הלכות ומנהגי תפילת מנחה דשבת קודש

כ"ה ניסן תשפ"ה | 23/04/2025 | 14:17

א.
יזהר מאוד בתפלת מנחה של שבת, ויתפלל בהתלהבות גדולה ובכוונה עצומה שאינה דומה תפלת מנחה של שבת לתפלת מנחה של חול, שבימות החול זמן תפלת המנחה הוא עת שהדינין מתגלין אז, אבל זמן מנחה של שבת נקרא עת רצון, ומתעוררים אז רחמים גמורים.

ב.
מנהגנו בק"ק חסידים "נהר שלום" מזמן מו"ר המקובל האלקי כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל להתפלל תפלת מנחה דיום שבת קודש מנחה קטנה. אמנם יש מקובלים שנוהגים להקדים ביום שבת קודש תפלת המנחה ולהתפלל מנחה גדולה.

ג.
מנהג טוב לטבול ביום שבת קודש קודם תפילת המנחה י"ג טבילות כנגד י"ג מידות שבא"א ואחר הטבילה יאמר פסוקי מי אל כמוך.

ד.
אומרים למנצח, קרבן התמיד, סדר קטורת, ואשרי ואחריו אומרים ובא לציון וגו'.

ה.
זמן עטיפת הציצית בתפילת המנחה הוא אחר קדיש דקדושת "ובא לציון" קודם שיאמר הש"ץ פסוק ואני תפילתי כדי שיתעטף בציצית בעת רצון.

ו.
עניין ואני תפילתי שנהגו לאמרו קודם הוצאת ס"ת, כי הנה בימי החול בעת המנחה הוא עת צרה, שכל הדינין מתגלין אז, אבל במנחת שבת נקרא עת רצון כנז' שם באדרת האזינו, ולכן אנו אומרים פסוק ואני תפילתי, להורות כי אע"פ שזמן המנחה בימי החול הם דינים קשים, אמנם עתה בשבת הוא עת רצון רחמים גמורים.

ז.
יש לעמוד בשעת אמירת פסוק "ואני תפלתי", כי הוא ענין גדול ונורא ומעורר רחמים ורצון, ויש בו כוונות נוראות. ומנהגנו לאחר שפותחים ההיכל אומר החזן הפסוק, וכל הקהל חוזר אחריו וכן עושים ב' פעמים.

ח.
בפתיחת ההיכל אומרים "בריך שמיה" וי"א שעיקר תיקון אמירת בריך שמיה הוא לתפילת מנחה של שבת. וטוב לומר ג"כ התפילה שסידר מו"ר הרי"ח הטוב.

ט.
מוציאין ס"ת במנחה ועולין שלשה כנגד שלש ראשונות שהן חב"ד. ויקרא לפחות עשרה פסוקים מהפרשה של שבוע הבא.

י.
אין אומרים קדיש אחר קריאת התורה, לפי שצריך לומר קדיש קודם תפלת העמידה, ואם יאמרו קדיש אחר קריאת התורה, אין במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם תפלת העמידה. ובכל אופן כבר פשט המנהג לומר מזמור שיר ליום השבת.

יא.
אחר החזרת הספר תורה להיכל אומרים חצי קדיש, ומתפללים תפלת לחש שבע ברכות, ג' ראשונות, וג' אחרונות, וקדושת היום באמצע, והוא תפלת "אתה אחד וכו, וחותם מקדש השבת.

יב.
צריך להזהר בתפילת המנחה דשבת קודש הרבה, שיש בה עליות גדולות למעלה והעולמות עולין עד הכתר, והיא תכלית העליה שיש.

יג.
אע"פ שיש סידורים שכתוב בהם "ומי כעמך ישראל" העיקר צריך לומר כעמך כישראל.

יד.
מה שאומרים בעמידה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, צריך לכוין בתיבת "מאתך" מאת ך', שהוא כתר, כי במנחת שבת נמשכת הארה מן הכתר, לכן אנחנו אומרים עתה יכירו בניך שהם ישראל, וידעו כי מאת ך' שהיא הכתר, משם נמשכת להם מנוחתם עתה בשעה זו.

טו.
באמרו "ועל מנוחתם יקדישו את שמך" יכוין למסור נפשו על קידוש השם, ויש סוד גדול בדבר זה, כי יש צורך גדול עתה במסירות נפש על קידוש השם.

טז.
חסידי בית א-ל יכב"ץ שבעיה"ק ירושלים ת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל, נוהגים לומר בערבית וינוחו בה, וביום בו. ואפילו במנחה, אומרים וינוחו בו ולא בם.

יז.
ענין הקדושה של חזרת תפילת מנחה דשבת יש בה סוד גדול, כי עתה הקדושה הזו נמשכת ממקום עליון וגבוה מאד, על כן צריך להזהר מאד בכוונתה.

יח.
ענין ג"פ צדקתך, לפי הפשט אומרים אותם במנחת שבת כנגד שלשה צדיקים יוסף הצדיק ע"ה, ומשה רבנו ע"ה, ודוד המלך ע"ה שנפטרו בשבת, אך הטעם העיקרי ע"פ הסוד הוא, כי צריכין אנחנו עתה לעורר ע"י נשמות שלשת הצדיקים הנז' תיקון גדול הצריך לעת עתה במנחת שבת.

יט.
ודע כי סדרן הם כמנהג ספרד "צדקתך כהררי אל" (וכו') וצדקתך אלהים עד מרום, צדקתך צדק שלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממטה למעלה.

כ.
יש לומר "צדקתך" מעומד לפי שהוא במקום צידוק הדין. ובכוונה גדולה.