ביאור ההפטרה - שבת הגדול

כ"ג אדר תשפ"ה | 23/03/2025 | 21:49

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מםופר שלפני בא יום ה' הגדול והנורא ישלח לנו את אליהו הנביא לבשר את הגאולה, ולהשיב את ישראל לאביהם שבשמים וזה מענייני דיומא שה' שלח את משה לבשר לנו על הגאולה ממצרים, להאמין בה' ולצאת למדבר.

תוכן ההפטרה

לעתיד לבא תערב לה' מנחת יהודה וירושלים, כפי שערבה לו בימי משה ושלמה שהקרבנות התקבלו ברצון. אבל ביום המשפט ה' בעצמו יעיד, ישפוט ויפרע מעושי התועבה על שלא יראו מה' ולא זכרו את חסדו עמהם, שאומות העולם במכה אחת הוא מכלה אותם, ואילו עם ישראל למרות ריבוי המכות, הם חיים וקיימים לעד.

הנביא מוכיח את ישראל על שעושקים את ה' בזה שלא נותנים תרומות ומעשרות לכהנים וללוים, ולמרות שרואים את הקללה, שמאז שהפסיקו את המעשרות, האדמה לא נותנת פריה, עם כל זאת ממשיכים ברשעתם ולא מפרישים תרומות ומעשרות. וה' אומר להם שינסו אותו בזה, יביאו את המעשרות לבית ה' ויראו איך שהם מתעשרים והברכה תהא מצויה בשפע. עצי השדה יתנו פריים, הארבה יסתלק מעליהם, והארץ תהא מלאה כל טוב.

כמו כן ה' מוכיח אותם על שדיברו לפניו דברים קשים, שאמרו: לחנם עבדנו את ה' ומה הרווחנו מזה. זאת ועוד, הרשעים מתפארים שניסו את ה' חטאו לפניו לראות אם יענישם, ונמלטו מהעונש.

אך יראי ה' דיברו ביניהם להתחזק ולשמוע בקולו, ה' שמע את דבריהם שנכתבו בספר הזכרון, לשלם להם כפעלם הטוב. וביום המשפט ה' יחמול וירחם עליהם, כאב המרחם על בנו. ואז יראו מהו ההבדל בין הצדיקים לרשעים, כי ביום המשפט הרי כל עושי רשעה יהיו כקש שיכלו מהרה, ולא ישאר להם נין ונכד. אך לצדיקים יראי ה' תזרח להם שמש ההצלחה, יפרו וירבו ויתענגו מרוב טובה, והרשעים יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, ולפני יום המשפט ישלח ה' את אליהו הנביא לבשר את הגאולה, ולהשיב לב אבות ובנים לאביהם שבשמים, שיחזרו כולם בתשובה, כדי שימלטו ביום המשפט ולא ינזקו.

מלאכי פרק ג' פסוק ד' - סוף הפרק.

ד'
וְעָֽרְבָה֙ אז לעתיד לבא יערב ויומתק לַֽיהֹוָ֔ה מִנְחַ֥ת תשורת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם [א] כמו ימות משה ואהרן וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת וכשנים הראשונות בימי שלמה שקיבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מהשמים ואכלה על המזבח (מ"ד):

ה'
וְקָֽרַבְתִּ֣י ביום ההוא אֲלֵיכֶם֘ לדור שיהיה ביום ההוא (רד"ק) אקרב לַמִּשְׁפָּט֒ לשלם גמול לעוברי רצוני וְהָיִ֣יתִי| אני בעצמי אהיה עֵ֣ד  מְמַהֵ֗ר [ב] להעיד על עושי התועבה ואגלה לכל מה שעשו בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹֽשְׁקֵ֣י גוזלי שְׂכַר_שָֹ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי_משפט ה גֵר֙ לחייבו על לא עוול בכפו וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי לא מפחדים ממני אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת (ע"פ מ"ד):

ו'
כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי [ג] כשהכיתי את אומות העולם לא הייתי צריך לשנות ולהכותם שוב, כי כיליתי אותם במכה אחת וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי_יַֽעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם ואתם בני ישראל למרות מכות רבות שהכיתי אתכם לא עשיתי בכם כליה אלא אתם קיימים לעד (רש"י מרבותינו, מהרי"ק):

ז'
לְמִימֵ֨י מן ימי אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם להיות מפרישים תרומות ומעשרות, ואני מזהיר אתכם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ לשמור מצוותי וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם להיטיב עמכם כמאז אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם ואם תאמרו בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב במה חטאנו לפניך שנשוב בתשובה (מ"ד):

ח'
הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים האם זה הגון וראוי שהאדם יעשוק ויגזול מהקב"ה כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹֽבְעִ֣ים גוזלים אֹתִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ ואם תשיבו במה גזלנו ועשקנו אותך הַמַּֽעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה הלא הוא שאתם גוזלים ועושקים מן הכהנים והלויים העובדים לפני שלא הבאתם להם תרומות ומעשרות (מ"ד):

ט'
בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים [ד] למרות שאתם מקוללים בקללה שהאדמה לא נותנת יבולה (מ"ד) ויש לכם חולי במעיים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים בכל זאת אתם עושקים וגוזלים ממני הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ כל העם כולו, כי אין אחד מכם שיתן המעשר והתרומה (מ"ד):

י'
לכן לתקן זה הָבִ֨יאוּ מעתה אֶת_כָּל_הַמַּֽעֲשֵׂ֜ר אֶל_בֵּ֣ית הָֽאוֹצָ֗ר בבית המקדש וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ מזון ואוכל בְּבֵיתִ֔י לכהנים וללויים וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ תנסו ובחנו אותי בָּזֹ֔את [ה] המצוה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם_לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם ֚אֵת אֲרֻבּ֣וֹת חלונות הַשָּׁמַ֔יִם וַֽהֲרִיקֹתִ֥י ואשפוך (מ"ד) לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד_בְּלִי_דָֽי עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (ע"פ ת"י), כי אשפיע לכם שפע בלי גבולות:

י"א
וְגָֽעַרְתִּ֤י אנזוף (מ"צ) לָכֶם֙ בשבילכם בָּֽאֹכֵ֔ל בָּאַרְבֶּה האוכל ומכלה לכם התבואה והגפן (רש"י) וְלֹֽא_יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת_פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְלֹא_תְשַׁכֵּ֨ל תחסיר לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ מפריה (מ"ד) בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

י"ב
ואז וְאִשְּׁר֥וּ ישבחו ויפארו אֶתְכֶ֖ם [ו] כָּל_הַגּוֹיִ֑ם משיראו ריבוי ההצלחה שלכם (מ"ד) כִּֽי_תִֽהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ ארץ שחפץ בה ה' לברך אותה (מלבי"ם), ואז הארץ תמלא רצון וחפץ היושבים בה (מ"ד) אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

י"ג
חָֽזְק֥וּ קשים עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם (מ"ד) כי אתם מתחזקים לסתור את דברי (מלבי"ם) ומטיחים דברים כלפי מעלה (מהרי"ק) אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם מַה_נִּדְבַּ֖רְנוּ דברנו עָלֶֽיךָ:

י"ד
אשיב לכם כי מה שאֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא לחנם היה עלינו לעֲבֹ֣ד את אֱלֹהִ֑ים כי לא נקבל שום שכר (רש"י) וּמַה_בֶּ֗צַע תועלת בא לנו (מ"ד) כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית בשפל רוח (רש"י) מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת לריק יגענו בעבודתינו (מלבי"ם):

ט"ו
ועוד אתם אומרים הואיל וְעַתָּ֕ה ראינו שאין תועלת לשמור מצוות ה' אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים משבחים ומפארים את זֵדִ֑ים הרשעים שאינם יגעים בעבודת השי"ת כי אנחנו רואים שגַּם_נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה וקיימים כבנין גַּ֧ם בָּֽחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים לדעת אם יעניש אותם וַיִּמָּלֵֽטוּ ונמלטו וניצלו מהעונש (מ"ד):

ט"ז
אבל אָ֧ז כששמעו את דברי הרשעים המעוררים ספיקות וכל מיני תלונות (מ"ד) נִדְבְּר֛וּ [ז] דברו בניהם יִרְאֵ֥י יְהֹוָ֖ה החכמים והמשכילים (אב"ע) אִ֣ישׁ אֶל_רֵעֵ֑הוּ והיו נושאים ונותנים בדבר עד שמצאו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהֹוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע ויתן להם שכרם וַ֠יִּכָּתֵב דבריהם (מ"ד) בסֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ להטיב להם לְיִרְאֵ֣י יְהֹוָ֔ה הם הצדיקים וּלְחֹֽשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ הם היודעים שם הנכבד והנורא (אב"ע), וחושבים תמיד בדרכי ה' וברוממותו (רד"ק):

י"ז
וְהָ֣יוּ דבריהם שמורים לִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה אוצר נחמד לשלם לכל אדם כפעלו (רש"י) וְחָֽמַלְתִּ֣י אחמול וארחם (מ"צ) עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל_בְּנ֖וֹ הָֽעֹבֵד אֹתֽוֹ מאהבה (ע"פ מ"ד):

י"ח
וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם עוד תשובו ותראו את ההבדל בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע ֚בֵּין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים מאהבה לַֽאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ מאהבה אלא בשביל לקבל שכר, או מיראת העונש (מלבי"ם):

י"ט
כִּ֣י הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ יום המשפט לרשעים בָּ֔א בֹּעֵ֖ר חם ולוהט כַּתַּנּ֑וּר [ח] אש וְהָי֨וּ כָל_זֵדִ֜ים הרשעים וְכָל_עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ נוחים להשרף

כ'
קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט וישרוף אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עד אֲשֶׁ֛ר לֹא_יַֽעֲזֹ֥ב וישאיר לָהֶ֖ם (מ"ד) שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף נין ונכד (רש"י):

כ"א
מנם הצדיקים וְזָֽרְחָ֨ה לָכֶ֜ם [ט] יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה הצדקה שעשיתם היא תאיר לכם כשמש שהוא וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ הפרושים על הארץ כן יהיה לכם רפואה ותענוג וִֽיצָאתֶ֥ם בכל מקום שתצאו ותבואו וּפִשְׁתֶּ֖ם תתענגו ותתרבו בבשר ושומן כְּעֶגְלֵ֥י כעגלים מפוטמים מַרְבֵּֽק בדיר שלהם (מ"ד):

כ"א
וְעַסּוֹתֶ֣ם תדרכו ותרמסו את הרְשָׁעִ֔ים [י] כִּֽי_יִֽהְי֣וּ אֵ֔פֶר מונח תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם (מ"ד) בַּיּוֹם֙ המשפט אֲשֶׁר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה ושופטם לכליון (רד"ק) אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

כ"ב
לכן בכל דור ודור זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ בהר סיני עַל_כָּל_יִשְׂרָאֵ֔ל כי בשמירת חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים תקבלו הגמול (מ"ד ומ"צ):

כ"ג
הִנֵּ֤ה בזכות התורה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא [יא] לִפְנֵ֗י ֚בּוֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא הוא יום הגמול (מ"ד) שתשוב לכם הנבואה (מלבי"ם):

כ"ד
וְהֵשִׁ֤יב לֵֽב_אָבוֹת֙ לאביהם שבשמים עַל_עם הבָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל_עם אֲבוֹתָ֑ם פֶּן_אָב֕וֹא פתאום וְהִכֵּיתִ֥י אֶת_הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם אשמיד כליל את יושבי הארץ, ולכן יקדים לשלוח מלאך הברית להשיבם בתשובה (רד"ק):

כ"ג
הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י ֚בּוֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:

PDF להורדה