פרשת בהעלותך - חס"ה לשבת

מה אפשר ללמוד ממסעות בני ישראל במדבר? מה חיפש החפץ חיים באישון לילה בזמן קור ושלג? ולמה כדאי להתקרב לספר תורה בעת ההגבהה עד כדי שיוכל לקרוא את האותיות • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת בהעלותך

יום שישי י״ג סיון תשפ"ו | 29.05.2026 | 9:25

חידוש

"וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן... עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן... וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר ... עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר... וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. אוֹ יֹמַיִם... וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ"... (ט, יז-כג)

נפלאים המה דברי ה'לשם שבו ואחלמה' (ספר הדעה ח"ב, דרוש ד' ענף כ סימן ד, ד''ה וכן שמעתי), שכתב בזה הלשון: שמעתי להקשות בשם מוה"ר רבי יצחק בנו של מוה"ר רבי חיים ז"ל מוולאז'ין, שלכאורה נראה כמו שיש כאן אריכות דברים ללא צורך, כי לא ידענו מה רצתה התורה להשמיענו בזה?

ומבאר רבי יצחק, כי המדבר הוא מקום משכן היצר והטומאה (עי"ש באריכות גדולה), וכל מטרת הליכת בני ישראל שם הייתה כדי שיטהרו את העולם. ובהתגברותם על היצר יבטלו את הטומאה והשטן - זה היצר הרע. והנה, לא כל המקומות שווין, כי יש מקומות במדבר טמאים יותר, ויש טמאים פחות. ולפי גודל הטומאה - כן האריך להם הקב"ה את שהותם באותו מקום, כי כאותו שיעור טומאה, כן ארך להם יותר הטהרה, ותיקון ושבירת היצר של אותו מקום...

וכאשר באו בני ישראל למקומות הללו - היה קשה להם מאד, והיו מרגישים תיכף חושך וצלמוות וכל מיני צער ומצוקה מצרת היצר, והיו נופלים ממדרגתם הרבה. ובוודאי שהיו רוצים לברוח משם כברוח מהאש. מאידך, כאשר התעכבו שם וטיהרו את המקום, היו רוצים להישאר שם. לזה אמר הכתוב: 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו', שלא הסתכלו על עצמם מאומה - אלא שהיו עושים רצון ה' הן בחנייתם והן בנסיעתם.

וזהו אומרו 'ובהאריך הענן', כלומר שמקום כזה שהוצרכו להאריך שהותם בו, הייתה בו טומאתו נוראה, והיה קשה להם ביותר להתגבר שם על יצרם, ע"כ היו רוצים לברוח משם. עם כל זה - 'ושמרו בני ישראל משמרת ה' ולא יסעו. וכן: 'ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר' - משום שלא היה שם מקום מזוהם כל-כך, והיו רוצים להתעכב שם, עם כל זה – 'ונעלה הענן בבוקר ונסעו'.

ומדבר הכתוב בשבחן של ישראל, שהעמיסו על עצמן כל הטורח והעמל הזה, כדי לכוף את יצרם ולכובשו ככל האפשר. והגם שהיה קשה להם מאד, עם כל זה – 'את משמרת ה' שמרו'.

וזה לימוד גדול לאדם, לקבל עליו דין שמים, במה שנסבב עליו סיבות שונות, כמה פעמים אשר ע"י זה נופל ממדרגתו בהכרח, ויש לו ניסיונות גדולים מכפיית היצר, כי כל זה הוא מהעבודה המוטלת על האדם - פעמים באופן זה ופעמים באופן זה. פעמים בצער ופעמים ברווח. ועל זה נאמר בקהלת (ז, יד): "ביום טובה היה בטוב". רצונו לומר, לשמור את אותה העת כבבת עיניך, וביום רעה ראה - להתחזק עצמו בכל האפשר. עכ"ל.

סיפור

"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא" (ט, ו)

בספר 'מאיר עיני ישראל' מובא סיפור שסיפר רבי משה דבראשווילי זצ"ל, זקן חכמי יהדות גרוזיה, שהיה תלמיד ישיבת ראדין, וכך הוא סיפר: בשנות לימודי בישיבה, למדתי פעם 'משמר' בליל שישי במשך כל הלילה.

עזבתי את בית המדרש בשעה מאוד מאוחרת ללכת לחדרי. בחוץ היה סוער מאד, קור ושלג שלא פסק לרדת. לפתע הבחנתי מרחוק בדמות אדם שהולך ברחוב הלוך ושוב, ומידי פעם מרים ראשו לעבר השמים, אדם משוטט ברחוב בשעת לילה מאוחרת כשהשלג יורד והקור כל כך חזק - הטיל בי פחד, רציתי לברוח, אך בכל זאת התחזקתי והמשכתי הלאה. כשהתקרבתי, ראיתי להפתעתי כי הדמות הזו היא לא אחר מאשר ה'חפץ חיים'.

כשראני ה'חפץ חיים' גער בי בחומרה: "באמצע הלילה ובקור שכזה? לך מיד לחדרך לישון!" רצתי מיד לחדרי, שהיה בבית אחותו של החפץ חיים, שאצלה היה מקום אכסנייתי. בבוקר, סיפרתי לה את דבר המעשה וראתה כי אני מתפלא עד מאד על מעשהו של החפץ חיים. "מדוע אתה מתפלא?", תמהה האחות, "זה שלשה לילות שהוא מסתובב בחוץ בקור ובשלג ומחכה שהלבנה תתגלה כדי שיוכל לברך את ברכת הלבנה".

הלכה

פתיחת ההיכל והוצאת ספר תורה

א. משה רבנו תיקן להם לישראל שיהו קוראין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי שחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה.

ב. מנהג נכון להדביק קלף עם ציור המנורה על דלתות ארון הקודש מבפנים שזה מגן מכל פרענות ומכל גזירות קשות ורעות שלא יבואו.

ג. נהגו לכבד בפתיחת ההיכל והוצאת הספר תורה מהארון את רב בהכנ"ס או חכם גדול בתורה וכן חתן בתוך ז' ימי המשתה. או אדם שאשתו בחודש התשיעי.

ד. באופן פתיחת הפרוכת יש נוהגים לפתחו מימין לשמאל. ויש נוהגים לפתוח הפרוכת משמאל לימין, וכן עיקר.

ה. קודם שמוציאים הס"ת מן ההיכל נוהגים לומר "בריך שמיה" וכו' כי מתגלה אור גדול ונורא והוא בחי' יסוד דחכמה. ואם נתאחר מלאומרו בשעת הוצאת ספר תורה, יכול לאומרו עד שפותחין הס"ת לקרות בו.

ו. מובא בזוה"ק (פר' ויקהל דף רו ע"א) שבשעה שמוציאים הס"ת מהארון נפתחים בשמים שערי רחמים ומעוררים את האהבה למעלה, ומסוגל מאוד שיקובל בקשתו. וכתבו בספרים שלא ידבר שיחה בטלה ולא יעסוק בצרכי עניניו, בשעה שמוציאין הס"ת, כי הוא בזיון התורה.

ז. צריכים לעמוד בשעת הוצאת הספר תורה עד שיוליכנו למקומו על הבימה, ויש להזהר בזה מאד. והעומד מפניה זוכה ליראת שמים.

ח. כאשר מוציאים הספר תורה מן ההיכל, יש ענין גדול וסוד גדול להלביש עליו הרמונים. ובעת שמשימים את הרימונים, יאמר פסוק (שיר השירים ג, יא) "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אמו, ביום חתונתו וביום שמחת לבו".

ט. צריך ללוות את הס"ת עד התיבה, ולנשקו, ולהסתכל בו מקום שיוכל לקרוא האותיות, ויש בזה תועלת לנשמת האדם.

י. ישתדל לזכות לקנות הולכת והקמת ספר תורה, ומנהג הספרדים להוציא הספר תורה מההיכל כשהוא פתוח, ומוליכים אותו מההיכל לתיבה כדי שכל הציבור יראו הכתב. וכשמגיע הספר תורה לתיבה, מגביהים אותו, ומראים הכתב לכל הציבור, וטוב שיראה אות הראשונה של שמו.

יא. וצריך שכולם ישתחוו לס"ת כשהוא פתוח אפילו נשים וטף, ויאמרו זאת התורה וכו', אל שדי אמת, משה אמת ותורתו אמת. והטעם, כי התורה נתנה לנו מעולם הבריאה, ששם מאיר א"ל שד"י ושם סוד הבינה.

יב. בהסתכלות בס"ת ילבש חרדה ובושה על פגם העיניים, ויעשה תשובה, כדי שיסתכל בהס"ת, שהוא תיקון לפגם העינים אחר התשובה, שלא יפגום בעיניו, בין בהסתכלות בין בגאוה בעיניים רמות שמסלק את השכינה, ואחר כך ישא עיניו להביט בס"ת ואז ראייתו והבטתו בס"ת ודאי היא שתרחם.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!