הלכות ברכת המזון

כ"ב ניסן תשפ"ה | 20/04/2025 | 13:47

חייב אדם לברך מדאורייתא אחר אכילת מזון של לחם, שנאמר (דברים ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".

א.
אינו מברך ברכת המזון אלא על לחם שהוא מחמשת מיני דגן: חטים ושעורים וכוסמין, שבולת שועל ושיפון.

ב.
מהתורה יש אומרים שאין חייבים בברכת המזון עד שיאכל כביצה שהוא שיעור ב' כזיתות, אמנם מדרבנן חייב לברך ברכת המזון אפילו לא אכל אלא כזית.

ג.
כיון שיש אומרים שאם אכל ולא שתה מים, אם הוא תאב לשתות אינו חייב לברך ברכת המזון מן התורה, אלא רק מדרבנן, לפיכך אם אכל ולא שתה מים והוא תאב לשתות, ישתדל בכל כוחו להמציא מים, או להמתין עד שיביאו לו מים, וישתה כדי שיברך ברכת המזון מן התורה, אליבא דכולי עלמא.

ד.
אם אכל פת ולא שתה מים משום דאינו תאב לשתות, או ששתה מים, דבכל זה הוא חייב בברכת המזון מן התורה, ונסתפק אח"כ אם בירך ברכת המזון או לאו, צריך לברך שלש ברכות מפני שהן מן התורה, וספיקא לחומרא. אבל הטוב והמטיב שהיא מדרבנן, לא יברך מספקה. מיהו אם לא אכל כדי שביעה, דאינו חייב מן התורה בברכת המזון , או אכל כדי שביעה אך היה צמא ולא שתה, דגם כן אינו חייב בברכת המזון מן התורה, הרי זה לא יחזור לברך מן הספק, אפילו שלש ברכות, כיון דאינו חייב לברך אלא מדרבנן. ואם אפשר לו לאכול מחדש ולברך, שפיר דמיו.

ה.
אותם שיורי מאכל הנשארים בעצמות ובקליפין של הפירות, אם יש בהם ניצוצי קדושה יתבררו על-ידי הברכה אחרונה שאומר האדם על שולחנו, אף על פי שסופם לזרקם לאשפה, לפיכך יזהר אדם שלא יסיר מעל השולחן עצמות וקליפין אלא עד אחר ברכת המזון. ולכך אזהרה שמענו, שלא יוציא מעל השולחן להאכיל לבהמה חיה ועוף הטמאים קודם ברכת המזון.

ו.
מאחר שברכת המזון עושה תיקון גדול על השולחן כאמור, לכך הזהירו חז"ל לשייר האדם פת על שולחנו בעת ברכת המזון, ובזוהר הקדוש החמירו בזה ואסמכוה אקרא ד"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". ואם אכלו כל הפת קודם ברכת המזון ולא הרגישו עד שעת ברכת המזון, לא יביאו פת שלימה ויניחו על השולחן, אלא יביאו פרוסה. ואם היתה על השולחן פת שלימה מעת שבירך המוציא, לא יסירנה בעת ברכת המזון, ואדרבא עדיף טפי למעבד הכי, להשאיר ככר אחד שלם על השולחן מעת שבירך המוציא. ולא אסרו בפת שלימה, אלא רק אם יביאנה מחדש בעת ברכת המזון.

ז.
צריך ליזהר שלא ישאר כלי ריקן על השולחן בעת ברכת המזון, כגון כפות כוסות וקערות וכיוצא.

ח.
קודם ברכת המזון יסיר את הסכין מעל השולחן, בין בחול ובין בשבת ויום טוב.

ט.
האוכל סעודה של פת, צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל. ומפינה לפינה באותו בית, אינו שינוי מקום, ואפילו  כשאין רואה מקומו הראשון. ואם יצא ממקומו והלך למקום אחר, אם היה הדבר במזיד, צריך לחזור למקומו הראשון, כדי לברך שם ברכת המזון. ואם בירך במקום שנזכר, יצא ידי חובה. ואם היה הדבר בשוגג רשאי לברך במקום שנזכר. והמחמיר לחזור למקומו הראשון ולברך שם, תבוא עליו ברכה.

י.
הא דאמרנו דבשכח אם בירך שצריך לחזור ג' ברכות היינו דוקא אם אכל ושבע מהלחם ומדברים שמלפתים בהם את הפת, כגון בשר או ירקות או גבינה, שחייב בברכת המזון מן התורה. אבל אם שבע מדברים שאין רגילות ללפת בהם את הפת, כגון אורז וכדומה, אינו חייב אלא מדרבנן, ואם מסופק אם בירך או לאו אינו חוזר ומברך.

יא.
לפני שמברך ברכת המזון יטול מים אחרונים, וקודם לכן יאמר "מים אחרונים חובה", ויכוין לסלק ולדחות מעל השולחן הסטרא אחרא. ובעת נטילת מים אחרונים יחבר ארבע האצבעות לבד והאגודל לבד, וישפיל אצבעותיו כלפי מטה. וכן יזהר שיהיו מים אחרונים מעט ולא הרבה, כי המה חלק הסט"א. ויטול עד פרק השלישי, וראש פרק השלישי בכלל. וכשיטול, יאמר גם כן בפיו השלש תיבות הנזכרות, ויש סוד בדבר. ויזהר ליטול ידיו לתוך כלי בדוקא.

יב.
המברך ברכת המזון צריך לכתחלה להשמיע לאזניו. ובדיעבד אם בירך ולא השמיע לאזניו, יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כדי שיברך ברכת המזון וישמיע לאזנו.

יג.
יברך ברכת המזון באימה ויראה ובחשק גדול, ויחבוש ראשו בכובע שהולך בו לבית הכנסת, ויכסה גופו בבגד עליון שלובש בשעת התפילה.

יד.
יעצום עיניו, ויאסור ידיו זו על גב זו, ימנית על השמאלית, כיושב לפני המלך מלכו של עולם מלכות קדישא.

טו.
ברכה ראשונה של ברכת המזון היא ברכת הזן, וברכה זו פותחת בברוך וחותמת בברוך. ברכה שניה של ברכת המזון היא ברכת הארץ, וברכה זו אינה פותחת בברוך, אלא רק חותמת בברוך, כדין ברכה הסמוכה לחברתה, שהרי היא סמוכה לברכת הזן, וחתימת הברכה היא, על הארץ ועל המזון. ברכה שלישית של ברכת המזון היא ברכת בונה ירושלים. ואינה פותחת בברוך, מפני שהיא סמוכה לחברתה. והמברך עצמו עונה אמן אחר בונה ירושלים, מפני שהוא סוף סדר הברכות של תורה, שהטוב והמטיב תיקנו אחר זמן ביבנה.

טז.
ברכה רביעית שבברכת המזון היא הטוב והמטיב, והיא מדרבנן. וברכה זו פותחת בברוך, ואינה חשובה ברכה הסמוכה לחברתה, לפי שאינה מסדר הברכות של ברכת המזון, שהרי היא מתקנת חכמים, ואינה חותמת בברוך, לפי שבעיקרה ברכה קצרה היא.

יז.
כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, לא יצא ידי חובתו. וכן כל שלא הזכיר ברית ותורה ואפילו  לא חיסר אלא אחת מהם מחזירין אותו.

יח.
כל שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו.

יט.
בשבת ויום טוב, יש הזכרה של מעין המאורע בברכת המזון. בשבת אומר בברכת רחם נא רצה והחליצנו וכו'. וביום טוב אומר בברכה זו יעלה ויבא, וגם בראש חודש ובחול המועד אומרים יעלה ויבא.

כ.
חל שבת ביום טוב, או בראש חודש, או בחול המועד, אומר רצה והחליצנו ואחר כך יעלה ויבא.

כא.
שכח ולא הזכיר של שבת במקומה, ונזכר קודם שאמר ברכת הטוב והמטיב, אומר בשם ומלכות: בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה, לאות ולברית, בא"י מקדש השבת. וכן אם טעה ולא הזכיר של יום טוב, אומר: בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך מקדש ישראל והזמנים. וביום טוב שחל בשבת אומר: ברוך... שנתן שבתות למנוחה וימים טובים לעמו כו', ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים.

כב.
וכל זה דוקא כשנזכר קודם שהתחיל "הטוב והמטיב", אבל אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב", אפילו לא אמר עדיין אלא רק תיבת ברוך, חוזר לראש ברכת המזון. וי"א שאם התחיל ברוך ולא אמר לעד האל יכול לסיים שנתן שבתות למנוחה.

כג.
אם טעה בסעודה שלישית של שבת ולא הזכיר רצה. אם נזכר קודם שאמר לעד האל יסיים ויאמר אשר נתן שבתות למנוחה וכו' ומסיים בשם ומלכות ואם נזכר אחרי זה יסיים ולא חוזר לראש.

כד.
מי שאכל בשחרית של שבת פת כסנין לאחר קידושא רבה, והסעודה של שבת העקרית שהיא בפת ותבשיל של שבת, עשאה אחר כמה שעות, ובסעודה הזאת שכח להזכיר של שבת בברכת המזון, אינו צריך לחזור, ודינו כמו כל סעודה שלישית של שבת.

כה.
טעה ולא הזכיר של ראש חודש, ונזכר לאחר שכבר פתח בברכת הטוב והמטיב, אינו חוזר לראש.

כו.
מי שאחר שבירך ברכת המזון נסתפק אם אמר רצה והחליצנו, אם לאו, אין צריך לחזור ולברך.

כז.
כשם שצריך לשבת בשעה שמברך ברכת המזון, כך צריך לשבת בשעה שמברך ברכת מעין שלש.