פרשת תולדות - חס"ה לשבת

מדוע יעקב רצה לצאת כשהיה בקירבת בתי מדרש, הרי למד תורה בבטן אימו? מה ענה החפץ חיים לבעל עגלה שסוסו מת? ומה צריך לכוון כשנוטל ידיים לסעודה? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת תולדות

רבי יוסף שמואלי  | יום חמישי כ"ז חשון התשפ"ה  |  28.11.2024  |  13:50

חידוש

"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ..." (כה, כב)

שאל רבי יששכר דב מבעלז: רש"י פירש כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.

וקשה: אפשר להבין שעשו התרוצץ וביקש לצאת, כי נמשך אחר עבודה זרה ובבטן אמו לא היתה לו עבודה זרה, אבל יעקב למה ביקש לצאת, והרי גם בבטן אמו למד תורה מפי המלך, כפי שאמרו בתלמוד (נדה ל:) שכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו את כל התורה? ותירץ, שיעקב אבינו היה מוכן לוותר אפילו על לימוד תורה מפי המלאך אם צריך הוא לשכון בכפיפה אחת עם עשו...

"וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ, עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ" (כז, מד-מה)

ביאר הגאון רבי יצחק (בן הגאון רבי חיים) מוואלאז'ין עפ''י דברי אביו: דבר מנוסה אם יהיה לאדם שונאים ח''ו, יפעל אצל עצמו שהם צדיקים גמורים, וידין אותם לכף זכות, ומיד יתהפך לבבם לאוהבים לו. ובזה ביאר את כפילות הפסוק, שבא לומר גם להיפך, אם רוצה האדם לבדוק האם פלוני שונאו - יבדוק בעצמו אם ליבו שלם עימו. וזהו שאמרה רבקה, מנין תדע שתשוב חמת אחיך עליך, בזמן שתרגיש כי כבר שב אף אחיך ממך - כלומר ששב והלך כעסך שבקרבך עליו.

סיפור

פעם בכה בעל עגלה לפני מו"ר החפץ חיים זי''ע שהסוס שעימו היה מנהיג את עגלתו נפל ומת, ובזה איבד את מקור פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. נענה לו החפץ חיים ואמר, אכן, לך נאה לבכות, לך יאה למרר בבכי, כי אם הינך חושב שהסוס הוא זה שפרנס אותך עד היום, ובמות המפרנס אכן ראוי לבכות. אך אם אתה שומע לי תאמין שכל פרנסתך היא מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, אז תבין, כי מה לך אם הסוס חי או מת, הלא אינו כי אם אמצעי ואין לו כל השפעה על מצב פרנסתך.

ולאו דווקא בסוס הדברים אמורים אלא כל איש בפרנסתו שלו, זה במקצוע וזה במשלח ידו, זה בכשרונותיו וזה בעסק - יכיר היטב כי לא כל אלו מפרנסים אותו אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואם מת שליח אחד, מיד ישלח הקב"ה שליח חדש.

הלכה

נטילת ידיים לסעודה

א. אין חיוב נטילת ידים לסעודה אלא אם כן אוכל שיעור כזית. אבל בפחות מכזית אינו חייב ליטול ידיו, וממידת חסידות כדאי ליטול ידיו גם לפחות מכזית. ואף כשאוכל כזית, אם אינו אוכל שיעור כביצה אינו מברך ברכת "על נטילת ידים", אלא נוטל ידיו בלא ברכה. ושיעור כביצה שאמרו לענין זה, נראה שאם אוכל כחמישים גרם פת, נוטל ידיו בברכה.

ב. כתב רבנו האר"י ז"ל בשער המצוות, נטילת ידים שיעורה כל היד, שהוא חמש אצבעות והכף עצמה עד פרק הזרוע. ויזהר להפך ידיו בשעת נטילה אנה ואנה, כדי שיבואו המים על כל היד.

ג. ינגב ידיו היטב קודם שיבצע, שהאוכל בלא ניגוב ידים, כאילו אוכל לחם טמא. ולא ינגב ידיו בבגדיו, כי גורם לשכחה.

ד. האוכל, צריך נטילת ידים, אפילו אם אדם אחר נותן את הלחם לתוך פיו, והוא אינו נוגע במאכל. והמאכיל, אינו צריך ליטול ידיו. ואסור להאכיל למי שאינו נוטל ידיו.

ה. אין ליטול בכוס חד פעמי אם בדעתו לזורקו, ובדיעבד שאין לו כלי אחר יטול בהם ידיו בלא ברכה. וטוב שייחד את הכלי לשימוש קבוע, ואז יטול בו ידיו בברכה.

ו. נטילת ידים צריכה שיעור של רביעית, ומכל מקום יזהר ליטול בשפע, ויכוין "מים" ר"ת מלא ידינו מברכותיך, וכן ר"ת מעושר מתנות ידיך.

ז. מי שאין לו כלי לנטילת ידים, יכול להטביל ידיו במקוה טהרה שיש בו ארבעים סאה, או במעין אפילו אין בו ארבעים סאה. ויברך על נטילה זו אקב"ו על נטילת ידים.

ח. מים שעשה בהם מלאכה, כגון שהדיח בהם כלים מעופשים או מלוכלכים, הרי אלו פסולים. אבל הדיח בהם כלים מודחים ונקיים הרי אלו כשרים.

ט. כאשר נוטל ידיו צריך לכוין, שהוא נוטל לשם טהרת ידים לאכילה, וצריך לשמור טהרת ידיו במחשבתו וכוונתו, שאם הסיח דעתו משמירת ידיו זמן מרובה, ואינו יודע אם נגעו ידיו במקומות מטונפים, צריך לחזור וליטול ידיו בלי ברכה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!