בית - פרשת-שבוע - חסה לשבת פרשת וילך

עוד עדכונים

חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת

רבי יוסף שמואלי  |  ד' תשרי תשפ"ב  |  29.9.2022  |  00:10

חסה לשבת

חידוש

אנחנו נמצאים כעת בעיצומם של עשרת ימי תשובה. ימים אלו ימים חשובים מאד עד כדי כך שאפי' אדם פשוט ביותר יכול לפעול פעולות כמו של צדיק גדול בכל השנה כולה. כמו שכתב ההרמב"ם (בפ"ב מהלכות תשובה הלכה ו'): תשובת יחיד מתקבלת בעשרת ימי תשובה כמו תשובה של ציבור. כל כך עשרת ימי תשובה הכח שלהם חזק.

בימים האלו, יורד אור של תשובה גדול מן השמים ואז נטהר ונכתב לחיים טובים, כמו שכותב הרב פלא יועץ שימי עשרת ימי תשובה יש להם אור גדול, וקדושה מיוחדת, והוסיף ששעה אחת בהם שווה כמה חדשים, וזה ביום חול של עשרת ימי תשובה, אבל בשבת תשובה עוד יותר.

לכן צריך להתבונן בימים אלו איך התנהג כל השנה, ויעשה חשבון נפש ותשובה ויתפלל לקב"ה ויבכה לפניו שיכפר לו על כל עוונותיו.

 

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (ל, ב)

ניתן לחלק את השבים בתשובה לשלש קבוצות, לפי מה שמניע אותם לחזור בתשובה. איש איש ו'אופי' התשובה שלו... וכך מובא בספר ''מלך ביופיו": כתוב בפסוק: "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה... ושבת עד ה' אלהיך" מלים אלו רומזות על הדרגה הנמוכה של התשובה, השייכת למי שפקדו אותו יסורים וצרות, ומתוך כך מרגיש צורך להתקרב לבורא עולם, ומתחיל לפשפש במעשיו וכאשר מוצא במה חטא מתחרט וחוזר בתשובה.

דרגה גבוהה יותר של תשובה, היא כשרואה האדם צרות הבאות על זולתו, וחושש על עצמו. הוא מקיש מכך ומבין, שיש דין ויש דיין, ואם ימשיך במעשיו הרעים, גם הוא יסבול כרעהו, וגורלו יהיה כגורל חברו. ככתוב: ''ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך. ואתה תשוב..."

'תשובה מאהבה' הנה תשובה בדרגה גבוהה ומרוממת ביותר. עליה נאמר: "כי תשמע בקול ה' לשמר מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". כאשר תשוקת האדם היא להשלים רצון קונו ולהדבק בדרכיו ולשמור מצוותיו, הוא שב אל ה' יתברך מרוב אהבתו אותו, על כן מתחרט על עוונותיו וחוזר בתשובה כדי שיזכה להתקרב לבוראו באופן המושלם ביותר.

סיפור

הגמרא בירושלמי מספרת על מנשה בנו של חזקיהו המלך, אשר הרשיע הרבה והעמיד צלם בהיכל ועשה עבודה זרה, ונתן לכל עם ישראל לעבוד עבודה זרה, והכעיס הרבה את הקב"ה, בכל יום היה מעמיד אלף איש מעם ישראל שהם יחזיקו את הצלם של העבודה זרה והוא היה כבד מאד, וכיון שהיו מרימים אותו לגובה עד סוף היום, היה אוזל כחם, והצלם הזה מרוב כבדו היה קובר אותם מתחתיו את כל האלף איש, ומה היה סופו, בא מלך אשור אסר אותו, ולקח אותו לאשור, ושמה לקחו סיר גדול של נחושת ונקבו אותו בחורים מלמטה והכניסו את מנשה בתוכו, הדליקו למטה אש גדולה ושמו אותו - את הסיר הזה על האש, אלו ייסורים, התחיל לזעוק לאלהים אחרים אלהי ארם, אלהי עמון, אלהי מואב, אף אחד לא עונה לו, אמר אני זוכר אבא וסבא, הם לימדו אותי יש אבא אחד רחמן, מי ששב אליו בכל לבו מקבל אליו ומציל אותו, בא נראה, רבונו של עולם אני חוזר בתשובה תציל אותי, תדע לך אם אני ניצל ואני אומר לך רבונו של עולם, אני עושה שכל עם ישראל לא יעבדו עבודה זרה, אני חוזר בתשובה, אני עוזב כל עבודה זרה, אני רק מאמין בך, כולם הבל, אם לא, ח"ו אתה והם אותו דבר ח"ו.
באותה שעה כל מלאכי השרת היו סוגרים כל שערי התפילה שלא לתת לתפלה של מנשה לעלות, הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד קיבל את תפילתו, פתאום הוא רואה הסיר שלו מתחיל להתעופף ונוסע ירושלימה, התחיל לומר מה רבו מעשיך ה' איך אתה מציל אותי, אש היתה לוהטת אותו עכשיו הוא מתרומם לעיני כולם אין להם טילים נגד המזל"ט הזה מה יעשו, נוסע בגובה לירושלים, מה רבו מעשיך ה' ככה חזר מנשה בתשובה, ואם מנשה כך ודאי הוא שיש תשובה לכולם.
 

הלכה

ערב יום הכיפורים
א. מנהג כפרות: לוקחים תרנגול אחד לבן לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת אחת לבנה לכל אחת מבנות הבית הנקבות, ולאשה מעוברת ישחוט עליה מספק שנים, תרנגול אחד זכר אולי הוא זכר, ותרנגולת אחת נקבה אולי הולד נקבה, ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה, נמצא שהם ג' תרנגולים, ב' נקבות ואחד זכר לכל אשה מעוברת.
ב. צריך כל אדם להקפיד בערב יום בכיפורים שירחץ ויטהר ויטבול במי מקוה, וגם מי שאין דרכו בכך כל השנה, עכ"פ ביום הנורא הזה, צריך לטבול ולהשליך מעליו כל הטומאות וכל המחשבות זרות שנתדבקו בו כל ימות השנה, ואם אמרו חז"ל כי בכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו, ק"ו ביוה"כ שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה להתייצב לפני אלהיו ית' מן הבא בידו, ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום.
ג. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב יום כיפור, ומנהג ירושלים לומר סדר התרת קללות.
ד. ישתדל ליתן כופר נפשו צדקה לעמלי תורה בעין יפה, ומצוה ליתן בפרהסיא דממנו יראו וכן יעשו שיתנו איש כמתנת ידו.
ה. עבירות שבין אדם לחבירו, כמו מי שקילל חבירו או גזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם (גם ביום כיפור!) עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו.

 
 

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!