עניני ברית מילה

כ"ו ניסן תשפ"ה | 24/04/2025 | 11:51

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (יב, ג).

ע"י המילה מכניעים את הסט"א

וביום השמיני ימול, זריזים מקדימים למצוות שהם שבעה ימים ולילה אחד, שיש בהם סה"כ מאה ושמונים שעות, שהם גימטריא: ע"ב ס"ג מ"ה. ויצחק אבינו היה הראשון שנימול לשמונה ימים, וחי מאה שמונים שנה. וכן ע"י ברית המילה מכניעים את פלוני, שכן סמא"ל =131, ופלונית לילי"ת = 480. ועם הכולל עולה גימטריא: ברי"ת. (נחל קדומים אות ג', בשם ספר קדמון).

גדולה מילה יותר מן הקרבן

כתב רבנו בחיי על הפסוק (בראשית יז, יג): "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם", על דרך הפשט טעם המילה להיותה אות קבוע בבשר על אמונת השם יתברך ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה. והנה הוא נכנס באמונת היחוד, כענין שכתוב (בראשית יז, ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ועל דעת המדרש, מצות מילה היא כענין קרבן, וכשם שדם הקרבן בא לכפרה על המזבח, כך דם המילה מכפר. ועל כן מצותה ביום השמיני, כי הקרבן לא יכשר עד יום השמיני, שנאמר (ויקרא כב, כז) "ומיום השמיני והלאה ירצה". וכשם שכתוב בקרבן (שמות כט, לג) "ואכלו אותם אשר כפר בהם", שאכילת הקרבן לכפרה, כך ישראל עושין סעודה ביום המילה. ועוד, גדול כחה של המילה יותר מן הקרבן, שהקרבן – בממונו, והמילה - בגופו, באבר שכל גידי האברים נקשרים בו. אשר מטעם זה נקרא 'ראש הגויה', כלומר, ראש כל הגוף, ועל כן חשוב לעקוד אותה. ועולה לו כאילו עקד את עצמו, כדכתיב (תהלים נ, ה) "כורתי בריתי עלי זבח".

בזכות המילה יצאו בני ישראל ממצרים

ואמרו רז"ל (פרקי דר"א פכ"ח בהוצאת חורב), בזכות המילה יצאו בני ישראל מארץ מצרים. שנאמר (שמות יב, יג) "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם" - זה דם מילה ודם פסח. ורמז ה"שפתי כהן" על הפסוק (במדבר לג, ג) "ביד רמה לעיני כל מצרים" ראשי תיבות מלך וסופי תיבות מילה. והרמז, שבזכות המילה שהיא גימטריא פ"ה, סגר ה' את פיהם של המצריים, ויצאו עם ישראל לעיני המלך פרעה.

על ידי המילה נקראו ישראל עם סגולה

על ידי המילה נקראו ישראל עם סגולה, והרמז (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה מכל", סופי תיבות: מילה. ואז יהיה חלק ה' ונחלתו. וכן "לי סגולה" גימטריא: חל"ק. (ליקוטים מפרדס, מילה אות לב).

על ידי המילה יזכה להיות תחת כסא הכבוד

ועל ידי המילה יזכה לישב תחת כסא הכבוד. וכתבו בעלי התוספות בפרשת פקודי בפסוק (שמות כח, יח) "נופך ספיר ויהל"ם" יהל"ם אותיות מילה, כי על ידי המילה יזכה להיות תחת כסא הכבוד. והרמז: כיס"א עם האותיות והכולל, עולה גימטריא מילה.

מצות המילה מקרבת את הגאולה

ידוע הוא, כי בזכות ברית המילה - יזכה עם ישראל לשוב לארצו. וכפי שאומר הנביא (זכריה ט, יא): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". וביאר הרד"ק, כי כוונת הכתוב באומרו "גם את" – הוא כנגד כנסת ישראל, כמו שאמר על מלך המשיח שיהיה נושע בצדקתו, ואמר גם את תהי נושעת בדם בריתך, הוא דם המילה שהחזיקו בו ישראל בגלות יותר מכל המצוות, "מבור אין מים בו" - זה הגלות.

ברית מילה במחנה ההשמדה

פסוק זה, אותו אמר זכריה הנביא, הוא שהפיח כחות מחודשים אצל הרבי מבלאזו'ב במהלך שנות הזעם במלחמת העולם השניה, וכך הוא מספר: היה זה כאשר משלוח של נשים וילדים הגיע ברכבות למחנה ההשמדה בו שהיתי. בחוץ ירד שלג והכפור היה נוראי. צרחות הקלגסים הנאצים התערבו בבכיות הילדים המופרדים מאימותיהם בכח הזרוע ובאכזריות נוראה, והייתה במקום מהומה גדולה. עד שחשבתי בליבי, כי עוד רגע קט יקרעו השמים ותרד אש שתשרוף את כל הנאצים הארורים הללו. אך להוותי, לא ירדה שום אש, רק פתיתי שלג קפואים התעופפו לכל עבר.

לפתע נגשה אלי אישה וברק בעיניה, יש לך סכין? שאלה אותי. הבנתי מיד מה היא רוצה לעשות... אמרתי לה: בתי! אל תשלחי יד בנפשך ותאבדי גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. עוד מעט הנאצים יעשו זאת, ותזכי לשכר של הנהרגים על קידוש ה'. והנה, הופיע לפתע חייל גרמני, וצעק בזעם: על מה אתם מדברים פה? נסוגתי לאחור והמשכתי בעבודתי, אך האישה לא התבלבלה ופנתה לחייל עם אותו ברק מוזר שבעיניה, ובקשה ממנו סכין. החייל גם הבין למה כוונתה, ובחיוך שטני שלף סכין מחגורו.
ואז לפתע התכופפה האישה אל הארץ, הורידה את משאה מעל כתפה, היה זה חבילת סמרטוטים שהונחה על השלג הצחור, התירה את הקשרים, ושלפה משם תינוק בן שמונה ימים... לקחה האשה את הסכין, ומיד פתחה בברכת "אשר קידשנו במצותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" וכהרף עין מלה את בנה. טיפות הדם נטפו על השלג הצח והלבן, כעדות אילמת על מסירות וגבורה יהודית. או אז הרימה האישה את התינוק בידיה, נשאה עיניה לשמים ואמרה: "ריבונו של עולם! נתת לי ילד בריא, ואני מחזירה לך יהודי כשר".

כעת פנתה לחייל שעדיין עמד המום והביט במעשיה, ואמרה: "כעת אתה יכול להרוג את שנינו". עמדתי מהצד - מספר הרבי מבלאזו'ב - ועיני זלגו דמעות. אבל מאותו הרגע ידעתי שלא משנה מה יקרה, עם ישראל ישרוד את המלחמה הזאת, ונזכה להיגאל בזכות מצות ברית המילה!

אין האדם שלם, עד שיעברו עליו שלשה קידושין

לא נקרא האדם שלם, עד שיעברו עליו שלשה קידושין: קידוש ראשון - מילה, כמו שאומרים בברכת המילה: "אשר קידש ידיד מבטן". קידוש שני - קידושי אשה. קידוש שלישי - שיהיה לו בן זכר ויעשה קידוש על המילה.

בזכות אליהו הנביא מתכפרים עוונות הנוכחים

אמרו רז"ל (מדרש שהובא באגרא דפרקא רמז קמו) בשעה שאמר הקב"ה לאליהו הנביא זכור לטוב שיצטרך להיות בכל ברית מילה שישראל מלים, אמר לו אליהו: אתה ידעת שאני מקנא לשמך יתברך, והנה אם יהיה בעל הברית בעל עבירה, לא אוכל לסבול להיות שם, והבטיחו השם יתברך שיכפר לבעל הברית. השיב: עוד אפשר שיהיה המוהל בעל עבירה. הבטיחו השם יתברך שיכפר גם לו. השיב: עוד אפשר, שיהיו הקהל העומדים שם בעלי עבירות ולא אוכל לסבול. הבטיחו השם יתברך שיכפר לכל הקהל. וזה מרומז בפסוק (במדבר כה, יא): פנחס בן אלעזר. פנחס הוא אליהו, תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל, על ידי שקנא לאלהיו גורם שהשם יתברך יכפר לבאים בברית מילה.

אברהם מל את עצמו ביום הכיפורים

ובפרקי רבי אליעזר (פרק כט) מובא, שאברהם מל את עצמו ביום הכיפורים. שכן כתיב ביום הכיפורים (ויקרא כג, ל) "וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה", וכן הוא אומר (בראשית יז, כו) "בעצם היום הזה נמול אברהם". הוי אומר, שביום הכיפורים נימול אברהם אבינו. ובכל שנה ושנה רואה הקב"ה את דם הברית של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותיהם של ישראל, שנאמר (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

המשמר ברית קודש ראוי להיכנס לארץ החיים

והמשמר ברית קודש ראוי הוא להיכנס לארץ החיים, ששם היכלות השכינה שהוא הגן עדן, כמו נח ששמר בריתו, ולזה נקרא איש צדיק תמים. ובניסיון זה זכה לברית קדש ולא השחית דרכו על הארץ, כמו דורו שהוא דור המבול, וראוי היה להיכנס לתיבה שהיא בחינת מלכו"ת. (עמק המלך רישא דז"א, שער ט"ז).

הנימולים ומקבלים תורה יש להם חלק בקב"ה

מובא בזוהר הקדוש (וירא דף לב.) ארבע מאות שנה קיימא ההוא ממנא דישמעאל ובעא קמיה דקב"ה, אמר ליה: מי שנימול אית ליה חולקא בשמך? אמר ליה: אין. אמר ליה: ישמעאל נימול, ולא עוד אלא שנימול לי"ג שנה, אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק? אמר ליה: דא אתגזר כדקא יאות ודא לאו הכי. ולא עוד, אינון מתדבקין כדקא יאות לתמניא יומין, ואילין רחיקין מנייהו. אמר: ועם כל דא, כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר בגיניה? וי על ההוא אמא דאתיליד ישמעאל ואתגזיר. מה עביד הקב"ה, ארחק לבני ישמעאל מדביקות דלעילא, ויהיב ליה חולקא לתתא בארעא קדישא.

בני ישראל דאתגזרו וקבלו אורייתא, נקראו 'אדם'. אבל ישמעאל דאתגזר ולא קבל אורייתא, נקרא 'פרא אדם' ולא אדם ממש.

עוד אמרו (תיקוני זוהר תיקון ג', דף יח:) מאן דנטיר אות ברית, אתקרי איש תמים. אבל מאן דאתעסק באורייתא, אתקרי אדם בדיוקנא דההוא דלעילא, דכתיב (ישעיה מד, יג) כתפארת אדם לשבת בית.

אם אין ברית מילה, חסר משם שד"י

מדוע אנו אומרים בברכת המילה - "אות ברית קדש"? דע, כי שד"י הוא חותמו של הקב"ה, וכאשר זרועותיו וראשו של האדם זקופים, הוא נראה כדמות שי"ן, וכאשר זרוע השמאל והימין נחית, נראה כדמות ד', וברית מילה היא יו"ד, הרי השם של שד"י. ולכן אם אין ברית מילה, חסר יו"ד.

ברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות, שהקדים וצוה את אברהם לבא בברית, קודם שתהר שרה ויהיה זרעו מקודש מבטן. כי כל הערלים - קליפות חיצוניות. וצוה האל יתברך להסיר הערלה ולכנוס מבפנים, להיות לו אחיזה במרכבה הפנימית. (ציוני, פרשת לך לך).

דם המילה מציל מקטרוגים

בהיכל שני לצד צפון שם המלאכים - (סלסליא"ל קרספיהא"ל), וכל אחד ממונה על י"ב אלף ממונים, ואלה הם ממונים על דם ברית הילדים הנימולים לשמונה ימים. וכאשר ח"ו רוגז נמצא בעולם, מביט הקב"ה בדם ההוא, ואינו נותן רשות להשטין. (זוהר פקודי, דף רנה:).

המילה קודם מתן תורה

עקילס הגר שאל את רבי אליעזר, אמר לו: הואיל ומילה חביבה לפני הקב"ה, מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות? אמר לו: קודם עשרת הדברות ניתנו, דכתיב (שמות יט, ה) "ושמרתם את בריתי" - זו המילה, וכבר ניתנה קודם. (פסיקתא רבתי כג, עשרת הדברות תליתאה).

מסירות נפשו של רבי יוסף חיים זוננפלד לקיים מצות מילה

בספר "עמודא דנהורא" (עמוד 16) מספר אודות הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל רבה של ירושלים, שהיה מוהל מומחה ומעולם לא סירב להזמנה למול תינוק. שום מכשול לא עמד בפניו, לא גשם ולא שלג, ואף לא ימים של פרעות ופוגרומים, שבהם היציאה לרחוב היתה כרוכה בסכנה. רבי חיים היה מל את תינוקות ירושלים ללא קבלת תמורה כספית כל שהיא.

בשנת תר"ף, כאשר פרצו הפרעות של הערבים בארץ ישראל, כל יציאה מפתח הבית בעיר העתיקה, היתה כרוכה בסכנה. רבי יוסף חיים קיבל עליו לפני פרוץ הפרעות למול תינוק שנולד. וכאשר הגיע יום הברית, יצא מביתו והלך דרך הרובע הערבי עד למקום הברית, ולא הועילו תחנוני בני ביתו לבל יצא לדרך. לא היה קץ לשמחתו כשהתברר לו שאם לא היה בא לברית - לא היו מלים את התינוק, מפני ששום מוהל לא רצה לסכן את עצמו בימים ההם.

מעשה זה, חזר ונשנה בפרעות תרפ"ט, שעלו בסכנותיהם על פרעות תר"ף, רבי יוסף חיים הוזמן לפני המאורעות למול בשכונת מאה שערים המרוחקת מביתו. כאשר פרצו המאורעות, הודיעה המשטרה הבריטית שאינה יכולה לקבל אחריות על חיי היוצאים החוצה, היות והיא חסה על חיי השוטרים. אולם רבי חיים יצא מביתו, הגיע לשכונת מאה שערים, מל את התינוק ובחסדי ה' חזר לביתו.

מעשי גדולתו של רבי יוסף חיים זוננפלד

והואיל ועסוקים אנו באותו צדיק, נביא כאן עוד מעשים שנקשרו בשמו:

בשנת תרע"ד בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, עת צרה גדולה באה במיוחד על ירושלים, וכל מהלך החיים כאילו שותק, או אז הופיע רבי חיים והציל את העיר בחכמתו. המצב הקשה בעיר הקודש הביא להפסקה כללית בהתקשרות בין המשפחות, אנשיה לא ידעו מה ילד יום, דירה ריקה לזוג צעיר כמעט ולא נמצאה, הכל היה תפוס בידי החיילים הטורקים, וגם הפרוטה להוצאות הנישואין כלתה מן הכיס. מה עשה רבי חיים? היה שואל את באי ביתו: האם יש לך בן שהגיע לפרקו, או שמא יש לך בת שהגיעה לפרקה? וכיון שנענה ב'הן', היה אומר כי מצות נישואין - מצוה רבה היא, וראויה מצוה זו שבזכותה תגאל הארץ מצרותיה. עד שתפס בידי שני המחותנים, וערך את ה'תנאים', חלק נטל מחותן זה וחלק מחותן זה, והיתר הטילו על מי שהעושר שלו. אחר זמן, היה בא רבי חיים לרקוד ולשמוח בשמחת הנישואין.

הצלחה רבה קצר רבי חיים בשידוכיו, אך קרה גם אחרת, פעם אחת, אחרי שרבי חיים הצליח באחד השידוכים, הופיעה הכלה בבכיה לפני הוריה, כי שמעה מפי חברותיה כי חתנה המצויין - צולע על ירכו. מיד רץ אביה אל רבי חיים, ושיתף אותו בסוד הדברים, ואמר לו כי כך גם העידו לו עדים נאמנים. רבי חיים שראה את החתן, הספיק להיווכח כי אין החתן צולע, והאשמה היא ככל הנראה בנעל שבוודאי היתה קרועה או שהיה בה מסמר בולט, כ"מנהג" עניי ירושלים של אותם ימים. חיטט רבי חיים בארונו ומצא כמה עשיריות של כספים, קרא לנכדתו ושלחה אל הסנדלר לרכוש זוג נעלים חדשות לפי מדת רגליו של החתן. וציווה עליה: תעלי את הנעלים לבית החתן, ותאמרי לו שרבי חיים שלח לו את הנעלים במתנה על התמדתו בלימודים ולכבוד נישואיו. לאחר ימים אחדים, חזר אבי הכלה אל רבי חיים ובקש סליחתו שקבל לשון הרע על החתן, אכן התברר לו שאין החתן צולע כלל...

שוב מעשה, יום אחד הורי הכלה מזיווגיו של רבי יוסף חיים - הופיעו בביתו בדמעות, כי שמעו שהחתן נעשה למגמגם, והכלה אינה רוצה לשמוע יותר מהשידוך הזה. נתן להם רבי יוסף חיים עצה מחוכמת, שהכלה תתחפש לערביה כובסת, תלך לביתו של החתן ותשכיר עצמה לכביסה אצלם. שעתיים ויותר עסקה הכלה המחופשת בכביסת הכבסים בבית החתן, ועיניה זלגו ללא הפוגה. היא שמעה את בעלה לעתיד לומד תורה בחיתוך דיבור ברור ובהתלהבות - עם דודו הגאון.

המילה - אין בה שום פניה ומחשבה זרה

אמרו חז"ל (מנחות מג:), כשנכנס דוד המלך לבית המרחץ, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו. וביאר החתם סופר (תורת משה, נצבים ד"ה לא בשמים) הענין בדרך דרש, שכאשר התחיל דוד המלך לפשפש במעשיו ולרחצם, לראות אם הם נקיים מפניות, אז ראה עצמו ערום, כי כמעט אי אפשר לעשות מצוה נקיה מכל וכל. אך כשנזכר דוד במצות מילה - רק אז נתיישבה דעתו, כי זו היא המצוה היחידה שאין בה שום פניה ומחשבה זרה.

והנה המנהג לומר בברית מילה: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים". ואמרו המפרשים, כי הטעם שאומרים זאת רק במצות מילה, יען כי ממצוה זו אי אפשר להיפרד כל ימיו. ולכן מברכים את הילד שגם משאר המצות לא ייפרד לעולם.

אבל לפי דברי החתם סופר ז"ל, כונת הבקשה היא: כשם שנכנס לברית בלי שום פניה ובלי שום מחשבה רעה, כן באופן זה יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים, בלתי שום מחשבת פיגול, כי אם לשם שמים. (בוצינא דנהורא, עבודה אות יח).

שלא ישתנה שם התינוק לעולם

ויש מפרשים, שהנה בעוונותינו הרבים ישנם הרבה חולים, ופעמים צריך לעשות להם שינוי השם. ולכן מברכים את הולד שלא יהיה חולה, ויצטרכו לעשות לו שינוי השם. וזהו שאמרו: כשם שנכנס למילה באותו שם ובלי הוספה, כן יכנס לתורה לחופה וכו', שיישאר תמיד באותו שם.

מעלת הסעודה ביום השלישי למילה

מעלת סעודת ברית מילה – כתוב (בראשית כא, ח): ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, ודרשו רז"ל (פסיקתא זוטרתא שם) ביום ה"ג-מ"ל, רמז לסעודת מצוה הנעשית ביום ברית מילה. ומכל מקום עיקר חיוב הסעודה הוא לעשותה ביום השלישי למילה, וכמו שכתב בספר נגיד ומצוה (ח"ב) בשם הרש"ל בשם או"ז שכן כתוב אצל אברהם אבינו ע"ה (בראשית לד, כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ביום הזה באו אליו המלאכים ועשה להם סעודה.

המקפיד על סעודות מילה במסירות נפש ברכותיו מתקיימות

בילדותו של רבי אברהם מרדכי אלטר - הרבי מגור זצ"ל, פנה אביו בעל ה"שפת אמת" אל אחד מקרובי המשפחה, וביקש שיקחהו עם אחיו הקטן רבי בצלאל, אל יהודי פלוני בוורשא שיברך אותם. עשה הקרוב כפי שנתבקש, ויצא עם הילדים לוורשא. שם חיפש אחרי היהודי, אשר חשב אותו בליבו כי בוודאי צדיק מפורסם הוא וידוע לכל, אך מרבית האנשים לא ידעו מיהו, ורק אחרי חקירות ודרישות רבות גילה אותו. והנה לגודל פליאתו, נראה האיש כאחד מפשוטי העם. וכשהביא אליו את הילדים, ושטח לפניו את בקשתו, הרושם היה כי הלה אינו מבין כלל מה רוצים ממנו. אף על פי כן, מילא הקרוב את שליחותו ויאמר אליו: אף שאינך יודע מאומה, הואיל נא לברך אותם, כבקשת אביהם הרבי מגור. עשה היהודי כחפצו והרעיף ברכות על ראשם.

ויהי בצאתם מעל פניו, עדיין חוכך היה ומשתאה לדעת, מי האיש ומה מעשיו, אולי הוא אחד מל"ו צדיקים נסתרים. אולם בשובו, סח לו ה"שפת אמת" דבר פלא: אכן איש פשוט הוא, אלא שפעם אחת כאשר נימול בנו, לא היתה בידו אף פרוטה לצרכי סעודת הברית, ומכר את כלי מיטתו בכדי להכין סעודת מצוה בכסף שקיבל. לאחר מעשה זה - נשאר בעירום ובחוסר כל. הדבר עשה רושם גדול בשמים, וכי זוטרתא הוא שאיש פשוט כמוהו יעשה כזאת?! נמנו וגמרו ליתן שכרו גם בעולם הזה, שכל ברכה היוצאת מפיו לא תשוב ריקם, והוא עצמו כלל לא ידע שניחן מן השמים בכח סגולי כזה.

עיניך יונים

ובענין המילה, מסופר על רבי חיים ברלין גאב''ד מוסקבה, בהיותו בערוב ימיו בירושלים, שרגיל היה לקרוא בתורה בבית מדרשו מידי שבת בשבתו, כשהוא קורא בנעימות מיוחדת ובדקדוק רב. רבים מבני ירושלים באו להתפלל בבית מדרשו כדי לשמוע את הקריאה, ובהגיע חול המועד פסח, נהרו המונים לבית מדרשו על מנת לשמוע אותו קורא שיר השירים בלהט הנפש ובהשתפכות האהבה. כולם המתינו לרגע בו היה קורא את הפסוק (שיר השירים א, טו) הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים, אותו היה קורא בהתלהבות גדולה ומתמוגג בדמעות שליש.

תלמיד קרוב היה לו לרבי חיים ברלין, הלא הוא רבי אריה לוין, וכפי שהוא עצמו העיד בזכרונותיו: ואמנם חסדי ה' כי לא תמו, שהרי הנה הופיע מעלת כבוד תורתו, הגאון חמדת ישראל רבי חיים ברלין זצ"ל בן הגאון רבן של ישראל הנצי''ב זצ"ל, נתן ה' חיני בעיניו לקרבני ממש כאבא את בנו יחידו, ולא זזה ידי מתוך ידו. וגם בענוותנותו הגדולה, קבע אתי שיעור ללמוד בשעה מאוחרת בלילה ולפעמים בבוקר, הוא אהב מאד את משפחתי וכאב יקר התעניין במצבנו.

רבי אריה לוין כתלמיד קרוב, החליט שנה אחת לשאול את רבו, מהי הסיבה לכך שכשמגיע לפסוק זה מידי שנה בשנה, מתמוגג הוא בדמעות שליש. והלא פסוק זה מתאר כה יפה את האהבה השוררת בין הקב"ה לכנסת ישראל, ומה יש לבכות ולהצטער בפסוק זה. אספר לכם את הענין, ענה רבי חיים ברלין. בהיותי רב במוסקבה, נכנס אלי פעם יהודי וביקש לדבר אתי ביחידות, חשבתי לעצמי מי יודע לאיזו צרה נקלע אותו יהודי, עד שמתבייש לדבר בנוכחות אנשים זרים. נכנסנו לחדר צדדי, ומה מאד הופתעתי שכל סודו היה שאשתו ילדה בן זכר למזל טוב, והוא בא להזמינני למול אותו. שאלתי אותו כמובן, הגד נא לי מה הסודיות בדבר? והרי רבים מלים את בניהם כדת משה וישראל. להוי ידוע למר, השיב לי, שאני גר בסביבה גויית לחלוטין, ואף אחד משכני ומכרי אינו יודע שאני יהודי, אני בעל בית מסחר גדול לצרכי דת נוצריים, וכמובן אם יוודע שאני יהודי, אאבד את פרנסתי המרווחת. וכמו כן, מי יודע אם אין חשש לחיי, ועל כן אני שואל איך אפשר לסדר את הברית, כך שאף אחד לא ירגיש בדבר.

כמובן, במקרה כזה לא היה מקום לחשוב על קיום המצוה בהידור, לא במנין עשרה ולא בסעודת מצוה כנהוג בישראל, ולכן אמרתי לו שהוא יהיה מוכן להיות הסנדק, להחזיק את הילד על ברכיו, ואז נוכל לסדר את הברית לבדנו. לא אוכל רבי, השיבני אותו יהודי בבהלה, לב רך לי ולא אוכל להסתכל בפצוע, ואיך אוכל לראות כשימולו את בני הרך? ושמא ירעדו ידי ויישמט הילד מחיקי. שאלתיו עוד כמה פרטים אודות מצבו, מקום דירתו וכדומה, ויעצתיו כך: ראשית ישלח באותם ימים את כל המשרתות הנכריות הנמצאות בביתו, כדי שלא יראו מה עושים שם. שנית, היות ונמצא בעיר רופא יהודי מנתח מפורסם, שאף רבים מגויי העיר מזמינים אותו, יזמינו אם כן ליום השמיני המיועד להיות נוכח בזמן הברית, ולשכניו יספר שנתגלה בתינוק פגם גופני וזקוק הוא לניתוח קל. ואני אבוא עם הרופא לזמן המיועד, הרופא יהיה הסנדק ואני המוהל, והרופא יוכל אחר כך לבקר כמה פעמים לפקח על ריפוי המילה.

ביום המיועד, בא אותו יהודי להובילני לביתו יחד עם אותו רופא מנתח מפורסם, עברנו רחובות ואזורים שבכל שנות ישיבתי במוסקבה, לא היתה לי הזדמנות לעבור שם. הגענו לבית מסודר בנוסח אצילים שאין בו שום סימן ליהדות, היו בו פסלים וצרכי דת רבים של נוצרים. סידרנו את הבית כהלכתו, כשהרופא היה סנדק ואני המוהל, וכשנפרדתי ממנו בקשתיו לסור אלי ביום השלישי למילה, כדי להודיע לי מה שלום הילד.

לאחר שלושה ימים הגיע אותו יהודי לביתי, ומכיון שחשד בי שהזמנתי אותו כדי לשלם לי שכר טרחה, הושיט לי שטר של עשרה רובלים, כמובן שסירבתי לקבל. הוא חשב שאיני מסכים לסכום זה, והוסיף עוד סכום עד שהצלחתי לשכנעו שאיני מקבל תמורת המילה, גיליתי לו כי כוונתי במה שהזמנתיו לביתי היה, כי רצוני עז לדעת מהי הסיבה שהניעה אותו לקיים הברית במסירות נפש, למרות שראיתי שאין לו שייכות ליהדות כלל.

לשמע דברי אלו החלו עיניו להוריד דמעות. ובראש מורכן אמר: יודעני רבי שהתרחקתי ממקור מחצבתי, ולפעמים עלי לבי דווי, אולם לפי מצבי אינני יודע אם כבר אוכל לשוב בתשובה שלמה, וכאן החל לבכות בדמעות שליש. לאחר שנרגע קמעא המשיך, חושבני כמו כן, שבני זה הרך הנימול יהיה כתוצאה ממצב זה רחוק עוד יותר ממני מיהדות, שכן אני בצעירותי לפחות גדלתי בבית הורי כיהודי לכל דבר, אולם בני, הרי לא יכיר כלל שום סימן של חיי יהדות, אבל בכל זאת, הרי יתכן אמנם באופן מוזר ביותר, שכאשר בני יגדל, יזדמן שיכיר חיי יהודים ויהדות, ואולי יתעורר בו הניצוץ וירצה להיות יהודי, ועל כן איני רוצה לחסום בפניו את הדרך לשוב למקור מחצבתו, דבר שיקרה אם לא יהיה נימול. על כן התאמצתי למולו בכל כחי, כדי שתהיה הדרך פתוחה לפניו, ויוכל בקלות לשוב למקור מחצבתו.

כשהגיע רבי חיים ברלין לסיום הסיפור, החל שוב מתרגש עד לדמעות, והוסיף: במאורע זה התפרש לי מאמר חז"ל על הפסוק הנ"ל: הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. שהייתי מתקשה להבינו כל ימי.
חז"ל (לא נמצא מקור למדרש זה, ועיין רש"י שם) דרשו את כפילות המילים 'הנך יפה' כך: הנך יפה לפני החטא, והנך יפה לאחר החטא. והדבר אינו מובן כלל, מהו היופי שלאחר החטא? אולם במאורע הנ"ל התבהרה כוונתם, והתשובה היא בסיפא של הפסוק - עיניך יונים.

שכן אחת מסגולותיה של היונה היא, שאינה מתרחקת מקינה מרחק כזה שלא תדע את דרכה חזרה. וזהו מה שאמרו חז"ל: הנך יפה לאחר החטא, סיים רבי חיים ברלין, בן ישראל אף שחטא והתרחק מרחק רב ממקור מחצבתו, בכל זאת עדיין מפנה ראשו לאחוריו, ומשתדל במסירות נפש שלא יאבד דרכו לגמרי בחזרה לקינו, ואם לא הוא, אז לכל הפחות זרעו יוכל לשוב ליהדות. וזהו השבח של 'עיניך יונים'. (מוסר חכמים).