כלפי הקורה ונותן יד ימינו על יד שמאלו, והלוקה לוקח חבל וקושר שתי ידיו וכופתם יחד עם הקורה, ואחר כך מזמינים רב הקהל, וזכורני שאז הרב היה איש חסיד תוארו כמלאך ה' צבאות זקן ונשוא פנים זה שמו רבי נסים עני ז"ל. ואומר להנלקה שיתודה ובעודו מתודה לקח הרב הרצועה בידו, ומכה אותו בה, מכה אחת בצלעו הימנית, ואומר "והוא" וכשמכה לו מכה שניה בצלעו השמאלית אומר "רחום" ועל זה הדרך מכהו ט"ל מכות. וראיתי אחרי זה איך עושים לו ד' מיתות בית דין. מלבישין להאיש שכבר הלקוהו שק מכף רגל ועד קדקדו, וסוקלין אותו בשנים או ג' אבנים קטנות, והמתייסר נוטל אבן גדולה ומכה על לבו, והחכם מכריז ככה יעשה לאיש שהכעיס והקניט את בוראו, אוי לנו מיום הדין וגו'.

וסדר "שריפה", מדליקין נר של שעוה ומטיפין תחת השק על בשרו ג' או ד' טיפות עד שרואין שהוא נרתע, ומכריז החכם ככה יעשה לאיש וגו'.

וסדר ה"הרג" בעודו מלובש השק משכיבין אותו בקרקע וסוחבין אותו ג' או ד' פעמים ע"י בחורים הולכה והובאה, ומכריז החכם וגו'.

וסדר ה"חנק" חונקין אותו בין שניהם באזור אחד על גרונו, או הוא עצמו בשתי ידיו והוא יושב על ברכיו ומכריז החכם וגו'.

קודם הסקילה אומר המתיסר: רבש"ע אם חטאתי לפניך ופגמתי באות י' של הוי"ה ובאות א' של אדנ"י ונתחייבתי בדינך הצדק סקילה, הריני מקבל עלי סקילה, וקודם השריפה יאמר ופגמתי באות ה' ראשונה של הוי"ה, ובאות ד' של אדנ"י וכו' וכן קודם ההרג יאמר באות ו' ובאות נ', וקודם החנק באות ה' אחרונה של הוי"ה ובאות י' של אדנ"י וכו' וכן המנהג בק"ק בית אל שעושין לכל אלו היחידים כפי הפרוגרמא שזכרתי.

ויש חסידים ואנשי מעשה שמסגפים עצמם בתעניות שונים, בפרט בימי החורף אם שלג ניתך ארצה הולכים וטובלים עצמם בשלג, ואחר כך חוככים את בשרם במין עשב שעלים שלהם מלאים קוצים ודרדרים, עד שיורד מבשרם דם, אחר שעור הבשר מתנפח, וכל זה עושין לכפרת עון ולהתם חטאת. והגאון ר' יהונתן מאייבשיץ צעק ככרוכיא על העושים כן בגופם. ומנהג סדר המלקות בערי פרס, שכל יחיד ויחיד שבבית הכנסת מסיר את בגדיו הקרובים לבשר ולוקח הרצועה ומכה בה על חלציו בידו, ואחר כך הולך וטובל, בכדי לטהר נפשו וגופו. ובסדורי ספרד בא"י וסת"מ ראיתי סדר המלקות בסדר אחר, ששליח בית דין אוסר ב' ידיו כפותים על עץ, ואומר לו השליח פסוק מוסר ה' בני אל תמאס וגו' עד כאב את בן ירצה ופסוק וידעת עם לבבך והשליח בית דין אין לו רשות להכות עד שהדיין יאמר לו שבצד שמאל יכה, והדיין נותן לו את הרצועה לתוך ידו, ומכה ט"ל מלקות, ואומר שלשה פעמים והוא רחום, בפעם הראשון יתחיל בכתף שמאל, בפעם שנית יתחיל והוא רחום בכתף הימני, בפעם השלישית יתחיל והוא רחום נגד החזה, ויתיר לו ידיו מן העמוד, ואומר להנלקה אלו הפסוקים "וסר עונך וחטאתך תכופר" "כל כלי יוצר עליך" וגו' עד נאם ה' ובעוד שהשליח בית דין עסוק בהלקאה, אחר העומד שם קורא פסוקים אלו בקול רם "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת" וגו' "והפלא ה' את מכותך", עד "ונאמנים".

וכן מצאתי כתוב בסדור ליוה"כ נוסח בבל, שנהגו ללקות ט"ל מלקיות וגו' ואחר שהקושר קושר ידיו אל הקורה אומר הפסוקים מוסר ה' בני אל תמאס, והמלקה אומר לו וידוי, חרטה, דמעה. עכ"ל.

ט. כתב הטור (סי' תרו) ונהגו לטבול בערב יוה"כ, ואמר רב עמרם טובל אדם בשעה שביעית ומתפלל מנחה. וכתב הב"ח (שם). רצונו לומר דאף על פי דעיקר הטבילה משום יום הכפורים היא באה מכל מקום יקדימנה לתפלת המנחה דמאחר דתיקנו חז"ל להתודות במנחה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה אם כן וידוי זה הוא במקום הוידוי שיש לו להתודות ביום הכפורים ועל כן בעינן שהתפלה עם הוידוי יהיו בטהרה ובנקיות כמו ביום הכפורים עצמו. ע"כ. ובמ"ב (ס"ק יח) כתב דיש נוהגים לטבול קודם סעודה מפסקת כדי שיהיה סמוך ליוהכ"פ.

וממשיך הטור וכותב דטעם המנהג, דסמכו על מדרש של פרקי ר' אליעזר שנקיים כמלאכי השרת ביה"כ. ע"כ. ובזוה"ק פר' פנחס (דף ריד ע"ב) כתב, ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ומטבל בנהרא לדכאה גרמייהו וכו' עכ"ל. וכתב הכה"ח (סי' תרו ס"ק נ) והוא כדי להתפלל בטהרה ביום הקדוש והנורא הזה, וגם כדי לקבל הארת יוה"כ. עכ"ל.

י. כה"ח (סי' תרו ס"ק בן) דהעיקר לטבול אחר חצות, ומיהו הרוצה להקדים לא יקדים משעה חמישית של היום שעה אחת קודם חצות.

יא. כ"כ כה"ח (סי' תקפא שם ס"ק פג).

במספר הטבילות מצינו בפוסקים כמה שיטות, הרמ"א בד"מ (סי' תרו) כתב דסגי לטבול טבילה אחת כיון שכל עיקרה לשם טהרה. ובספר חסידים (סי' שצג) כתב שכיון שנזכר בקרא ג' פעמים לשון טהרה לכן צריך לטבול שלש פעמים. ובמהרי"ל נקט דהטעם משום שנאמר ג"פ בקרא מקוה ישראל ה'. ויש שכתבו משום שהם נגד חטא, עון, ופשע.

ועיין בפרי עץ חיים (שער י"ח פ"ד) שכתב לטבול שלש טבילות לכבוד שבת, והם האחת לשם טהרה, השנית לפשוט בגדי החול מעליו, והשלישית לקבל תוספת הארת השבת. וכן כתב רבנו החסיד רבי אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים (ר"ס, א), וכן כתב הרב אברהם חמווי ז"ל בספרו דבק מאח (טבילה ג). ועיין בספר חסידים (סי' שצד). והגאון החיד"א ז"ל כתב במורה באצבע (ד, קל"ז) גבי ערב שבת קודש, לטבול טבילה לשם טהרה, ועוד ארבע טבילות לקבל ארבע מיתות בית דין, ולתקן מה שפגם בארבע אותיות הוי"ה, ועוד טבילה ליחד כל האותיות, ועוד אחת לתקן הכעס, ועוד אחת לפשוט בגדי החול, ועוד שתים לקבל הארת וקדושת שבת עד כאן דבריו. הרי לדבריו צריך לטבול עשר טבילות. וא"כ ה"ה הכא אלא שבמקום כוונות השבת יכוין לקבל הארת קדושת יו"כ.

ובשער רוח הקודש לרבנו האריז"ל (דף עט ע"ב) כתב כוונות לטבילת י"ג טבילות וסודותיהם. ועיין בספר אגרא דפרקא (סי' לה) בענין טבילת י"ג טבילות לבעל תשובה לטהר נפשו רוחו ונשמתו. ורבנו יוסף חיים ז"ל בספרו כתר מלכות (סי' קצח) כתב, לטבול י"ג טבילות קודם מנחה בשבת. וכמובן שהוא משום הארת י"ג תיקוני דיקנא המתגלים בתפלה זו. ועיין כף החיים (סי' רס ס"ק ה) שהביא המנהג לטבול י"ג טבילות בערב שבת.

ובספר מעבר יבק (שפת אמת פרק יג) כתב לבעל תשובה שיטבול י"ד טבילות להמתיק י"ד עתים הכתובים בספר קהלת. והשל"ה כתב (שער האותיות, קדושה, תמה) ואם הוא בעל תשובה, ובא לטהר את עצמו בערב שבת, אף כי בכל ימי השבוע תקונו כן, רק שאין אדם יכול לעמוד עליו, מכל מקום על כל פנים בערב שבת שהוא עת רצון, תיקון שבת מלכתא, צריך לכלול גם כן טבילת ותיקון בעל תשובה בתיקון וטבילת שבת, מחדא משתמע תרתי. אם הוא בריא ויכול לסבול, יטבול ארבע עשרה טבילות, לשלוט על ארבע עשרה עתים הרעים, ולהפך אותם לטובה, ולהיות לו כח לעמוד בהיכל מלכו של עולם, בסוד 'ועתה יגדל נא כח אדני' (במדבר יד, יז), באופן ובתיקון זה יהיו נמתקים אותם הארבע עשרה עתים הנזכרים. טבילה ראשונה הנה תועיל להעביר זוהמת עונו, ושלש אחרות ליחד שלש אותיות ראשונות של הוי''ה אהי"ה אדנ"י [יא"א, הה"ד, וי"נ, הה"י] הנזכרים לעיל כפי הסדר הוידוי. ושלש טבילות שניות לשלש אותיות שניות. וכן לשלישית שלש טבילות כנגד אותיות שלישיות ורביעיות. וטבילה אחרונה בא ליחד שלש שמות שלשה כאחד, ויחדיו יהיו תמים על ראשו להשפיע עליו רוח טהרה ממקור כל המקורות.

עוד כתב השל"ה (יומא, עמוד התשובה טז), שמעתי כי היו כת חסידים בזמנינו שטבלו ביום הזה (ערב יו"כ) ט"ל טבילות כנגד ט"ל מלקיות, ואז האדם מתעורר במאוד, ובוערת הקדושה בלבו, ונתקיים בו באנו באש ובמים". וכן כתבו בשמו הרב באר היטב (שם ס"ק ח) והרב מחצית השקל (שם). וכן הוא בספר טהרת הקודש (מאמר מקוה ישראל, טבילת עיו"כ) לרבי אהרן ראטה ז"ל.

יב. כתב השל"ה הק' (שער האותיות, אות ט, ד"ה עוד יש), ועתה לא באתי אלא להודיע גודל מעלת המקוה, אשרי מי שמרגיל בטהרה זו תמיד, ויועיל לכל הטומאות, וגם לטומאת העבירות, ויבא לידי טהרה דהיינו טהרת הלב, כמו שכתוב (תהלים נא, יב) לב טהור ברא לי אלהים, לב טהור ברא ראשי תיבות 'טבל', ומטהרת הרהור הלב ונמשך טהרת המחשבה, שהיא במוח שיהיה לו מחשבה טהורה.

ויש מי שכתב כשאדם טובל במקוה זוכה ונעשה כביכול טפל לשכינה הקד' וזה טבילה טבל-יה.

וכתב הראשית חכמה (שער האהבה, פרק יא, אות כב), הטהרה על ידי הטבילה, סיוע גדול לידבק באדם נפשו באלקיו ובעבודתו.

ובהקדמת ספר עץ חיים (ענין סור מרע ועשה טוב) כתב, בענין השגת האדם, אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה, שיהיה האדם טהור בכל עת.

יג. שלחן הטהור (סי' פח, סעי' א) להרה"ק מקאמארנא זצוק"ל: ראוי לזהר בטבילה בכל עת, שמטהר נפשו ורוחו ונשמתו, ונשמר בלילה ממקרה לילה, ונתקדש ונעשה בריה חדשה.

יד. בא"ח (ש"א פר' נצבים אות ג). והם בימינו לערך כ-13 ליטר מים.

טו. בא"ח (שם), ובשו"ת רב פעלים (ח"ד חלק סוד ישרים סי' ג).

ומובא בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' מ"ח) שפעם נתן הגאון הגדול רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל את ידו לשלום למישהו, ולאחר מכן התברר שאותו אדם הוא כומר, מיד נטל רבי ברוך בער את ידיו ארבעים פעם. ומציין שם המו"ל מספר בא"ח (שם), וכף החיים (סי' עו ס"ק כב), שנט"י ארבעים פעם נחשבת כטבילת הגוף. ומרגלא בפומא דרבנו שאם המקוה יכול להפוך מנכרי ליהודי, על אחת כו"כ שיהפוך את הטובל ליהודי טהור יותר.

טז. מורה באצבע (אות רסט). והרוצה ללמוד סדר העבודה כדבעי ילמד בחוברת "כשלג ילבינו" בהוצאת ישיבתינו הקדושה והיכלא דרשב"י שמסודר בטוב טעם ודעת עם תמונות מרהיבות שרק רואים בהם וכל סדר העבודה רץ, וב"ה בימינו רבים ואלפים לומדים בזה ונהנים מאד.

יז. בא"ח (ש"א פר' וילך אות ו).

המנהג שהאבות מברכים את ילדיהם בערב יום כיפור, הובא בחיי אדם (הלכות ערב יו"כ, כלל קמד סעי' יט) ויסוד ושורש העבודה (שער יא פרק ה) ומנהגי חתם סופר (פ"ז ס"כ) וקיצור שולחן ערוך (סימן קלא סעי' טז) ומטה אפרים (סימן תריט אות ב). וכן כתב בספר מכתב סופר (ח"א, חלק הדרשות, בתולדות המחבר, הנקרא "באר מרים", עמוד מה) וז"ל: דכירנא, שאני ואחי הגדול בעל הכתב סופר זצ"ל, הלכנו תמיד בערב יום כיפור, קודם כניסת יום הקדוש, לקבל ברכת קדשו של אבינו זי"ע. עכ"ל. וכ"ה בכה"ח (סי' תרו ס"ק מד) כתב ורבים הולכים גם לקרוביהם אנשים של צורה וחסידים ואנשי מעשה שיברכו אותם ומבקשים מהם שיתפללו בעדם ביום הקדוש הזה.

והרב שער המלך (שער ה, פרק א) כתב, טרם הליכתו לבית הכנסת כל אחד ואחד יקדש את ידיו ויפרוש את כפיו ויברך את בניו, ויש לנו רמז וסימן לדבר שיעקב אבינו עליו השלום בתשעה לחודש תשרי באותו יום בירך את מנשה ואת אפרים, ולזה יש לנו זכרון לדורי דורות שכל אחד יברך את בניו בערב יום הכיפורים בברכה זו, באמור אליו בני ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, יברכך ה' וישמרך וכו' ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו של פניך כל ימי חייך שלא תחטא, וישים חשקך בתורה ובמצות, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדיקות עוסקים בתורה ובמצוות כל ימיהם, ויהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך, ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת, ולא על ידי מתנת בשר ודם, פרנסה שתהיה פנוי לעבודת השם יתברך, ותכתב ותחתם לחיים טובים וארוכים, עם כל צדיקי וחסידי ישראל העושים רצון האל יתברך אמן. וכנזכר בספר אור צדיקים ועוד במחזורים. והביאו הרב בית הכפורת (הליכה לביהב"נ ד). וכן כתב הרב תפלה נהורא (דף רי ע"ב), וקודם שילך לבית הכנסת יברך את בניו בבכיה עצומה, ועיקר הברכה תהיה שיהיו עובדי השם יתברך כל ימיהם, ויתן להם חיים ושנים ארוכים, ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות כל ימי חייהם, ויוכיח אותם שילכו ביראת השם כל ימי חייהם, ויכוין בתוכחה זו לתת נחת רוח לבורא יתברך שמו. והביאו הרב זכר דוד (פרק ע).

יח. כה"ח (סי' תקפא ס"ק יב) וז"ל: ומה שנוהגין לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה וארבעים יום קודם יום הכפורים, הוא על פי מה שכתב בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ט ע"ב דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום ואינה נשמעת תפלתו יעו"ש, ועל כן נוהגין לעשות התרה וליזהר מכאן ואילך בכל עניניו שלא יתחייב ח"ו נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ואין נשמעת תפלתו בראש השנה וביום הכפורים, והגם דבכל זמן צריך ליזהר מכל מקום בימים אלו הוא יותר קשה. וחסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושלים ת"ו נוהגין לעשות התרה בכל ערב שבת בכל השנה ומנהג יפה הוא.

יט. מועד לכל חי (סי' טז אות כב).