דיני תפילת שחרית יום הכיפורים

כ"ח אלול תשפ"ה | 21/09/2025 | 01:51

א. ישכים באשמורת, ויטול ידיו בטהרה עד קשרי אצבעותיו בלבד. והמקובלים כתבו, כי היום אין רוח רעה כל־כך שולטת, ולכן די בנטילת אצבעותיו בלבד. ויברך ברכות השחר. ומדלגים ברכת שעשה לי כל צרכי ולא מברכים אותה ^א. ומו"ר מופת הדור פסק לברכה, לפי שאין הברכה אלא ברכת השבח, על מנהגו של עולם, ועוד שמותר לנעול נעלי גומי ^ב.

ב. מנהג קדום הוא לומר סדר "כתר מלכות" שתיקן הרב שלמה אבן גבירול ז"ל מספרד, המתאר את גודל וכבוד הבורא, ואת גודל חכמתו ויצירתו בשמים ובארץ, ומכניס בלב האדם פחד ומורא בידיעת השם יתברך ^ג. ויש ג"כ סדר "כתר מלכות" לרבינו הרדב"ז והשבחים שם נוראים ונפלאים ומיוסדים על פי חכמי הקבלה ^ד, ואנחנו נוהגים לקרא "כתר מלכות" של מו"ר הגאון הרי"ח הטוב.

ג. עקידת יצחק אבינו ע"ה היתה ביום הכיפורים, ועל כן דבר בעיתו מה טוב שישתדל לקוראה היום בכוונה גדולה ^ה.

ד. פיוט הנשגב האדרת והאמונה לחי העולמים, מקורו בספר היכלות ובספר הקנה, ונוהגים לאומרו קודם ברוך שאמר בר"ה ויוהכ"פ ^ו. ובישבתינו הקדושה אין אומרים אותו. ואמנם אפשר לאומרו קודם התפלה.

ה. באמרו אל נקמות ה', יכוין שינקום ה' נקמת עשרה הרוגי מלכות, ובפרט ביום הכפורים, כי רבי עקיבא ע"ה נהרג ביום הכפורים, ולכן בסליחות יש להוסיף עשה למען עבדך רבי עקיבא בן יוסף הנהרג על יחוד קדושת שמך, כמו שתיקן רבנו יוסף חיים זצוק"ל ^ז.

ו. אין להוסיף לומר בפסוקי דזמרה ולא קודם ברוך שאמר שום מזמור ממה שמודפס בסידורים, ואין לשנות, אלא יאמר רק המזמורים שאומרים כל שבת. וכן הוא מנהג ק"ק חסידים "בית אל" ומנהג ישיבתנו הק' ^ח.

ז. אומרים "שיר המעלות ממעמקים" ויכוון היום על עומק עשירי "מערב מלכות" ורומז למקום עליון ונורא, היא הבינה, שהתשובה מגעת עד אליה ^ט.

ח. נוהגין ליתן מי ורדים לריח טוב במים שיטלו מהם הכהנים בשחרית ומוסף, ובפרט בנעילה ^י, וצריך ליזהר ליתנם מערב יוהכ"פ, משום שאסור להוליד ריח במים ביוהכ"פ ^יא.

ט. אין מוסיפים לומר שום פיוט ולא סדר קדושות שאינן מסדר התפילה, לא השליח ציבור ולא הסומך כלל משום חשש הפסק, ושמא אין אותן בקשות מתוקנות על דרך האמת, אלא מתפללים כל סדר התפלה מתחילה עד סוף בלי שינוי ותמורה, ומזה יבין וילמד ק"ו בנפשו שלא ישיח ח"ו שיחת חולין באמצע התפילה, בפרט ביום הקדוש הזה ^יב.

י. אחר יהיו לרצון אומרים כל התחנונים הנזכרים בגמ' מסכת ברכות (דף טז: יז.), רבא כי הוי מסיים צלותיה וכו', ר' אלכסנדרי בתר צלותיה וכו', ר' אלעזר וכו', ר' יוחנן, ר' זירא, רב, רב חייא, רבי ספרא, רבי אלכסנדריא, מר בר רבינא וכו' ^יג.

יא. טוב לכוין בשעת ברכת כהנים בשם בן כ"ב אותיות, שמורכב מהשמות: "אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם", כמנין כ"ב אותיות התורה, ויוצא מהתיבות: "יברכך הוי"ה", "יאר הוי"ה", "ישא הוי"ה", והם כנגד כ"ב האותיות, ועוד אחד שרומז על מקורם ^יד.

יב. בסיום החזרה מתחיל הסליחות, ופותח בפיוט, "למענך אלהי רצה עם לך שיחר, לחלות פניך במעמד השחר", שחיבר רבי דוד אבן פקודה ז"ל ^טו.

א. כן מנהג מורינו האר"י ז"ל וכמובא בשעה"כ (דף א' ע"ג) וז"ל: כל הח"י ברכות וכו' כולן חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה, צריך לברכן בכל יום כולן, אף על פי שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו, חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום תשעה באב ויום הכיפורים שאז כל העולם יחפים, וגם חוץ מברכת על נטילת ידים ומברכת אשר יצר, ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין להם לברך עליהם עכ"ל.

וכ"כ הרב דברי שלום (נכד הרש"ש דף סח ע"א) שאין לברך ברכת שעשה לי כל צרכי בט' באב וביום הכיפורים, אף שיכול לברך מטעם שהוא נהנה, מ"מ מטעם שכל העולם יחפים אין לברך. וכן דעת מו"ר הבא"ח (שם אות כג). וכן נהגו חסידי קהל קודש בית-אל תכב"ץ.

ב. כ"כ בחזו"ע (הלכות ומנהגי יום תשעה באב הלכה ג) וז"ל: בדין ברכת "שעשה לי כל צרכי", נחלקו הפוסקים אם יש לברך ברכה זו בתשעה באב וביום הכפורים, כיון שבאותו יום הכל אסורים בנעילת הסנדל. ובברכות (ס:) אמרינן כי סיים מסאני אמר בא"י שעשה לי כל צרכי. מבואר שברכה זו נתקנה על נעילת הסנדל. ורוב הפוסקים ראשונים ואחרונים הסכימו שיש לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים, לפי שאין הברכה אלא ברכת השבח שנתקנה על מנהגו של עולם, ועוד שמותר לנעול נעלי גומי, ונעלי לבדים וכיוצא בהן, ולא נאסר לנעול אלא נעלים של עור. הילכך שפיר מברך "שעשה לי כל צרכי". וכן המנהג אצל רבנים וגדולים.

ג. כתב הגאון החיד"א ז"ל בשם הגדולים (גדולים, מערכת ש, לא) "רבנו שלמה אבן גבירול מדקדק ומשורר ותוכן הרבה, חיבר מאמר מופלא וקראו "כתר מלכות", וחיבר אזהרות וכמה פיוטים נחמדים, וארג מחברת שירה שקולה מארבע מאות חרוזים בדקדוק, הזכירה הרב אברהם אבן עזרא בספר מאזניים, וכתב דלא ישקל בכסף מחירה.

וכתב הרב חמדת ימים (ח"ד דף עט ע"ד) ואפריון נמטייה להחכם המשורר הגדול שלמה אבן גבירול עליו השלום, אשר חיבר ותיקן גדולותיו יתברך, בשיר משובח ליום הכיפורים הנקרא "כתר מלכות", לאומרו ביום־הכיפורים קודם תפילה, כי בו מודיע לבני־האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו יתברך שמו, להכניע ליבות בני האדם מפחד השם ומהדר גאונו, וליראה את השם הנכבד והנורא, כי היראה צורך גדול אל התפילה, וכמו שמורגל לשון זה בזוהר ובתיקונים: דמאן דמשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו, מיד "וישמע השם ויחר אפו" (במדבר יא, א). וכן משמע פשוטו של מקרא (דברי הימים א כח, ט): "דע את אלהי אביך ועובדהו", כי אמרו ז"ל (תענית ב.) איזוהי עבודה שהיא בלב? זו תפילה. ועל־כן, ראוי ונכון ללמוד באשמורת הבוקר היום הזה הכל בענייני גדולתו של השם יתברך שמו וכו'. אכן סדר הוידויים אשר בסוף כתר מלכות, ראוי ונכון לאומרם, כי כל דבריו כגחלי־אש ויכניע לב האדם.

ד. כתב הרב רבנו אליהו הכהן ז"ל מאזמיר בספרו שבט מוסר (פרק ז), "כתר מלכות של הגאון המופלא כבוד מורנו הרב דוד בן אבי זמרא ז"ל, והוא תפילה יקרה לצור רם ונורא, באימה ובמורא, לפאר שמותיו, וסוד מחשבותיו, והוד מפעלותיו, ולה אין תמורה, תמלל גבורות, למידות יקרות, אשר בם סדורות, בשפה ברורה, ועומק יסודות, ורזים וסודות, רמוזות והודות, ודרך ישרה, לסקל מסילות, לעורכי תהילות, לנורא עלילות, לעיתות בצרות, לך השם הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ". ואחר שהעתיק כל דברי ה"כתר מלכות", כתב: "הנה כתבתי לך "כתר מלכות" הקדוש הזה, בהיותו כולל בו כמה מוסר בסופו, ובו שבחי השם יתברך שמו, וטוב לאדם לאומרו למען יכנע לבבו הערל".

ועיין במחזור אהלי יעקב (יום הכיפורים, דף סו ע"א), לרבנו יעקב בן רבי יצחק ז"ל, שכתב התפילה הזאת היא מהגאון המקובל הנודע בדורו דור דעה, הרב רבי דוד אבן זמרה זכר צדיק לברכה, יסדה ליום הכיפורים צום רם ונורא, וכן לכל הבא לשפוך שיח ועתירה, בעיתות בצרה, כמו שזכר בפתיחתו שמן משחת, עשאה מעין דוגמא של תפילת "כתר מלכות" להרב שלמה אבן גבירול ז"ל, ורקח ממנה רוקח מרקחת, ועירב בה סממנים יפים ללב פירוש נחמד ועמוק על דברי רבנו הרדב"ז ז"ל, כי הרדב"ז כתבו על־פי ענייני הבריאה וסדר עשר ספירות ביאורם ומהותם, השמות המיוחסים אליהם וסדר פעולותיהם ומשמעותם, ברוב חכמתו הנפלאה והעצומה.

וכתב הגאון החסיד המקובל רבנו אליהו מני ז"ל, (במנהגי ק"ק בית יעקב בחברון פרק ב סעי' פא), ובאשמורת אומרים "כתר מלכות" שתיקן הרדב"ז דוקא, ולא אחר.

ה. וכמ"ש מרן החיד"א ביה"ר שלפני תפילת מנחה, וכמובא בספרו כף אחת (סי' ח) שתיקן הנוסח בלשון: ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום. אשר בימים האלה בזמן הזה בעשור לחדש תשרי היתה עקידתו בהעלות המנחה.

ו. הובא בד"מ (סי' תקסה ומ"ב שם ס"ק יב).

בפרי עץ חיים (שער הזמירות פ"ד), כתב לאומרו בכל יום. וכן הוא בחסד לאלפים (סי' קיג אות ה).

וכתב הרוקח (פירוש התפילה סי' י"ד) בספר רקמה כתב שנמצא כתוב בכתב המלאכים, והוא שיר שלהם, ויש בו ח"פ תיבות כנגד פ"ז תיבות שיש ב"ברוך שאמר" והכולל. ועיין עוד בספר הקנה (דף ס ע"א) ובשושן סודות (דף מו ע"א), ופירושו בליקוטי תורה למהרח"ו ז"ל (תהלים צג).

ז. בא"ח (פר' וילך אות כב) וז"ל: ובאמירת עשה למען אברהם אזרח תמימך שאומרים בסליחות, יוסיפו ביום הכיפורים בכל הסליחות שבכל התפילות, לומר עשה למען עבדך רבי עקיבא בן יוסף, אשר נהרג על קדושת שמך, ויאמר זה קודם שיאמר עשה למען הרוגים ושרופים וכו. ע"כ.

ח. כה"ח (סי' נא ס"ק ן) וז"ל: ומנהג בית אל יכב"ץ שאין להוסיף לומר שום מזמור או פיוט בראש השנה ויום כפור לא בזמירות ולא בחזרה של תפלת י"ח, אלא אומרים הזמירות של שבת דוקא שהם השמים מספרים וכו' רננו צדיקים וכו' עד ברוך שאמר ואחר כך ברוך שאמר ומזמור שיר ליום השבת וה' מלך וכו' יהי כבוד וכו' הללויה ויוצר ותפלת י"ח, וכן ביום טוב אין אומרים מזמור השייך לאותו יום בתוך המזמורים של קודם ברוך שאמר.

ט. כ"כ רבנו האריז"ל כתב בשעה"כ (דף צ ע"א), לומר כל יום מעשרת ימי תשובה את המזמור "ממעמקים", וביום־ הכיפורים הוא יום העשירי לכוון בתיבת "ממעמקים" על עומק מערב מלכות. וכן הם בסידור הרש"ש ז"ל (שחרית יום הכיפורים). ועיין בזוהר הקדוש (פר' בשלח סג ע"ב. ואחרי מות ע ע"א), ובפרי עץ חיים (שער יום הכיפורים פרק ד).

י. מועד לכל חי (סימן יח אות טו).

יא. עי' במ"ב (סי' קכח ס"ק כג).

יב. מנהג ישראל קדושים לומר קודם קדושה הפיוטים, "ובכן נקדישך מלך", "ליושב תהילות" וכו', שחיבר רבי יוסף אבן אביתור ז"ל. וכן "ובכן ולך תעלה קדושה כי אתה אלהינו", "אלהים אל מי אמשילך" וכו', שחיברם רבי יהודה הלוי ז"ל. ונוהגים שהשליח־ציבור שותק, והסומך הוא זה שאומר אותם יחד עם הקהל. והמקובלים היו מדלגים אותם מחשש הפסק.

וכתב המקובל רבנו עמנואל חי ריקי ז"ל, השם יקום דמו, בספרו משנת חסידים (מסכת יומא, פרק ה, ח) באומרו, "ובכן, נקדישך מלך", יכווין גימטריא: מזלא. ואל אדני שהוא מספר הראשי תיבות "ובכן נקדישך מלך". ובאומרו: "ובכן, ולך תעלה קדושה", יכוון "ובכן" - מזל נוצר. וגם בראשי תיבות: "ולך תעלה קדושה", יכוון שמספרו שם: אב"ג ית"ץ, והוא מספר: "תעלה" עם הכולל.

יג. כנזכר בסידור רבנו הרש"ש זיע"א.

יד. כתב בספר צרור המור (פרשת נשא): "והשם שיוצא מאלו השלשה פסוקים, הוא שם של כ"ב אותיות כנגד: "בך יברך ישראל" (בראשית מב, כ). להורות שזאת הברכה היא כלל כל התורה כולה, שיש בה כ"ב אותיות. והוא שם: אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם. בשכמל"ו. שיש בו כ"ב אותיות, והוא שם של ברכת כהנים. והוא טוב לשמירה ולכל הדברים. והאומרו דרך תפילה, כזה הסדר, יועיל לו מאוד. ובפרט כשיאמרו ברכת־כהנים, יאמר: אל נא קרב תשועת מצפיך, פחדך סר תוציאם ממאסר, פדה סועים פתח סומים ישעך מצפים, דלה יוקשים וקבץ נפוצים סמוך יה מפלתינו. בשכמל"ו. גם הרב השל"ה (נשא, מוסר לב) הביא כן בשם צרור המור ובשם הציוני.

ובספר פרי עץ חיים (שער השופר פרק א), כתב לכוון בהם קודם תקיעת שופר ביום ראש־השנה: "אנקת"ם - אל נא קרב תשועת מצפך. פסת"ם - פחדך סר תוציאם ממאסר. פספסי"ם - פדה סועים פתח סומים ימינך מצפים. דיונסי"ם - דלה יוקשים וקבץ נפוצים סמוך יה מופלגים".

ועיין במשנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק א, משנה ג), שכתב כי שם פסת"ם הוא ראשי תיבות הפסוקים: "פנה אלי וחנני", "סעפים שנאתי", "תשמיעני ששון ושמחה", "מה יקר חסדך", והוא גימטריא "תפילין". והסופר יאמר פסוקים אלו קודם כתיבת התפילין.

ועיין בספר הפליאה המיוחס לרבנו נחוניא בן הקנה ז"ל (פרק שמות הקודש ומוצאם), שכתב: "אנקת"ם - אנא נורא קדוש תרבה מחילתך. פסת"ם - פשעינו סלחה תגלגל מידותיך. פספסי"ם - פתח סליחה פתח סגב ישע מנותיך. דיונסי"ם - דרוש יודעי ויעודיך נא סמוך יחד מחניך". ובספר שומר מצוה (דף טו) לרבנו אברהם אבולעפייא ז"ל, כתב: "אלה ארבעה שמות, האחד בעל חמש אותיות, והשני בעל ארבע אותיות, והשלישי בעל שש אותיות, והרביעי בעל שבע אותיות, וסימן ארבעתם: הדו"ז. והם שורש לכל מדע שאפשר לדעתו. ואם־כן, סוד: אנקת"ם מצורף "מתקנא". וסוד: פסת"ם מצורף "סם פת". וסוד: פספסי"ם מצורף "פס פסים". וסוד: דיונסי"ם מצורף "דיו וסימן ידו". ומנאם מצד מספריהם. עתה אחל בה, וארבה לגלות סודה. מספר אנקת"ם - תקופה, הוא חומר בלי צורה, צר צורה בתוך צורה מאור לבושו, העתיקו פני תהום קיום הנפש".

ורבנו הרמ"ק ז"ל כתב בפרדס רימונים (שער כא, פרק יח), "והוא יוצא מברכת־כהנים, וזה סידורו: "יברכך" - יו"ד תמורתה א' באי"ק. בי"ת תמורתה ט' באח"ס בט''ע, ותחת ט', נ' בא"ת ב"ש. רי"ש תמורתה ק' בא"ב-ג"ד. כ"ף תמורתה ת' בא"ל-ב"ם, ותחת ת' מ' באי"ק". ועוד האריך לבאר מוצא כל האותיות של השמות, מאותיות הפסוקים של ברכת־כהנים, קחנו משם. ואחר־כך כתב: לכל אחד מהארבעה שמות הנזכרים, לו סגולה בפני עצמו: הראשון אנקת"ם - הוא טוב להשמיע תפילה, ופירושו: שומע אנקת תמים. השני פסת"ם - הוא נותן פיסת בר לצריכים מזון. השלישי פספסי"ם - מלשון "ועשה לו כתונת פסים" (בראשית לז, ג), והוא נותן בגד ללבוש. הרביעי דיונסי"ם - והוא עושה ניסים ונפלאות, ובהם השתמש יעקב אבינו עליו השלום באומרו (שם כח, כ): "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש".

ועי' בסידור תפילת כל פה לאחינו האשכנזים שיש להם בחגים בברכת כהנים תפילה עם השמות הללו וזה תוארו:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַעַן קְדֻשַּׂת חֲסָדֶיך וְגֹדֶל רַחֲמֶיךָ הַפְּשׂוּטִים וּלְמַעַן טָהֳרַת שִׂמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהַפְּסוּקִים שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם) הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו עַם קְדוֹשֶׁיךָ, שֶׁתִּהְיֶה קָרוֹב לִי בְּקָרְאִי לְךְ, וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי נַאֲקָתִי וְאֶנְקָתִי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתָּ אֶנְקַת יַעֲקֹב תְּמִימֶךָ הַנִּקְרָא אִישׁ תָּם, וְתִתֶּן לִי וּלְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתִי מְזוֹנוֹתֵינוּ וּפַרְנָסָתֵנוּ בְּרֶוַח וְלֹא בְצִמְצוּם, בְּהֶתֶּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, מִתָּחַת יָדְךָ הָרְחָבָה, כְּשֵׁם שֶׁנָתַתָּ פִּסַּת לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ הַנִּקְרָא אִישׁ תָּם, וְתִתְּנֵנוּ לְאַהֲבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ, וְיִהְיוּ דְבָרַי נִשְׁמָעִים לַעֲבוֹדָתֶך, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ אֶת יוֹסֵף צַדִּיקֶךָ בְּשָׁעָה שֶׁהִלְבִּישׁוֹ אָבִיו כְּתוֹנֶת פַּסִּים לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאָיו, וְתַעֲשֶׂה עִמִּי נִפְלָאוֹת וְנִסִּים וּלְטוֹבָה אוֹת, וְתַצְלִיחֵנִי בִּדְרָכַי, וְתֵן בְּלִבִּי בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְתַצִּילֵנִי מִשְּׁגִיאוֹת, וּתְטַהֵר רַעְיוֹנַי וְלִבִּי לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ וְתַאֲרִיךְ יָמַי (נשוי אומר וִימֵי אִשְׂתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי) (ואם יש לו אב ואם יאמר וִימֵי אָבִי וְאִמִּי) בְּטוֹב וּבִנְעִימוֹת בְּרוֹב עוֹז וְשָׁלוֹם אָמֵן סֶלָה:

טו. כתב בסדר היום (סדר ברכת השחר), ויקדים לתפילתו, שלא על צדקתו ויושר מעשיו הוא מפיל תחינתו לפניו, אלא על אלהותו, למענו יתברך יעשה ולא למעננו. כענין שאמר דניאל עליו השלום: "אדני שמעה כו' למענך אלהי", והוא כענין שאמר משה רבנו עליו השלום: "ואתחנן", שלא התפלל מצד מעשיו הטובים, אלא מתנת חינם, כי חנון ורחום הוא. ובהקדמה הזאת, אין מקום למקטרג על תפילתו שלא תעשה, שאין תפילתו רק על חסד השם יתברך שדרכו להתחסד עם בריותיו, בין ראויים בין שאינם ראויים, כדכתיב (שמות לג, יט), "וחנותי את אשר אחון", אף־על־פי שאינו כדאי. והאלשיך (תהלים פ, ג) פירש: "למענך" היא השכינה שתצא מהגלות. ועוד פירש (שיר השירים ב, א) "עשה למענך", גם אם שאנו בלתי ראויים.