ביאור ההפטרה פרשת חיי שרה

כ"א חשון תשפ"ז | 01/11/2026 | 13:04

הקשר בין ההפטרה לפרשה

א. בפרשה כתוב: "ואברהם זקן בא בימים" וכן בהפטרה כתוב: "והמלך דוד זקן בא בימים".

ב. בפרשה כתוב שאברהם נתן את כל אשר לו ליצחק וכן בהפטרה כתוב: שדוד מסר את המלוכה לבנו שלמה.

תוכן ההפטרה

דוד המלך היה בן שבעים שנה בלבד, אך כחו נחלש מפאת רוב המלחמות שעבר ולמרות שכיסו אותו בבגדים היה קר לו, כי הוא ביזה את הבגדים, בעת שקרע את כנף מעילו של שאול, ולכן נענש שלא נהנה מהבגדים.

עבדיו יעצוהו לחפש לו נערה יפה בתולה, שתשכב בחיקו ותחמם אותו. הביאו לו את אבישג מעיר "שונם" שהיתה יפה מאד וחיממה אותו, אך המלך לא התחתן אתה, כי היו לו שמונה עשרה נשים ואסור לו להוסיף.

למלך דוד היה בן ושמו אדוניה בן חגית, שהיה מתפאר וחושב שימלוך אחרי מות אביו ולכן עשה לו רכב ופרשים. גם היו לו חמשים איש רצים לפניו כדרך שעושים למלכים, גם התחבר עם שר הצבא יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן שעזרו לו. והואיל והיה יפה תואר מאד, ונם אביו מעולם לא גער בו על כך, לכן העז לעשות משתה ושמחה ועבדיו הכריזו עליו כמלך.

נתן הנביא שהיה נגד אדוניה בא לבת-שבע אם שלמה וביקש ממנה שתבוא למלך ותבקש ממנו שיקיים הבטחתו שנשבע לה, שבנה שלמה ימלוך אחריו, ואכן עשתה זאת, גם נתן הנביא נכנס למלך והזכיר לו שעל פי הנבואה, ששלמה צריך למלוך אחריו.

ואכן דוד נשבע לבת-שבע שהוא ימליך בחייו את שלמה ויקיים את הבטחתו שהבטיח לה.

מלכים א' פרק א' פסוק א' - ל"א.

א וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים המלך דוד בא לזקנה בגיל שבעים (רד"ק) וז"ש בא בימים שבאה אליו בזמן (מ"ד) [א] וַיְכַסֻּ֙הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ כאשר האדם מזקין החום הטבעי הולך ונחלש ולכן לא נתחמם מעצמו (רד"ק) [ב]: ב וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה שבתוליה מחממין את בשרה (רש"י) והיא יפה לחמם יותר מהבעולה (רד"ק) וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי_ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת מחממת (רש"י) וְשָׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: ג וַיְבַקְשׁוּ֙ נַעֲרָ֣ה יָפָ֔ה כי היופי מראה על ריבוי הדם המוליד רוב החום (מ"ד) בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת_אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית אבישג מעיר שונם וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ: ד וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד_מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֙נֶת֙ מחממת אותו וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ כי היתה מחממת אותו (מ"ד) וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ כי לא התחתן עימה כי כתוב ולא ירבה לו נשים וכבר היו לו ח"י נשים (רש"י) [ג]: ה וַאֲדֹנִיָּ֧ה בֶן_חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א היה מראה בעצמו נשיאות וגדולה (מ"ד) מתרברב (ת"י) ומתפאר (רש"י) לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ ֚רֶכֶב מרכבה כדרך המלכים (מלבי"ם) וּפָ֣רָשִׁ֔ים ואנשים המיומנים לרכֹב על סוסים (מ"צ שמואל ב ח/ד) וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים (רש"י) רָצִ֥ים לְפָנָֽיו: ו וְלֹֽא_עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ ולא גער בו ולא העציבו אביו מעולם להוכיחו על פניו בעשותו מעשה רע לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִֹ֑יתָ וא"כ גם עתה חשב שלא יגער בו אביו ועי"ז יקח המלוכה וְגַם_ה֤וּא טֽוֹב_תֹּ֙אַר֙ מְאֹ֔ד [וגם כי אדוניה היה יפה תואר ובן יפת תואר, ומאחר שיכל להשיב לאביו דוד אתה גרמת לזה מאחר שנשאת יפת תואר לכן לא הוכיחו (צוארי שלל)] וְאֹת֥וֹ יָלְדָ֖ה חגית אמו של אדוניה אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם לאחר שמעכה ילדה את אבשלום (רד"ק) [ד]: ז וַיִּהְי֣וּ דְבָרָ֔יו ועצתו בענין זה, היתה ֚עִם יוֹאָ֣ב בֶּן_צְרוּיָ֔ה כי יואב ידע שדוד שונא אותו על שהרג את אבנר ואת עמשא ואת אבשלום ויצוה את בנו המולך תחתיו להרגו לכן רצה שימלוך אדוניה וְעִ֖ם אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֑ן שסלקו דוד מן הכהונה הגדולה ושם תחתיו את צדוק הכהן (רש"י) וַֽיַּעְזְר֔וּ אַחֲרֵ֖י אֲדֹנִיָּֽה יואב עזר עתה לאדוניה כדי שימנה אותו שר צבא, ואביתר הכהן עזר כדי שימנה אותו לכהן גדול (מ"ד): ח וְצָד֣וֹק הַ֠כֹּהֵן וּבְנָיָ֨הוּ בֶן_יְהוֹיָדָ֜ע וְנָתָ֤ן הַנָּבִיא֙ שניבא לדוד ששלמה ימלוך (רש"י) וְשִׁמְעִ֣י בן גרא וְרֵעִ֔י הוא חושי הארכי הנקרא רע המלך וְהַגִּבּוֹרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד והם עדנו העצני, אלעזר בן דדו, שמה בן אָגֵא הררי אשר היו בתמידות עם דוד (מ"ד) לֹ֥א הָי֖וּ עִם_אֲדֹנִיָּֽהוּ: ט וַיִּזְבַּ֣ח אֲדֹנִיָּ֗הוּ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וּמְרִ֔יא צאן ובקר מפוטמים ֚עִם אצל אֶ֣בֶן הַזֹּחֶ֔לֶת שהיו המים זוחלים בסמוך לה אֲשֶׁר_אֵ֖צֶל עֵ֣ין רֹגֵ֑ל ואבן זו היא עומדת היכן שהיה עין שהיו מכבסים שם בגדים ע"י שמשפשפים אותם ברגלים (רש"י, רד"ק) וַיִּקְרָ֗א אֶת_כָּל_אֶחָיו֙ בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל_אַנְשֵׁ֥י יְהוּדָ֖ה עַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: י וְֽאֶת_נָתָן֩ הַנָּבִ֨יא וּבְנָיָ֜הוּ וְאֶת_הַגִּבּוֹרִ֛ים וְאֶת_שְׁלֹמֹ֥ה אָחִ֖יו לֹ֥א קָרָֽא כי ידע שנתן הנביא ניבא ששלמה ימלוך (רש"י), ואם יבואו יפרסמו זאת וידעו כולם שאין הדבר נעשה בפקודת המלך (ע"פ המלבי"ם): יא וַיֹּ֣אמֶר נָתָ֗ן אֶל_בַּת_שֶׁ֤בַע אֵם_שְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֣וֹא שָׁמַ֔עַתְּ כִּ֥י מָלַ֖ךְ אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן_חַגִּ֑ית ומעורר אותה להקים את דבר ה' שהיא תלך ותבקש על בנה, [ועוד, שאם ילך הוא תחילה אולי יהרגנו אדוניה (אלשיך)] וַאֲדֹנֵ֥ינוּ דָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע שאם ידע היה מוחה בדבר (רד"ק): יב וְעַתָּ֕ה לְכִ֛י אִיעָצֵ֥ךְ נָ֖א עֵצָ֑ה וּמַלְּטִי֙ כדי שתמלטי ותצילי (מ"ד) אֶת_נַפְשֵׁ֔ךְ וְאֶת_נֶ֥פֶשׁ בְּנֵ֖ךְ שְׁלֹמֹֽה כי אם ימלוך אדוניה בודאי יהרוג אותם למען לא יהיו לו לשטן בדבר המלוכה (רד"ק): יג לְכִ֞י וּבֹ֣אִי| אֶל_הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְאָמַ֤רְתְּ אֵלָיו֙ הֲלֹֽא_אַתָּ֞ה אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ נִשְׁבַּ֤עְתָּ לַאֲמָֽתְךָ֙ כדברי רז"ל שדוד נשבע לבת שבע שבנה ימלוך תחתיו כי לא הסכימה להזקק לו ורק לאחר השבועה הסכימה (רד"ק) לֵאמֹ֔ר כִּֽי_שְׁלֹמֹ֤ה בְנֵךְ֙ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרַ֔י וְה֖וּא יֵשֵׁ֣ב עַל_כִּסְאִ֑י וּמַדּ֖וּעַ מָלַ֥ךְ אֲדֹנִיָּֽהוּ: יד הִנֵּ֗ה עוֹדָ֛ךְ מְדַבֶּ֥רֶת שָׁ֖ם עִם_הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲנִי֙ אָב֣וֹא אַחֲרַ֔יִךְ [ה] וּמִלֵּאתִ֖י והשלמתי (מ"ד) אֶת_דְּבָרָֽיִךְ כי נתן הנביא סיפר לדוד מעשה אדוניה ושאמרו עליו "יחי המלך" אדוניהו (עיין מעם לועז): טו וַתָּבֹ֨א בַת_שֶׁ֤בַע אֶל_הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחַ֔דְרָה בלא רשות (רד"ק) וְהַמֶּ֖לֶךְ זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וחלש מאד ובכל זאת התעורר כאיש מלחמה להמלכת שלמה (אברבנאל) וַֽאֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית מְשָׁרַ֖ת אֶת_הַמֶּֽלֶךְ בלשון זכר כי אבישג היתה אילונית ואין לה סימני נשים ואינה מסוגלת ללדת (מעם לועז): טז וַתִּקֹּ֣ד בַּת_שֶׁ֔בַע וַתִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֑לֶךְ קידה על אפים, השתחוויה זה פישוט ידים ורגלים (ברכות לד) וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מַה_לָּֽךְ [ו] היות ולא היתה רגילה לבא אליו הבין שיש לה דבד נחוץ (רד"ק): יז וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֲדֹנִי֙ אַתָּ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתָּ בַּֽיהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ שהיא שבועה חמורה שאין לה התרה לַֽאֲמָתֶ֔ךָ ועוד, שנשבעת לי, והנשבע לחברו אין מתירין לו אלא בפניו כִּֽי_שְׁלֹמֹ֥ה בְנֵ֖ךְ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרָ֑י וְה֖וּא יֵשֵׁ֥ב עַל_כִּסְאִֽי כי הוא ראוי למעלה זו (מלבי"ם): יח וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אֲדֹנִיָּ֖ה מָלָ֑ךְ וְעַתָּ֛ה צריך לתקן הדבר ואי אפשר לסמוך על צוואתך, כי אם כבר עכשיו בעודך בחיים אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יָדָֽעְתָּ עושים בלא ידיעתך מה יהיה לאחר מיתתך אחריך (אלשיך), ולכן צריך תגובה מתאימה ומהירה: יט וַ֠יִּזְבַּח בעוד שאביו חולה (מלבי"ם) שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא_[שור מפוטם (ת"י)] וְצֹאן֘ לָרֹב֒ וַיִּקְרָא֙ לְכָל_בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְאֶבְיָתָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וּלְיֹאָ֖ב שַֹ֣ר הַצָּבָ֑א וְלִשְׁלֹמֹ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֹ֥א קָרָֽא כי אם לתומכיו וזה מעיד שעשה כל זה לענין המלוכה (רד"ק): כ וְאַתָּה֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אל תחשוב שרוב העם נוטה לבבו אחר אדוניה, אלא עֵינֵ֥י כָל_יִשְׂרָאֵ֖ל עָלֶ֑יךָ כולם מצפים לשמוע ממך (מ"ד) לְהַגִּ֣יד לָהֶ֔ם מִ֗י יֵשֵׁ֛ב עַל_כִּסֵּ֥א אֲדֹנִֽי_הַמֶּ֖לֶךְ אַחֲרָֽיו: כא וְהָיָ֕ה והיה אם ח"ו כן יהיה מבלי להגיד מי ימלוך, אז כִּשְׁכַ֥ב אֲדֹנִֽי_הַמֶּ֖לֶךְ עִם_אֲבֹתָ֑יו וְהָיִ֗יתִי אֲנִ֛י וּבְנִ֥י שְׁלֹמֹ֖ה חַטָּאִֽים חסרים ומגורשים מן המלוכה הגדולה (רש"י) [ז]: כב וְהִנֵּ֛ה עוֹדֶ֥נָּה בעוד שהיא (ת"י) מְדַבֶּ֖רֶת עִם_הַמֶּ֑לֶךְ וְנָתָ֥ן הַנָּבִ֖יא בָּֽא לבית החיצון עד שיגידו למלך ויתן המלך רשות שיכנס (ת"י): כג וַיַּגִּ֤ידוּ לַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֖ה נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא לבית החיצון, עד שיגידו למלך ויתן המלך רשות שיכנס (מ"ד) וַיָּבֹא֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֧חוּ בפישוט ידים ורגלים לַמֶּ֛לֶךְ עַל_אַפָּ֖יו אָֽרְצָה: כד וַיֹּאמֶר֘ נָתָן֒ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ נתן הנביא שואל את דוד המלך האם אדוני המלך אַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ אֲדֹנִיָּ֖הוּ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרָ֑י וְה֖וּא יֵשֵׁ֥ב עַל_כִּסְאִֽי כי הוא זבח זבחים והזמין את מקורביו (רד"ק): כה כִּ֣י| יָרַ֣ד הַיּ֗וֹם אל עין רוגל (רד"ק) לאבן הזוחלת שנמצאת למטה מהעיר (רש"י) וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא_עגלים מפוטמים (ת"י) וְצֹאן֘ לָרֹב֒ וַיִּקְרָא֩ לְכָל_בְּנֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וּלְשָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ וּלְאֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן ואי אפשר שיעשו כל זה בלא דעת המלך (מלבי"ם) וְהִנָּ֛ם אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנִיָּֽהוּ: כו וְלִ֣י אֲנִֽי_עַ֠בְדֶּךָ וּלְצָדֹ֨ק הַכֹּהֵ֜ן וְלִבְנָיָ֧הוּ בֶן_יְהוֹיָדָ֛ע וְלִשְׁלֹמֹ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֹ֥א קָרָֽא וזו הראיה שהשמחה נעשתה לשמחת המלוכה (רד"ק): כז אִ֗ם מֵאֵת֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ נִהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְלֹ֤א הוֹדַ֙עְתָּ֙ אֶֽת_עַבְדְּיךָ֔ (עַבְדְּךָ֔ קרי) תמה אני מאד מדוע לא הודעתני טרם תמליכהו (רד"ק) מִ֗י יֵשֵׁ֛ב עַל_כִּסֵּ֥א אֲדֹנִֽי_הַמֶּ֖לֶךְ אַחֲרָֽיו כי לי נאמר בנבואה ששלמה ימלוך (מלבי"ם): כח וַיַּ֨עַן הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר קִרְאוּ_לִ֖י לְבַת_שָׁ֑בַע כי נתרחקה מעט מחמת צניעות (רד"ק), ושלא ירגיש המלך שבאת בעצתו. וכן כדי לכבד אותה שלא יחשבו שהמלך לא מתחשב בדבריה ורק בדברי נתן הנביא אלא גם למענה (ע"פ מ"ד) וַתָּבֹא֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: כט וַיִּשָּׁבַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי_יְהֹוָ֕ה אֲשֶׁר_פָּדָ֥ה אֶת_נַפְשִׁ֖י מִכָּל_צָרָֽה: ל כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְתִּי לָ֜ךְ מאז בַּיהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי_שְׁלֹמֹ֤ה בְנֵךְ֙ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרַ֔י אחרי מותי וְה֛וּא יֵשֵׁ֥ב עַל_כִּסְאִ֖י תַּחְתָּ֑י כִּ֛י כֵּ֥ן אֶעֱשֶֹ֖ה הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה להמליכו מיד בחיי (מ"ד): לא וַתִּקֹּ֨ד בַּת_שֶׁ֤בַע אַפַּ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֑לֶךְ וַתֹּ֕אמֶר יְחִ֗י אֲדֹנִ֛י הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לְעֹלָֽם תתקיים מלכותו ויאריך ימים בעוה"ז (מלבי"ם) ובעוה"ב (רד"ק) וגם כאשר בנו מולך כאילו הוא חי וקיים (מלבי"ם):