מאמרי הזוהר הקדוש ליום הכפורים - יונה הנביא

ד תשרי תשפ"ו | 26/09/2025 | 13:42

עתה בפסוקים אלה יסביר כל עניני האדם משיצא לאויר העולם כל סיפור חייו עד תחיית המתים

ח"ב דף קצ"ט ע"א

הָכָא אִית לָן סֶמֶךְ בְּעָלְמָא כאן מהמעשה של יונה הנביא יש לנו ראיה בעולם, עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא בְּהַאי עָלְמָא על המעשים של בני אדם בזה העולם. יוֹנָה דְּנָחַת לַסְּפִינָה הנביא שירד לספינה, דָּא אִיהִי נִשְׁמָתָא דְּבַר נָשׁ זה רמז הוא על הנשמה של האדם, דְּנָחְתָא לְהַאי עָלְמָא לְמֶהֱוֵי בְּגוּפָא דְּבַר נָשׁ שיורדת לזה העולם הנדמה לים סוער להיות מלובשת בגוף האדם שהוא נמשל לאוניה. אַמַּאי אִתְקָרֵי יוֹנָה. בְּגִין דְּכֵיוָן דְּאִשְׁתַּתָּפַת בְּגוּפָא ושואל הזוה"ק, מדוע נקראת הנשמה בשם יונה? ומפרש, היות שהנשמה משתתפת ומתלבשת בגוף, והגוף גשמי ומרמה את הנשמה ועושק ומהנה אותה, כְּדֵין אִיהִי יוֹנָה בְּהַאי עָלְמָא לכן היא נקראת יונה בזה העולם כי יונה מלשון הונאה. כְּמָה דְּאִתְמַר כמו שכתוב (ויקרא כה), וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וּכְדֵין בַּר נָשׁ אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא ואז האדם הולך בזה העולם, כַּסְּפִינָה בְּגוֹ יַמָּא רַבָּא, דַּחֲשִׁיבַת לְאִתַּבָּרָא כספינה בתוך הים הגדול החושבת להשבר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שאתה אומר (יונה א) וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר עמדה להתפרק, וכן גוף האדם בצער ונדמה לו שעוד מעט נשבר ומתפרק.

וּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא חָטֵי והאדם כאשר הוא בזה העולם חוטא ושוכח מהקב"ה, וְחָשִׁיב דְּעָרַק מִקַּמֵּי מָארֵיהּ וחושב שהוא בורח מלפני אדונו, כי רואה שלא קורה לו שום נזק מהקב"ה והולך לבטח. וְלָא אַשְׁגַּח בְּהַהוּא עָלְמָא ולא משגיח על אותו עולם הבא שהוא עתיד ליתן שם דין וחשבון. וּכְדֵין אַטִּיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה תַּקִּיפָא ואז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שהם כוחות הדין של חולאים קשים ועוני, ומלחמות, המסעירים את גופו של האדם ע"מ לעוררו בתשובה. דָּא אִיהִי גְּזֵירַת דִּינָא וזו היא קליפה הנקראת רוח סערה שהיא גזירת הדין, דְּקָיְימָא תַּדִּיר קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שעומדת תמיד לפני הקב"ה. וּבָעָאת דִּינָא דְּבַר נָשׁ מִקַּמֵּיה ותובעת גזר דין של האדם מלפני הקב"ה, וְדָא אִיהוּ דְּקָא מָטֵי לַסְּפִינָה וזו היא הרוח סערה, כשהיא מגיעה אל הספינה שהיא גוף האדם, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ לְאִתָּפְסָא לֵיהּ ומזכיר עונותיו של האדם לתפוס אותו.

כֵּיוָן דְּאִתְפַּס בַּר נָשׁ עַל יָדָא דְּהַהִיא סְעָרָה בְּבֵי מַרְעֵיהּ מכיון שנתפס האדם על ידי אותו רוח סערה בבית חליו, מַה כְּתִיב וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה מה כתוב, ויונה שהיא הנשמה ירדה לסוף הספינה שהיא גוף האדם וירדה לרגליו, כלומר שהוריד את נשמתו לעפר במעשיו הרעים כי השכינה שוכבת למרגלות הרשע, ואז וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם מחמת שהוא שקוע בשכרות החומר עמוק עמוק. אַף עַל גַּב דְּבַר נָשׁ בְּבֵי מַרְעֵיהּ אף על פי שהאדם בבית חליו בגלל חטאיו, נִשְׁמָתָא לָא אִתְּעָרַת לְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ הנשמה עדיין לא מתעוררת לחזור בתשובה ולשוב לפני קונו, לְמִפְרַק חוֹבוֹי לפדות עונותיו. מָה כְּתִיב מה כתוב, וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל. מַאן רַב הַחוֹבֵל. דָּא יֵצֶר טוֹב מי הוא רב החובל על מי רומז באדם? ואומר זה הוא יצר הטוב, דְּאִיהוּ מַנְהִיג כֹּלָּא שהוא מנהיג את כל הגוף. וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם בתוך תאוות העוה"ז קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. לָאו שַׁעֲתָא הוּא לְמִדְמָךְ אין השעה עכשיו היא לישון ולהרדם, דְּהָא סָלְקִין לָךְ לְדִינָא שהרי מעלים אותך עתה לדין, עַל כָּל מָה דְּעָבַדְתְּ בְּהַאי עָלְמָא על כל מה שעשית בזה העולם, תּוּב מֵחוֹבָךְ שוב וחזור בתשובה מעונותיך.

אִסְתַּכָּל בְּמִלִּין אִלֵּין וְתוּב לְמָארָךְ הסתכל והתבונן בדברים אלה ושוב לקונך. ומפרט עתה הזוה"ק במה צריך להתבונן כדי לחזור בתשובה. כי למדנו שיונה היא הנשמה וצריכה לעשות תשובה והיא כוללת ג' ענינים והם מרומזים ביונה א' פסוק ח' וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ, מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא, מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה. ועתה מסביר הזוה"ק שהאדם יתבונן בפסוקים אלה וילמד המוסר איך הסדר לחזור בתשובה שהזוה"ק מלמדנו: א' מָה מְּלַאכְתֶּךָ ומעשיך דְּאַתְּ עָסַקְתְּ בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא שאתה עסקת בהם בזה העולם, וְאוֹדֵי עָלָהּ קַמֵּי מָארָךְ להודות ולהתוודות עליהם לפני אדונך וזה הוידוי על המעשים בעולם הזה וז"ש הפסוק "מה מלאכתך". ב' וּמֵאַיִן תָּבֹא, פי' אִסְתַּכַּל מֵאַיִן בָּאתָ התבונן מאין באת לזה העולם, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְלָא תִּתְגָּאֵי קַמֵּיהּ ולא תתגאה לפניו, אלא תהיה ענו ושפל. ועד כאן מפרש שצריך לזכות לכניעה. ג' מָה אַרְצֶךָ , פי' אִסְתַּכַּל דְּהָא מֵאַרְעָא אִתְבָּרִיאַת, וּלְאַרְעָא תֵּיתוּב. התבונן שהרי מעפר נבראת ולעפר תשוב. ומרמז שצריך להתחרט על עונותיו כל עוד עדיין הוא חי בעוה"ז, ומשום שאומרים לאדם, הבא זכות והפטר, והטוב ביותר להביא זכות אבותיו, ולכן אמר: וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה, פי' אִסְתַּכַּל אִי אִית לָךְ זְכוּ דְּאַבָּהָן דְּיָגִין עָלָךְ התבונן אם יש לך זכות של אבות שתגין עליך.

כֵּיוָן דְּסָלְקִין לֵיהּ לְדִינָא בְּבֵי דִּינָא דִּלְעֵילָּא מכיון שמעלים אותו לדון אותו בבית דין של מעלה, הַהִיא סְעָרָה, דְּאִיהִי גְּזֵרַת דִּינָא, דְּסָעִיר עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ אותה סערה שהיא גזירת הדין שסוער עליו על האדם, תָּבְעַת מִן מַלְכָּא לְמֵידָן אִנּוּן תְּפִיסִין דְּמַלְכָּא תובעת מן המלך לדון את אותם התפוסים של המלך, והכוונה היא לאותם שכבר נפלו למשכב וכמ"ש הרמ"ק, כי הס"מ יש לו כח רק כאשר האדם כבר נפל למשכב אז יכול לתבוע מבי"ד של מעלה שידונו אותו למיתה, אבל לפני שנהיה חולה, אין לו את הכח הזה, ולכן צריך האדם לבקש רחמים קודם שנהיה חולה שלא יפול למשכב וכל יום יחזור בתשובה, וְכֻלְּהוּ אָתְיָין חַד חַד קַמֵּיהּ וכולם באים אחד אחד לפניו. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְקָרִיבוּ בֵּי דִּינָא. אִית מִנְּהוֹן דְּפָתְחֵי בִּזְכוּת באותה שעה מתקרבים הדיינים של בית הדין העליון ומתבוננים במעשיו של האדם, אם רובו זכיות או רובו עוונות, יש מהם שפותחים בזכות, וְאִית מִנְּהוֹן דְּפָתְחֵי בְּחוֹבָה ויש מהם שפותחים בחובה. וּגְזֵרַת דִּינָא תָּבְעַת דִּינָא וגזירת הדין שהיא רוח סערה חזקה, באה לבי"ד לקטרג על אותו אדם ותובעת לעשות הדין.

וְאִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא זָכֵי בְּדִינָא ואם אותו אדם לא זוכה בדין, מַה כְּתִיב מה כתוב עליו. וַיַחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ. מִשְׁתַּדְּלִין אִנּוּן דְּאוֹרוּ זְכוּתֵיהּ לְאָתָבָא לֵיהּ לְהַאי עָלְמָא פי משתדלים אותם שלימדו עליו זכות להחזיר אותו לזה העולם כלומר להקימו מחוליו שלא ימות אלא ימשיך לחיות, וְלֹא יָכֹלוּ ולא יכלו להשיבו לזה העולם. מַאי טַעְמָא ומהו הטעם. כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם דהיינו, גְּזֵרָה דְּדִינָא, אָזִיל וְסָעִיר בְּחוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ גזירת הדין הולך וסוער עונותיו של אותו אדם, וְאִתְגַּבָּר עָלַיְיהוּ ומתגבר על אותם שלימדו עליו זכות ר"ל.

כְּדֵין נָחְתִין עָלֵיהּ תְּלַת שְׁלִיחָן מְמַנָּן אז יורדים ובאים אליו שלשה שלוחים ממונים, חַד, דִּכְתִיב כָּל זַכְוָון וְכָל חוֹבִין דְּעָבַד בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא אחד שכותב כל הזכויות וגם כל העונות שעשה האדם בזה העולם. וְחַד דְּעָבִיד חוּשְׁבָּן יוֹמוֹי ומלאך אחד שעושה חשבון ימיו, וכמו שדרשו רבותינו על הפסוק ואברהם זקן בא בימים שכל יום ויום שלו כולו היה לעבודת ה'. וְחַד דְּהָוָה אָזִיל עִמֵּיהּ כַּד הָוָה בִּמְעֵי אִמֵּיהּ ומלאך אחד שהיה הולך עימו ומלוה אותו לעוה"ב מאז שהיה בבטן אימו כן עתה חוזר ומלוה אותו לעוה"ב. וְהָא אוֹקִימְנָא דִּגְזֵרַת דִּינָא לָא שָׁכִיךְ עַד הַהוּא זִמְנָא וזה כבר ביארנו והעמדנו, שגזרת הדין שהיא אותה רוח סערה שמקטרגת על האדם, אינה שוקטת עד אותו זמן שלוקחים אותו מביתו לבית הקברות דִּכְתִּיב כמש"כ, וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיִּשְׂאוּ: כַּד נָטְלֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי פי' כאשר נושאים אותו מביתו לבית הקברות, כְּדֵין מַכְרִזֵי עֲלוֹי, אִי אִיהוּ זַכָּאָה אז מכריזים עליו אם הוא צדיק, מַכְרִזֵי עָלֵיהּ וְאָמְרֵי מכריזים עליו ואומרים, הָבוּ יְקָר לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, תנו כבוד לדיוקן המלך כי זכה לא לפגום בצל"ם המלך (ישעיה נז) ועוד אומרים יָבֹא שָׁלוֹם הצדיק הזה אל הקבר יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וישכבו כל הצדיקים במנוחה כיון שבא להם שכן טוב הֹלֵךְ נְכֹחוֹ מפני שהולך בדרך הנכוחה והישרה. מִנָּא לָּן ומנין לנו שמכריזים על הצדיק את מעשיו. דִּכְתִּיב שכתוב (ישעיה נח), וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ שהמצוות והמעשים טובים ולימוד התורה הם הולכים לפניו ומכריזים עליו ומפנים לו את הדרך (דף קצ"ט ע"ב) כְּבוֹד יְהֹוָה' יָאַסְפֶךָ אל מקומו בשלום. וְאִי חַיָּיבָא אִיהִי, מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ וְאָמְרוּ, וַוי לֵיהּ לִפְלָנְיָא ואם ח"ו רשע הוא, מכריזים עליו ואומרים, אוי לו לפלוני, טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבָּרֵי טוב היה לו שלא נברא כי פגם בדיוקן המלך. כְּדֵין מַה כְּתִיב ואז מה כתוב, וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמוֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. פי' כַּד עָאלִין לֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי דְּאִיהוּ אֲתָר דְּדִינָא כאשר מכניסים אותו לתוך הקבר שהוא מקום הדין, כי אז מתחילים המלאכים הממונים לעשות חיבוט הקבר ודינים קשים ותולעים ר"ל. כְּדֵין גְּזֵרַת דִּינָא דְּהָוָה סָעִיר ואז גזירת הדין שהיא רוח סערה שהיה סוער ומקטרג עליו, שָׁכִיךְ מִזַּעְפֵּיהּ שקט ונח מכעסו כי עשה את שליחותו ועתה נמסר לממונים אחרים. וְנוּנָא דְּבָלַע לֵיהּ, דָּא אִיהוּ קִבְרָא והנה הדג שבלע את יונה הוא ירמוז על הקבר שהוא בולע את גופו של האדם לתוכו.

מַה כְּתִיב מה כתוב אח"כ, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג. פי' מְעוֹי דְּדָג, דָּא אִיהוּ בֶּטֶן שְׁאוֹל שמעיו של הדג היא בטן שאול. מִנַּלָּן מנין לנו זה. דִּכְתִּיב שכתוב (יונה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי. וְאִיהוּ בִּמְעֵי דְּנוּנָא הָוָה, וְקָארֵי לֵיהּ בֶּטֶן שְׁאוֹל שיונה במעי הדג היה וקרא לו הקב"ה מבטן שאול, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת ומש"כ שיונה היה בבטן הדג, פי' אִלֵּין תְּלַת יוֹמִין, דְּבַר נָשׁ בְּקִבְרָא, וְאִתְבַּקָּעוּ מֵעוֹי אלה השלשה ימים שהאדם בקבר ונבקעים מעיו.

לְבָתָר תְּלָתָא יוֹמִין ולאחר שלשה ימים אלה, הַהוּא טִנּוּפָא אִתְהַפַּךְ עַל אַנְפּוֹי אותה הטינופת והלכלוך שיש במעיו מתהפך על פניו, וְאוֹמֵר לוֹ, טוֹל מַה דְּיָהָבְתְּ בִּי ואומר לו קח מה שנתת בי. אָכַלְתְּ וְשָׁתִית כָּל יוֹמָא אכלת ושתית כל יום ויום, וְלָא יָהַבְתְּ לְמִסְכְּנֵי ולא נתת לעניים, וְכָל יוֹמָךְ הָווּ כְּחַגִּין וּכְמוֹעֲדִין וכל ימיך היו כמו חגים ומועדים כל יום בשר עופות דגים יינות וכו', וּמִסְכְּנֵי הָווּ כַּפְנִין, דְּלָא אָכְלוּ בַּהֲדָךְ והעניים היו רעבים שלא אכלו עימך, א"כ, טוֹל מַה דְּיָהָבְתְּ בִּי קח מה שנתת בי, כי אם האדם מארח עניים ועושה חסד עמהם עדיין זו סעודת מצוה ואי אפשר לקטרג עליו. הֲדָא הוּא זה הוא דִּכְתִּיב מש"כ (מלאכי ב), וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ' ואפזר הזבל לבזות אתכם, פרש חגכם, וכן הזבל שבבטנכם ממה שעשיתם כל ימיכם כחגים, וְהָא אוֹקִימְנָא והרי כבר פירשנו הענין.

לְבָתָר דָּא, מִתְּלָתָא יוֹמִין וּלְהָלְאָה ואחר זה, משלשה ימים והלאה, כְּדֵין אִתְּדָן בַּר נָשׁ מְעֵינוֹי אז נידון האדם מעיניו שהיו משוטטות הנה והנה אם ח"ו הסתכל ופגם בעיניו, מִיָדוֹי או בידיו, או בכליו, הרים יד וכו', וּמֵרַגְלוֹי ומרגליו אם הלכו למקומות אסורים, וְאוּקְמוּהּ עַד תְּלָתִין יוֹמִין והעמידו והסבירו החכמים שזה הדין נמשך עד שלשים יום. כָּל אִנּוּן תְּלָתִין יוֹמִין, אִתְּדָנוּ נַפְשָׁא וְגוּפָא כַּחֲדָא אותם שלשים יום נדונים הנפש והגוף כאחד. וּבְגִינֵי כַּךְ אִשְׁתַּכַּח נִשְׁמָתָא לְתַתָּא בְּאַרְעָא ובשביל זה נמצאת הנשמה למטה בארץ ומצטערת עם הגוף, דְּלָא סָלְקַת לְאַתְרָהּ שלא עולה למקומה, וכאשר תעלה הנשמה למעלה תידון שם לבדה, והיא הנשמה. כְּאִתְּתָא דְּיָתְבַת לְבַר, כָּל יוֹמֵי מְסַאֲבוּתָא דומה לאשה שיושבת בחוץ לבדה כל ימי טומאתה. לְבָתָר, נִשְׁמָתָא סָלְקָא ולאחר השלשים יום הנשמה עולה למעלה להטהר ולהזדכך, וְגוּפָא אִתְבַּלֵּי בְּאַרְעָא והגוף מתבלה ונרקב בארץ. עַד הַהוּא זִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיתַיָּיא עד אותו זמן שיעורר הקב"ה את המתים בזמן תחיית המתים.

וּזְמִינָא קָלָא חֲדָא לְאִתְּעָרָא בְּבֵי קִבְרֵי וְיֵימָא ועתיד קול אחד להתעורר בבית הקברות ויאמר, (ישעיה כו) הָקִיצוּ משינת המיתה וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל כי טל התחיה שאני מוריד, הוא אוֹרוֹת טַלֶּךָ טל מאורות העליונים וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל והארץ תפיל ותשליך את המתים שנקראים רפאים (כי נרפא ע"י המיתה) שקבורים בה לחוץ. אֵימָתַי יְהֵא דָּא מתי יהיה זה. בְּזִמְנָא דְּיִתְעַבָּר מַלְאָךְ הַמָּוֶת מֵעָלְמָא בזמן שיתבטל ויעבור מלאך המות מן העולם, דִּכְתִּיב (ישעיה כה), בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְגוֹ' ולא יהיה עוד מלאך המות. וא"כ כֵּיוָן דְּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח ולא יהיה יותר מלאך המות, לְבָתָר אח"כ יתקיים מש"כ, וּמָחָה יְהֹוָה אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים כי לא יהיה עוד על מי לבכות וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כי לא יהיה מי שיחרף את עם ישראל. כְּדֵין כְּתִיב ואז כתוב וירמוז זה מה שאמר הפסוק אצל יונה, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה דהיינו הדג הוא הקבר ויקיא את יונה מן הקבר.

כֵּיוָן דְּאִתְּעַר הַהוּא קָלָא בֵּינֵי קִבְרֵי כיון שיתעורר אותו קול בין הקברים, כְּדֵין כָּל קִבְרַיָּיא יַקִּיאוּ לְאִנּוּן מֵתַיָּיא דִּבְהוֹן לְבַר אז כל הקברים יפלטו לאותם מתים שבהם לחוץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וזה שכתוב וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל. מַאי תַּפִּיל מה פי' תפיל. דְּיָקִיא לוֹן לְבַר שתקיא להם למתים לחוץ. רְפָאִים, מַהוּ רְפָאִים למה קורא למתים רפאים. דְּקַבִּילוּ אַסְוָותָא כְּמִלְּקַדְמִין שקיבלו רפואה כמו שהיו בהתחלה, וְאִתְסִיאוּ גַּרְמִין בְּגַרְמִין ונתרפאו ונתחברו עצמות בעצמות ויחיו מחדש בסוד תחיית המתים בריאים ושלמים. וְאִלֵּין אִקְּרוּן רְפָאִים ואלה נקראים רפאים.

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב ואם תאמר הרי כתוב (בִּשְׁאָר עוֹבְדֵי כּוֹכַבִים וּמַזָּלוֹת) (ישעיה כו) רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ. אֶלָּא וַדַּאי כָּל עָלְמָא יִתְּסוּן גַּרְמִין בְּבֵי קִבְרֵי אלא ודאי כל בני העולם יתרפאו ויתחברו העצמות שלהם בתוך קברם, אֲבָל מִנְּהוֹן יְקוּמוּן אבל מהם יקומו, וּמִנְּהוֹן לָא יְקוּמוּן ומהם לא יקומו, ואלה הרשעים שאינם קמים לתחיית המתים. וְעַל דָּא כְּתִיב זה כתוב רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אשרי חלקם של ישראל, דִּכְתִּיב בְּהוּ שכתוב בהם נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וּבְהַאי נוּנָא ובזה המשל של הדג שבלע את יונה, אַשְׁכַּחְנָא מִלִּין לְאַסְוָותָא דְּכָל עָלְמָא מצאנו רמזים לרפואה לכל העולם.

הַאי נוּנָא כֵּיוָן דְּבָלַע לְיוֹנָה, מִית זה הדג שבלע את יונה מת. וּבֵיהּ הָוָה יוֹנָה תְּלָתָא יוֹמִין ובו היה הנביא שלשה ימים, לְבָתָר אִתְקַיָּים כְּמִלְּקַדְמִין אח"כ חזר להיות כבתחילה, וְאָקֵי לְיוֹנָה לְבַר והקיא את יונה לבחוץ, וְהָא אוּקְמוּהּ, דִּכְתִּיב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְהֹוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. כְּתִיב הָכָא הַדָּגָה והרי בארנוה שכתוב כאן הדגה, וּכְתִיב הָתָם וכתוב שם במצרים במכת הדם (שמות ז) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה, וְהָא אוּקְמוּהּ והרי בארנוהו, שכמו שהדגים ביאור מתו אף כאן אצל יונה הדג מת ואח"כ חיה שוב. כְּגַוְונָא דָּא, זְמִינַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לְאִתְּעֲרָא בְּקַדְמִיתָא כמו זה עתידה ארץ ישראל להתעורר בהתחלה, וּלְבָתָר ואח"כ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל כלומר, שכל המתים שקבורים בא"י יפלו מקברם ויחיו בסוד תחיית המתים ויקומו בלבושי אורה המאירים יותר ממאור השמש (הרמ"ק ז"ל).

וְהָא אוֹקִימְנָא והרי למדנו, דְּשִׁבְעָה דִּינִין יַחְלְפוּן עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא דשבעה דינים עוברים עליו על האדם כאשר יוצא מזה העולם. חַד, הַהוּא דִּינָא עִלָּאָה אחד הוא הדין הגדול, כַּד נָפִיק רוּחָא מִן גּוּפָא כאשר יוצא הרוח מהגוף בשעת הפטירה. ב', כַּד עוֹבָדוֹי וּמִלּוֹי אָזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרִזֵי עֲלוֹי כאשר מעשיו ודיבוריו הולכים לפניו ומכריזים עליו. ג' כַּד עָיִיל לְקִבְרָא כאשר נכנס לקבר. ד', דִּינָא דְּקִבְרָא הרביעי דין הקבר הוא עונש חיבוט הקבר. ה', דִּינָא דְּתוֹלַעְתָּא החמישי הדין כאשר התולעים אוכלים את גופו. ו', דִּינָא דְּגֵיהִנָּם הששי דין הגיהנם. ז', דִּינָא דְּרוּחָא דְּאָזְלָא וְשָׁאטַת בְּעָלְמָא השביעי דין הרוח שהולכת ומשוטטת בעולם, וְלָא אַשְׁכָּחַת אֲתָר נָיְיחָא, עַד דְּיִשְׁתַּלִּים עוֹבָדוֹי ולא מוצאת מקום מנוחה שנשלם ונתקן מעשיו, והוא עולם התוהו שנקלע שם או בסוד גלגול שיורד בגלגול לתקן את כל מעשיו שאינם מתוקנים. בְּגִין דָּא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכָּלָא תַּדִּיר בְּעוֹבָדוֹי, וְיֵתוּב קַמֵּי מָרֵיהּ ולכן בגלל זה צריך האדם להתבונן תמיד במעשיו וישוב בתשובה לפני אדונו.

וְכַד אִסְתַּכָּל דָּוִד מַלְכָּא בְּדִינִין אִלֵּין דְּבַר נָשׁ וכאשר הסתכל דוד המלך ע"ה בז' הדינים הללו של האדם, אַקְדִּים וְאָמַר הקדים (תהלים קד) בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה, עַד לָא תִּפּוֹק מִן עָלְמָא עד אשר לא תצא מן העולם, בְּעוֹד דְּאַנְתְּ אִשְׁתַּכָּחַת עִם גּוּפָא בעוד שהנשמה נמצאת עם הגוף. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ, אִנּוּן שַׁיְיפֵי גּוּפָא, דְּמִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא בְּרוּחָא הם אותם האיברים של הגוף שנמצאים ביחד עם הנשמה. הַשְׁתָּא דְּתִשְׁתַּכְּחוּן עִמָּהּ עכשיו כשתהיו עמה בחיי חיותו, אַקְדִּימוּ לְבָרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא הקדימו לברך את השם הקדוש ית"ש, עַד לָא יִמְטֵי זִמְנָא דְּלָא תֵּיכְלוּן לְבָרְכָא עד אשר לא יגיע הזמן שלא תוכלו לברך, וּלְאָתָבָא בְּתִיּוּבְתָּא ולשוב בתשובה, וְעַל דָּא אָמַר ועל זה אמר דוד המלך בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה הַלְלוּיָהּ. אָתוּ אִנּוּן חַבְרַיָּיא וְנָשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ.