שאלות ותשובות - שאל את הרב

זכר למחצית השקל הוא זכר למה שהיו נותנים מחצית השקל בזמן שביהמ"ק קיים כדי להקריב מתרומה חדשה. ועי' מה שהארכנו בזה לעיל בענין קריאת פרשת שקלים.

לכפר על עוון מכירת יוסף שמכרוהו בעשרים גרה כסף, שהוא מחצית השקל. ב) לתקן גזירת הגלות שנגזרה על אבותינו במצרים, כי הנה הגזירה היתה שיהיו גולים בארץ לא להם ארבע מאות ושלושים שנה, כמנין שק"ל. ומתוכם ישבו במצרים בפועל רק רד"ו שנים, שהוא קרוב למחצית שק"ל. ג) מחצית השקל באה לכפר על חטא העגל, ובחטא העגל חטאו רק הזכרים, אבל הנשים לא חטאו בו, שלא רצו לתת מתכשיטיהן לעגל, לפיכך החיוב הוא רק מחצית. ד) מחצית השקל בא לכפר על הנפש, ונודע כי רביעית דם היא הנפש, משקלו כ"ה סלעים, ואם נחשב סכום מחצית השקל של חמשים שנה יעלה כ"ה סלעים. ועבודת המקדש היתה עד גיל חמשים כמו שנאמר: ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. ו) לעולם יראה אדם את העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב, עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה, עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות (קדושין מ ע"א). רמז להכרעת העולם כולו לכף זכות היא מחצית השקל. ו) להורות חיוב הענוה כי גדול וקטן שם הוא, על כן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כולם שוים בחובתם וזכותם בעבודת הבורא. ז) להורות על אחדות ישראל, כי כולנו בני אב אחד נחנו, וכל אחד הוא רק מחצית, ובהצטרפו עם רעהו באהבה ובלב שלם, אז מקבל השלמתו, ושניהם כאחד הם שלם.

כתב בסידור הרש"ש ליתן מעות אלו קודם תפילת מנחה של יום תענית אסתר. ומו"ר הגאון המקובל כה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל הנהיג בישיבתינו ליתן זכר למחצית השקל ביום י"ד ערב פורים דמוקפין ולא ביום הצום, ואמר שכן היה המנהג אצל המקובלים, וכן אנחנו נוהגים.

צריך לתת סכום השוה שלשה דרהם כסף טהור, שהוא שוה לתשעה גרם כסף טהור. [כיום שנת תשפ"ג בארץ ישראל – כ-30 ₪]

כל איש שיש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו אפילו הקטנים סכום הנ"ל, אמנם מעיקר הדין אין חייב לתת 'זכר למחצית השקל' אלא מגיל עשרים שנה ומעלה, ויש אומרים מגיל שלש עשרה שנה ומעלה, וטוב להחמיר כדעה אחרונה.

חייב לחכות עד צאת הכוכבים ורק אז יקדש ויעשה סעודת שבת (שו"ע סי' תקסב סעי' ג, חזו"ע תעניות עמ' טו).

מותר להתרחץ בתענית עשרה בטבת, ואף שיש מחמירים לא להתרחץ בכל התעניות (שעה"צ סי' תקנ ס"ק ח) מכל מקום השנה שחל עשרה בטבת בערב שבת לכולי עלמא מותר ומצווה להתרחץ לכבוד שבת (משנ"ב שם ס"ק ו, חזו"ע עמ' כב בהערה).

מי שהוא אסטניס יכול לצחצח שינים, אך צריך להקפיד להכניס לפיו פחות מרביעית מים, ויטה ראשו למטה שלא יבלע מים (שו"ע סי' תקסז סעי' ג, משנ"ב שם ס"ק יא, חזו"ע ד' תעניות עמ' כז).

אם כשהלך לישון התנה לאכול ולשתות כאשר יקום קודם עמוד השחר מותר, ויש לשים לב להתעורר קודם עלות השחר, ולסיים את האכילה והשתיה עד עלות השחר (שו"ע סי' תקסד ס"א), ועל פי הקבלה מי שישן לא יקום לאכול אף אם התנה (כה"ח שם).

אפשר לטעום את התבשיל עד רביעית ולפלוט ובזה אף יקיים את המנהג (שו"ע סי' תקסז ס"א).

תשובה: המלאכות האסורות היינו דווקא כגון תפירה כיבוס וגיהוץ, אבל מלאכות אוכל נפש כגון בישול ואפיה לא נהגו בהם איסור (פסקי תשובות או' ב בשם שו"ת קנין תורה ח"ז סי' נב וכ"כ בנטעי גבריאל עמ' ריח ובחז"ע עמ' יב).

תשובה: שמן שנשאר מהנרות עם כבו תוך חצי שעה אסור להשתמש בנותר, ואם כבר לאחר חצי שעה, לבני ספרד מותר להשתמש בנותר ולבני אשכנז מחמירים, בכל אופן יש הסוברים שסגולה זו קיימת בשמן שנשאר בבקבוק ולא בנרות חנוכה (עיין שו"ע סי' תרעז ס"ד ובמשנ"ב שם, ובספר פרדס יוסף החדש מש"כ בענין סגולה זו).

תשובה: בכל יום מימות החול מי שמדליק ומברך, זה קודם שבירך בבית וממילא מברך את כל הברכות כדין בבית הכנסת, אבל בערב שבת אם כל מי שהגיע לבית הכנסת כבר הדליק נרות בבית יברכו רק ברכת 'להדליק נר חנוכה' בלי ברכת 'שעשה ניסים' (כף החיים ס"ק עה, בא"ח וישב או' יא, שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' שמא, חזו"ע עמ' נו).

תשובה: ראוי מפני כבוד הציבור לתת לגדול בלבד לברך על הדלקת הנרות שבבית הכנסת (שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' סה, שו"ת אז נדברו ח"ה סי' לז, ושם כתב שבמקום צורך יש להקל, חזו"ע עמ' מט).

תשובה: אם הוא מוציא את בני ביתו מברך את כל הברכות שוב, ואם הוא גר לבדו יברך רק ברכת 'להדליק נר חנוכה' [ברכת שהחיינו לכ"ע (מלבד דעת האגרות משה סי' קצ) אין לחזור ולברך וכמו שפסק המשנ"ב (ס"ק מה) והבא"ח (וישב או' יא), אומנם מדבריהם משמע שברכת שעשה ניסים צריך לחזור ולברך אף אם מדליק לבדו, אומנם בחז"ע (עמ' נה) מאריך שגם ברכת שעשה ניסים לא יחזור ויברך, עי"ש, וסב"ל].

ברבנו האריז"ל כתוב שהצם יומיים אלו דהיינו ב' וג' אלול רצופים (סה"כ 48 שעות) זוכה להשגה, כלומר התעלות רוחנית. אומנם לא כל אחד יכול, ונראה שאם לא יכול לצום רצוף - יצום כל יום בפני עצמו שלפחות יזכה להכנס בהכנעה לחודש הרחמים.

עתידה להיות מלחמה גדולה בין משיח בן יוסף לארמילוס הרשע שהס"מ שרו של אדוֹם יהיה מלובש בו, ואז משיח בן יוסף ייפול על ידי שיידקר בחרב בזמן היותו בשערי ירושלים ויעלה לו כך בגלל עוונות עם ישראל ובגלל עוון שני עגלי עבודה זרה שהעמיד ירבעם בן נבט שהוא קשור לנשמתו. מיתתו תהיה כפרה על כל ישראל שהתחייבו כליה ויכופר להם עוון העגל לגמרי כך שלא יישאר לישראל שום שמץ מזה החטא. וזה על דרך שאמר הנביא על משיח בן יוסף "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" כלומר שהוא יהיה רפואה לצדיקים.

עם ישראל מתפללים בכל יום שלא ימות משיח בן יוסף - וכפי שאמרו נשמותיהן של שמעיה ואבטליון להאר"י ז"ל כאשר השתטח על קבריהם - שצריך לכוון בכל שלושת התפילות שמתפללים בכל יום בעת תפילת העמידה, בתיבות "וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין" שה' יתברך יְחַיֶּה את משיח בן יוסף ולא ימות על ידי ארמילוס הרשע, לפי שמשיח בן יוסף הוא הנקרא "כִסֵּא דָוִד". ועל ידי התפילה עליו יכול להיות שיכופר עוון ישראל ויתמתקו 'הדינים' מתוך רחמים, ותהיה זכות שלא ימות משיח בן יוסף. וכן טוב לכוון בפרשת 'עקידת יצחק' בתפילת שחרית בתוך התיבות "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" שלא ייהרג משיח בן יוסף.

כל מטרתו ומסירות נפשו של משיח בן יוסף תהיה על מלוכתו של משיח בן דוד, וגם אם ימות יביא הצלה לישראל, כי אחרי מותו יבוא משיח בן דוד ויקים אותו לתחייה והוא יחזור עם נשמה שתהיה מושלמת עוד יותר ממה שהיתה לו קודם למותו, ויראה את נקמתו ונקמת ישראל במפלת המלך גוג בשעה שילחם יחד עם משיח בן דוד את מלחמות ה' ויכניעו את האומות. ואחר כך ימסור משיח בן יוסף את המלוכה על ישראל לידי משיח בן דוד. וזה הטעם ש'בית יוסף' נמשל ללהבה בפסוק "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" כי בדומה ללהבה גם מלכותו איננה קיימת תמיד, ועתידה לעבור למשיח בן דוד. ואחר כך משיח בן יוסף ישמש כמשנה למשיח בן דוד אשר ימלוך מסוף העולם ועד סופו ויהיה בכוחו להמית בפיו את כל הרשעים שנותרו. ובשעה זו יתקיים חלומו הנבואי של יוסף הצדיק על אֶחָיו (מטעמי תורת חיים פרשת ויגש).

ה' עתיד להעמיד לישראל שני משיחים את משיח בן יוסף כגואל ראשון ואת משיח בן דוד כגואל אחרון ועיקרי, שמעלתו תהיה גדולה יותר מהראשון. ושניהם רמוזים בפסוק "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" – הוא משיח בן דוד, "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" – הוא משיח בן יוסף. ומשיח בן יוסף ממתין ומצפה מתי יבוא היום שיגאל את ישראל מאומות העולם ויכניעם, ואחרי כן יוכל להתגלות משיח בן דוד ולעסוק בגאולת החיים וב'גאולת המתים' שהיא תחיית המתים.

משיח בן יוסף יהיה איש גבור חיל שילחום את מלחמות ה'. הוא יהיה 'משיח מלחמה' להכות את הרשעים של מלכות אדום במלחמת גוג, להשמיד את זרע עמלק ולדחות את כוחות הרע מן העולם. וכשם שיוסף שלט על כוחות הסטרא אחרא במצרים, כן הוא יתגלגל בתוך משיח בן יוסף וישלוט בהם לעתיד לבוא. וזה כוונת הפסוק "מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" שהמלחמה "בעמלק" היא "מִדֹּר" של יהושע בן נון שהוא מזרעו של יוסף הצדיק וגלגול נשמתו, עד ל"דֹּר" האחרון שאז יחזור שוב יוסף הצדיק שהוא שִׂטְנוֹ של עשו, ויכניע את עמלק הרשע (עלון מטעמי חיים על פרשת ויגש).

בגדים שצריך לברך עליהם שהחיינו אסור, אך בגדים שאין צריך לברך עליהם שהחיינו כגון נעלים וכדו' מותר (משנ"ב סי' תקנא ס"ק מה).

יש בעצם שלושה תאריכים שדרגת החומרה עולה בהם וממילא גם הדברים שאסור לעשות: א) מיז' בתמוז. ב) מר"ח אב. ג) החל מהשבוע שחל בו תשעה באב.

מיז' בתמוז אסור לשמוע שירים (למעט שמחה של מצוה בזמנה) ולא מברכים שהחיינו על פירות / בגדים חדשים (אבל בשבתות שבינתיים מותר).

החל מראש חודש אב ממעטים בשמחה ולכן נמנעים מקנייה של בגדים ותכשיטים לחתונה. ונוהגים שלא נושאים אשה עד אחר תשעה באב. וכן נוהגים שלא לאכול בשר עד אחר תשעה באב (אבל בראש חודש עצמו מותר).

בשבוע שחל בו תשעה באב, נוסף על האמור אסור להסתפר (כולל גדולים שאסור להם לספר קטנים), אסור לכבס בגדים ואסור ללבוש בגדים מכובסים [לכן צריך 'להכין בגדים' לפני שנכנס שבוע שחל בו באופן כזה שילבש כל בגד למשך שעה ויפשוט אותו (אבל לא עוזר אם שמים כמה שכבות אחת על השניה)]. והמנהג להמנע מלהתרחץ במים חמים אלא רק במים קרים.

אכן, בימי בין המצרים החל מהשעה הרביעית של היום ועד סוף שעה תשיעית [בערך בין 10 בבוקר ל-5 אחה"צ] צריך להזהר שלא ללכת בין חמה לצל מפני המזיק 'קטב מרירי' שאינו שולט לא בחמה ולא בצל אלא בין חמה לצל.

כתב רבנו האר"י ז"ל: "מנהג טוב וכשר מאוד לכל בעל נפש בכל ימי בין המצרים אחר חצות היום לבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש, כי אחר חצות היום הוא התעוררות הדינים אשר לסיבה זו נשרף בית המקדש אחר חצות היום". לכן נוהגים בחצות היום לשבת על הארץ ולומר תיקון רחל בבכיה. וזמן אמירתו מחצות היום ועד השקיעה.

רחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן אפילו להושיט אצבעו למים אסור, אומנם רחיצה לא של תענוג מותר, ועל כן מותר לרחוץ ידיו המלוכלכות או בטיט או בצואה (שו"ע סי' תקנד ס"ט), או מקומות שיש בו ריבוי זיעה (כה"ח שם ס"ק מה), או נשים המבשלות ורוחצות בשר או ירקות אף דממילא רוחצת גם ידיה מותר (משנ"ב שם ס"ק יט), וכן מותר ליטול ידיו שחרית (עד קשרי אצבעותיו) להעביר רוח רעה (שו"ע שם סעי' י), וכן ליטול ידיים קודם התפילה (כה"ח ס"ק נא משום דהו"ל כמקבל פני שכינה, וכטבילה של מצוה), וכן מותר להעביר עם מים בבוקר הלפלוף שעל עיניו (שו"ע שם סי"א), או לרחוץ אפילו בחמין מקומות בגופו משום רפואה (כההיא דהשו"ע שם סי"ד), וכל כיוצ"ב.

לבני אשכנז אסור, (משנ"ב סימן תקנד' סי' לא) לבני ספרד מותר (כה"ח שם ס"ק עה, חזו"ע תעניות עמ' שא).

אין שאילת שלום לחבריו בתשעה באב (שו"ע סי' תקנד ס"ק כא) כי לא עת שלום הוא רק עת צער ויללה על חרבן בית המקדש (כה"ח שם ס"ק צב בשם הלבוש), וה"ה שאסור לומר 'בוקר טוב' וכיוצ"ב (מועד לכל חי סי' י או' נד, משנ"ב שם ס"ק מא), אך מותר לאחל מזל טוב בתשעה באב (שו"ת להורות נתן ח"ב סי' לז, שו"ת אז נדברו חי"ג ס"ו, שו"ת שלמת חיים ח"ב סי' קלב, שו"ת הר צבי יו"ד סי' שצ לענין אבל וה"ה לת"ב).

אסור ללמוד תורה בתשעה באב שנאמר פיקודי ה' ישרים משמחי לב, אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, וכן יכול ללמוד אגדות החורבן במס' גיטין, וכן פרק אלו מגלחין במס' מו"ק, וכן מס' שמחות, ומדרש איכה, והלכות אבלות, וכן ספר יוסיפון המתאר את החורבן, וספרי היסטוריה על גזרות וגליות ישראל, כגון גזרות תח' ותט' וגרוש ספרד והשואה ושאר גלויות ישראל, וכן ספרי מוסר מותר ללמוד בתשעה באב (שו"ת יבי"א ח"ב יו"ד סי' כו').

תלוי איפה הוא נזכר:
א) אם הוא עומד באמצע ברכת ברכנו יאמר "ותן טל ומטר לברכה" וממשיך על הסדר עד סוף הברכה.
ב) אם הוא בסוף ברכת ברכנו וכבר אמר "ברוך אתה ה'" ועוד לא אמר "מברך השנים" יאמר למדני חוקיך ויחזור לתחילת הברכה.
ג) אם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל ברכת תקע בשופר, יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה" ודיו.
ד) אם נזכר אחר שהתחיל "תקע" יאמר בשומע תפילה "ותן טל ומטר לברכה" ויסיים "כי אתה שומע תפילת כל פה".
ה) ואם נזכר אחר שסיים ברכת שומע תפילה קודם שהתחיל רצה, יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה".
ו) אם נזכר אחר שהתחיל "רצה", חוזר לברכת השנים וימשיך על הסדר.
ז) אם נזכר רק אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון הסמוך לעושה שלום - אפילו שלא עקר רגליו - חוזר לתחילת העמידה.

כדאי לעשות אפילו מי שבריא וכך נוהגים, כי סגולת פדיון זה כדי שישלים שנתו.

יש כמה סוגי פדיונות נפש, ועל כן פדיון נפש פשוט שלוקחים את הכסף ואומרים נוסח כל דהו כל אחד יכול לעשות [ועדיין יש מעלה שגם את זה יעשה דוקא אדם גדול וצדיק שדבריו ובקשתו נשמעים יותר למעלה כדאמרו בגמרא ילך אצל חכם וכו'.
אומנם פדיון נפש שסידר רבנו הרש"ש זיע"א רק מי שלמד תורת הסוד ויודע סדר כוונות יכול לעשותו.

כיון שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים נהגו שלא יעשה אדם לעצמו, וכן היה מנהג מו"ר זקן המקובלים רבי יצחק כדורי זצוק"ל שהיה מוסר לנו כסף שנעשה עבורו פדיון נפש, אע"פ שהוא עצמו היה עושה.

יש סדר פדיון נפש שמקובל שנִסְדַּר מפי אליהו הנביא ומובא אצל תלמידי בעש"ט ועוד, וב"ה נסדר יפה בספר "פדיון נפש" בהוצאת ישיבתנו ישיבת נהר שלום מקובלים תכב"ץ.

גד

ד

ד

באיסור חמץ החמירו חכמים, שאפילו נפל מעט חמץ לתוך התבשיל בפסח, אף על פי שיש בתבשיל כמות של פי אלף ויותר כנגד החמץ, נאסר התבשיל כולו באכילה, כיון שההלכה קובעת, חמץ בפסח במשהו, דהיינו אפילו רק משהו של חמץ מעורב בתבשיל, נאסר כל התבשיל.

מותר למכור את התבשיל שנתערב בו חמץ לגוי ולהנות מהכסף, שכיון שאין הגוי משלם עבור הנאת טעם החמץ שבתבשיל, נמצא שאינו נהנה מהחמץ כלל. ואולם בני אשכנז מחמירים בזה ושורפים את כל התבשיל, ורק בהפסד מרובה מקילים למכור לגוי.

מותר להשתמש בהם בפסח אפילו יש בהם תערובת חמץ בתנאי שטעמם פגום ובולעים אותם כמות שהם.

אסור למצוץ אותם לרפואת דלקת גרון, אלא אם כן נתברר שנעשו מעמילן של תירס או תפוחי אדמה, וטוב שיבקש מהרופא בעת רישום "הרצפט" שירשום תרופות שאינן מכילות חשש חמץ.

מותר הואיל ונפסל לאכילת הכלב, וגם אינו ניכר.

תחילת ליל ארבעה עשר בניסן בודקים את החמץ לאור הנר, וזמן הבדיקה אחר צאת הכוכבים (כעשרים דקות לאחר השקיעה) ומכל מקום קודם ליל ארבעה עשר בניסן צריך לכבד ולנקות כל חדרי הבית והחצר, כדי שלא ישאר שום חשש חמץ ברשותו בפסח, וכן יש לבדוק בכל הבגדים בכיסים שלהם אולי הניחו בהם חמץ ובפרט בכיסים של הילדים, ובילקוטי בתי הספר, וידוע שכתב האר"י שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.

יתפלל תפילת ערבית ואח"כ יבדוק דתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

אסור להתחיל בשום מלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה.

אסור לאכול פת או עוגה יותר מכביצה (58 גרם) החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל פחות מכן, עד 50 גרם פת או עוגה מותר, ופירות וירקות מותר אפילו יותר משיעור זה, וכן תבשיל אורז וכיוצא, וכל שכן שמותר לשתות תה או קפה.

אסור להתחיל ללמוד קודם זמן הבדיקה עד שיבדוק, אבל אם התחיל ללמוד קודם זמן הבדיקה אין צריך להפסיק.

"כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהוי (ובפעם השלישית יוסיף ויאמר הפקר) כעפרא דארעא" והביטול יהיה אחר הביעור כדי לקיים ביעור חמץ ושריפתו בחמץ שלו, ויאמר הביטול שלשה פעמים וקודם הביטול יאמר לשם יחוד וכו'.

אף הנשים מצוות על מצות תשביתו, ולכן אם אין האיש בביתו תזהר האשה לבער החמץ לפני זמן איסורו והבעל יבטל החמץ במקום שהוא נמצא, ואם אין הבעל עושה כן תבטל האשה את החמץ ביום י"ד.

טוב להחזירו קודם הפסח, ואם לא החזירו קודם הפסח יחזירנו לאחר הפסח ואין בזה שום חשש, ואם לא החזיר יש בזה משום גזל.

גם מי שבדק את החמץ וביטלו אסור לו מדרבנן להשאיר חמץ בעין ברשותו בפסח, ואפילו תערובת חמץ, אלא ימכרנו לגוי באמצעות הרבנות, ואם לא מכר את החמץ הרי הוא אסור בהנאה, והמוכר חמצו לגוי נכון שלא יכלול הכלים שנמצא החמץ בתוכם, בשטר המכירה.

אדם שעובר ומשהה חמץ ברשותו בפסח, ביטל מצות עשה שנאמר: "תשביתו שאר מבתיכם", ועובר על לא תעשה, שנאמר: "ולא יראה לך חמץ" לפיכך קנסוהו חכמים ואסרו החמץ בהנאה, בין לו ובין לאחרים, ולכן אין לקנות שום מצרך שיש בו חמץ לאחר הפסח, אלא מבעלי מכולת שמכרו את החמץ באמצעות הרבנות.

טוב שיקרא בערב פסח סוד גדול ונורא, שהועתק מכתבי הקודש של המקובל רבינו "שמשון מגיד מאוסטרופולי" ז"ל הי"ד, וכתוב שם שכל מי שמעיין הסוד הנפלא הזה על מכונו ואפילו פעם אחת בשנה ובפרט בערב פסח, מובטח לו שינצל באותה שנה מכל מכשול וממיתה משונה, ושום אדם לא ימשול בו, וכל אויביו יפלו תחתיו, והוא על במותימו ידרוך, וכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, ובכל עסקיו ירוויח, עד ביאת הגואל אמן.

לאחר שיתפלל תפילת מנחה של יום י"ד בניסן ערב פסח שהיא כנגד תמיד של בין הערבים, טוב לעסוק בענין קרבן פסח שהיו מקריבים אותו בזמן שבית המקדש היה קיים שכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם ולקיים "ונשלמה פרים שפתינו", שתעלה קריאתו במקום הקרבתו. וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני בורא עולם שיבנה הבית בב"א.

מותר מכיון שאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא מדרבנן, יש לסמוך על סברת הרבה פוסקים המתירים במצה מבושלת.

אסור לאכול מצה בערב פסח שהוא יום ארבעה עשר בניסן כדי שיאכל המצה לתיאבון בליל הסדר.

יש נוהגים שהאב מתענה במקום בנו הבכור עד שיגדל, ויש אומרים שאין לנהוג בחומרא זו בזמנים אלו שירדה חולשה לעולם, ומכיון שעכשיו נהגו בלאו הכי להקל לאכול בסיום מסכת, יש לאב להשתדל לשמוע הסיום, ולאכול כזית בסעודת מצוה לפטור עצמו מן התענית.

מה הענין באמירת שיר השירים?
יש בזה טעם לפי הסוד, ועיין בזוה"ק פי תרומה (דף קמד ע"א) שכתב על שיר השירים דאיהו כללא דכל אורייתא, כללא דכל עובדא דבראשית, כללא דגלותא במצרים וכדי נפקו ישראל ממצרים וכו'.

המרור הוא עלי החסה ויזהר שיקח רק הקלחים ולא העלים עצמם מפני שמצויים בהם הרבה תולעים וקשה לבודקן, וגם הקלחים צריך לבודקן. ובני אשכנז לוקחים כריין.

אינו יוצא ידי חובתו. ומכל מקום אם מקשיב למה שבעל הבית קורא ומכוין לצאת ידי חובה, יצא.

כן.

ראוי לספר במדרשי אגדה בדברים המושכים לבבות השומעים, ועיין בזוהר הקדוש פרשת בא דף מ' עמוד ב' בשבח אותו שמספר ביציאת מצרים, שהקב"ה מזמן כל פמלייא של מעלה ואומר להם בואו ותשמעו את הספור והשבח שבני מספרים עתה וכו'.

אין אומרים תיקון לאה בחול המועד של פסח ויזהר בכל חול המועד לעסוק בתורה ובמוסר, כי לא ניתנו שבתות ומועדים אלא לעסוק בהם בתורה.

חז"ל אסרו עשיית מלאכה בחול המועד, אמנם יש סוגי מלאכות שמותרות, והם חמשה: א. דבר האבד אם לא יעשנו עתה. ב. צרכי המועד אוכל נפש אפילו מעשה אומן, או מעשה הדיוט לשאר צרכי המועד. ג. עבודת פועל עני הצריך לשכרו כדי אוכל לחג. ד. צרכי רבים. ה. מעשי הדיוט לעצמו. וכיון שהמלאכות האמורות הותרו בתנאים המפורטים לפרטים רבים בשולחן ערוך, לכן הנצרך לכך יעשה שאלת חכם.

בסוכות גומרים את ההלל בכל יום, משום שבסוכות כל יום חלוק מיום קודם בקרבנותיו, משא״כ בפסח שבכל יום קרבנותיו שוים ליום הקודם. ועוד משום דביום שביעי של פסח טבעו המצרים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח, וכמו שאמר להם הקב״ה למלאכים: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, וכיון שביו״ט אחרון אין גומרים ההלל, גם בחוה״מ אין גומרים, שלא יאמרו שימי חוה״מ עדיפים מיו״ט, ויבואו לזלזל ביו״ט. ועוד, שבפסח אין חיוב מצה רק ביו״ט ראשון, משא״כ בסוכות חייבים בסוכה ולולב כל הימים.

לא ואפילו שיש בו מוסף. כן הוא המנהג בישיבתינו מזמן מו"ר המקובל האלקי ראש הישיבה כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל.

כן. לפי הסוד הטעם שנקרא שבת הגדול כי חג הפסח הוא בחסד כנודע, ובשבת זו מתגלה ספירת החסד ותיקונו בעוצמתו ובכוחו, ולכן נקרא שבת הגדול, כי הגדול הוא בחינת החסד שנקרא גדולה.

מפני שנהגו ישראל שבשבת הגדול מתאספים הקהל בבתי כנסיות ובתי מדרשות לשמוע דרשת רבני וגדולי ישראל בכל מקום ומקום, ומאריכים הרבה בדרשות ובהלכות ולכן נקרא שבת הגדול, ועיקר הדברים יהיו בדיני הפסח והלכותיו המרובים למען ידעו את אשר יעשו. ומה טוב לשלב דברי אגדה למשוך לב העם.

כן. פסח שיצאו בו ישראל ממצרים היה ביום חמישי. וכתבו התוספות ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהם ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס כדאיתא במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שעה נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושים כך אמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו הבכורות מלחמה והרגו מהם הרבה הדא הוא דכתיב (תהלים קלו י) למכה מצרים בבכוריהם עכ"ל.

בשבת הגדול נהגו לברך זה לזה בלשון שבת הגדול שלום. ומחזיר לו: שבת הגדול שלום ומבורך, וכל זה לזכור נסי ה' הגדולים שנעשו בשבת זו.

שבת שלפני הפסח נקרא "שבת הגדול", והטעם כי פסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום חמישי, ובשבת שלפני כן שהוא עשירי לניסן נצטוו לקחת שה לבית אבות לצורך קרבן פסח, וקשרו אותו בכרעי מטתם, וכאשר ראו המצרים כן שאלום פשר דבר, ענו להם לשחטו לשם פסח כמצות ה' אלהינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו יכולים לומר דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו "שבת הגדול".

לא, כיון שלענין ברכת הנהנין יש מברכים עליהם שהכל אין לברך עליהם ברכת האילנות.

צריך שיהיו שני אילנות ואפילו שהם מין אחד, ויש מדקדקים שיהיו שני מינים ותבא עליהם ברכה. והמברך על מיני אילנות הרבה הרי זה משובח. ועכ"פ אם אין באפשרותו למצוא שתי אילנות יברך אפילו על אחד.

אינו מברך אלא פעם אחת בשנה ולא יותר.

כן.

זריזין מקדימים למצוות לברך בהקדם כל מה שאפשר, והטוב ביותר ביום ראש חודש ניסן. ועל כל פנים יכול לברך ברכת האילנות במשך כל החודש. אמנם אם עבר חודש ניסן ולא בירך, יברך בלי שם ומלכות. ודעת הרב עובדיה שרשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו.

נכון, יש בפתקים שמות המועילים לרפואה וכתובים בספרים הקדושים.

השמחה האמיתית באה מהנשמה והנשמה שמחה בדברים רוחניים - ואע"פ שדברים גשמיים שמחים גם משפיעים על הנשמה - זה רגעי בלבד, וכדי שיהיה תמידי צריך שתהיה לאדם שמחה רוחנית, וכדוגמא: מאן דהוא הכעיס אותו והוא התגבר ושתק, או עזר לאיזה עני או מסכן וכיוצ"ב.
ובין הדברים היותר חשובים שנותנים סיפוק לנשמה זה עשיית מצוות ולימוד תורה.
ובכל אופן אם בכל זאת גם ביום שקיימתם מצוות ועשיתם דברים טובים אתם מרגישים עצבות, מבואר בדברי מהרח"ו בשער הגלגולים (הקדמה לח) שהדבר בא משורש נשמתו של האדם, ואף על עצמו כתב שהיה נוטה לעצבות, ובכל זאת ציוה עליו רבו רבינו האריז"ל להתגבר ולהשתדל בכל מיני שמחה, וזה אפשר ע"י שמתבונן על הטוב שיש לו.

לא נהגנו בזה.

כן משכימים וקוראים שירת הים באשמורת בעת קריעת ים סוף כמו רביע שעה קודם עלות השחר. ומנהגנו לקרוא מתחילת פרשת בשלח עד כי אני ה׳ רופאך מתוך ס"ת, ופותחים אותו בארון הקדש והחזן קורא בו שם בקול רם. ואח"כ אומרים תפלה ובקשה המסודרת על ע"ב שמות דויס"ע ויב"א וי"ט מספר הקדוש לשון חכמים (ח"א סי' נו) להרי"ח הטוב, ואח"כ ילמדו בזוהר על שירת הים עד זמן התפילה.

אע״פ שאין מנהגנו לאכול סעודה שלישית ביו״ט. מכל מקום יש מהדרין לאכול סעודה שלישית ביום שביעי של פסח, משום חיבוב מצות אכילת מצה.

נוהגים במוצאי החג לקחת עשבים ושיבולים ירוקים ולשוטחן בבית, ומברכים איש את רעהו שתהא שנה ירוקה ופורחת ושמחה.

נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אסרו חג של פסח. ואמרו בגמ' (סוכה מה:) אסרו חג בעבותים. פי' עשו איסור וקשר לחג שלא תסתלק קדושתו. ומעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.

צריך ליתן מעות חיטין לצורך העניים, ובזוה״ק החמיר מאד במי שאינו נותן לעניים במועדים. וז"ל ותא חזי, בכלהו שאר זמנין וחגין, בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני, ואי איהו חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני, עונשה סגי, דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא. עלה כתיב: וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ומי שאינו משמח לב העניים והאומללים אין זו שמחת החג אלא שמחת כריסו. ומעיקר הדין יכולין לכפות על זה.

היות וכל החודש הוא ימי שמחה לישראל, לפי שבאחד בניסן הוקם המשכן ושנים עשר נשיאים הקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח במשך שנים עשר יום, יום אחד לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה יום טוב ביומו, ולמחרת שהוא יום י"ג בניסן היה אסרו חג שלהם, ויום י"ד בניסן הוא ערב פסח, ולאחר מכן שבעת ימי הפסח, ויום כ"ב הוא אסרו חג של פסח, ובנין בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו יהיה ביום טוב של פסח וחנוכת בית המקדש שתהיה נמשכת שבעת ימים תתקיים לאחר הפסח, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה.

מנהג טוב ויפה לקרות בכל יום החל מראש חודש ניסן פרשת הנשיאים של אותו יום, כי כל נשיא ונשיא היו לו סודות גדולים אשר המשיכו שפע הרוחניות כל אחד לשבטו, ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת היום, וביום י"ג בניסן קורין פרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה.

משום שמצינו בזוה״ק (פר' בלק דף קצו ע"ב) שיש שלש שורות של נשמות שלא זכו עדיין להכנס לגן עדן והם עומדות על חומת גן עדן ומצפצפות כצפרים ומשבחים להשי״ת ומתפללים על חיי בני אדם שבעוה״ז, [ואמרו עוד בזוה״ק (שמות דף טז ע"ב) שאם לא בקשת המתים ותפלתם עבור החיים, לא היו מתקיימים אפילו חצי יום], וכיון שבימי ניסן ותשרי כל ישראל עסוקים במצוות, על כן הם בשמחה. וזהו הזמן לבקש עליהם רחמים, שיוכלו ליכנס לגן עדן, ורק בחודשים אלו הם עומדים על החומה, ע״ש.

יתן שלשה פרוטות לצדקה, בעד מנוחת אביו או אמו או שאר קרוביו, ולומר הבקשה לעילוי הנשמות ותחת יום שבת יפריש ביום ראשון, ובשנים עשר יום יהיה כחשבון 36 פרוטות כמנין פעמיים ח"י, וביום י"ג יפריש שלשה ויהיה כחשבון ט"ל כי ט"ל אורות טליך, ואם יוסיף ביום י"ד יהיו כחשבון מ"ב כנגד שם מ"ב של "אנא בכח" וכו' ויאחז המעות בידיו ויקרא "אנא בכח" וכו', ואח"כ יאמר "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" וכו' ומזמור "הללויה הללו את ה' מן השמים" ואחר כך יתן המעות לעניים.

כתב בספר דברי יעקב (עמוד עא) "אף שהצנע לכת הוא דבר גדול מאוד, אבל מבואר בספר חובת הלבבות שיש בזה סכנה גדולה מאוד שאדם שנוהג כמנהג כולם כדי להצניע מדרגותיו הנה בפועל הרי הוא ממעט מאוד בעבודת השם כגון שמתפלל יותר בקיצור ממה שרצה להתפלל כדי לא לבלוט וכן כל כיוצא בו, וכתב שם החובת הלבבות שאפשר על ידי זה ליפול מכל המדרגות ולכן בהרבה מהענינים צריך ליזהר שלא לנהוג בהסתרה. עכ"ל.
נמצינו למדים שעדיף להאריך בתפילה וכאן לא נאמר הצנע לכת.

אין נכון להוציאו, ולא יאמרו תחנון. ובכל זאת אם רצונך לעשות תשובה תוכל להתוודות אחר התפילה.

אין צורך, יתפלל משך ארבעים יום תהילים ותפילה לזיווג כפי שקיבלנו מחכם יצחק כדורי זיע"א, התפילה הודפסה בהוצאת "נהר שלום" וניתן לקבלה חינם במשרד.

בשנת השמיטה משמיטים את תיקון רחל וקוראים רק את תיקון לאה. ויש שאומרים במקום תיקון רחל את הנוסח שסידר הבן איש חי.

סעודת פורים חובה היא ומצוה להרבות בסעודת פורים ויוצאים ידי חובה בסעודה אחת. ומה טוב שיאכל בשר בהמה ודגים משובחים, ויתקן סעודה נאה כפי אשר תשיג ידו וישתה יין עד שישתכר וירדם בשכרות, ובלבד שיזהר לברך ברכת המזון כתקנה.

סעודת פורים צריך לעשותה ביום ואם עשאה בלילה לא יצא ידי חובה. והזמן המוכשר ביום הוא לאחר תפילת שחרית, כפי שכתב הרש"ש זיע"א וכן מנהג ק"ק חסידי בית אל.

צריך להשתדל הרבה לאכול פת בסעודת פורים, היות ויש הרבה פוסקים שסוברים שסעודת פורים צריכה פת.

אינו חוזר ובסוף הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה עמנו נסים וכו'.

הנכון הוא שבברכת המזון יזכיר "על הנסים" במקומו ואין לחוש להפסק באמצע הברכה.

של לילה זמנה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד שקיעת החמה, ובדיעבד אם קראה קודם נץ החמה אחר שעלה עמוד השחר יצא.

הקורא את המגילה בלילה, מברך שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים, ושהחיינו. וביום, אינו מברך אלא שתים, על מקרא מגילה, ושעשה נסים. והאשכנזים מברכים ביום גם שהחיינו.

אחר קריאת המגילה בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה (אבל אינו יוצא ידי חובה סעודת פורים רק ביום). וימצא בביתו נרות דולקות וערוך שולחנו ומטה מוצעת ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לבב וישמח אנשי ביתו וירחיק מהם כל ריב ומצה. ואופין מיום הקודם שהוא ערב פורים כדי לאכול בלילה פת חמה וגלוסקה יפה סולת בלולה כי זה בכלל שמחת פורים כמו בשבת ויום טוב.

אסור לאכול ולישון קודם קריאת המגילה, בין ביום בין בלילה, ומי שחולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה עליו מאד, יכול לטעום עוגה עד 55 גרם, או פירות קודם קריאתה. ואדם שחולה וחלוש, והטעימה לא מספיקה לו, נראה שמותר לאכול, אמנם יבקש מחברו שיזכירנו לקרוא את המגילה לאחר האכילה.

אחר קריאת המגילה גוללים אותה, ומברכים ברכה אחרונה, ברוך אתה וכו' האל הרב את ריבנו וכו' וחותמים ברוך וכו' הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע, וגם היחיד לא יאבד ברכה חשובה זו.

חייב אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. דהיינו מתנה אחת לכל אביון.

אביון לענין מתנות לאביונים הוא מי שהכנסתו אינה מספקת למחיתו מחמת דלות ההכנסה או מחמת שצריך לקחת חלק מהכנסתו כדי להחזיר חובות, ואין לו כסף בתוכניות חסכון וכדומה. ואין לקיים מצות מתנות לאביונים על ידי נתינה לילד או בחור הסמוך על שלחן אביו המספק לו כל צרכיו. אך אם הילד הוא יתום התאב למתת יד, אפשר לתת לו מתנות לאביונים.

יוצאים ידי חובה בין בנתינת מעות ובין בתבשיל או דבר מאכל אחר.

השיעור של מתנות לאביונים הוא כדי שיקנה "שלש ביצים מפת", שהוא בערך מאה שמונים גרם פת. ועדיף לתת דמי סעודה כיום עשרים שקלים. ומצוה מן המובחר לתת חמישים שקלים שזה נתינה שממש משמחת.

חייב.

חייב אדם לשלוח לחבירו ביום פורים שתי מנות, דהיינו שני מיני אוכלים, ועיקר המצוה שיהיו שתי מנות לאיש אחד.

יותר טוב לשלוח את שתי המנות בבת אחת, ולא בזה אחר זה, היות ובזה חשיבותם ניכרת יותר, וראוי להזהר במצוות משלוח מנות שיהיו המנות יקרות הערך ועריבות.

לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולשלוח לגדול.

כן. אך השולח לחבירו מנות על מנת להחזיר לא יצא ידי חובתו.

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב במשלוח מנות.

אומרים על הנסים בתפילה ובברכת המזון בלילה וביום, הפרזים בי"ד, והמוקפים בט"ו.

יאמרו על הנסים רק ביום י"ד אדר ולא בט"ו משום חשש הפסק. אמנם קריאת המגילה בלא ברכה ושאר מצות פורים כמו משלוח מנות ומתנות לאביונים יש לעשות כן מספיקא בשני הימים, רק שביום ט"ו אין מרבין בהן כמו בי"ד.

אינו חוזר, אלא יאמר אחר אלהי נצור שבסוף התפלה "מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפורקן" וכו'.

יש אומרים שמקדימים המילה לפני קריאת המגילה משום דכתיב "ליהודים" היתה אורה, ואם לא ימול קודם, לא יהיה בכלל יהודי בשעת הקריאה. ויש אומרים שמלים לאחר סיום כל התפילה, והמנהג כסברא אחרונה.

בערב פורים יכין עצמו לקראת יום הקדוש הזה וישתדל מאד לילך למקוה טהרה לטהר עצמו, ואח"כ ילבש בגדי שבת ויו"ט וילך לביהכנ"ס בשמחה גדולה. (בא"ח פרשת תצוה אות כב). ואם אין לו מקום פתוח אחר הצהרים יטבול בערב פורים בבוקר.

מניקה אם היא תוך עשרים וארבעה חודשים ללידתה פטורה מלהתענות, אפילו שלא מניקה בפועל.

פטורה מלהתענות תוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה.

זקן שהוא תשוש כח פטור מלהתענות תענית אסתר, ומי שמצטער מכאב עינים לא יתענה, וכשיבריא יפרע תעניתו, אמנם אם אכל על פי פקודת רופא אינו צריך לפרוע התענית, אבל הבריאים חייבים להתענות ולא יפרשו מן הצבור, ואפילו מי שבא בדרך רחוקה וקשה עליו התענית ידחוק עצמו ויתענה.

חתן ובעלי ברית, מאחר ויש מחלוקת אם מתענים בצום תענית אסתר, ואפילו בתענית דחויה יש פלוגתא, וכשהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, ואם אי אפשר לעמוד על המנהג מי שמקל בזה לא מפסיד.

בתענית אסתר יקום באשמורת ויאמר מזמור כ"ב בתהילים אלי אלי למה עזבתני שאמרה אסתר המלכה. ויכוין במזמור זה היטב ויבקש בקשתו ויוושע, יעוי"ש. (קב הישר פרק צ"ז) ומנהג ישיבתינו להתאסף ביום תענית אסתר, ולקרוא כל התהלים עם שבעה כורתי ברית ותפילות ותחנונים, וה' יקבל תפילתנו ברצון.

חודש אדר הוא כנגד שבטו של יוסף, ועל כן השב בתשובה ומתקן מעשיו בחודש זה, ממתיק את גזר דינו של משיח בן יוסף שחלילה לא יהרג במלחמת גוג ומגוג, ועי"ז ג"כ ממתיק ומיקל על חבלי המשיח. על כן תמצא רמז "משיח בן יוסף" יעלה בגימטריה "אדר שני". שע"י ההתחזקות בתורה ותפילה ומעשים טובים, יקויים בהם בישראל מקרא שכתוב "בשובה ובנחת תושעון".

חודש זה מסוגל מאד לתשובה, ולכן מרבים בשמחה, כי ע"י התשובה מקרבים את הגאולה, והוא הכנה לניסן, כמו שאמרו המפרשים (בעלי התוספות בראשית מג י ועוד) על הפסוק, "כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמיים", "לולא" אותיות "אלול", ואם חלילה התמהמנו לשוב בתשובה בחודש אלול, "כי עתה שבנו" דהיינו ניתן לנו זמן נוסף לשוב בתשובה, בחודש "זה" שהוא בגימטריא י"ב, כלומר בחודש השנים עשר הוא חודש אדר, ובפרט בשנה ש"זה" החודש הי"ב מתגלה "פעמיים", כלומר בשנה מעוברת. והענין בזה, שכשם שאלול הוא הכנה לתשרי, כן אדר הוא הכנה לניסן, ומי שאיחר לשוב באלול יכול עדיין לתקן באדר.

משנכנס אדר מרבים בשמחה, ומי שיש לו דין ומשפט נגד גוי, ישתדל מאד שהדיון יתקיים בחודש אדר מפני שיד ישראל על העליונה, ומגלגלין זכות ליום זכאי.

ראוי להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבנו, ויש שנוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר ומנהג יפה הוא, וכשהשנה מעוברת טוב לעשות הלימוד גם באדר ראשון וגם באדר שני.

ישתדל כל אדם לעשות תשובה מכל ליבו בערב ראש חודש אדר ויקרא כל התהלים עם סליחות דשבעה כורתי ברית, כי הזמן מסוגל ביותר. וגם כי הוא סיום ימי השובבי"ם והכל הולך אחר החתום.

לפני השקיעה

עדיף בימי שני וחמישי אך גם שאר ימות השבוע ראויים לזה.

לא יחכה אלא כמה שיותר מהר ילך לחכם שילמד אותו איך לעשות תיקון על אותה עבירה שעשה.

זה לא תיקון העוון באופן מוחלט אלא מתקן מעט ופודים כל תענית בפרוטה בלבד, ויש אומרים שזה מועיל לפחות שלא לסבול יסורים בעולם הזה.

בודאי, להרבה עוונות, התבאר בדברי רבנו האריז"ל ועוד אחרונים מספר תעניות לתקן את העוון לגמרי, ביניהם: עוון הנדה, גויה, א"א, משכ"ז, שבת, כיבוד אב ואם, ואשרי הזוכה לתקן אשר פגם.

צריך להתענות שמונים וארבע ימים כפי שגילה רבנו האריז"ל בספר שער רוח הקודש, וכיום שקשה נהגו להתענות יום אחד ולפדות שאר הימים בכסף.

מותר ובלבד שלא יאמר בפירוש שעושה כן לצורך הלילה

מותר להוציא משבת כדי שיהיו מופשר לצורך הלילה, וכדאי להוציא בעוד היום גדול שלא יהיה ניכר שזה לצורך הלילה.

כתב בזוהר הקדוש: ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזה כלל אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא.
ודע כי בשאר ימות השנה שאדם ניעור לילה אחד ועוסק בתורה ניצל מכרת אחד, אמנם בליל שבועות מי שיזכה - ינצל מכמה כריתות שחייב עליהם.

הנשים לא נהגו לקרוא את סדר ליל שבועות כלל, היות ולא שייכות בהם ע"פ סודם של דברים.

מותר לנשים לקרוא את הזוהר הקדוש,
אבל ללמוד זוהר, זה תלוי אם זה הזוהר שעוסק בפירוש התורה ודברי מוסר מותר לעיין בפירוש בפשטי התורה,
אבל זוהר שעוסק בסודות התורה אין לנשים ללמוד את הפירוש.

מותר לקרוא זוהר בלילה,
כי זה חלק מתורה שבעל פה ואזהרת האריז"ל היא לא לקורא תורה שבכתב בלילה, אבל בתורה שבעל פה מותר ומצווה גדולה היא.

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לעניין דיני תרומות ומעשרות שבאותה שנה אם אחרי ט"ו בשבט פרח האילן ויצאו ממנו פירות נחשב פרי של אותה שנה לעניין מעשר עני או שני מה שאין כן בהוציא פרח קודם לכן.

מנהג ישראל להביא להביא סוגי פירות רבים ולברך עליהם ולטעום מהם, ויש בזה שבח להקב"ה שבורא לנו מיני פירות רבים וטעימים, וכל שכן אם מביא מפירות ארץ ישראל שבזה יש שבח הארץ הקדושה.

באחרונים כתבו לימוד של שבח מוסר ואגדה על כל פרי ופרי לפי מעלתו וראוי לעשות כן שזוכים לאכול מתוך דברי תורה, ניתן להשיג ספר של מו"ר על ט"ו בשבט עם הלימודים.

ראוי לבקש על האתרוג בט"ו בשבט כפי שסידר רבנו הבן איש חי בספר לשון חכמים.

תשתדל בדברים הבאים: א) לקרוא כל יום מזמור כד' מספר תהילים. ב) בתפילת שמונה עשרה בברכת שמע קולנו לומר תפילה על הפרנסה כמו שמופיע בסידורי התפילה. ג) לכבד את השבת.