>> מסע ההספדים <<

מרן מלכא פאר הדור והדרו מנהיג דורינו
הגאון הגדול כמוה"ר משה צדקה שליט"א
ראש ישיבת "פורת יוסף"

שר וגדול נפל בישראל | גם "שר" וגם "גדול"

מורי ורבותי! אוי לנו כי פנה היום! מה נאמר, ומה נדבר, ומה נצטדק?! איך אפשר לדבר על המנוח הגדול הזה?! אין לנו פה לדבר! מי יכול לדבר?!
הגמרא אומרת, כשרבי יוחנן נפטר, פתח רבי אלעזר ואמר: "אוי לנו כי פנה היום, כי בא השמש בצהריים". המנוח ע"ה, היה בבחינת "שמש" שמאירה לכלל ישראל, המנוח בצניעותו, ממקומו הוא היה מאיר לכל ישראל. ועכשיו - "אוי לנו כי פנה היום", אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם, עכשיו במצב הנורא הזה שאנחנו נמצאים, הפסדנו את אור השמש, אנחנו צריכים שמש, אבל השמש לדאבוננו שקעה, ומה עלינו לעשות? עלינו לבכות ולהתעורר כי נאבד ממנו הצדיק הגדול הזה.
הפסוק אומר: "הלא תדעו כי שַׂר וגדול נפל היום בישראל", מה הוא בא לחדש? הרי הם ידעו שהשַׂר נפל? אלא, ה"שַׂר" הוא מפורסם, כולם מכירים אותו, אבל קשה להתקרב אליו, אבל ה"גדול", אף שהוא גדול וכולם מכירים אותו, בכל זאת אפשר להתקרב אליו. וזה המעלה הגדולה שהשַׂר הוא "גדול", שאפשר להתקרב אליו.
המנוח ע"ה היה בחינת 'שַׂר וגדול', שַׂר בתורה, שַׂר בחסידות, שַׂר בפרישות, וגם היה "גדול" שהיה אפשר להתקרב אליו. על זה היה דווה ליבנו על אלה חשכו עינינו, אבל מה הפסוק אומר? הלא תדעו כי שר וגדול, אתם לא יודעים שהוא היה גדול, ואצל גדול יכולים להתקרב, היה אפשר להתקרב אליו, לבקש ממנו תפילות, לבקש ממנו רחמים. ובודאי שבשמיים היו נהנים ומתענגים על התפילות שלו, מפני שהוא היה פרוש לגמרי. 
אי אפשר לדעת על מה להספיד אותו, אם על התורה שלו, שהיתה בצניעות, אם על הפרישות שלו שהיתה בצניעות. זה שר וגדול, שר בתורה, וגדול ביראת שמים, גדול בחסידות, גדול בפרישות, גדול בכל הבחינות. כל זה הפסדנו. 
ומה עלינו לעשות מורי ורבותי? המנוח עליו השלום כשהוא היה כאן חי איתנו, הוא היה מעורר את הציבור בעצם הפרישות שלו, בחסידות שלו, בתורה שלו, אבל עכשיו - הפסדנו אותו. 

להשלים את מעשיו החסרים

הגמרא אומרת [אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת]: "אחים לי בהספדאי, דהתם קאימנא" [תחמם את הציבור בהספדים כי אני עומד שם ושומע].
המנוח ע"ה כאשר כל אחד היה בא ומבקש ממנו תפילה, היה מתפלל. ואם היה בא לבקש ממנו תורה, היה מקבל תורה. עם כל הצניעות שלו והחסידות שלו. אבל כעת - "התם קאימנא", עכשיו אי אפשר למצוא אותו, אי אפשר לבקש ממנו כלום. 
אבל מה עלינו לעשות - אומרת הגמרא: "אחים לי בהספדאי" - להתחמם מההספד, לראות מה הפסדנו, ולראות איך אפשר להשלים את זה, להשלים בתורה, להשלים בפרישות, להשלים בחסידות. 
בפרט במצב הקשה בדור שלנו, מצב של חבלי משיח, שכולנו צריכים להתעורר, ומי יודע אם הצדיק הזה לא אבד בשביל לכפר עלינו? מי יודע אם הצדיק הזה עלה בשביל לבקש רחמים על ישראל? על חבלי משיח שיש היום? 
עלינו להשלים את מה שהוא היה עושה, חלק מהחלקים, את הפרישות שלו, את הענווה שלו, את החסידות שלו, את התורה שלו, ללמוד ממנו שהיה שר וגדול, שאפשר לפנות אליו בכל שעה ושעה, ללמוד ממנו את הענווה, ללמוד ממנו את החסידות, ללמוד ממנו את התורה. 
מורי ורבותי! עלינו להרבות בתורה וביראת שמים, עלינו להלך בפרישות, מה נאמר ומה נדבר? איך אפשר ללמוד ממנו? אבל בכל זאת נצטרך ללמוד ממנו, כל אחד ואחד יוסיף תורה לפי מה שיכול, אני מדבר על עצמי, שאזכה ללמוד קצת מהיראת שמים שלו, קצת מהתורה שלו, קצת מהענווה שלו, קצת מהפרישות שלו. 
מורי ורבותי! עכשיו אנחנו בחבלי משיח, הגמרא אומרת: "מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה וגמילות חסדים", לקבל על עצמנו ללמוד יותר תורה, גם בשביל להציל את החיילים המסכנים, כמו שהוא היה חסידא קדישא שהיה עוזר לאחרים, ככה גם אנחנו צריכים לעזור, ללמוד עוד משנה להצלת חיילי ישראל, ללמוד מהתורה והיראת שמים שלו, מהענווה והפרישות שלו. 
שה' יזכנו ללמוד ממעשיו, ושיתפלל עלינו שנלך בדרכיו ומעשיו בתורה ויראת שמים ומעשים טובים, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

מרן הראשון לציון
הגאון הגדול רבי שלמה משה עמאר שליט"א
רבה של ירושלים

קשה סילוקם של צדיקים | מלוים כאן דור שהיה ואיננו

כמה קשה סילוקם של צדיקים, עד שאמרו רבותינו שהוא קשה יותר מחורבן בית המקדש, וזה נכון גם בימים רגילים ובזמנים מסודרים, שאבדה גדולה כזאת כמו שאבדנו היום - היתה מזעזעת את כל הלבבות, היתה מרעישה את כל הנפשות. 
ובפרט בזמן הזה, שחרון אף בעולם, שמידת הדין רחמנא ליצלן מופיעה בגלוי, ויש איומים של שפיכות דמים, איומים של מחלוקות שנאת חינם ופירוד לבבות, איומים של שנאת עמלי תורה, כאשר בזמן קשה כזה, הולך מאיתנו שר וגדול, אין לנו מילים ולא יכולת להבין איפה אנחנו נמצאים.
בנו, שיבדל לחיים, הגאון המקובל רבי בניהו שיבדל לחיים טובים אמן, אמר לי, שהוא זוכר מילדותו, לפני כששים שנה, שאביו המנוח היה ש"ץ קבוע בבית מדרשו של המקובל האלהי רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל, ולא זזה ידו מידו, תמיד הושיב אותו על ידו, ועליו נתן סמיכתו בכל ענין, והכל בענוה ובהסתרה שאין לתאר. 
כל פעם שראינו אותו, ראינו דברים מופלאים שאי אפשר להשיג אותם, עד היכן הגיעו הידיעות שלו, והיראה שלו, והקדושה שלו, עד כמה הוא היה מסתיר את עצמו, עד שאפילו אנשים שמכירים, היו יכולים לטעות מרוב ההסתרה והפשטות, ומרוב ההעלם שהיה מעלים את עצמו, איפה יש לנו עוד אנשים כאלה? איפה עוד נזכה לראות דמויות כאלה!? 
רבותי, אנחנו מלווים לא רק את החכם הצדיק המקובל האלקי רבי שלום שמואלי ע"ה, אלא אנחנו גם מלווים כאן דור אחר שלא נראה עוד כמוהו, מראה כזה כבר לא נוכל לראות בעולמנו, זה דור שהיה ואיננו, דור של נפילים קדושים אשר בארץ המה, שהיו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם בכל עת, ובפרט בימים האלה בהם אנו זקוקים למחסה וחומה כמו אויר לנשימה.
ועכשיו שהלך מאיתנו, ועולה למרום לכסא הכבוד, חובה גדולה מוטלת עלינו, לא רק לבכות, לא רק להצטער, לא רק לזעוק, אלא צריך שאף אחד לא יצא מכאן ולא ייפרד מהלויה הזאת, עד שיקבל עליו להוסיף בעבודת ה', להוסיף בעמל התורה. 
ואם יבוא יצר הרע ויאמר לו: מי אתה ומי בית אביך? וכי אתה יכול להוסיף במקום קדושים וגדולים כאלה? אבל זו עצת היצר הרע, כי כל יהודי שלומד, כל מה שלומד, אפילו אם הוא לא למדן ולא חכם, אלא קורא תהלים, מתפלל ונושא עיניו למרום, ומפיל תחינתו לפני ה', כמו שכתוב "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו", מעלתו גדולה עד אין קץ.
כל אחד יקבל עליו שלפני כל תפילה, יתבונן אפילו כמה שניות, לפני מי אנחנו עומדים, לפני מי אנחנו פותחים את פינו, ולהתפלל בתחינה ובשברון לב בהתבטלות גמורה, ואם כל אחד יוסיף גם לימוד תורה על מה שיכול, כמו שאמר רבי מאיר: "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה", ובודאי לא מדובר למעט מדברים בטלים, מעיתונים, ומדברי מתיקה וכדו', כי זה פשיטא, אלא אפילו עסק של פרנסה שהוא מצוה, אפילו דברים שהם חשובים, למעט, מיעוטו יפה, ולהוסיף בתורה, ובעמל התורה. 

חבלי משיח לכל הדעות

אנחנו נמצאים עכשיו באחת התקופות הקשות בעוונותינו הרבים, יש הרבה קטרוגים, ויש הרבה מקטרגים שאינם יודעים את ערך התורה עד היכן הוא מגיע, וזה מראה שאנחנו חלשים בעמל התורה, שאנחנו צריכים להתחזק, לעמול ולהתעמק ולא להסתפק במועט. להסתפק במועט היא מידה גדולה וחשובה בעניין הגשמיות, אבל ברוחניות ובעבודת ה', "בשמיים ממעל", תמיד לשאוף לעלות עוד, ולא לפחד מעמל. 
עמל התורה מרים את האדם, הוא לא מכביד עליו, זה ארון התורה שנושא את נושאיו, אדם עמל בתורה - התורה נושאת אותו ומרוממת אותו, סלסלה תרוממך.
רבותי! זה לא לוקסוס, זה לא הידור, אנחנו זקוקים לדבר הזה, בנפשנו הדבר! בנפש כל האומה שלנו, אנחנו בתקופה קשה, אנחנו עוד לא מבינים מה זה "חבלי משיח", אבל אין ספק, שאנחנו נמצאים ודאי בחבלי משיח, לכל הדעות, לפי כל מה שאמרו רבותינו בדור שלפנינו וגם גדולי הדור שהיו אתנו.
וחבלי משיח הם כמו חבלי לידה, באים לידי סכנות גדולות, עד שאמרו החכמים בגמרא ונפסק בהלכה, שמחללים שבת על היולדת, אפילו לא שואלים, אבל אחרי שיש לידה, כבר יש שמחה. ומהרה יתגלה בעז"ה וישמחו כל בית ישראל. אבל בינתיים אנחנו בסכנות גדולות, יום יום נשפכים דמים מכל הכיוונים, מי באש, מי בחרב, מי בטילים, ומי בכל מיני כלי משחית, מי בכבישים, ומי בחולאים רעים, מי מפיגועים ומי מחבלות אין קץ, למות תוצאות, והשנאה הולכת ומתרבה בכל מקום ומקום, גם מקומות שחשבו ששם יש מנוחה השקט ובטחה, מתברר שהכל הבל וריק. 

אבל אשמים אנחנו

וכבר אמר רשב"י, הלכה היא שעשיו שונא ליעקב, היה לו לומר לכאורה "עובדה" היא שעשיו שונא ליעקב, ומה זה נוגע ל"הלכה"? אלא, רשב"י ע"ה שראה עד סוף כל הדורות, אומר לנו: אל תחשבו שהשנאה נגד ישראל תלויה בגלל שאנחנו פורשים מהם ושונים מהם, כמו שכמה שוטים אומרים, זה הבל וריק, אלא "הלכה" היא, כמו שהלכה לא משתנה לעולם ועד, כך השנאה הזאת לא תשתנה ולא תתחלף. 
וכנגד השנאה הזו, יש רק דבר אחד שיכול לקרות, כמו שרשב"י שם אמר, שהקב"ה כפה את ליבו של עשיו באותו רגע [שנפגש עם יעקב] ונישק אותו בליבו בלב שלם. כי כשהקב"ה כופה, אז השנאה עוברת, הכל משתנה.
ומתי הקב"ה כופה? פסוק מפורש הוא, ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו, כשדרכינו רצויים לפני ה', כשאנחנו עמלים על תורתו באמת ובתמים עד כלות הנפש, "אדם כי ימות באהל" להמית עצמנו באהלה של תורה באמת, אז תראו איך שהמחולות יחדלו, וכל אלה שמרעישים, אדרבה, ידברו בשבחה של תורה ועמליה, ואז נראה שהקב"ה יקיים "הרף מאף ועזוב חמה", ומיד יתמתקו הדינים ויתגלה אורו של עולם בהתגלות משיח. 
ובינתיים אנחנו בצרה גדולה, רוח אפנו משיח ה' אשר אמרנו בצילו נחיה, גם הוא נלקח מאיתנו, לאן אנו הולכים? לאן אנחנו ממשיכים? אסור לנו להמשיך בשגרה של החיים, זה אכזריות כפי שכותב הרמב"ם בתחילת הלכות תענית: "ולא יהיה אכזרי בעת ההיא לומר מקרה הוא", מי שאומר "מקרה הוא" זה אכזריות ורשעות. צריך לדעת, "עווננו היטו אלה וחטאינו האריכו קיצנו, אבל אשמים אנחנו". ואנחנו צריכים להכיר בזה ולהתעורר ולהתחזק ולא לצאת בלי החלטה, אחד המרבה ואחד הממעיט אבל צריכים לשנות, צריכים להוסיף. 
ואנחנו מתפללים לפני הקב"ה ומבקשים מהמנוח הצדיק הקדוש הזה: כמו שבכל ימי חייך היית שליח ציבור נאמן לשומעיך, עכשיו תהיה שליח ציבור של כל ישראל, תעמוד לפני כסא הכבוד, לא תשקוט ולא תנוח! תביא לפני הקב"ה את הסבל, את היסורים, את עניות הדעת, את הירידה הרוחנית, עד היכן ירדנו, דברים שאפילו הגויים היו מתביישים בהם, היום מתגאים ומתפארים בהם, אוי לנו מיום הדין! תביא את כל זה לפני ה', ותתחנן עם כל הקדושים וכל הצדיקים שבאים לקבל אותך, תתחננו לפני ה', כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, וישלח רוח של קדושה וטהרה, להעביר רעה מן הארץ, ולבשרנו בשורות טובות עד השלמת גאולתנו וישועתנו, ואתה לך בשלום ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

הגאון הגדול מעוז וגדול
מזכה הרבים כמוה"ר רבי ראובן אלבז שליט"א
ראש ישיבת "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה

חבל על דאבדין | חומת ישראל נפרצה

חבל על דאבדין ולא משתכחין, המורה הגדול שאנחנו מלווים היום, היה מצוי בתפילה ובזעקה לכל אדם וצרה. כאשר היינו באים לצדיק הקדוש רבי מרדכי שרעבי ע"ה. מי היה מסדר לנו את הכל? מי היה מכניס אותנו? מי מדבר עם הרב? מי מוציא ומביא? הכל זה המנוח. המנוח היה "תלפיות" - תל שכל פיות פונות אליו. והכל בסתר - "יושב בסתר עליון", בסתר גדול, משהו שאי אפשר לתאר. 
הצדיק הזה, שאנחנו עכשיו הולכים אחרי מיתתו, היה קשה מאוד להוציא ממנו דיבור, יותר קשה מלהוציא מרגלית. 
רבותי אחים יקרים! כמה אנחנו צריכים להתעורר! כמה חסר לנו! כל יהודי יש לו חלק בחומת ישראל אבל תלוי מהו החלק, החלק של המנוח המקובל הקדוש הזה, רבי שלום עליו השלום, החלק שלו היה ענק, והוא ניטל מאיתנו, נלקח מאיתנו, מי ימלא את החלק בחומת ישראל שנפרצה בהסתלקותו? 
רבותי! "אגרא דהספדא דלויי", השכר של ההספד זה דלויי, דלויי - זה לדלות, לדלות מהמנוח, הלוואי ונוכל לקחת משהו, פירורים מהקדושה שלו, מהתפילה שלו, מהשקידה שלו, מהשמירה בכל מכל כל. שכל הזמן היה דבוק בשכינה, דבוק, "ואתם הדבקים בה'", מהדבקים ביותר בעולם שהכרתי זה היה הצדיק החסיד המקובל האלקי רבי שלום. 

לא אשכח את זה לעולם

חבל על דאבדין, אבל מה נעשה? צריכים להשלים, כל אחד ואחד מאיתנו, כל אלה שעכשיו נמצאים איתנו, ששומעים את הדברים, אנחנו צריכים למלאות את החסר. 
מי יתן לנו תמורתו מי יתן לנו חליפתו, עלה בסערה השמימה, יתומים היינו ואין אב, הוא היה כמו אבא לכולם. 
פעם אחת במוצאי שבת בשתיים וחצי רבע לשלש בלילה, אני נכנס לבית המדרש, אני רוצה שהרב יברך איזה ברכה לחולה מסוכן, אני מוצא שם רק את רבי שלום, אמרתי לו: "רבנו אני חייב את  הרב, זה סכנת נפשות", והוא אומר לי: "תרגע, אבל הרב עכשיו ישן", אמרתי לו: "אבל זה סכנת נפשות מה אני יעשה?", והוא אומר לי: "טוב אני אעיר את הרב, אני מקווה ממש, אני מתנצל", הלך נכנס, העיר את הרב, ובאמת הכניס אותי, ואמר לי: "בא תכנס, תדבר עם הרב, תגיד לו", והרב אמר לי: "לך, הכל בסדר גמור, חיים ארוכים". את המעשה הזה לא אשכח לעולם. ומי היה בשעה שתיים וחצי רבע לשלש בלילה? רק הוא המנוח ע"ה, היה לבדו בבית המדרש אצל הצדיק הקדוש רבי מרדכי שרעבי. עם כל ההנהגות שלו.

מי יתפלל עבורנו?

אחים יקרים! "אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא", אם הוא היה איתנו עכשיו, מה היה מבקש מאתנו? תקחו, תקחו. לכן זה הזמן עכשיו להתעורר, תתעוררו בני, תתעוררו אחי, תתחילו להתפלל לזעוק לבורא עולם זעקות, להתפלל מעומק הלב על המצב שלנו, משפילים את התורה, רומסים את התורה הקדושה, ומה נעשה רבותי? על מי נסמוך? מי יתפלל עבורנו? מי יודע אם הקדוש הזה לא עלה בסערה השמימה בשביל כל המצב הנוראי, המצב של המלחמה - המצב של המלחמה על התורה ומלחמה על עם ישראל, שדם ישראל נשפך כמים. 
אחים יקרים! כולנו נחמם את הלב שלנו, נקבל עלינו קצת כל אחד למלאות את החסר, למלאות בלימוד תורה, למלאות בצניעות, למלאות בתפילה לבורא עולם, למלאות בצדקה כמה שאנחנו יכולים לעזור, וזה יהיה התענוג של הנשמה הקדושה הזאת, של הצדיק המקובל האלקי הזה. 
הזכות שלו גדולה ביותר, "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו", שהשאיר בנים צדיקים וקדושים, בנים שמאירים את העולם, מאירים ומעירים את עם ישראל, הצדיק המקובל רבי בניהו, שבכל עת וזמן, כולו בזיכוי הרבים וקדושה וטהרה, ורבי מאיר, שהולך חוץ לעיר לקרב אנשים שלא יאומן שיכולים להתקרב, ומקרב אותם באהבה. 
אתה רבי שלום, אתה הולך, אבל מי שמשאיר בן צדיק הוא לא נקרא מת, "אשרי בניו אחריו", שממשיכים את הדרך, וביתר שאת וביתר עוז, גם במקומות שלא היית יכול רבי שלום ללכת, הם הולכים ועושים את הכל, תתפלל עליהם שימשיכו להאיר את עם ישראל, שימשיכו להביא לנו ברכה ואורה, ה' יתברך יאמר לצרות עמו ישראל די, ובלע המות לנצח במהרה, אמן ואמן.

הגאון הגדול רבי יצחק ברכה שליט"א
ראש ישיבת "עטרת יצחק"

"נר תמיד" בבית המדרש

אני בוש ונכלם, כי אין לי זכות לדבר, ולא מתאים לדבר, ורק בגלל שקראו לי, וכדי שלא למעט בהספדו של צדיק ח"ו, כי אנחנו באמת הכרנו אותו, מור אבי ע"ה רבי ציון ברכה והמנוח, היו ידידים יחד אצל רבי מרדכי שרעבי הרבה שנים, והיו יחד שליחי ציבור. ומכל מקום, אני מבקש מחילה מהמנוח שאני מדבר.
אני יכול להגיד דבר אחד שראינו בעיניים, משהיינו ילדים קטנים, הכרנו את המנוח, ושנים על גבי שנים, בלילות ובימים, תמיד היה בבית המדרש, אין יום אחד שלא היינו רואים אותו שם. 
גם כשהייתי הולך לשם בבוקר או באמצע הלילה, תמיד הייתי רואה אותו, יום שישי, שבת, חגים, אף פעם לא הלך, לא לטיולים, ולא לשום מקום, תמיד היה יושב ליד הרב, ימים שלמים, שעות על גבי שעות, יושב והוגה בתורה, ולא היה מדבר אפילו מילה אחת. 
לא פסיק, פומיה מגירסא, תמיד היה קבוע תמיד, מתי שאתה רוצה? תלך, תראה אותו, לא היה זמן שהוא לא היה נמצא. היה יושב תמיד, כל שעה, כל רגע, כל הזמן. 
והנה הוא זכה זכות גדולה להקים ישיבה עצומה, מושיבים ישיבה על קברו, במקום כזה להקים ישיבה זה דבר גדול מאוד, ודאי זכות רבי מרדכי שרעבי שהיה כל הזמן איתו, איזה זכות גדולה ועצומה. 
וגם הזכות הגדולה שהשאיר בנים גדולי ישראל, עמלים ומרביצים תורה בישראל בצורה נפלאה מאוד, שזה זכויות גדולות ועצומות לעם ישראל. 
מה נאמר ומה נדבר? כמו שאמרו כבר גדולי ישראל, מה אני יכול להוסיף? כמה המצב נורא, ויש צער גדול לעם ישראל שנלקח צדיק כזה שבאמת לא היה כמותו. שהיית רואה איך שהיה קשור לתורה ולעבודת ה' בצורה נפלאה מאוד.
אין ספק שזה זכות גדולה שעכשיו הוא יתפלל על עם ישראל שנמצאים בצרה גדולה מאוד בין ברוחניות בין בגשמיות, ובעז"ה יתפלל על בניו שהישיבה תצליח ותעלה על מעלות רמות, ובעז"ה שהקב"ה יביא לנו גאולה שלמה בקרוב אמן כן יהי רצון.

בנו 
הגאון רבי מאיר שמואלי שליט"א
ראש ישיבת "חזון מרדכי" הרצליה

שערי שמיים פתוחים בפניו | הסתיר את עצמו

לפני הכל אני חושב שאנחנו צריכים להודות לנכד היקר רבי שמעון, בן אחי הגדול, הרב המקובל הרב בניהו, שלמעלה מ־15 שנה, שירת את אבא וטיפל בו בנאמנות יום ולילה, הרבה מהחיים של אבא היו תלויים בו. וגם עכשיו בבית החולים, טיפל בו במסירות. מה שרבי שמעון עשה, זה מסירות נפש גדולה מאוד. יהי רצון שאבא יעמוד בתפילה עליו, כן ועל כל מי שעזר וטיפל בו במסירות.
דבר שני, יש לנו עוד אח יקר, גדול ממני בחכמה ובמנין, זה אחינו הגדול הרב שמואל שיחיה לאורך ימים טובים, ועכשיו קשה לו לדבר בעוונותינו המרובים, אבל הוא מכיר את אבא ואת המקובלים יותר טוב ממני בהרבה, והיה עם הרב, והיה שליח של הרב שרעבי וכל הצדיקים הנסתרים, הוא יודע הרבה, ומכאן גם אנחנו מבקשים מאבא שיתפלל בשבילו. 
"אנשי אמונה אבדו באים בכוח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזירות, היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם, זועכים אף בלחשם חמה עצרו בשוועם, טרם קראוך עניתם יודעים לעתור ולרצות" - כל זה היה אבא! אבל אבא היה מסתיר את עצמו, אפילו מרת אמי ע"ה לא ידעה הכל, שמעון אמר לי שפעם אמא אמרה לו, שכאשר אבא צם שנים על גבי שנים, היא הלכה לרב שרעבי ואמרה לו: "תעצור אותו!" ואחרי שהיא חזרה מהרב, היא אמרה: "לא ידעתי מי זה רבי שלום, הוא הסתיר את עצמו גם ממני".
ואבא הסתיר את עצמו גם מאיתנו הילדים, לקח לנו שנים לגלות קצת דברים, הייתי מלווה אותו במשך עשרים שלושים שנה, אבל אבא היה כמו "בונקר", לא היה מדבר. 

רוח הקודש

ידעתי שבחיי חיותו לא אוכל לדבר עליו, מחמת הענווה שלו, ואם מור אבי היה חי עכשיו, בודאי היה צועק עלי ולא היה מרשה שאדבר עליו, מחמת הענוה שלו, אבל אני מדבר לא בשבילו, אני מדבר בשביל שאנחנו נתחזק.
מידי שבת בשבתו במשך כמעט ארבעים שנה הייתי יושב על ידו בתפילה. ואני מעיד שהיו פתוחים בפניו שערי שמיים, הוא היה רואה הכל, ושומע הכל. 
שבת אחת עמדתי על ידו עמידה בשבת בבוקר בנץ החמה, אבא לא היה מדבר שום מילה בבית הכנסת, ורק באותה שבת אבא ישב, ואמר לי: "סכסכתי מצרים במצרים", זה היה בשעה שש בבוקר. באותה שעה לא הבנתי למה אמר לי את זה ומה היתה כוונתו. אבל אחרי השבת התברר שבאותה שעה בדיוק היתה מהפכה בטורקיה! איך הוא ידע? וכלום לא רואים עליו!
היתה תקופה שכל יום שישי הייתי בא ללמוד בחדר הזוהר, והיה אומר לי: "מאיר, למה איחרת? למה באת בשעה כזאת?" הוא בכלל היה יושב במקום אחר, ואיך הוא ידע מתי נכנסתי, אלה דברים פשוטים של רוח הקודש! 
יש רב גדול שהכלה שלו ל"ע קיבלה את המחלה כמה פעמים בראש, והיתה כבר במצב קשה מאוד, באתי לאבא אמרתי לו: "אבא מה עושים?" והוא אמר לי: "מה לעשות? יש גרורות בכל הראש", אמרתי לו: "אבל זה רב גדול, איך אפשר שיהיה בצער?" והוא אמר לי: "טוב, תגיד לו שיעשה תפילה, ועשרה מתענים אני אקח בשבילו", ואחר כך הכל נעלם! רבותי! זה לא היה פעם אחת ולא פעמיים! פעמים רבות הוא הציל ממחלות, גם במקרים שהרופאים כבר הרימו ידיים!
לפני יותר מעשרים שנה, הייתי בית חולים עם מישהו שהיה במצב קריטי, הרמתי טלפון, הצלחתי לדבר עם אבא, אמרתי לו: "אני נמצא פה עם מישהו בבית חולים במצב קריטי, קשה מאד, הרופאים אומרים דברים נוראים, כבר הספידו את הבן אדם!". ואבא אמר לי: "אל תדאג הכל בסדר", אמרתי לו: "אבא, איך לא נדאג?" והוא פעל בשמיים עד שלא נשאר זכר לבעיה. 

עמוד התפילה על כלל ישראל

הוא היה כל הזמן מוריד דמעות על עם ישראל, "עמוד התפילה" ממש, הרבה מהאנשים העומדים כאן, חייבים לו את החיים שלהם, בלי שהם יודעים, כמה אבא זעק על עם ישראל. 
חצי שנה לפני תחילת מלחמת המפרץ, הוא פתח את ההיכל יום יום כמעט, והיה בוכה עם הרב אליהו חמד זצוק"ל, וכיון שלא היו מספיק אנשים שרוצים להשתתף בתפילה, לכן כל יום היה אוסף ילדים, והיה נותן להם חמש שקל, ועומד על יד ההיכל ובוכה ומתחנן, כמעט כל יום היה בוכה. 
אמרתי לרבי יוסף, שהייתי יושב ולומד בחדר הזוהר ביום שישי, ואבא היה יושב ועושה פדיון נפש, ולא היה לוקח מהכסף הזה לכיס, ולא להביא פרנסה לבית, אלא היה נותן את הכל לאברכים. 
כל יום כמה שעות, היה כביכול "מבזבז" את הזמן בשביל עם ישראל, ללא תמורה, אתם יודעים איזה מסירות נפש? והוא היה אוהב ללמוד תורה, אהבה שאין לכם מושג איזה אהבת תורה, והוא הקריב את זה בשביל עם ישראל. 
כאשר היה פיגוע בבית ישראל במוצאי שבת, אמרתי לו: "אבא, עכשיו היה פיגוע בבית ישראל", אבא סגר את הספרים ואמר לי: "מאיר הקפות!" והיינו עושים הקפות, בוכים ומתחננים על הפצועים. ככה היה בכל צרה ובכל אסון.
פעם אחת אבא בא לאחי הגדול הרב בניהו אומר לו: "עכשיו אני צריך מנין", אומר לו הרב בניהו: "עכשיו הכולל התחיל, זה ביטול תורה, אולי בצהרים", והוא אומר: "לא! בצהריים זה מאוחר!" הרב בניהו כיבד את אבא, ועשה מה שאבא אומר, והוציא מניין אברכים. 
והנה בצהריים הגיעה מכונית תופת לשוק "מחנה יהודה", והיא לא הצליחה להיכנס, עשתה סיבוב לרחוב השומרון ושם התפוצצה, נהרגה שמה אשה אחת, ואז אבא הגיע לרב בניהו ואמר לו: "אתה מבין מה הצלת?! המכונית היתה אמורה להיכנס בפנים!"
פעם באה אשה אחת לתרום לישיבה, ואבא אמר למזכיר לומר לה שלא תצא ממתחם הישיבה, שתחכה בחוץ, ככה שלש שעות. אחרי שלש שעות, אבא אמר שהיא יכולה לצאת. והמזכיר אמר לו: "למה הרב? למה ככה?" ואבא אמר לו: יש אסון בשוק, הולך להיות פיגוע, היא תרמה לישיבה, ועד שהפיגוע לא יהיה היא לא תצא. 
אבא ידע הכל השמים היו פתוחים לפניו, באירועים שהיו בתש"ס עד תשס"ח, אבא היה קורע את השמים בשבת חצי שעה פתיחת ההיכל, אחרי זה עוד ועוד, היה ימים שהוא לא אומר אין תפילה היית אומר לו אבא אין גשם אומר אנחנו מבקשים שלא ירד דם, אתה מדבר על גשם? הוא ידע כל שבוע מה הולך להיות. 

מגדולי הצדיקים הנסתרים

אנשים לא יודעים מי זה היה מור אבי, הוא היה מגדולי הצדיקים הנסתרים, אני לא מבין בזה, רבותי, אבל תדעו שהיו כאלה שקראו לו ראש הל"ו. ותדעו שכל מה שיגידו על מור אבי, עדיין לא יודעים מי זה, הוא היה "הסתרה שבתוך ההסתרה", שאפילו אנחנו לא ידענו במה מדובר.
לאבא לא היה שעון, ולא טלפון. רבותי! הרב עמאר אמר לצאת עם קבלה, לכן אגיד לכם, שאבא כאב לו מאייפונים והסמרטוטפונים, מה זה הדברים האלה? איך אדם רוצה לחנך בית של תורה ויש לך מכשיר כזה נורא ואיום? 
אבא התפלל על כל חייל, על כל יהודי, שלא ישפך דם של עם ישראל. היו מבצעים במלחמת לבנון, שלא היו יוצאים לפני שמרימים טלפון לאבא: "אנחנו רוצים לצאת, תתפלל בשבילנו", ואחרי שאבא היה מתפלל, היו יוצאים ללבנון ועושים פעולות. 
ומכאן אנחנו אומרים לו: אבא! תעמוד בתפילה בשמיים, דבר ראשון בשביל התורה, שלא יגייסו את בני התורה שהם חיל ה', המגינים האמיתיים, שיהיה להם שפע, ולכל מי שתורם להם. אבא אמר לי פעם בדרך, אתה לא מבין מה זה ערב רב, הם הטמאים הכי גדולים, יותר מאדום ומישמעאל. אבא! תתפלל בשמיים שה' יבער אותם מהעולם, את כל האלה הטמאים הערב רב.
וגם תתפלל על החיילים שה' ישמור אותם, מור אבי על דבר כזה היה עושה הרבה תפילות. אבא שלי הכניס לנו בנשמה לא רק ללמוד תורה, אלא גם להתפלל על עם ישראל. לפעמים הייתי אומר לו: "אבא, יש צרה פלונית", ומייד הוא היה אומר לי: "התפללת?" אבא שלי עשה אלפי תפילות על עם ישראל, יחודים, פדיונות, תעניות, סיגופים. 

חינוך ודוגמא אישית

אבא היה האדם מספר אחד, שהיה מקורב לרב שרעבי, והרבנית בכל דבר היתה אומרת לו: "רק אתה!" אני יודע שהרב ביקש שהוא יהיה החזן הקבוע, ואבא חילק את זה, כי לא רצה שח"ו תהיה קנאה ושנאה.
פעם הרבנית קראה לו ואמרה לו: "אני רוצה שתדע מי זה הרב, ואגלה לך, שהרב למד חברותא עם אליהו הנביא, הוא לימד אותו קבלה", וכשנפטר הרב, מור אבי בא ואמר לי: "אתה יודע מי זה היה הרב?" וסיפר לי את הדברים האלה.
והחינוך של אבא, מה זה חינוך, מעולם אבא לא דיבר בבית על כסף. בדרך העולם, מי שיש לו חנות, בא אומר לאמא: "עשיתי ככה", אבל אבא מעולם לא דיבר על כסף, לא אמר "הרווחתי". אבא ייקר לנו מאוד את הרב שרעבי, כל דבר זה היה הישיבה, כל דבר זה היה הרב שרעבי, בשתיים בלילה בליל שבת, אבא היה מעיר אותנו: "תקומו להתפלל".
אבא לא אכל כמעט בשום מקום, גם כשהאחים והאחיות התחתנו, אבא לא אכל באף אולם, באף מקום, באף אירוע, כלום! אבא לא הלך להתארח שום שבת, לא "שבת חתן" לא כלום! אבא רק היה יושב בבית, התנזר מכל ענייני המאכל, כפי שכתוב באר"י הקדוש. והענווה שלו, כל הזמן היה אומר: "מה רוצים ממני? מה מכבדים אותי? אני אדם פשוט, שילכו לרב". 
כשישים - שבעים שנה אבא השתדל לא לדבר בבית הכנסת, במסירות נפש. ושמח בספרים שהוצאנו על קדושת בית הכנסת, הוא היה אומר לי: "תדפיס, תדפיס". ולפעמים כשהיה רואה סיפור על קדושת בית הכנסת, היה אומר לי: "מאירק'ה תכניס את זה, תראה לאנשים כמה חמורה קדושת בית הכנסת". 
אני זוכר את אבא עשרות שנים בשולחן שבת, אף פעם לא דיבר פוליטיקה, לא דיבורי חול, לא דיבר על שום אדם. פעם אחת היה בבית איזה דיבור של לשון הרע, זה היה פעם ראשונה ואחרונה שאבא צעק בבית: "לשון הרע!" ויותר לא דיברו לשון הרע. הוא מאוד נזהר על הלשון, ועל קדושת העיניים. 

כח השתיקה שלו

רבותי, אני רוצה לסיים, לא סתם אבא שלי נהיה אדם גדול, אני יכול להעיד על אלפי פעמים שביזו אותו, לפעמים בזיונות נוראות, והוא שתק! מחל על עלבונו אלפי פעמים שציערו אותו, גם אם גנבו אותו, אבא שלי לא הסכים שידברו. 
פעם עשו לו גניבה גדולה, כמעט את כל כספו, ואבא לא דיבר מילה, אבא אמר "זה כפרה". גם אני כאשר היה לי איזה צער באיזה כולל שלמדתי, אבא אמר לי: "הכל משמיים, אל תקפיד עליהם, תברך אותם שיחזרו בתשובה".
רבותי, אבא היה מלך הויתור, תלמדו ממנו את הויתור בבית, לכבד את האישה, לכבד את הבעל, למסור נפש על חינוך הילדים. אבא היה מתמיד גדול, לא היה מדבר באמצע הלימוד. 

גדולי המקובלים מלוים אותו

יש עוד הרבה מה להאריך עליו ועוד חזון למועד, אבל רק תדעו שאנחנו מלווים את אחד מצדיקי הדור, אין לי ספק שהוא היה קרבן לכפרה על הדור. אבל אם אדם מביא קרבן ולא חוזר בתשובה מה מועילה הכפרה שלו? ולכן בבקשה מכל מי שנמצא פה, שילמד מדרכיו, מהשתיקה שלו, משמירת הלשון שלו, מקדושת העיניים, מחינוך הילדים, מאהבת ישראל העצומה שבערה בו. 
אבא! תעמוד בתפילה על עולם התורה! אין ספק שכל המקובלים של הששים שבעים שנה האחרונות, מלווים אותו כאן, 
אמר לי הרב בצרי שאבא היה הולך עוד להתפלל עם הרב פתיה. ולפעמים הרב סלמאן מוצפי היה מתפלל איתו ברחל אמנו עוד לפני קום המדינה, עם איזה צדיקים אבא התפלל, לא מהדור הזה ולא מהדור שעבר, אלא צדיקים מלפני שתיים שלש דורות, למשל הרב עובדיה הדאיה וכל המקובלים של פעם, שאנחנו אפילו לא יודעים מי הם היו, ואבא מעולם לא סיפר לנו עם איזה מקובל הוא היה, שום דבר לא סיפר לנו, אבל היו דורות על גבי דורות. 
אין ספק שהרבה ממקובלי הדורות של משך מאה שנה מלווים אותו כאן, ואנחנו מבקשים ממכם שתרעידו את השמיים ואת הארץ, אנחנו רוצים משיח! ותזעקו גם אתם כולכם נגיד "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיעה נא", אבא תגאל אותנו! תביא לנו משיח! תביא לנו את בית המקדש! עד מתי הגלות? אבא שבשמיים! זכית איזה ילדים טובים יש לך, איזה עם נפלא קיבלת, מה חסר - רק גאולה, תגאל את בניך! 
אבא, תהפוך את השמיים ואת הארץ, תביא לנו משיח, תביא לנו גאולה, תתפלל על התורה, תתפלל על עמך ישראל, תתפלל על הצפון, תתפלל על הדרום, על המרכז, תתפלל על עולם התורה, על הרבנים, על החיילים, רוצים משיח, רוצים גאולה, תתפלל בעד אחי הגדול הרב שמואל, ובעד אחי הגדול הרב בניהו, ובעד כל הקהל הקדוש, ועל ישיבת חזון מרדכי וכל הישיבות וכל הסניפים שיש, שנמשיך הלאה מתוך בריאות לזכות את הרבים כהנה וכהנה, אכי"ר.

הגאון המקובל
רבי רחמים שעיו שליט"א
עובר לפני התיבה בכוונות הרש"ש בישיבה הקדושה

כעבד לפני המלך

קול מציון נשמע, איך שודדנו, נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו, כי עבד ה' נלקח מאיתנו, עמוד התפילה של עם ישראל, כל תפילותיו התפלל בכוונות הרש"ש, שבעים שנה של תפילות בכוונות הרש"ש, בכל יום היה עומד כמה שעות ומייחד ייחודים להצלחת עם ישראל. 
קול נהי ארימה על זה היה דווה ליבנו, חשכו מאורות עינינו, מי יעמוד לנו בתפילה, מי יעשה לנו תיקון חצות? מי יתפלל על עם ישראל? מי ייחד תיקונים לחולים? מי יעשה תיקון לנפטרים? קול ענות גבורה, לבי כחללים יהמה, צועק וצווח, אוי מי יורה לנו דעה, מי יבין לנו שמועה, מי ילמד אותנו שער הכוונות? מי ילמד אותנו דעת ותבונה? מי ילמד אותנו שמונה שערים? מי ילמד אותנו עץ חיים? מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, אשר היה שריד לדור דעה, זקן המקובלים עטרת החכמים הסבא קדישא הגאון המקובל רבנו שלום שמואלי זצוק"ל זיע"א.
הגמרא במסכת ברכות אומרת, כאשר ביתו של רבי יוחנן בן זכאי היתה חולה, הוא הלך לרבי חנינא בן דוסא ואמר לו "תבקש רחמים על הבת שתהיה בריאה", הוריד רבי חנינא בן דוסא את ראשו בין ברכיו, והבת נהיתה בריאה. כאשר בא רבי יוחנן בן זכאי לבית שלו, אמרה לו אשתו וכי רבי חנינא בן דוסא יותר גדול ממך, הוא אמר לא, אלא שאני דומה כמו שר לפני המלך, ורבי חנינא בן דוסא הוא כעבד לפני המלך. 
מורי ורבותי! רבי שלום עליו השלום הוא היה עבד ה', הוא היה עבד לפני המלך, כל הזמן הוא היה לפני הקב"ה, כל התפילות שהיה מתפלל, היו מתקבלות, עכשיו מי יתן לנו תמורתו, מי יתן לנו חליפתו. כל תפילה, תפילת הצדיק עושה רושם. 
"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", יהי רצון שיעמוד בתפילה בעד כל ישיבת נהר שלום, בעד בניו, בעד מורנו ורבנו ראש הישיבה ה' ישמרהו ויחיהו, ובעד בנותיו, ובעד נכדיו ובפרט הצדיק רבי שמעון שעמד לימינו כל ימיו, שמאז שנולד, נועד לגדולות לשמש את רבי שלום, אשריו ואשרי חלקו שזכה שלא משה ידו מתוך ידו כל ימיו. יהי רצון שיעמוד בתפילה בעדו ובעד כל המשפחה ובעד כל עם ישראל ובא לציון גואל ומחה ה' דמעה מעל כל פנים אמן כן יהי רצון.

נכדו 
רבי שמעון שמואלי שליט"א
שזכה לשמשו רבות בשנים 

דברי פרידה

"סבא! סבא! אני מבקש סליחה, לא התכוונתי, רציתי שיהיה לך רק טוב!",  כשהורידו אותו לכיון חדר קירור קראתי תהילים, זה היה פרק כ"ג: "ה' רועי לא אחסר... אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שבתי בבית ה' לאורך ימים, סבא בחיים", כל הימים ששימשתי אותו, אם הייתי מגיע אליו בשלש לפנות בוקר, הוא היה אומר לי: "כבר חיכיתי לך שעה", והוא היה יושב במטבח, בבית הקטן, והיה בינתיים קורא תהילים או שער הכוונות, ככה לומד במטבח כזה קטן. 
בכל החיים ששירתתי אותו, לא שמעתי אותו מדבר על אף יהודי, כל שכן דברים בטלים, בחיים לא שמענו אותו. 
ואני מבקש מסבא, סליחה, מחילה וכפרה, אם הכאבנו לך, כל המטפלים שטיפלו בך, מבקשים ממך סליחה, מחילה וכפרה, וגם כל הבנות שכל יום דאגו לך, וגם דודה לאה, וכל אחד מהעובדים שהיו סביבך מבקשים מחילה סליחה וכפרה. מנחם נקי, יוסף חיים לוי, צמח, איתמר שמול, כולם, ששמשו אותך, אנחנו מבקשים מחילה סליחה וכפרה אם הכאבנו לך. ובפרט אני הייתי לפעמים צריך להכאיב בשביל הרפואה, מבקש ממך מחילה סליחה וכפרה. 
יהי רצון שימליץ טוב בעד כל עם ישראל, ובפרט על מור אבי שממשיך להנהיג את הישיבה. ובעד כל העוזרים והמשמשים אותו. אמן כן יהי רצון.

חתנו 
הגאון המקובל רבי יוסף אמזלג שליט"א
ראש מתיבתא בישיבה הקדושה

יושב בסתר

התנא אומר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". כולנו בכאב גדול על פטירת המנוח, קשה אפילו לחשוב איך נסתדר בלי לראות אותו, ובלי לראות את מעשיו והנהגותיו. 
הגדלות שלו זה שהוא הסתיר את כל מה שהוא עשה, לא רצה שידעו ממנו כלום. זה מלמד אותנו, שגם כשאדם עושה דברים גדולים, לדעת לעשות אותם בצנעה. 
עוד רבות יסופר עליו על ההנהגות שלו, התפילות שלו, המעשים שלו, הדברים שעשה בסתר, הם יותר ממה שאנחנו יודעים. פשטות, ותרנות, לא היה מדבר על אף אחד, תמיד היה עסוק בלימודים, ובתפילות, היה מתפלל על עם ישראל, והכל בענוה גדולה. 
הוא היה מתמסר לישיבה הקדושה, והביטול שלו למורנו ורבנו ראש הישיבה רבי מרדכי שרעבי ע"ה, זה היה דבר פלא, איך שהיה דבוק בו, כמובן עכשיו זה לא הזמן לספר את כל הסיפורים, אבל בודאי שהזכויות שלו גדולות, ועוד בהמשך נדע כמה דברים הוא עשה, שביטל גזירות קשות. 
אנחנו רק צריכים להתחזק ללמוד ממעשיו, כל אחד יקח איזה הנהגה מהדרכים שלו, מה שהוא יכול לקבל, ויתמיד בה.
אנחנו גם כן מצטערים, אולי לא כיבדנו אותו מספיק, אולי לא התייחסנו בכבוד הראוי, כי לא הבנו מספיק את גדלותו. כי זה מה שהוא רצה, שלא יכבדו אותו ולא יבינו אותו ולא יראו אותו, רצה לעשות הכל בסתר, וכל אלה שבאו איתו במגע ולא ידעו מה ערכו, לא ידעו לכבד אותו מספיק. לכן אנחנו מצטערים ומבקשים מחילה סליחה וכפרה, ומבקשים שיעמוד בתפילה על כל ישראל, שיעמוד על בניו ובנותיו ועל כל המשפחה היקרים, על כל אלה שעזרו וסייעו לו, שיהיה להם את כל הישועות ונזכה בעז"ה לגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן. 

בנו ממשיך דרכו 
מרן ראש הישיבה 
המקובל הצדיק רבי בניהו שמואלי שליט"א 

ענוותן ושפל ברך | הזוהר של היום בצהריים

הגמרא אומרת: "שלחו מתם, איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף נפיק, וגריס באורייתא תדירא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה", זה מור אבינו. חבל על דאבדין ולא משתכחין. 
היום [בשבת] בצהריים, מישהו שמע מזה שמור אבי נפטר, הוא בא אצלי לבית, אני הייתי ישן, והוא אמר בבית שמור אבי נפטר, אבל כיון שכבר היו הרבה שמועות לפני כן, לא הייתי בטוח בדברים. והלכתי לישיבה כרגיל, כי גם לפי ההלכה אפשר ללמוד, לברך, לעשות הכל, אז הלכתי לישיבה. 
והנה יש לנו סדר קבוע עם כל הקהל, אנחנו לומדים זוהר על הסדר, ובשבת אנחנו לומדים זוהר חדש, כל שבת איפה שאני מפסיק, שבוע הבא ממשיך, זה הזוהר של שבת. ותראו דבר פלא, אני רוצה לקרוא לכם את הזוהר מה הוא דיבר היום, קודם כל הזוהר אמר: דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי שְׁרָגָא היא השלהבת דְּאִתְּמַר בָּהּ הִיא הָעוֹלָה. ויִשְׂרָאֵל הם פְּתִיל' מִשְׁחָא אוֹרַיְתָא השמן זה התורה לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד כלומר, השמן זה התורה, והפתילה זה ישראל, והשלהבת זה השכינה. 
וְאַגְרָא דִּצְלוֹתָא דְּתִקּוּנָא דָּא - הזוהר אומר שמי שיודע להתפלל בכוונה, הוא מעלה את השכינה בפה שלו, נותן כח לשלהבת של השכינה. מור אבי מאז שאני מכיר אותו, היה מתפלל מסידור הרש"ש. ואין דבר כזה שהיה יושב בתפילה, הוא כל הזמן היה עומד, ביום כיפור הוא כל היום עמד, אין דבר כזה לשבת. וגם ביום חול רגיל, חצי מהיום הוא עמד ועמד, התפלל, ועשה ייחודים.
בנהר שלום בזמן הרב שרעבי, החזן היה הרב ציון ברכה, ומור רבי היה עומד על התיבה על ידו, אנחנו היינו ילדים, היינו עומדים שם, והיינו רואים אותו כל הזמן עומד.
ועכשיו אומר הזוהר מה השכר של אותו שעומד ומתפלל בכוונות [זה הזוהר של היום] - כַּד נַפְקַת נִשְׁמָתָא מִן גּוּפָא לְאַזְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, כאשר יוצאת הנשמה מהגוף והולכת לעולם הבא - כְּמָא דְּאִיהוּ אוֹקִיר לִשְׁכִינְתָּא - כמו שהוא כיבד את השכינה בתפילתו - וְלָבִישׁ לָהּ בְּכַמָּה עֲנָנִין דִּלְבוּשִׁין יַקִּירִין, דְּאִתְקְרִיאוּ עַנְנֵי יָקָר, וְסָלִיק לָהּ בִּצְלוֹתֵהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - הוא העלה את התפילה לפני השי"ת את השכינה על ידי התפילה - בְּשִׁירִין וּזְמִירוֹת וְתֻשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, דִּצְלוֹתָא הָכֵי סָלִיק לָהּ קוּב"ה לְעָלְמָא דְּאָתֵי לְנִשְׁמָתֵהּ בִּלְבוּשׁ - כמו שהוא התפלל ככה מעלה אותו הקב"ה בלבוש - עַנְנֵי יְקָר וּבְכַמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת כְּגַוְנָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּעַנְנֵי יְקָר וּבְנִגּוּנֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. 
וְכַמָּה דְּסָלִיק לָהּ בְּכַמָּה מַשִּׁרְיָן דְּמַלְאָכִים, וְנָחִית לְגַבָּהּ מַשִּׁרְיָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַדְמוּתָה - כמו שהוא העלה אותה ושימח אותה עם מלאכים קדושים עם הקב"ה, ככה יוצאים לכבוד הנשמה שלו מלאכים וקודשא בריך הוא, ובאים ללוות את הנשמה. 
כל זה בתיקוני זוהר חדש דף קט"ו עמוד ב'. אני תמיד לומד על הסדר שצריך, וקורה שהדברים של הלימוד באים בדיוק בזמן. וכאשר קראתי היום את זה, אני אומר: "רבונו של עולם! אני לא יודע מה קורה עם אבא, התחלתי לקרוא את הזוהר הזה, וכל הקהל שומע אותי, ואני חוזר וחוזר. 

תורה מפי הגבורה

איך מור אבי היה מתריע על לימוד הקבלה, והיה אומר את כל מה שאומר מהרח"ו בהקדמתו, כמה צריכים להתעורר ללמוד תורת הסוד. 
זה היה אבא שזכה לקבל תורה מפי הגבורה, מפי רבנו מרדכי שרעבי, שלא היה כמותו. אצלנו בבית לא היה אף פעם מחלוקת או שאלות, אם יש איזה ענין - למה אתה מתווכח, מה שיגיד הרב זה קדוש, וכך היה. שואלים את הרב ומה שהרב אומר, ככה הכל הולך. זה היה מונהג, שיש רב לבית. זה הרב מרדכי שרעבי. איזה אהבה היתה לאבא לבית המדרש הזה. 
בליל שבת, היה מורנו חכם ציון ברכה עומד חזק איזה קול נעים איזה תפילה בכוונות, הרב שרעבי יושב בראש, האבא על ידו, אתם לא יודעים איזה מחזה היה, הוא היה אומר: "איפה כל העולם, הם לא מבינים מה הולך פה, הם לא יודעים, אין להם עיניים לראות!" 
כמה מור אבי היה אוהב את הרב, וכמה הרב היה אוהב אותו אהבת עולם. אף פעם מור אבי לא היה מדבר מילה בבית הכנסת ולא מילה על אנשים כמו שאמר אחי. לפעמים הייתי אומר לו: "אבא, תשמע יש פה הפקרות צריך לסדר את העניינים", והוא היה אומר: "זה לא העבודה שלי, הרב מינה אותי רק אחרי שהוא יפטר מן העולם". אמרתי לו: "איך אתה תוכל לעשות אחרי שהרב יפטר?" והוא לא היה עונה. ופתאום אחרי שהוא נפטר, פתאום אין מי שלא ישמע לו, אף פעם הוא לא דיבר עם אף אחד, אמר תעשה כך, ועכשיו יהיה כך, ותשים את זה כאן, ונלך לכאן, הכל בענוה.

ושם אשה גדולה

אף פעם הוא לא ציער יהודי. הוא היה משתדל בכל הדרכים שלו, בענווה. וכמה היה לומד. בשבת, אז היה שעון קיץ, אחרי שהיו גומרים את התפילה מוקדם, היה  לומד עד עשר בבוקר, ובאחד עשרה היה מתחיל שיעור לנשים של הרבנית. 
מאחוריו עמדה אשה גדולה, אמא שלנו, איזה אשה, איזה אבא ואמא הם היו, היינו יודעים שיש לנו אבא צדיק, אמא טובה וצדקת, איזה הורים, איזה סבא וסבתא, ההורים של אבא היו אומרים: "הכל אנחנו ניתן עליו", והכל היו משלמים. אחר כך הם אמרו לאחים של אבא, אל תעזבו את רבי שלום, והם היו עוזרים. ואם לא היו עוזרים, הוא לא היה מבקש מאף אחד. 
כל מיני מאכל שהביאו, הוא לא היה אוכל, בכלל הוא לא היה אוכל לעולם בשר, כשהייתי תינוק אני זוכר היה בשר, הוא לא היה אוכל בשר, הוא אוכל רק עוף של בד"ץ העדה החרדית, עוף אחד בשבוע, ועשרה ילדים, רק לשבת, והיינו מבשלים איזה צלי עוף. 
ואיזה אהבת התורה, מי חשב בכלל על דברים אחרים, זה היה הבית, עוד לא סיפרתי לכם כלום. אין זמן, אבל הרבה אנשים עמדו לימינו עזרו לו, בשנים האחרונות עזר לו הבן שלי רבי שמעון בכל ליבו ובכל נפשו. 

כל החיים נהר שלום

התומכים של הישיבה איך הם היו אוהבים אותו, אביגדור ע"ה, יעקב שמואל, ועוד היו תומכים שאני לא זוכר, כל כך עזרו, כל כך תמכו בו, זה פשוט פלא פלאות. עזרו לנו מאוד מאוד. הרב חיים שיין, שהיה דבוק אליו גם כן, אשריו ואשרי חלקו, אם היה זמן, היה מספר לכם דברים נוראים, איך הוא אומר לי אבא זה "הסתרה שבתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה" וזה אמת. 
ואחי רבי שמואל, איך אבא היה אוהב אותו, ואיזה אהבה הוא היה אוהב את אבא, ורבי מאיר - מאיר לארץ, והאחיות שלי במסירות נפש - אשריהם ואשרי חלקם, היו באים לאבא, ולפני כן היו באים גם לאמא, כל הזמן לא עזבו, מה שהיו יכולים היו עושים. החברים מסביב, כמה אבא שמחת שזכית לקנות
 את הבתים מסביב הישיבה של שני הבניינים. 
תעמוד בתפילה על רבי יוסף כמה נחת רוח הוא עושה לאבינו שבשמים, על כל הנכדים, על כל הנינים, על כל הנכדות, על כולנו, על כל הצאצאים, על כל מתפללי הישיבה, ועל כל התומכים, והמסייעים לישיבתך "נהר שלום" [כאן הזכיר הרב כמה שמות, ואת בית הרפואה שערי צדק].
אבא! היינו שנים רבות בישיבת נהר שלום, כל החיים שלנו ישיבת נהר שלום, גדלנו על הברכיים שלך, אבל מכיון שהיינו נמצאים יחד, בודאי היה בינינו איזה חילוקי דעות באיזהו מקומן של דברים, ובפרט אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה ממך, תמחל לי על הכל, השתדלתי לכוון לאמת, אבל אני מבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה על כל העניינים, ום בשם האחים והאחיות שלי, גם כן מחילה וסליחה וכפרה, וגם בשם כל ישיבת נהר שלום, כל החברים שלנו, איזה אנשים יקרים וחביבים, וכל הרבנים, ובעזרת ה' בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים וכן יהי רצון ונאמר אמן.