בית - פרשת-שבוע - חידוש סיפור והלכה לפרשת משפטים

עוד עדכונים

פרשת משפטים - חס"ה לשבת 

מה אפשר ללמוד מסמיכות הפרשיות של משפטים ותרומה? איזה דבר פלא אירע בעת שיחתם של הש"ך והמג"א? ואיזה חלק בתפילה נתקן ע"י פתקא שירדה מהשמים? • חידוש סיפור והלכה לפרשת משפטים

רבי יוסף שמואלי  | יום רביעי כ"ח שבט התשפ"ד  |  07.02.2024  |  16:20

קאבר חסה לשבת פרשת משפטים התשפד

חידוש

פרשת משפטים

פרשה זו (משפטים) באה קודם לפרשת תרומה, ללמדנו כי בטרם שבא אדם לעשות צדקה (תרומה), צריך הוא לבדוק שלא יהא בממונו חשש גזל. שאם לא כן, דין צדקה זו כדין לולב הגזול אשר נפסל משום מצוה הבאה בעבירה, והיא אינה מועלת לו. ובזה מדייק בספר "בית הלוי", את שאמר הכתוב "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא", קודם משפט ואחר כך צדקה. אף כאן תחילה משפטים ואח"כ תרומת המשכן, ודווקא בסדר זה.

 

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (כג, יט)

ר' יונתן אייבשיץ התקשה בקשר שיש בין תחילת הפסוק לסופו; ההתחלה מדברת על מצות ביכורים והסוף על איסור בישול בשר בחלב. ולכאורה מה הקשר ביניהם?

לר' יונתן היו בבית הכסא ספרי מדע שהיה מעיין בהם בעודו שם. והנה יום אחד הוא קורא שיש אפשרות לזרז צמיחה של פירות על ידי שיבשל בשר בחלב וישקה את העץ. או אז הבין את הקשר בין שתי המצוות בפסוק; ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' - תביא ביכורים מהפירות שגדלו ראשונים. אבל לא תבשל גדי בחלב אמו - כדי להשקות את העץ ולגרום לפירות להתבשל מהר בשביל להביא לבית ה'.

לימים אמרו לאחד מתלמידי הבעל שם טוב את החידוש הזה ואמר: "חידוש יפה מאוד, אבל אני מריח ממנו ריח של בית הכסא..."

 

סיפור

סיפר הגאון מטשעבין: רבנו הש"ך זצ"ל הגיע פעם לקאליש ודרש דרשה בבית המדרש. רבנו ה"מגן אברהם" נכח בעת הדרשה. לאחר הדרשה הלך המגן אברהם לאכסניית הש"ך ופלפל עם הש"ך בחריפות ובבקיאות בכל מכמני הש"ס, והיו הדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני. והנה באמצע התלהטות שיחתם התורנית, באו אנשי הבית בבהלה והודיעו לש"ך, שיש חולה מסוכן בעליית הבית הנוטה למות ברגעים הקרובים, ומכיון שהש"ך כהן, עליו לצאת מיד מהבית (כדי שלא יטמא חלילה בטומאת מת). הש"ך שהיה באמצע רתחת לימודו, הפשיל את שרוולו ונתן בכל עוז דפיקה על השולחן ואמר: "אני מצווה להמתין!". לתדהמת הנוכחים נתקיים לעיניהם "ככל היוצא מפיו יעשה!". שיחת הש"ך עם המג"א נמשכה, והחולה הוסיף לחיות. משסיימו לדבר, ויהי אך יצא הש"ך מפתח הבית, נפטר החולה בעליה.

 

"וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (כא, יט)

מעשה באחותו של הגר"א שחלה בנה יקירה והגיע עד שערי מות ר"ל, באה לפני אחיה הגאון, ודמעתה על לחייה בבקשה שיתפלל עבורו, אמר לה, כן אעשה - אחותי - השם יתברך ישלח לו רפואה שלמה, חזרה ואמרה, אבל - אחי יקירי - הרופא כבר אמר נואש לחייו. כך - אמר הרופא, נענה הגר"א, אבל לא כן אמרה תורתינו הקדושה! התורה אמרה: "ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, לרופא בלבד ניתנה הרשות לרפא, אבל לומר נואש לחייו אין לרופא רשות, לכי איפוא לשלום, ואל תתיאשי מן הרחמים, והחותך חיים לכל חי, ירפא את בנך ברפואה שלמה במהרה (בפירושו על התורה).

 

הלכה

פסוקי דזמרה

א. באמירת הקרבנות והזמירות יכוין לתקן שולחן לשכינה על ידי הזמירות שתיקן דוד המלך.

ב. יאמר "אל נקמות ה'", ויכוין לשאול מה' נקמת עשרה הרוגי מלכות. וע"י הזכרה זאת מתעוררין הגופות הקדושות שלהם, לברר וללקט הנשמות וניצוצי הקדושה שנשארו בתוקף הקלי' דעשיה.

ג. טוב לומר מזמור אלהים יחננו ויברכנו בצורת המנורה, ואם אין ציור מונח לפניו מספיק שיצייר בשכלו. ובשבת ויו"ט אומרים מזמור השמים מספרים, ויש סוד בדבר.

ד. בברכת ברוך שאמר יש פ"ז תיבות, ותיקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא שירדה מן השמים, ולכן אין להוסיף ואין לגרוע. ויש בו י"ג פעמים ברוך, כנגד י"ג מדות של רחמים, וכנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם.

ה. אין להפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף תפילת י"ח, ואפי' לצורך מצוה אין לדבר. וגם אין להפסיק בשתית תֵה או קפה.

ו. אין לברך ברכת אשר יצר באמצע פסוקי דזמרה, אלא בין ברכת ישתבח ליוצר. אלא אם כן חושש שעד שיגיע לישתבח ישכח לברך ברכת אשר יצר, או שחושש שעד שיגיע לישתבח יצטרך לפנות שנית.

ז. אין אומרים הזמירות במרוצה כי אם בנחת, ובפרט מזמור לתודה מצוה למשוך אותו בנגינה ולנגן, כדאמרינן (ויקרא רבה ט, ז) כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. וצריך לישב בעת אמירת מזמור לתודה.

ח. יזהר מאד באמירת אשרי יושבי ביתך לאומרו בכוונה ובמיתון מלה במלה, כי האומרו שלש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב. והטעם מפני שיש בו אלפא ביתא, וגם ענין הפרנסה והאמונה בהקב"ה.

ט. פסוק פותח את ידיך יכוין האדם לפי פשוטו, שהוא יתברך המשגיח וזן ומפרנס לכל. וגם יכוין שמות הקודש הנרמזים בו כאשר נרשמו בסידורים. ואם לא כיון בפסוק זה אפילו לפי פשוטן של דברים, לא יצא י"ח. וצריך לחזור ולאומרו פעם אחרת.

י. בזוהר הקדוש הפליגו באמירת שירת הים וסודה אחר פסוקי דזמרה, שהיא עילוי מאד ונחת רוח לשכינת עוזנו. ועל כן צריך לאומרה בשמחה רבה ובנעימה. ויצייר בדעתו כאלו עומד ביבשה בתוך הים, והמצרים נטבעים והוא ניצול, והוא סגולה לכפרת עונותיו כידוע.

 

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!