כתיבת מזמור למנצח בצורת המנורה ומעלתו

ט סיון תשפ"ה | 05/06/2025 | 19:58

המקור הראשון לכתיבת המזמור בצורת המנורה נמצא בכתבי רבי אלעזר מגרמייזא בספרו "הרוקח": "הרואה אותו תמיד מצויר בצורת המנורה, ימצא חן וחסד בעיני אלהים ואדם. והאומרו בכל יום קודם הנץ החמה, לא יקרה לו מקרה רע וכו'". והובאו דבריו ב'פסקי תשובות' (סימן א אות ח). ובפתח הדביר (סי' רלד) כתב, שהמנהג לאומרה קודם תפילת שחרית. כי שחרית היא נגד זריקת דם התמיד, ולפני כן היה זמן הטבת המנורה והדלקתה.

וכתב מו"ר בעל ה"שמן ששון" (על שעה"כ דרוש ה' מדרושי העומר אות כ"ג), וזה לשונו: מצאתי כתוב בכתב יד במנורה של בית כנסת בקהילתנו ק"ק חסידים בית אל תכב"ץ, וזה לשונו: איתא בספר חסידים (לא נמצא לפנינו, ועיין מדבר קדמות מע' ד אות כב), שהראה הקב"ה למשה רבנו ע"ה את המנורה על טס של זהב. וכתב שם: מי שרואה את המנורה בכל יום ומכוין בה, מעלה עליו כאילו הדליקה, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. ע"כ.

וכתב בספר "אבודרהם" (שיר של יום, ד"ה ויש מקומות) מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלקים יחננו וגו'. נקרא 'מזמור המנורה'. והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאילו מקביל פני שכינה. כי תמצא בו שבעה פסוקים, כנגד שבעה קני המנורה. וגם יש בה מ"ט תיבות, כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות, שבשבעה קני המנורה, שעולין למנין מ"ט. כיצד? גביעים - כ"ב. פרחים - ט'. כפתורים - י"ב. נרות - ז'. סך הכל: מ"ט. ופסוק ראשון יש בו ד' תיבות, כנגד מלקחיה - תרי, ומחתותיה - תרי. עד כאן לשונו.

ועיין במגלה עמוקות (פרשת בהעלותך), שהקשה כי לפי פירושו השני של רש"י, היה צריך לכתוב "בעלותך", וה-ה' למה היא באה? ותירץ, כי בא לרמוז על החלונות של בית המקדש שהיו רחבים מבפנים וצרים מבחוץ, וכתב על כך רבנו בחיי (במדבר ח, ב) שזה כצורת אריה רחב למטה וקצר למעלה, וה' גם כן הוא כצורת אריה שרחבה למטה פתח רחב, ולמעלה פתח קצר. ולכן נקרא בית המקדש אריא-ל. ולכן במזמור (תהלים ס"ז) למנצח בנגינות מזמור שיר, שהיתה מצויירת כמין מנורה, יש בה אותיות מנין ארי-ה. עד כאן לשונו. ומכאן מעלת המזמור הלזה.

וראה מה שכתב בספר "אגרא דפרקא" בענין מזמור זה, וזה לשונו: בכוונה למנצח בנגינות, מקובל בידינו, שעל מגינו של דוד היתה מצויירת צורת המנורה (עיין בספר תורת העולה למרן הרמ"א זצ"ל) ונ"ל, דהנה סוד המנורה, הוא סוד נוק' דזעיר רחל (מלכו"ת בית דוד, ח' נרותיה הם בנין גופני, מה' גבורות המתפשטים בה' קצוות מחסד עד הוד ונכללים ביסודה, ואחר כך במלכותא, כידוע מכתבי מרן). והנה מגינו של דוד להגביר הגבורות על אויבי ישראל היה, בשביל זה מצויירת עליו צורת המנורה. וזה שאמר דוד, (תהלים יח, כט-ל): כי אתה ה' תאיר נרי וגו' בך ארוץ גדוד וגו'.

ומעתה תתבונן כשגברה יד בית חשמונאי, נעשה נס במנורה והושם זכרון לדורות, להגביר הגבורות על אויבינו, והדלקה עושה מצוה להאיר אורותינו, כי אורות הם החסדים אשר יאירו לנו, ודי בזה הערה למבין. ותתבונן מעתה, אשר מקובל בידינו לומר מזמור ס"ז, אלקים יחננו וגו' בכל גוים ישועתך וגו', בצורת המנורה דייקא. (הובא בקונטרס מנורת זהב טהור למהרש"ל) עכ"ל.

סגולות המזמור

וראיתי לנכון להביא לפני הקורא הנעים, את מה שכתב מו"ר החכם השלם רבנו שלמה לוריא זיע"א - המהרש"ל בעל "ים של שלמה", דברים נפלאים על 'למנצח' בצורת המנורה, בספרו "מנורת זהב טהור", וז"ל: מזמור למנצח בצורת המנורה, רומז לעניינים גדולים, ויש בו סגולות רבות, והיה דוד המלך ע"ה נושא זה המזמור, כתוב ומצוייר במגינו בצורת מנורה, כשהיה יוצא למלחמה, והיה נוצח אותם, ונופלים לפניו אויביו.

ואמרו חכמים בעלי הקבלה, כל מי שיראה זה המזמור בכל יום מצוייר כצורת מנורה, ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ואם הוא מצוייר על ארון הקודש, יגן בעד גזירה רעה לקהל.

ואמרו חכמים בעלי הקבלה, שהקב"ה הראה לדוד המלך ע"ה ברוח הקודש את המזמור כתוב באותיות של זהב מופז עשוי בצורת מנורה, וכן הראה אותו למשה רבנו ע"ה, דכתיב: "כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה".

ואמרו חכמים ז"ל, כל מי שמתפלל זה המזמור במנורה בכל יום בהנץ החמה - לא יקרה לו שום גזירה רעה, ויהיה חשוב לפני הקב"ה כאילו הוא מדליק נרות בבית המקדש, ויהיה מובטח שהוא בן עולם הבא.

וכל האומר אותו אחר ברכת כהנים בבוקר, בשבעה שבועות של ימי הספירה, לא יקרה לו שום נזק בכל השנה כולה ויצליח במעשיו.

ועיין ב'מועד לכל חי' (סימן ה אות כא) שכתב לאמרו "בשעת" ברכת כהנים, והוא מסוגל להצלחה. ומו"ר מופת הדור בספרו 'חזון עובדיה' (הלכות יו"ט עמ' רלו במקורות) כתב, כי אין הכוונה על "ברכת כהנים" בשעה שנושאים כפיהם לברך את ישראל, משום שאז אין לומר שום דבר ורק להאזין לברכה. וכמובא בגמ' סוטה (מ.) כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין? אלא המדובר, לאחר ברכת כהנים הנאמרת לאחר ברכות השחר ע"כ.

ובהגדת "אורח חיים" למו"ר הבן איש חי בסופו כתב: ובזה המזמור תמצא שבעה עניינים נגד שבעת הקנים שיש במנורה, והם: חנינה, ברכה, אור, ישועה, הודאה, שמחה, רננה. שכל אלו העניינים עתידים להיות לישראל. וכמו כן יהיה לכל הקורא אותם בכוונה שיכוין בו, וכל ההולך בדרך יאמר אותו שבע פעמים, ויכוין כי ילך לשלום ולהצלחה.

וכתב מו"ר החיד"א בספרו "ציפורן שמיר" (סימן ב' אוח ח"י), וז"ל: מה מאד הפליגו באמירת למנצח בנגינות בציור המנורה, וכתבו ז"ל ששכרה רב ועצום וכו'. ולפחות לעשות נחת רוח ליוצרנו נאמר אותו בכוונה בציור מנורה כתוב על קלף צבי עכ"ד.

ובספר "כף החיים" למו"ר רבי חיים פלאג'י (סימן י"ב אות י"ד), הפליג בשבח האומרה מתוך קלף. והביא דברי החיד"א בספרו מדבר קדמות, וז"ל: בספר מנורת זהב (כתב) דלדוד המלך עליו השלום הראהו הקב"ה ברוח הקודש מזמור בנגינות אלהים יחננו - כתוב על טס של זהב מופז, עשוי בצורת מנורה, וכן הראה אותו למשה רבנו ע"ה. והיה דוד המלך ע"ה נושא זה המזמור כתוב ומצויר וחקוק במגינו בטס של זהב כצורת מנורה כשהיה יוצא למלחמה, והיה מכוין סודו והיה נוצח אותם ואויביו נופלים לפניו. ועיין שם סודות ונפלאות הרמוזים במזמור זה. ובכן אנן יתמי דיתמי דלא בינת אדם לנו, ראוי לכוין לדעתם של משה רבנו ע"ה ודוד המלך ע"ה וכל הקדושים עמו, דהוו ידעי עומקן של דברים סוד ה' ליראיו. עכ"ל.

עוד ראיתי להרב החסיד בעל "שמן ששון" (שם) שכתב אודות סגולותיה של המנורה הכתובה על קלף ומנאן אחת לאחת, וזה לשונו:

א) כל מי שיאמר מזמור זה בכל יום בצורת המנורה - ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

ב) אם יצייר בבית הכנסת על ארון הקודש - יגן על כל צרה שלא תבוא על ק"ק [קהילת קודש].

ג) מי שאומרה בכל יום בהנץ החמה - לא יקרה לו מקרה רע.

ד) האומרה בכל יום שבע פעמים - כאילו מקבל פני שכינה ואל יחסר מזונו.

ה) דוד המלך ע"ה כתבו על טס של זהב, והיה מוליכו למלחמה ונוצח אויביו.

ו) האומרו בכל יום בימי העומר אחר ברכת כהנים - לא יקרה לו שום נזק בכל השנה. לפי שיש בו שבעה פסוקים ומ"ט תיבות, ובפסוק "ישמחו" יש בו מ"ט אותיות כנגד ימי שבוע העומר (ועיין להלן).

ז) כל האומרו בכל יום שבע פעמים כשיוצא לדרך - ילך לשלום. ובעת מגפת הדבר ח"ו - טוב לכתוב על גבי מנורה פסוק "ה' זכרנו יברך" וכו' עד "שמים וארץ". עכ"ל.

עניינו ומהותו של המזמור

עוד כתב המהרש"ל (שם): זה המזמור עשה דוד המלך ע"ה, ויש בו סודות ורמזים גדולים ונפלאים, והוא עשוי בצורת המנורה. והם שלשה פסוקים ראשונים בצד ימין, והפסוק ישמחו וירננו באמצע, ושלשה פסוקים אחרונים בצד שמאל. שבעה פסוקים - כנגד שבעת קני המנורה. והקנה האמצעי הוא גוף המנורה. שנאמר (שמות כה, לב): שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני. והפסוק הראשון שהוא "למנצח בנגינות" - אינו מן המנין, אלא הוא שם המזמור. והם שמות קדושים מן הקב"ה, והם כתובים על כל אחד ואחד משבעת קני המנורה, ג' אותיות על כל קנה וקנה מן ששה קני המנורה, וב' אותיות על קנה האמצעי.

דע, כי השבעה פסוקים מן המזמור הזה - רומזים לששה קצות העולם, שהם; מזרח, מערב, צפון, דרום, שמים וארץ, והקב"ה הוא אדון ומלך על כל - הוא רומז לקנה האמצעי שהוא גוף המנורה. וזה הפסוק רומז ליום השביעי שהוא שבת, ומעלתו וקדושתו הוא על ששת ימי המעשה. והוא סוד עץ החיים אשר בתוך הגן, כלומר, באמצע הגן. ומזה הקנה האמצעי היה בא שפע שמן לכל הנרות שעל קני המנורה. וזה הנר מקנה האמצעי היה מאיר ונותן אור גדול יותר מכל הששה נרות שעל ששת קני המנורה. כמו כן רומז להקב"ה שממנו בא האור והברכות וההצלחות לכל העולם.

וכמו כן, ארץ ישראל היא קנה האמצעי, וירושלים היא הנר מן הקנה האמצעי, ובית המקדש הוא האור המתפשט ומתנוצץ. וירושלים של מעלה מכוונת נגד ירושלים של מטה, דכתיב (ירמיהו יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ובירושלים של מעלה - שער השמים ובית המקדש וכסא הכבוד. ומזה הקנה האמצעי שהוא ארץ ישראל - ישפיעו ממנו הברכות והצלחות והתנועות לכל הארצות מששה אקלימים שיש בעולם. ולפיכך אמר הנביא (יחזקאל כ, ו): "צבי היא לכל הארצות". וממנה מוצצות ומתפרנסות כל הארצות שבעולם, כמו שמוצץ הילד חלב אמו. כי ארץ ישראל היא האם ושורש ועמוד החזק באמצע העולם, שעליה נשענים כל שבעת האקלימים מן העולם, וממנה מתפרנסים ומקבלים שפע הברכות והצלחות והתנועות לכל הארצות בצינורות. ובזה הענין תבין סוד קדושת יום השבת.

שמות הקודש הרמוזים בו

בשער הכוונות (דף יד ע"ב) כתב: תאמר בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית אחר העמידה קודם אלהי נצור, מזמור (תהלים ס"ז) והוא למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו וגו'. ויכוין שיש בו שבעה פסוקים זולת פסוק ראשון, ויש בו מ"ט תיבות, וכוונתם במזמור נרמזה בכוונת העומר.

ועוד יכוין כי ראשי תיבות שלשת הפסוקים הראשונים הם אל"י, וראשי תיבות וסופי תיבות פסוק האמצעי הם י"ה, וראשי תיבות שלשה פסוקים האחרונים הם יא"י כמנין שם אהי"ה, וסופי תיבות שלשה פסוקים הראשונים הם הכ"ם כמנין שם אדנ"י, וסופי תיבות שלשה פסוקים האחרונים הם מו"ץ כמנין קול.

הרי נתבאר כי שבעה פסוקים הנזכרים ראשי תיבותיהם הוא: אל"י ייא"י ועולה כמנין שם ע"ב. וסופי תיבות כל הששה פסוקים (זולת פסוק האמצעי) הם גימטריא: קו"ל אדנ"י, וראשי תיבות וסופי תיבות פסוק האמצעי הוא י"ה, נמצא: קול אדני, י"ה, ע"ב. גם תכוין כי מספר כל האותיות של זה המזמור הוא רי"ו אותיות שבשם ע"ב הנזכר, ע"כ.

ובשער היחודים בתיקון המגפה (פי"ג דף ח"י) כתב: ר"ת כל הז' פסוקים גימ' ע"ב, וכל האותיות שבמזמור זה הם רי"ו, ע"ב ורי"ו גימטריא: רפ"ח ניצוצין שירדו במאנין תבירין שמהם באים הקלי' והעונש, לפיכך יכוין ד' פעמים ע"ב, כיצד וכו' הרי ד' פעמים ע"ב שגימטריא רפ"ח להמתיק רפ"ח ניצוצין, עכ"ל. (ועי' במשנת חסידים בתיקון המגיפה שאחרי יום ד' דף ק"ב ע"ב פ"ג סעיף ג-ד. דברי יעקב).

אמירתו בימי העומר

כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות (דרוש י"א דספירת העומר, דף פ"ו ע"ב), וז"ל: גם ראיתי למורי ז"ל מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר מזמור אלהים יחננו כו' כולו מעומד, ולכוין בכל יום ויום מן המ"ט ימים בתיבה א' ממ"ט תיבות שיש בזה המזמור. גם יכוין באות א' ממ"ט אותיות שיש בפסוק ישמחו וירננו כו', וזה מספר אותיות המ"ט של הפסוק ישמחו כו', כדי שלא תטעה בהם - תיבת 'לאמים' - חסר ו', 'תשפוט' - מלא ו', תיבת 'מישור' - מלא ו'. עכ"ל.

וכן כתב בשער הכוונות (דרוש א' דתיקון חצות, דף נ"ח ע"ג) וז"ל: והענין הוא, כי אחר אשר השכינה תערוג כאיל כו', וענה אותה במזמור יענך ה' ביום צרה. אז אנו שואלים על עצמנו 'אלהים יחננו ויברכנו' - לנו אנו ישראל התחתונים. ודע, שבימי העומר תכוין בכל תיבה ותיבה ובכל אות ואות מן הנוגעים ומיוחדים לאותה הלילה, כנזכר בדרוש ס"ה וע"ש. עכ"ל.

ובספר "עקידת יצחק" לרבנו יצחק עראמה ז"ל (פרשת אמור) כתב: סוד הכתוב הזה וצורך העניינים המיוחסים אל השמאל לסיוע פעולות הימין, וצורתם ותבניתם, צויירו ונרשמו במזמור נכבד ומעולה. היה המנהג לאומרו בימי הספירה, והוא אלקים יחננו ויברכנו וגו', שבא בקבלה שהיה מצוייר במגן דוד כדמות מנורה. שלשה קני מנורה מצדה האחד, והם שלשה פסוקים רצופים; אלקים יחננו. לדעת בארץ. יודוך עמים. ושלשה קני מנורה מצדה השני, והם; יודוך עמים. ארץ נתנה יבולה. יברכנו אלקים. והקנה האמצעי, הוא פסוק ישמחו וירננו לאומים, העומד באמצע, כי הוא ארוך מכולם, כמשפט הקנה האמצעי. והנה יש בשבעה הקנים מ"ט תיבות, כמספר ימי הספירה. כמו שמספר הפסוקים הנזכרים היו על מספר שבתותיה.

בסידור שער השמים, של השל"ה, לפני התפילה, כתב: מצאתי כתוב שיש לומר זה המזמור בצורת המנורה. ויועיל כוונתו לכמה דברים טובים, כי יש בו סודות גדולים, ובפרט בלילי הספירה.

צורת אמירתו

בספר "בן איש חי" למו"ר יוסף חיים זצ"ל (שנה ראשונה פרשת ויגש אות ד), כתב: טוב לומר מזמור אלקים יחננו ויברכנו, בצורת המנורה. ובציור ההשכלה בלבד סגי, אם אין ציור מונח לפניו. ובספרו "עוד יוסף חי" (פרשת ויגש אות ג), כתב: כשאומר למנצח בנגינות מזמור שיר המצוייר בצורת המנורה על קלף או על נייר, יזקוף את הציור של המנורה שמסתכל בו, כדי שיהיה הציור זקוף לפניו, כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל, ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו.

תפילה לאומרה בעת אמירת המזמור

ועיין בספר "לשון חכמים" למו"ר הרי"ח הטוב, שסידר תפילה מיוחדת ויפה לאומרה בעת שאומר מזמור "למנצח" בצורת המנורה, וזו נוסחה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶּׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַעַן הַמִּזְמוֹר הַזֶּה וּפְסוּקָיו וְתֵבוֹתָיו, וּנְקֻּדּוֹתָיו, וּטְעָמָיו וְסוֹדוֹתָיו, וּלְמַעַן שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָרְמוּזִים בּוֹ, שֶׁתָּחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עָלַי וְתִשְׁלַח לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשַׂי וּבְכָל עֲסָקַי וְתַצְלִיחֵנִי בְּכָל מַחְשְׁבוֹתַי וְדִבּוּרַי, וּבְכָל אֲשֶׁר אֶחְשֹׁב וַאֲדַבֵּר וְאֶעֱשֶׂה - אַצְלִיחַ, וּתְקַיֵּם עַל יָדִי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא. וּתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה:

אָנָּא ה' תְּהִי אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל עַבְדְּךָ וְהַצְלִיחָה נָא לְעַבְדֶּךָ, וּלְמַעַן שֵּׁם הַקָּדוֹשּׁ הָרָמוּז בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת: יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, וּלְמַעַן שֵּׁם הַקָּדוֹשּׁ הָרָמוּז בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת: אִתָּנוּ סֶלָה לָדַעַת, תְּחָנֵּנִי שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה וּפַרְנָסָה טוֹבָה וְכַלְכָּלָה, וּלְמַעַן חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הָרְמוּזָה בְּמִסְפָּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, תַּשְׁפִּיעַ לִי שֶׁפַע חָכְמָה וּבִינָה וְדַעַת, וּתְחַכְּמֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתַצְלִיחֵנִי בְּלִמּוּד פְּשָׁטִים וּרְמָזִים וּדְרוּשִׁים וְסוֹדוֹת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְאַחְכִּים לְהָבִין כָּל הֲלָכָה וַהֲלָכָה לַאֲמִתּוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָה:

אָנָּא ה', לְמַעַן סוֹפֵי תֵּבוֹת: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, שֶּׁעוֹלֶה מִסְפָּר: עַיִן טוֹבָה, תַּשְׁגִּיחַ עָלַי אֲנִי עַבְדֶּךָ (יַזְכִּיר שְׁמוֹ וְשֵׁם אִמּוֹ) בְּעַיִן טוֹבָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאֶתְבָּרֵךְ תָּמִיד מֵעַיִן פְּקִיחָה, עַיִן הָעֶלְיוֹנָה, עַיִן קְדוֹשָׁה, עַיִן אֲשֶׁר שׁוֹמֶרֶת הַכֹּל, וְכַכָּתוּב: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו, בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה':

וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (יכוין: כס"ה בפ"ז) וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:

וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף (יכוין: כס"ה בפ"ז) וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶּׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַעַן קְדֻשַּׁת פְּסוּקִים אֵלוּ שֶׁקָּרִיתִי לְפָנֶיךָ, וּשְׁמוֹת הַקֹּדֶשּׁ הָרְמוּזִים בָּהֶם (יכוין: כס"ה בפ"ז), וְתַשְׁפִּיעַ לִי שֶׁפַע הַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשַׂי וּבְכָל עֲסָקַי וּמַשָׂא וּמַתָּן שֶׁלִּי, וְיִהְיוּ כָּל נְכָסַי מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים תָּמִיד, וְכָל אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה אַתָּה ה' תַּצְלִיחַ בְּיָדִי, וּתְקַיֵּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל. וּלְמַעַן שֵׁם הַקָּדוֹשּׁ הָרָמוּז בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת: הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ (הימ"ל), תִּפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, וּבְכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אַשְׂכִּיל וְאַצְלִיחַ. וּתְקַיֵּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי: