מעלת הכרת הטוב

ה טבת תשפ"ו | 25/12/2025 | 20:50

שנינו בבראשית רבה (פרשת צ"ח סי' י"א) אמר רבי שמעון בן יוחאי, אתה יודוך אחיך, שיהיו כל אחיך נקראים על שמך. אין אדם אומר ראובני אני, שמעוני אני, אלא יהודי אני. עד כאן. דהיינו ברכתו של יעקב ליהודה כאן היא, שמעתה כל איש ישראל יכונה בשם "יהודי", על שם "יהודה".

הנה שבשם יהודה בחר יעקב אבינו לקרא לכל אומתנו, האומה היהודית, כי השם הזה נולד מהשתוקקות לאה אמנו להגיד תודה לקדוש ברוך הוא, על המתנה שהוא נתן לה, ולכך היא בחרה את השם היפה הזה, כנאמר (בראשית כט, לה) ותאמר הפעם אודה את ה', על כן קראה שמו יהודה. ולכך אמר יעקב, שכל הילדים של העם הזה ישאו את שם זה, כי כל מהותו של היהודי היא תודה. כמו שכותב הכתב סופר (בדרשותיו, דרוש ההודאה), שזהו אופי החקוק מלידה בשבט היהודי, שפיהם תמיד יודע להודות, להעריך ולא לשכוח. לכן המילה הראשונה אשר מוציא היהודי מפיו, בזמן שהוא מתעורר בכל בוקר לחיים חדשים היא, "מודה אני", כי זה היהודי.

עדות האגרות משה על עצמו

משה רבינו אומר לעם ישראל (שמות כ, יז) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים. מה הוא רוצה לנסות? מה הוא רוצה לבדוק? מסביר הרמב"ן (שם), רוצה הקדוש ברוך הוא לנסותכם האם אתם מכירים לו טובה, האם אתם אנשים שמעריכים, אנשים שלא יודעים לשכוח... וכמו שמספרים על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעל האגרות משה, שאמר פעם לנכדו, אתה זוכר שהיית פעם חולה בעיניים והקדוש ברוך הוא ריפא אותך? נכון ששכחת מזה? נכון שזה מאחוריך? דע לך, אני עברו עלי בחיים הרבה תמורות, הרבה ייסורין, לא כולם ידעו מה אני עובר, אני עברתי אותם לבד, והקדוש ברוך הוא ריפא אותי, ואף פעם לא שכחתי לו! מעולם לא "העברתי דף"! הכל אני זוכר! אין כאב שעבר ושכחתי. עד כאן. אדם בן שמונים שלא שוכח לקדוש ברוך הוא אף רגע אחד, אפילו רגעים שחווה מגיל עשר. קוראים לזה הכרת הטוב. הקדוש ברוך הוא חפץ באנשים שיודעים לתת בחזרה, אנשים שרוצים להיות "יהודים".

הכרת הטוב תחילה עם הסובבים

הכרת הטוב אינה מתחילה בלהכיר טובה לקדוש ברוך הוא, אלא היא מתחילה בלהכיר טובה לבריות, לסובבים אותך. כי מי שאין לו את האל"ף בי"ת הזה, לזכור לאנשים על אשר גמלוהו, לעולם לא ידע לזכור זאת לקדוש ברוך הוא. כך למדונו חז"ל, אם נתנו לך? תדע להחזיר! כי בלי זה (רבנו בחיי שמות א, ח, על פי הפסיקתא זוטרתא שם) כל הכופר בטובתו של חבירו לבסוף כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא. מי שלא יודע לזכור את הסובבים אותו, מי שיודע רק להגיד לאשתו "מה את כבר עושה?". וכן אם היא יודעת להגיד רק, "מה כבר ההורים שלך נתנו לנו?", אנשים כאלה יום אחד ישכחו גם את הבורא יתברך. כי לפני הכל, זה להיות מכיר טובה לרעהו!

וכך המדרש מספר (תנחומא אות ט"ז), הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו (שמות ג, י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, היינו אני רוצה שתלך לעזור לילדים שלי. אמר לו משה "איני יכול, מפני חמי יתרו שפתח לי את ביתו ונתן לי את בתו לאישה", דהיינו משיבו משה, הן כמה חמי עזר לי בזמנו, כמה הוא התרוצץ בשבילי ואיך עתה אלך שלא ברשותו?! אני לא יכול לעשות לו את זה... שמא אגרום לו עוגמת נפש כשאעבור דירה, ואיך אעשה כדבר הזה?!

אומר הגאון רבנו חיים שמואלביץ זצ"ל (מובא בספר בית יחיאל עמוד ע"ד) כמה קשה עלי לשמוע את הדו-שיח הזה, הקדוש ברוך הוא אומר לך ללכת, ואתה משיב לו שזה תלוי בתגובה של חמיך? איך יתכן להקדים את חמיך לפני הבורא יתברך?! ובפרט במשה רבינו תגדל התימה שבעתיים, הן הוא אמור להיות האחרון ברשימה שיענה תשובה כזו! עונה הרב שמואלביץ זצ"ל, ידע משה רבינו שזאת התשובה שהקדוש ברוך הוא חפץ לשמוע, ככה בדיוק הוא רוצה שתתנהג, שתדע להכיר טובה. וכך כותב הפלא יועץ (ערך חמיו וחמותו), ולא יהא החתן כפוי טובה, אלא יהא להם לחמיו ולחמותו כבן. עד כאן. דהיינו תהיה חתן טוב, כי הקדוש ברוך הוא רוצה שתהיה אדם שמכיר טובה, אדם שלא שוכח.

מדוע המהרש"א נקרא על שם אשה

וכמו שמספרים (אוצרות המהרש"א עמוד 23) על רבינו שמואל אידלש זצ"ל המכונה המהרש"א, שהיה אחד מעמודי החכמה שעמדו לעם ישראל בדורות האחרונים, ואין גמרא שהפירוש שלו אינו מודפס עליה. כשהיה צעיר לימים, התייתם מאביו ואמו, וגדל בביתו של אופה העיירה. כשהגיע לפרקו, הוא נשא את בתו של האופה, נעשה ראש ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. באחד מהימים אמר המהרש"א לאשתו, אני לא יודע איך אחזיר לאמא שלך על כל הטוב שהיא עשתה לי בחיים, אבל זה המעט שאני יכול להחזיר לה, שאת שם המשפחה שלי אני אקרא על שמה! אמא שלך שמה אידל, ולכך מהיום הזה שם משפחתנו יקרא "אידל", מהיום כל תלמיד שירצה לקרוא לי, כל ספר שאני אכתוב, יהיה עם השם של חמותי.

ב' מעשיות נפלאות על הרב שך זצ"ל בענין הכרת הטוב

מספרים על הרב שך זצ"ל (מספד גדול עמ' תק"ג), שיום אחד קרא לאחד האברכים בישיבתו ואמר לו שיש איזה בחור הזקוק לעזרה בלימוד, והוא מבקש שימצאו עבורו מלמד שילמד איתו יום יום, וכך בעזרת ה' הוא יקדם אותו בלימוד. הוסיף הרב ואמר, אני מבקש שתשיג לו את המלמד הכי טוב שיש, ולא משנה כמה זה יעלה! תבוא אלי בכל חודש ואני אשלם. האברך שראה את היחס שרוחש הרב אל אותו תלמיד, שאל, איך הבחור הזה קשור לרב? השיבו הרב, אני אספר לך, בהיותי בחור צעיר, למדתי בישיבה בסלוצק שבליטא והייתי עני מרוד. חולצה אחת הייתה לי, אותה הייתי לובש במשך כל ימות השבוע. ופעם בשבוע כשהייתי מכבס אותה, באותה שעה לא היה לי דבר אחר ללבוש, והייתי רועד מקור עד שהייתה החולצה מתייבשת. אך עם זה עוד היה אפשר להסתדר, לאט לאט החולצה בלתה ונעשה בה חור גדול בגב, ולא הייתי יכול לילך איתה כשרואים לי את כל הגב. ולכך הייתי קם בבוקר, בשעה מוקדמת מאוד, כשעוד חושך בחוץ, והייתי נכנס ראשון לישיבה, כדי שלא יראו אותי, והייתי נשען על הקיר במשך כל שעות היום, ללא יכולת לקום להביא כוס שתייה ולא ספר, הייתי מסתדר עם הספרים שהיו נמצאים לפני, וכך הייתי נשען, עד שאחרון התלמידים היה יוצא מהישיבה... עד שיום אחד הגיעה הישועה, אישה אחת מנשי העיירה, שמעה על המצוקה הכלכלית שבה אני שרוי ושלחה לי שתי חולצות חדשות. הרגשתי באותו היום עשיר גדול, הייתי יכול להביא ספר, יכול ללכת, יכול לכבס בידיעה שיש לי מה ללבוש באותה שעה, ואיני צריך כבר לרעוד מקור. אמר הרב שך לאברך, אתה רואה את הבחור הזה שאני דואג לו? זה הנכד שלה.

שישים שנה הוא זכר לה שתי חולצות! אפילו שהיא כבר לא בעולם הזה, עדיין הוא לא שכח את הנכדים שלה. הקדוש ברוך הוא רוצה "אנשים", תשכח הכל, רק אל תשכח את הטובות שעשו לך!

עוד מספרים על הרב שך זצ"ל, שפעם אחת בעת נסיעתו ברכבו, הבחין באברך ההולך רגלי. מיד אמר הרב לנהג, תסתובב בבקשה לקחת אותו. אמר הנהג, הרב, זה יכול להיות סיבוב מאוד גדול. ענהו הרב, לא נורא, לא נורא, בכל זאת. שאל הנהג, מהיכן הרב מכירו? השיבו, לפני כמה שנים היה יום גשום והבחור הזה סיכך עלי במטריה שלו במעבר חצייה, על כן חפצי עז לקחתו אל ביתו.

איזו אצילות נפש! אילו אנשים! אדם שלא שוכח אפילו מטרייה, הוא לעולם לא ישכח לבורא יתברך, הוא תמיד יודה, עד הרגע האחרון, אבא כזה גם הילדים שלו יהיו כאלה.

פעמים שמסובבים לאדם צער בשמים, רק כדי שידע להודות על מה היה לו, לפעמים חולי, או לבקר באיזו מחלקה חס ושלום, רק כדי שידע כמה הוא היה צריך להודות קודם לכן על שהיה הכל כשורה, וקל וחומר כמה הוא צריך להודות על מה שיש לו עכשיו.

לדעת להיות יהודים

סיפר הרב אלימלך בידרמן שליט"א, שבאחד ממוצאי השבתות בבני ברק, האוטובוסים של קווי 402 לכיוון ירושלים איחרו מלבוא והצער והלחץ של הממתינים בתחנה היה גדול. לפתע הגיע קו 318 לרחובות (כמדומני). הנוסעים ביקשו ממנו, עקב העיכוב הרב של קו 402 שבאופן חריג וחד פעמי ישנה את נתיב המסלול לירושלים, כיוון שממילא אין ממתינים בתחנה לרחובות. ולמרבה הפלא לאחר הפצרות רבות הנהג הסכים. אי אפשר לתאר את מבול הברכות והתודות שקיבל אותו נהג מהנוסעים. כשסיים את המסלול, סיפר לידידיו הנהגים על "התרגיל" שהוא עשה, כי באמת מלכתחילה הוא קיבל סידור נסיעה לירושלים בקו 402, אך כיון שהוא ידע את הנזיפות והכעסים הרבים הממתינים לו על האיחור הרב שהא איחר. אמר הנהג אל ליבו, למה לי לקבל נזיפות, אחליף את מספר האוטובוס ל-318, ורק לבסוף אתרצה להם לנסיעה לירושלים, ולא רק שלא אקבל את נזיפות הנוסעים, אלא שגם אתברך בברכותם.

קוראים יקרים, דעו לכם, הרבה פעמים רואה הקדוש ברוך הוא שיש לנו מסלול רגיל, אך אנו מתלוננים וממורמרים על חיינו ומסלולם... לכך אומר הקדוש ברוך הוא, לא טוב לכם מסלול 402, אין בעיה, אקח לכם אותו ואתן לכם להרגיש קצת מה זה מסלול 318, עד שתתחננו שאני אחזיר אתכם למסלול 402.

למה לחכות חס ושלום שיגעו לנו בשיגרה? אם הילד בוכה בלילה במטה, וכן כל כיוצא בזה, אין לנו להתלונן ולהתמרמר על כך שמפריעים את מנוחתנו, אלא נודה ונהלל לבורא על כך שהילד בריא, הן כמה תודה יש לומר לקדוש ברוך הוא על כך שהוא אינו נזקק לרופא... כי כאמור יש לנו לדעת להיות "יהודים"! כי יהודי הוא מלשון "הודאה", יהי רצון שה' יזכנו לכך.