הילולת הבן איש חי

ד אלול תשפ"ה | 28/08/2025 | 21:56

תולדות רבנו רשכבה"ג אדוננו הבן איש חי זיע"א

מורנו ורבנו ועט"ר, המאור הגדול, נר ישראל, עמוד הימיני, רשכבה"ג, הרי"ח טוב זצוק"ל זיע"א, נולד בעיר בגדאד, ביום ב' כ"ז מנחם אב התקצ"ד.

רבנו היה בכור בניו של רבי אליהו חיים זצ"ל, בוצין בוצין מקטפיה ידיע, ועוד משחר נעוריו היה יניק וחכים, אשר כולם ראו כי לגדולות נוצר, בגיל רך וצעיר היה רבנו נחבא בספריית אבותיו הגדולים, שם שקד באהלה של תורה, ושם לילות כימים, למלאת נפשו השוקקה לדבר ה' זו הלכה.

ואמר הגאון המקובל ר' יהודה משה פתיה זצוק"ל, שנשמת רבנו היא מתקופת התנאים, וריחמו עלינו מן השמים ושלחו את נשמתו בזמננו, שישקה את העולם כולו מתורתו הקדושה.

מספרים על נס אשר קרה לרבנו בשחר ילדותו, כי בהיותו כבן שבע שנים נפל לבאר עמוקה, וכפסע היה בינו ובין המות. אחותו שנכחה שם הזעיקה עזרה, ומיד אצו אנשים וחשו לעזרתו, הוציאוהו וטיפלו בו במסירות עד אשר השיבו את רוחו אליו, ויהי לנס. כך שמרה ההשגחה על נר ישראל שלא יכבה בעודנו באיבו.

וידוע שלאחר מקרה זה, נדר רבנו נדר גדול לאלהי ישראל, וקבל עליו למסור עצמו על התורה ועל העבודה כל ימיו.

יניק וחכים

בהיות רבנו בן ארבע שנים בלבד, כשבחן אותו אביו על פרשת השבוע, בענין אדם הראשון שהתחבא בגן עדן, ושאל אותו הקב"ה 'איכה'. שאל אותו אביו: איך יכול להיות שהקב"ה שואל אותו היכן הוא, הרי כתיב: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", ובודאי הכל גלוי לפניו יתברך. השיב לו רבנו, כך אמר לו הקב"ה: איכה – בר"ת – אני יודע כל הנסתרות, וא"כ מה יש לך לברוח מפני...

יום אחד בקטנותו התעמת רבנו עם אחותו, מי יחזיק את נר ההבדלה, ואחותו היתה בוכה. אמר לו אביו: תוותר לה היא קטנה ממך. אמנם בזאת נאות לוותר לך ואתה תזכה בהחזקת הנר, אם תדע לומר לי טעם בסדר ברכות ההבדלה שנתקנו על סדר יבנ"ה - יין, בשמים, נר, הבדלה.

על אתר ענה לו שיש סוד גדול בדבר, והוא שהסדר, יין בשמים נר הבדלה הוא בדווקא, שהרי יין הוא 'טעם' שהוא בפה, אח"כ הבשמים במקום יותר גבוה 'ריח' בחוטם, והנר הוא יותר למעלה בראיית העיניים, ולבסוף 'דעת' כמאמרם ז"ל אם אין דעת, הבדלה מניין...

בוצין בוצין...

כבר בצעירותו היה רבנו מתעסק בגמילות חסדים, ודאג לעניים ונזקקים. מהמעשה שלפנינו ניתן ללמוד עד כמה כאב את כאב הזולת, ואיך בערה בלבו אהבת ישראל כבר מילדותו.

בזמנם, היה נהוג שבכל יום ששי אביו היה מחלק לכל ילד מעט כסף כדי לקנות קליות ואגוזים ומיני מתיקה, כדי שישלימו בהם מאה ברכות בשבת. בסוף כל סעודה, כל אחד מוציא את ה'פקאלך' שלו, מברך ואוכל...

בליל שבת, כשכל אחיו היו מוציאים הממתקים שלהם, רבנו לא היה מוציא כלום. שאל אותו אביו: איפה השקית שלך. אמר לו: כבר אכלתי. וכן בכל שבת כך היתה תשובתו. אחותו שתמהה על כך מאוד, עקבה אחריו לשבוע הבא, וראתה שמיד כשמקבל את הכסף מאביו, רץ אל הנחתום, שם כמה חלות ופיתות בסל, אח"כ הולך למכולת קונה קופסאות של טבק, ומיד במהירות רץ לשכונת העניים לביתה של איזו זקנה, נותן לה את הסל, מנמיך את ראשו והיא מברכת אותו. כעת כבר ידעה אחותו איך הוא אכל את הממתקים... שקיים בזה מצוות גדולות של חסד וצדקה ולשמח לבבות אומללים.

וכן היה בליל שבת הבא, כששאלו אביו שוב ואמר שאכל את הממתקים, אמרה אחותו אכן נודע הדבר, ובא אני אספר לך מה היום ראיתי שעושה רבי יוסף, כי תמיד אני מתפלאת עליו, הרי הוא לא אכלן ובלען, ואיך יכול להיות שכל שבוע הוא כבר אוכל הממתקים ולא יכול להתאפק כמו כל אחיו, ולכן עקבתי אחריו וראיתי איך שהלך לשכונת העניים וכו' כל המעשה, ושיבחה אותו. כששמע זאת אביו אמר, אם כך נכפיל לך את התקציב...

לאסוקי שמעתתא

ידוע המעשה, שכשרבנו היה צעיר לימים כבן ארבע עשרה שנה בלבד, היה בקי בכל מכמני התורה. ופעם אחת, הגיעה לידו אגרת ששלחו רבני ירושלים שאלה לאביו, לדעת המעשה אשר יעשון. כשראה רבנו את השאלה, עיין בדבר ולן בעומקא של הלכה כדבעי, על כל פרטיה ודקדוקיה, עד אסוקי שמעתתא, ועוד באותו יום העלה הכל על הכתב תשובה ברורה ושלח לרבני ירושלים. כשקבלו את תשובתו, התפעלו מאוד מגאונותו וכבר הסכימו לדבריו ולנהוג כוותיה. אחר כמה ימים, כשהגיעה תשובתו של אביו, נדהמו לראות ששניהם הכריעו בשוה. מיד שלחו לאביו וכתבו לו, שכבר הקדימו הבן בחכמה יניק וחכים, אשר עליו נאמר: ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. מעשה זה השאיר רושם עז בקרב החכמים וידעו כי רבנו כבר מגיל צעיר, רם ונשא וגבה מאוד, עקב שקידתו העצומה בתורה.

בדומה לזה ישנו מעשה נוסף שמספרים זקני בבל ששמעו מפי נכדו הג"ר דוד חיים זצ"ל, על גאונותו של רבנו בהיותו צעיר לימים, שכבר היה יורד לעמקה של הלכה, בחכמה ובתבונה. המעשה היה כשרבנו בן שש עשרה שנה בלבד. באותה שנה לא נמצא בכל בגדאד אתרוג כשר, רק משדה של יתומים שאחד מהם היה עדיין קטן, ונמכר האתרוג ע"י האפוטרופוס, אשר זו שאלה גדולה מאוד בהלכה, האם אפשר לברך עליו ביום הראשון, כיון דבעינן 'לכם'. ואחר שדנו בשאלה זו גדולי וחכמי העיר וביניהם הגאון האדיר רבי עבדאללה סומך זצ"ל, ונשאו ונתנו בדבר, לא עלתה בידם כדת מה לעשות. בערב חג הסוכות פנו אל אביו של רבנו, הג"ר אליהו חיים, ושאלו אותו את המעשה אשר יעשון שיכריע להם. ואמר להם, שכשיקום אחר חצות יעיין בדבר, ובבוקר יאמר להם אם יוכלו לברך עליו. כששמע רבנו את השאלה, החליט שלא יתן שינה לעיניו, עד שיברר כל פרטי הלכה זו, והכין מבעוד יום אור בחדר הספרים אשר לו, שיספיק לכל הלילה.

בליל חג הסוכות, כשהלך אביו של רבנו לישון, ישב רבנו כל הלילה בחדר אשר הכין לו, ועיין בספרים בשאלה הנ"ל על כל פרטיה ודקדוקיה, והכין כל התשובה. כשבא אביו ע"מ לבדוק הלכה זו, מצא לתדהמתו שכבר הכל ערוך לפניו, ונתיישב על ידו, הראה לו רבנו את כל הראיות, והסכים עמו... בבוקר כשבאו החכמים ובראשם רבי עבדאללה סומך, אמר להם רבי אליהו, כבר פסק בני הדין שאי אפשר לברך על אתרוג זה, ואף אני מסכים עמו. ומיד הגיש להם רבנו את הספרים אחד לאחד, ולאחר שנוכחו לדעת כי הם דברים ברורים, הסכימו להלכה זו, ולא ברכו באותה שנה על האתרוג ביום הראשון. [עיין בספר רב ברכות סימן א' התשובה בענין זה].

וזרח השמש...

ביום ז' אלול התרי"ט, כשהיה רבנו בגיל עשרים ושש, נפטר אביו הג"ר אליהו לבית עולמו, כשהוא אך בן מ"ח שנים.

וכתב ע"ז הגרב"צ חזן, ז"ל: ושמעתי כי הזמינו אותו לעלות לס"ת שביעי בפרשת בהר סיני, והש"ץ הראה לו הפסוק להתחיל 'ואם מעט נשאר בשנים', והמנוח אנינא דעתיה, ורמז להש"ץ לחזור מפסוק הקודם 'אם עוד רבות בשנים', ועכ"ז לא פלט, ונשאר חולה ואחר איזה חדשים נלב"ע זלה"ה.

במשך ימי האבל ביכו אותו כל העם, אנשים נשים וטף והספידוהו כל גדולי הדור, והיה מנהגם שבכל יום מספיד חכם אחר את הנפטר. ביום השביעי הגיע תורו של רבנו להספיד, ובאו כל אנשי בגדאד לשמוע דברי ההספד של רבנו. כל הקהל התרגשו מאד מדבריו, ובכו בדמעות שליש על אבדן רבי אליהו, ומיד בתום ימי האבל הכתירוהו עליהם, ואמרו עליו, 'מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף'. ובאו ואמרו לו, נשיא אלהים אתה בתוכנו, אתה תמשיך את שושלת הרבנות, וקבלו עליהם את רבנו רבן של כל בני הגולה, ממשיך שושלת אבותיו הקדושים, ואף שהיה צעיר לימים, היה מנהיג את הקהל בחכמה גדולה, ובהצלחה רבה, מאז י"ג אלול התרי"ט ועד יום פטירתו י"ג אלול התרס"ט, חמשים שנה תמימות.

ואכן מיד בשנת כת"ר, התחיל רבנו לדרוש ברבים, ועמד במקום בו עמדו רגלי אבותיו בבית הכנסת הגדול 'צלאת לכבירי', דרשתו הראשונה היתה בשבת תשובה, והלהיב ועורר את הקהל דברים המושכים את לב שומעיהם, במתיקות ונופך שלא שמעתם אוזן מעולם... אז ידעו כל העיר, כי באמת הוא ראוי למלאות מקום אבותיו.

ובענין זה כתב הגרב"צ חזן, שרבנו היה דורש במענה לשון וצחות שפתיים, ובדברים היוצאים מן הלב השיב רבים מעוון, וכל קהל עדתו למאמרו כסופה ירדופו, ואחריו ילכו ובקולו ישמעו, מה דשרי לית מאן דאסיר, ומה דאסיר לית מאן דשרי, ולא היו מפילים מדבריו ארצה, וכמה פעמים אמרתי, אם היו ישראל שומעים לנביאים בימים ההם כמו ששומעים לרבנו זלה"ה בזמן הזה, לא היה נחרב בית המקדש ולא גלינו מארצנו וכו'. ע"כ.

בעליית ביתו...

כשהייתי בחור צעיר, בישיבת פורת יוסף, היה עמנו ח"ר יהושע שהראבני זצוק"ל [אביו של רבי יוסף שהראבני חמיו של חכם בן ציון זצ"ל], שהכיר את רבנו בבגדאד, וזכה שרבנו ליווה אותו לספינה כשעלה לארץ ישראל. כבר היה רבי יהושע למעלה מגיל תשעים, ומידי יום היה מגיע לישיבה בשעה שתים עשרה בצהרים. וכשהאברכים היו הולכים בשעה אחת, היה יושב בחוץ בחצר הישיבה בשמש ע"פ צוואת הרופאים, ואנו בחורי הישיבה, היינו מסתופפים מסביבו והיה מספר לנו על רבנו, נפלאות אין מספר... באחת הפעמים שח לנו שבמשך שנות חייו זכה לברך ג' פעמים ברכת החמה, ובאחת הפעמים זכה לאמרה עם רבנו בבגדאד.

ובענין הנזכר שרבנו היה נטמן כל היום בעליית ביתו, סיפר לנו רבי יהושע מעשה דהוה בדידיה, שחכמי בגדאד היו תמהים מאוד מה מעשיו של רבנו כל היום בביתו, וטכסו עצה להכין שאלה קשה, ולבוא אל רבנו לשאול אותו, ואולי עי"ז ידעו במה עוסק רבנו... אחר שהכינו שאלה, שלחו אותו ללכת אל רבנו, לקח גמרתו בידו, והלך לביתו של רבנו. כשהגיע למפתן ביתו, יצא רבנו לקראתו, ואמר לו "תגיד לכל חבריך השאלה שיש להם במהרש"א שהכינו אותה וטרחו עליה, אענה להם מחר בבוקר...".

בית הכנסת 'צלאת לכבירי'

הלכתי יום אחד עם מו"ר רבי יצחק כדורי זצוק"ל לאור יהודה, למרכז מורשת יהדות בבל, יש שם בית כנסת שבנו אותו בדיוק באותה תדמית לבית כנסת הגדול בבגדאד, המכונה 'צלאת לכבירי' דהיינו הגדולה, שהיה מכיל אלפי אנשים. ורבי יצחק היה מסתובב שם ושמח להזכר בעבר, ואמר לי שכל בית הכנסת ממש מדוייק בתכלית, רק חסר בו ספסל אחד, ואני התפלאתי איך הרב זוכר זאת. אמר לי הרב: זה היה הספסל שאני ישבתי בו. מיד קראתי לד"ר בן פורת, אמר לנו שהוציאו את הספסל בשביל המעבר...

אח"כ תאר לי רבי יצחק, את דרשותיו של רבנו יוסף חיים בד' השבתות, איפה היה עומד בתיבה בדיוק, ואיך כשהיה דורש, כאילו אש יוצאת מפניו והיתה השכינה מדברת מתוך גרונו, כי קולו היה נשמע למרחוק. והיה דורש ארבע שעות ברציפות לעשרת אלפי איש, וכולם היו שומעים כאילו מדבר ברמקול, וקולו נשמע למרחקים... גם אמר לי שרבנו לא היה חוזר על דרשה פעמיים מעולם, מלבד ההלכות שהיה חוזר ומלמדם.

ריש גלותא

כל חכמי בגדאד, ומכל העולם היו מריצים אליו את שאלותיהם כדי לקבל את חוות דעתו ופסיקתו בענינים שונים, בפשט ובקבלה, כדי שיורה להם הדרך הנכונה.

רבנו עמד בקשרי מכתבים במשא ומתן של הלכה עם כמה מגדולי דורו, שהתיחסו אליו בהוקרה רבה. ומהם: הגאון הראשון לציון יש"א ברכה זצ"ל, בשו"ת מעשה איש (חאה"ע סימן ד). גם התכתב גם עם הגאון ר' יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק, וכמובא בשו"ת פני יצחק (חלק ה). והוזכר גם ברב פעלים שם.

בשנת התרט"ז כשהיה רבנו בן כ"א שנה היה לו משא ומתן בהלכה עם הגאון ר' חיים פלאג'י זצ"ל, וכך מפארו בספרו 'חוקות החיים' (חו"מ סי' נא): 'חכם חן, ריכא ובר ריכא, מזרע המלוכה, דין הוא הדר, החכם השלם הדיין המצויין בר אבהן ובר אוריין'.

כמה מגדולי דורו הביאו מספריו ומדבריו בכל הדרת הכבוד, עוד בחיים חיותו, ונשאו ונתנו בדבריו מתוך יחס של חבה והוקרה, וכדרכה של תורה. ומהם הגאון ר' יוסף רחמים פראנקו אב"ד דחברון, בשו"ת שערי רחמים חלק ב' (חאה"ע סימן יח). והגאון ר' אהרן בן שמעון אב"ד דמצרים, בשו"ת ומצור דבש (חאו"ח סימן ט). והגאון ר' אהרן עזריאל אב"ד ירושלים, בשו"ת כפי אהרן חלק א' בראש הספר. והגאון ר' חיים חזקיהו מדיני בעל השדי חמד (מערכת ל' כלל קמא אות נא. ובפאת השדה מערכת א' כלל קנה).

הגאון החסיד ר' אליהו מני ז"ל חבר קונטרס הערות על הספר 'רב ברכות' שחיבר רבנו בימי חרפו, והוא מציין עליו כמה פעמים בספרו 'זכרונות אליהו'. (בעמ' קכב אות ג. ובעמ' קכה אות ג. ובעמ' קלז אות ט. ועוד).

מידי פעם נהג רבנו לישא וליתן בתורה עם חכמי ורבני דורו על גבי ירחון 'המאסף' שבעריכת הגאון ר' בן ציון קואינקא ז"ל. ושם היה שולח רבנו מחידושי תורתו, והעורך היה מדפיסם בראש ירחונו להתעטר בהם...

גם נמסר מפי מגידי אמת כי גם הגאון הגדול הישיש מהרש"א אלפנדרי ז"ל היה מתהלל ומתפאר בפני תלמידי חכמים מבאי ביתו, שהוא היה מתכתב בהלכה עם הגאון ר' יוסף חיים מבבל.

רוח דאצילות

סיפר הרב המקובל ר' שמואל דרזי זצ"ל, דרבנו זיע"א עשה יום אחד סעודה גדולה לחכמים, ואמר להם שעושה סעודה זו מכיון שהראו לו בחלומו שקיבל נפש מעולם האצילות, ובאותה תקופה היה הגאון רבי יהודה פתיה זצ"ל צעיר לימים, ונתעברה בו אחת מנשמות הצדיקים, וגילתה לו שרבנו זיע"א ראה בחלום שקיבל נפש מעולם האצילות, אבל האמת שאינו כן אלא זכה רבנו לרוח מעולם האצילות, ומכיון שהיה רבי יהודה פתיה צעיר, היה ירא לגשת אל רבנו, ולכן הלך אל בן רבנו הג"ר יעקב חיים ואמר לו שנשמת הצדיק שנתעברה בו גילתה לו על חלום אביו ואמרה לו דאין זה אלא רוח דאצילות ולא נפש, וביקשו שימסור זאת לרבנו, וכששמע זאת רבנו שמח מאוד ואמר א"כ צריך לעשות שוב סעודה לחכמים, ואמר לקרוא ג"כ לרבי יהודה פתיה על אף שהוא צעיר, ורבי יהודה פתיה היה שמח מאוד על זה.

תשובת הקנה

רבנו קיבל על עצמו 'תשובת הקנה', באמרו 'אין יסורים בלא עוון'. ופשר תיקון זה להתענות שש שנים רצופות כל יום עד צאת הכוכבים, ולהתבודד בארבע אמות בעבודת ה', ובשנה השביעית יצא לחפשי חנם מיצר הרע... וכן קיים רבנו בעצמו דבר זה והתענה שש שנים, ובלילות לא אכל בשר ולא שתה יין, רק אכל מעט זרעונים, ונסתגר בתוך ביתו...

בקיצור תולדות רבנו מהגרב"צ חזן ז"ל, מובא ענין תשובת הקנה באופן זה בלי קשר למעשה הנזכר, וז"ל: בימי בחרותו ועשרותו כידוע ומפורסם, התענה שש שנים כסברת ספר הקנה, שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחפשי מהיצר הרע, ואחר כל התעניות היה מסגף עצמו בסיגופים גדולים עד שלא היה אוכל אבטיחים האדומים כל ימי הקיץ, והיה ממתין עד יום ר"ה ומברך עליהם שהחיינו, וידוע תוקף החמימות בבבל. עכ"ל.

דמות דיוקנו ומראהו האצילי

התמונה הידועה והנפוצה של רבנו זיע"א צולמה בשנת העשרים ושש לחייו. פעם אחת שאלתי את מו"ר חכם יצחק כדורי זצוק"ל, איך היה נראה רבנו בזקנותו, אמר לי שהיו פניו מאירות, כאילו אש יוצאת מפניו.

ואכן מראהו ודמות דיוקנו של רבנו היתה מושכת עין כל ביפיו והדרו, ופניו הקדושות והטהורות, וכן שהיה יפה תאר ויפה מראה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, וזקנו המהודר שיורד על פי מידותיו, ובקדושתו הוביל אחריו את כל צאן מרעיתו, אשר היו סרים למשמעתו.

גם מלבושיו המיוחדים של רבנו הוסיפו למראהו האצילי, מצנפתו הרבנית המיוחדת כפי המסורת העתיקה, וכן מלבושיו הותיקים והמסורתיים, אף שכבר נשתנו פני הדור.

גם בקרב הגויים היתה התפעלות ויראת כבוד מדיוקנו של רבנו. וסיפר חכם סלמאן מוצפי זצ"ל, שכשהיה רבנו עובר בשוק של בגדאד, היו כולם עוזבים את חנויותיהם, יותר מאלף ערבים, והיו משתחוים ומתבוננים בדיוקנו של רבנו עד שהיה עובר...

עליתו לארץ הקודש

מרוב הערכתו ותשוקתו של רבנו לארץ הקודש, החליט לעלות ארצה, אף שהדבר היה כרוך בקשיים גדולים ובטרחה עצומה. וז"ל הגרב"צ חזן זצ"ל בהמשך להנ"ל בקשר לנסיעה זו:

בשנת תרכ"ט [כ"ה ניסן], עלה רבנו לירושלים תובב"א בלווית אחיו ר' יחזקאל, והלך על דרך המדבר בארחות לא סלולות, ומארם צובא נלוו עמו מאציליה ומגדוליה ללוותו ירושלימה, והמה ראו כן תמהו שכל היום יושב וגורס בעל פה למרות שהוא רוכב במרכבתו, ולא די זה כי גם בחצות לילה ממש היה ניעור ואומר תיקון חצות ולומד עד אור הבוקר. ע"כ.

ויהי בדרך במדבר...

מספרים מעשה מאלף בענין נסיעה זו, שבצאת רבנו לדרך התנה עם מדריך השיירה שהיה ערבי, שבשבתות הם ינוחו ולא יתקדמו בנסיעתם [ושכרו יקבל גם על ימים אלו], נאות הערבי לדבר ויצאו לדרך.

בהגיע יום הששי, בצהרי היום, לא עמד בדיבורו ולא הסכים לשבות, בטענה שיש סכנה גדולה במקומות אלו שמצויים השודדים. אמר לו רבנו, אנו שובתים כאן, ואתה תלך לדרכך... מיד כל הנוסעים היהודים ובראשם רבנו ירדו מעל הגמלים, הקימו אהלים, הדליקו המדורה, הכינו המאכלים, וקבלו עליהם את השבת.

העגלון הערבי, עשה עצמו כממשיך בדרך, ואחר שהרחיק עצמו, הלך והתחבא בין נקיקי הסלעים, לראות איך יפול דבר. והנה בליל שבת פתאום באו שודדים, והכינו מארב סביבות האהל, ואמר כי כלתה הרעה אל כל בני החבורה... אך הנה קרב ראש השודדים אצל האהל, בראותו את רבנו נפלה עליו אימתה ופחד, ומיד ברחו על נפשם הוא וכל אנשיו... כשראה העגלון את כל זאת, ואת גודל קדושת רבנו, מיד בא והשתטח לרגלי רבנו, והתחנן על נפשו...

כהשלמה למעשה זה, מספרים שראש השודדים הנ"ל, כבר הכיר את רבנו מקדמת דנא, שפעם אחת היה לו דין ודברים עם יהודי אחד שהיה בעל חובו, ותבע אותו בערכאות וכפר היהודי בכל. ושוב חזר ותבע אותו אצל רבנו, והודה היהודי שכפר משום חסרון כיס. בראות רבנו דבר זה הוציא כסף מכיסו ונתן ליהודי שישלם לאותו גוי, ומיני אז נחקקה דמות רבנו אצל הגוי (ראש השודדים), סמל של יראת כבוד, ולכן מיד שראה את רבנו באהל נרתע לאחוריו.

בקבר רשב"י

משם הלך להשתטח על קבר הרשב"י, ויש הטוענים כי היה זה בליל ל"ג בעומר ונתגלו לו שם ג"כ סודות גדולים, ובאותו זמן חיבר את השיר המפורסם על רשב"י "ואמרתם כה לחי", שנתפשט בקרב כל ישראל. ושמעתי אומרים שעשיר אחד כששמע שיר זה, חרט אותו לרבנו זיע"א על טס של זהב טהור.

בקבר ריב"ב

דברים מפורשים אודות נסיעה זו של רבנו לארץ הקודש, כתב רבנו בספרו בן יהוידע (דף ג' ע"ב): ודע שיש קבלה ביד אנשי נציבין אשר ר' יהודה בן בתירא קבור אצלם רחוק מעט מהעיר, שפעם אחת באו גוים ולקחו אבנים מן הבנין הבנוי על קברו ונשאום על הגמלים ונסתמו עיניהם של הגמלים, ואומרים דבעבור נס זה קורין אותו הגוים - מעאמ"י, פירוש מסמא על שם המופת הזה. ואנא עבדא בשנת תרכ"ט עליתי לעיר הקודש תובב"ב, ובחזרתי לעיר בגדאד באתי על דרך נציבין וזכיתי לנשק אבני הציון שלו ולמדתי שם המאמר הזה דמכילתין. יהי רצון שזכותו יגן בעדנו ובעד כל ישראל אמן כן יהי רצון. עכ"ל.

חיבוריו

חיבוריו וספריו של רבנו המה מאירים ומזהירים, ומפיצים את אורם, והנם מקיפים את רוב ככל מקצועות התורה, ואין כמעט נושא שלא נגע והתעסק בו רבנו.

ולא נצרכה לדעת את גדולתו אלא מתוך ספריו, איך שהקיף במשך ימי חייו נושאים כ"כ רבים בבהירות עצומה, בכך שהוא ראש ראשון לכל דבר שבקדושה, וספריו המרובים מהווים יסוד ההלכה, המוסר והדרוש מימיו ואילך.

בענין זה כתב הגרב"צ חזן: את גדולתו בכל מקצועות התורה לא נצרכה למימר, כי ספריו המה יעידון יגידון על רוחב שכלו ורוח בינתו ובקיאותו בפשט ורמז ודרש וסוד לשם שמים בהפלא ופלא, וכל מי שלומד תורה לשמה יבחין וידע וירגיש בלמדו מתוך ספריו הקדושים. ע"כ.

וכתב בספר 'קץ הימין' בזה: רבנו היה בקי בכל חלקי התורה פרד"ס בכל מכל כל, ולא רק בהלכות איסור והיתר ודיני התפילה, גם בחלק אבן העזר וחושן משפט עד כדי כך שכל עניני הבית-דין הצדק היו נחתכים על פיו. והיה אומר חכם יחזקאל הלוי זצ"ל ראב"ד מקודש, כי אפילו אם ישמע מחכם יוסף חיים דברים שהם היפך השו"ע יפסוק כמותו כי דבריו נאמרים ברוח הקדש ומן השמים מסכימים על ידו. ע"כ.

בענין זה אמר לנו מו"ר הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, כי מי שלומד בספרי הרי"ח הטוב, זוכה ליראת שמים ולקדושה.

ריח של קדושה

ומספרים שהיה כאן בירושלים המקובל האלהי ר' אברהם עדס, והגיע לידו הספר 'רב ברכות' הספר הראשון ששלח רבנו להדפיס בארץ הקודש, אמרו לו שזה ספר שיצא זה עתה ממכבש הדפוס שכתבו חכם אחד מבגדאד, ומכיון שהיה ר' אברהם חולה עיין בו בביתו, קרא בו ולא הניחו מתחילה עד גמירא, ואמר לסובבים שיש בספר הזה ריח של קדושה...

גם הגאון הרידב"ז שהיה מרבני צפת מרגלא בפומיה שכשלומד בספרי רבנו, מרגיש את הקדושה הנודף מתוכם, והיה מזרז מאד לקנות לעצמו את ספרי רבנו מיד כשיצאו לאור.

ספר הגלגולים

הגרב"צ חזן כתב בהקדמתו: מאליו היה שולח ומצוה לקצת חכמים שילמדו דברים הנוגעים לשרשי נר"ן שלהם, הלימודים היו מתנ"ך ומהזוהר הקדוש ומהאדרות, ובאיזה יום ילמדו ובאיזה עת, ולפעמים שהיה אומר להם להדליק נרות לעילוי נשמת תנא פלוני או אמורא פלוני או האר"י ומוהרח"ו ז"ל וכיוצא.

והוסיף שם: עיין בספר בן יהוידע (ח"ה דף כ"ט ע"ב) מ"ש רבנו המחבר זלה"ה, וז"ל, ואתה המעיין המשכיל שמע נא את הדברים האלה חכם אחד חסיד ומקובל פה עירנו על חכם רשום שהיה עודנו חי פה עירנו שהוא גלגול אחז מלך יהודה וכו' עי"ש וברוחב. וברשות קוב"ה הנני מגלה סוד שהוא היה מו"ר הרה"ג עבדאללה סומך זלה"ה, בעה"מ ספר זבחי צדק הנד"ם בבבל יע"א, והיה רבו של רבנו המחבר ז"ל, ורבנו המחבר היה שולח ומודיעו אילו לימודים ותיקונים לתיקון שרשי נר"ן שלו, וכל מה שהיה בימי רבנו הרב עבדאללה סומך מתחילה ועד סוף ומקרי הזמן בחייו ואחר פטירתו כידוע, רובם ככולם גילה אותם רבנו המחבר זלה"ה וגילה טעמיהם וסמכם על אדני האמת והצדק, ויען כי הדברים נאמרו בסוד גדול ליחידי סגולה לבי מהסס לפרסמם בכתב, והגם כי יש לחלק ולומר כי רבנו מיאן לפרסמם מרוב הענוה, שמא יחזיקו אותו לבעל רוח הקודש ודמי לבר אלהין. ע"כ.

בהקשר לזה, שח לי מו"ר ר' יצחק כדורי זיע"א, שלרבנו היה 'ספר גלגולים' שבו היה כותב כל הגלגולים של חכמי דורו, וכל אחד מה התקון שלו, [כעין ספר הגלגולים של המהרח"ו ששם מובאים כל מיני גלגולים שגילה לו רבנו האריז"ל]. כדוגמת מה שכתב הגרב"צ חזן.

וסיפר לי, שרבנו זיע"א היה מחביא את הספר הזה בעליית ביתו בין הקורה לרעפים, כדי שלא ימצאו אותו. בנו של רבנו, הג"ר יעקב חיים עקב אחרי אביו לראות היכן הוא מניח את הספר, וגילה את מקומו, ומאז ניסה כמה פעמים לעיין בו ולא עלתה בידו מלבד פעם אחת שעיין בו וראה שכתוב שם על עצמו שהוא גלגול של אחאב, והיה מצטער על זה.

ובענין זה עי' שם בבן יהוידע מש"כ בהמשך להנ"ל, ז"ל: ועוד אגיד לך חידוש אחר כי מקרוב חלם תלמיד חכם אחד פה עירנו על תלמיד חכם וירא שמים אחד השי"ת יאריך ימיו ושנותיו, שהוא גלגול אחאב מלך ישראל, וזה התלמיד חכם אשר חלמו עליו חלום זה היה קשה בעיניו הדבר הזה שהוא גלגול אחאב שנמנה בכלל הנזכרים והיה מצטער על זה, ואמרתי לו אל תצטער, חדא, כי ודאי אתה יש לך נפש שלך ורק חלק אחד מנפש אחאב נתגלגל בך, ועוד מי זוטר בעיניך אחאב שהיה מדורות הראשונים אשר נפשם היתה גדולה מאד, והמתגלגל הוא רק חלק הטוב, ומי יודע אם יש בדור זה אחד שקול כנגד חלק הטוב של אחאב שנתגלגל בך, ואמרתי לו השי"ת יאריך ימיך ושנותיך לטובה ולשלום ויעזרך לתקן נפש עצמך ונפש המתגלגלת בך אמן כן יהי רצון. עכ"ל הטהור.

וסיפר לי שבאחת הפעמים שניסה רבי יעקב, היה זה כשהתחיל רבנו את שיעורו הקבוע אחרי תפילת שחרית, בעין יעקב ושו"ע, מיד רץ רבי יעקב לבית בשביל לעיין בספר הנ"ל. באותו זמן פתאום קם רבנו ואמר לקהל שהוא מוכרח ללכת, חלץ את תפיליו ורץ אחרי בנו, והזהירו שלא יגע בספר הזה... ומאז שינה רבנו את מקומו ולא נודע עד היום הזה...

אמר פסקי 'בן איש חי' על פה

מעשה המראה את גדולתו של רבנו, סיפר ראש הישיבה הג"ר יהודה צדקה זצוק"ל לתלמידיו, כי בירושלים נולד ילד פלא, ובהיותו בגיל שנתים ושלש, כשנכנס לתלמוד תורה, כאשר החל המלמד ללמדם להתפלל, היה משמיע לילדים קטע תפילה, ואף שלא שמע קטע זה מעולם, ידע לאמרו כזקן ורגיל. גם כשאמרו לפניו פרקי תהלים שאינם שגורים בפי כל, המשיך לאמרם. וכן בחנו אותו על פרקים בתנ"ך, וכשהתחילו לומר הפרק, היה ממשיך ואומרו על פה, מבלי להבין מה שאומר.

ואמר להם רבי יהודה, שהדבר עניין אותו מאד והלך בעצמו לראות זאת, וקרא לו בתנ"ך, והוא ממשיך, וכן ציטט לו קטעים מהתלמוד בבלי וירושלמי ומדרשי חז"ל והוא ממשיך. וגם קרא לו קטע מספר 'בן איש חי', והוא המשיך ברהיטות רבה... על אף שבספרי גדולים אחרים שבדורו, שקראו באזניו את דברי תורתם, לא המשיך לומר... ואמר על זה רבי יהודה – אז ידעתי, כי מן השמים מסכימים עם הספר 'בן איש חי'.

המשך מעשה זה היה ששאלו את הגרי"ז מבריסק זצ"ל על הדבר, וענה להם את דברי הגמרא (נדה ל), שכל עובר לומד במעי אמו את כל התורה כולה מפי מלאך, וכשיוצא לאויר העולם, בא מלאך וסותר על פיו ושוכח כל מה שלמד, והילד הנ"ל כנראה שהמלאך לא הכהו לסבת מה...

סוף דבר, לקחו את הילד אל הגה"ק רבי אהרן מבעלז זיע"א, וברך אותו והתפלל עליו ושכח את הכל, מסבת כי האדם בעולם הזה צריך לעבוד לידיעת התורה ושמירת המצוות בכוחות עצמו, ואז יזכה לסייעתא דשמיא.

השתיקה יפה

ליל שב"ק, הג"ר יעקב בן רבנו זיע"א עלה על יצועו, ובחלומו ראה כי אביו נושא אשה אחרת, ויקץ ותפעם רוחו, כי חשש שקרב קצה של אמו, ומיד החליט להיות בתענית. בזמן המנחה כאשר נכנס לבית הכנסת, קראו איזה זקן ויאמר לו מדוע אתה בתענית בשבת, דע לך שהחלום שחלמת בליל שבת לא הבנת את פשרו, החתונה שראית בחלום היתה משום שאביך הגדול חידש חידושים גדולים והשמחה היתה כאילו התוה"ק התחתנה עם אביך, ולא משום שח"ו קרב קצה של אמך, כששמע כן רבי יעקב התפעל מאוד, ומיד בסוף תפילת מנחה של שב"ק רץ לאביו לספר לו כל אשר קרה, טרם פתח את פיו א"ל אביו, לך אמור לאותו זקן שלא יגלה כל מה שמגלים לו מן השמים, אז נוכח רבי יעקב כי למעשה אביו ידע את כל המעשה ואת הצום, אלא שבצניעותו הרבה הסתיר את רוח הקודש המפעמת בקרבו.

ויחלום יוסף

כתב מו"ר חכם עובדיה יוסף זצוק"ל, בהקדמה לספרו "טהרת הבית" [ח"ב], זה לשונו הטהורה שם: אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותי ברבים, כדי להתמסר יותר בעריכת כל חיבורי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי ואם אין אני לי מי לי, ורעיוני על משכבי סליקו.

והנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל מבבל, אשר בא לבקר בביתי, ופניו מאירות כזוהר החמה, נכנס לחדר הספריה, והתישב על השלחן, ראה לפניו אחד מחיבורי, כמדומני שו"ת יביע אומר, והתחיל לעיין בו אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים אמר, טוב מאוד.

ושאל אותי, האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים דברי תורה ומוסר, כאשר היתה באמנה אתי, עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלה להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה', ובדרך כלל אני מופיע עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה (שליט"א) זצוק"ל, [שהוא קרובו של הגרי"ח]. אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת חיבורי להוציאם לאור, שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. ענה דודי ואמר לי, בסבר פנים יפות, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך, כי יש נחת רוח מאוד לפני השי"ת בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם מלא. ואיקץ והנה חלום. עכ"ל.

בחלום אדבר בו

מעשה נורא שהיה עם רבנו, אודות מו"ר ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זצוק"ל, ארע בשנת תש"א בערך. לרבי יהודה נתהוה פצע בידו השמאלית, שסבל ממנו רבות. הלך אצל רופאים, ולא מצא מזור למכתו. ערב אחד התנפח הפצע וסבל כאבים עזים, ובלית ברירה חיכה רבי יהודה לבוקר, כדי שיוכל לטפל לרפואתו.

הגאון המקובל האלהי חכם יהושע שהרבני זצוק"ל, היה ישן בשעות המוקדמות של הלילה להחליף כח לעבודת ה' יתברך, והנה הוא רואה בחלומו את רבנו זיע"א, לבוש בגדים שחורים יושב על הארץ, וקורא אליו בתוקף ואומר לו: מה לך נרדם, חכם יהודה צדקה חולה, קום התפלל עליו לאלהי מרום למען ישלח דברו וירפאהו...

וייקץ רבי יהושע, והנה חלום, מיד קם ושם פעמיו אל בית המדרש 'שושנים לדוד', פתח את ההיכל ושפך שיח אל בורא העולמים לרפואתו. שוב הלך אל בית הכנסת 'משכיל אל דל', פתח את ההיכל והתפלל עליו.

הגיע הבקר, רבי יהודה הלך אל בית החולים בלוית אחיו רבי עובדיה ז"ל, שם הזריקו לו זריקה, וזעק ממכאובים. ובחסדי ה' הפצע עבר אט אט והתרפא לגמרי. באותו בקר פגש רבי יהושע את אמו של רבי יהודה, ושאלה לשלום בנה. התפלאה אמו הצדקת ושאלתו מהיכן יודע זאת, שהרי רק בשעות הערב הותקף רבי יהודה בכאבים, ודבר מחלתו זאת לא היה ידוע. רבי יהושע השתמט מלענות לה על שאלתה, רק חזר ושאל לשלום הרב. ותען לו כי אכן הוטב מצבו ושככו כאביו, אולם לא נודע אז מהיכן ידע רבי יהושע את כל זאת.

את דבר החלום גילה רבי יהושע לבנו הגאון ר' שלמה שהרבני, שזה עתה נפטר לחיי העולם הבא זצ"ל, ובקשו שלא יספר דבר זה לאיש כל עוד הוא בחיים...

בענין זה שמענו שאמר רבי יהושע על ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זצוק"ל, שהוא ניצוץ מנשמת רבנו יוסף חיים, כי הרי"ח הטוב, לא היה מלמד לתלמידים גפ"ת, ובא זה עתה בגלגול זה להעמיד דורות של תלמידי חכמים גדולים בתורה ויראת שמים וראשי ישיבות.

נהר נהר

מספרים על משפחה שנסעה לכפר עזייר שבו קבור עזרא הסופר ובדרך הוצרכו לעבור בנהר פרת, והתהפכה הספינה ל"ע, רוב הנוסעים בה ניצלו אבל כמה מהם טבעו וכל החיפושים אחריהם עלו בתוהו, באותה עת הזדמן רבנו זיע"א למקום וביקשו ממנו שיעשה משהו בעניין, רבנו עמד על שפת הנהר ואמר לו 'נהר נהר' מחר אנחנו חוזרים לבגדאד הוצא את גוויות הנטבעים כדי שנוכל לקחתם', רק יצאו מילים הללו מפי רבנו זיע"א מיד צפו הגוויות על פני הנהר, הפלא ופלא, כולם עמדו נדהמים למראה עיניהם, גוי אחד שהיה נוכח בשעת מעשה ניגש אל הרב ונפל לרגליו, נשק אותן ואמר: האלוהים של היהודים הוא האל האמיתי.

פלאי פלאות

אשה אחת שזמן רב לא נפקדה, והתעברה לאחר שימוש ברפואות, בעת הלידה קשתה בלידתה ונמצאה בסכנה גדולה וכל מאמצי הרופאים עלו בתוהו, הוריה שידעו מעלת רבנו זיע"א ביקשו מאשה אחת ושמה חביבה אל מאשטי שתלך לבית רבנו זיע"א בשביל שיתפלל על בתם, אשה זו היתה מוכרת בבית רבנו וכשהגיעה כיבדוה והשיבוה בחדר המתנה עד שיגמור רבנו את לימודיו. לאחר שהתישבה ביקשה מהמשרת אם יואיל בטובו לומר לרבנו שיקבלנה לדקה משום שיש ענין של סכנת נפשות, ניגש המשרת לחדר רבנו, והנה עוד לא הספיק לומר לרבנו אף מלה, ורבנו נתן לו פתק שכתב בו סגולה ואמר לו רוץ תן לה את הפתק ותאמר לה ללכת אצל היולדת ולהניח פתק זה על בטנה, היא לקחה את הפתק נשקתו ועשתה כדברי הרב, כעבור מספר דקות ילדה אותה אשה בן זכר, ביום השמיני למילתו קראו לבן הנולד יוסף על שמו של רבנו.

זכות רבנו הצילה

כאשר הצבא הירדני הרס ללא חמלה בהפצצות על ירושלים עיה"ק, ירדו שלשה רבנים גדולים, וביניהם הגאון ר' בן ציון חזן זצ"ל, בכדי להניף דגל לבן לאות כניעה ולשם הפסקת הלחימה, הירדנים לא הפסיקו והמשיכו לירות בהם, וניצל רבי בן ציון חזן בנס גדול, לאחר שהגיע לביתו סיפר שהיריות של הירדנים פגעו בגופו אלא שהרגיש אותם כמו צמר גפן, והוסיף, שכל מה שניצל זה בזכות שהפיץ ברבים את תורת רבנו זיע"א.

רואה מסוף העולם...

מעשה בבחור אחד שארס בחורה בבגדאד וכאשר נודע לו כי יש תבלול בעיניה החליט לעזבה. הדבר פגע בה קשה ולכן ברחה מביתה, כל מאמצי ההורים והמשטרה למצאה עלו בתוהו, לאחר שהחיפושים לא נתנו כל תוצאות, החליטו לפנות אל רבנו לספר לו על מקרה מצער זה אולי בשמים יגלו לו את הנסתרות. הם ביקשו ממשרתו שיכנס אליו, ויספר לו את פרטי הבריחה ולשמוע את חוות דעתו על כך. כאשר שמע רבנו את אשר קרה, אמר למשרתו: 'לך אמור להם כי בתם חיה ובריאה, ונוסף לכך בקרוב תהיה שמחה גדולה והיא נמצאת אצל דודתה ברחוב פלוני', וכאשר אמר רבנו, כן היה, שהלכו לבית דודתה ,והיא אכן נמצאה שם. דודתה המשיכה לארח אותה בביתה עד אשר תרגע ממה שארע לה, וכעבור זמן קצר התחרט אותו בחור על אשר עשה, והחליט לקחתה למרות מחלת עיניה.

צופה למרחוק

באחת מן התקופות היה איש אחד רע מעללים אשר היה גורם לדברים רעים לעם ישראל ח"ו, והיה לרבי יעקב בנו של רבנו צער גדול מהעניין לכך החליט הרב לעשות יחודים כדי לבטלו, רבנו זיע"א ראה זאת ברוה"ק ולא נחה דעתו בזה, שלח רבנו שליח להודיעו שיפסיק מלעשות היחודים הנ"ל אע"פ שהוא ראוי לכך.

הקמיע המובחר

בשכונתו של רבנו היתה אשה אחת שלא היתה מסוגלת לילד, ובכל פעם שהיתה מתעברת היתה מפילה ב"מ, ודבר זה קרה לה כבר שבע פעמים, כששמע על כך רבנו זיע"א, קרא לה וכתב לה איזה קמיע, ואמר לה שתענוד אותו, ומאז יכלה לילד כאחד האדם...

לימים כשעלתה אשה זו לארץ ישראל, חלה אחד מניניה במחלה חמורה, והרופאים כבר נואשו מלרפאותו, וכשראתה הסבתא כך, הורידה מעליה את הקמיע, והניחתו על הילד, ומיד מצבו השתפר לטובה, אלא שבזמן זה החלה לחוש ברע, ולכך מיד שהבריא הילד, חזרה והניחתו על עצמה, ונצלו שניהם בזכות רבנו...

ניצוץ יוסף הצדיק

הרה"ג ר' שמעון אגסי ז"ל לא היה ידוע עד אותו זמן, ובהספד רבנו זיע"א היתה זו דרשתו הראשונה בפני קהל רב, ורבי שמעון סירב להספיד ונחבא אל הכלים, אמנם באותו לילה בא אליו רבנו בחלום וצוה עליו שיספידו, וכן היה.

ובענין זה אמר לי רבי יצחק כדורי זיע"א שעד אותו יום היה רבי שמעון מגמגם, וכשהספיד את רבנו לא גמגם כלל ועיקר וכן מאותו יום והלאה.

כשהספיד רבי שמעון אגסי, גילה דברים עצומים על נשמתו של רבנו, בהיות אשר תמהו כל הקהל על ענין פטירתו של רבנו חוץ לביתו, ובתוך דברי הספדו אמר: שנתגלה לו כי רבנו המנוח הוא שורש מיוסף הצדיק זיע"א, ובהכרח צריכה להיות הפטירה במקום אחד והקבורה במקום אחד דוגמת יוסף הצדיק זיע"א שהעלו עצמותיו, וגם הוסיף לומר להם שיוסף הצדיק היה מבחינת יסוד, וגם רבנו היה בבחינה זו שהיה מלא וגדוש בכל חכמה ומדע, להיות היסוד כלול מכל הספירות... ומסיבה זו קרא לכל ספריו בשם 'בניהו', 'בן יהוידע', 'בן איש חי', 'רב פעלים', וכיוצא, שכל התארים האלה רומזים ליסוד כידוע ליודעי ח"ן.

גם התנא רבי יהודה הנשיא המכונה 'רבנו הקדוש' הוא מבחינת היסוד, ואמר להם רבי שמעון שכשם שכל מי שהיה באשכבתיה דרבי - מזומן לחיי העוה"ב, כך כל מי שהיה באשכבתיה דמו"ר ג"כ מזומן לחיי העוה"ב. וגם אצל רבי מצאנו ענין זה שרבי היה מוטל בציפורי ומקומו מוכן לו בבית שערים, וכדוגמת יוסף הצדיק. [יעוין בספרו 'אמרי שמעון' ששם מובאים בארוכה כל דברי ההספד של רבי שמעון אגסי זצ"ל].

על פי זה אמרו, על כמה מקרים שקרו לרבנו כעין שקרה ליוסף הצדיק, שבהיותו כבן שבע נפל לבאר [הבאנו מעשה זה למעלה], כיוסף הצדיק ששמו אותו אחיו בבור. וכן היה רבנו יפה תואר ויפה מראה משכמו ומעלה. וכן מה שקרה לרבנו שנחבש בבית הסוהר, כמפורט לעיל כל המעשה, וגם זה כדוגמת יוסף הצדיק. עוד הוסיפו לומר שרבנו היה עשיר, תורה וגדולה במקום אחד, שזה ג"כ היה אצל רבי הקדוש וכנ"ל.

צדיקים במיתתן...

וכתב הגרב"צ חזן: מיום שנלב"ע רבנו זלה"ה התחילו לילך ולהשתטח על מקום קבורתו רוב תושבי העיר, לערך חמשים אלף איש בן פורת יוסף, בכל יום ערב שבת קדש.

וסיפר מעשה פלא בקשר לזה, דכיון שמקום קבורת רבנו היה סמוך לשכונת הישמעאלים המה ראו כן תמהו, והתחילו להיות שואלים ודורשים על מה זה נוהרים המונים המונים בכל יום ערב שבת קדש, והשיבו להם כי פה נגנז ארון התורה, חכימא דיהודאי, דמי לבר אלהין.

גוי אחד אכלתהו אש הקנאה אש לא נופח, והזיד להקניט את היהודים לבזותם, והרהיב עוז בנפשו בתוך ריבוי עם הקדש אשר הפרידם, וקרב אל מצבת הקודש וגילה כנף בגדיו בכדי לעשות צרכיו ח"ו על מקום קבורתו, והנה האומלל אחזתו רוח עועים, ונפל ארצה ובאשר כרע שם נפל שדוד, ואחוזת מרעהו רעים רעועים בראותם כל זה, הביאו לו חמור וישאוהו עליו והוליכוהו לביתו, וסבל ג' ימים יסורים קשים ומרים, וסוף כל סוף, המטה שעלה עליה לא ירד ממנה, ויהי לאות לבני מרי, כן יאבדו כל אויבך ה', ומהיום ההוא והלאה התחילו להוקירו ולכבדו גם הגויים, ולהדליק לו נרות ונודרים לו נדרים ונדבות בעד רפואתם.

וגדול נס האחרון כי ילד יהודי רך ויחיד, המחלה תקפתהו וניטל ממנו כח הדיבור ונתאלם לגמרי, וכששמעו קרוביו ענין הגוי הנזכר, לקחוהו אמו ואחותו, והלכו להם על מקום קבורת רבנו זלה"ה, ושפכו שיחתם ודמעתם, ונשתטחו על קבורתו והעלו עפר על ראשן, ולא משו מן המקום הקדוש עד שנפתח פה הילד והתחיל לדבר. ע"כ.

סגולות מרבנו יוסף חיים זיע"א

עשרת ימי תשובה - מזמור המסוגל לפרנסה

מנהג ישראל קדושים לקרות בראש השנה וביום הכיפורים מזמור לה' הארץ ומלואה (תהלים פרק ל"ד) ולהתפלל בו על הפרנסה, כי כך קבלה בידם שקריאת מזמור הזה מסוגלת לבקשת הפרנסה, על כן טוב לאמרו בכל יום ויום מעשרת ימי תשובה, ולומר עליו בקשה על הפרנסה. (לשון חכמים ח"ב סימן ו', עיין שם המזמור והבקשה).

למנצח בצורת המנורה

קבלה מן הראשונים קמאי דקמאי כי קריאתו של מזמור אלהים יחננו ויברכנו בצורת המנורה, מסוגלת להצלחה. על כן טוב ונכון לאמרו בכוונת הלב בפרט בכל יום מעשרת ימי תשובה בצורת המנורה ואחר כך יבקש מה' יתברך שישלח לו ברכה והצלחה בכל מעשיו ועסקיו ומחשבותיו ודבוריו. (לשון חכמים ח"ב סימן ז', עיין שם נוסח הבקשה).

למחיקת עוונות

ביום שמונה בתשרי או בתשעה בו תעשה סגולה זו ותחלה תכתוב דברים אלה על נייר בזה הנוסח:

יִמָּחֲקוּ, יִמָּחֲקוּ, יִמָּחֲקוּ, כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ. יִמָּחוּ, יִמָּחוּ, יִמָּחוּ, חֲטָאֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ: יִתְבַּטְּלוּ, יִתְבַּטְּלוּ, יִתְבַּטְּלוּ, כָּל הַמַּשְׂטִינִים וְהַמְקַטְרְגִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵחֲטָאֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ: יִהְיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים. יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֶרִים בָּנוּ: יִהְיוּ כְּאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֵנוּ: יִהְיוּ כְּאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּנוּ: יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין: יִסְתַּלְּקוּ וְיֹאבְדוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרוֹעֲךָ בִּגְדוֹל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל:

אחר שתכתוב כל הדברים האלה בידך על הנייר, תלך אצל הים או אצל נהר גדול וכיוצא בהם, ותקרא שם את כל הדברים האלה הכתובים על הנייר הנזכר ותקראם בלחש. והיה ככלותך לקרא הדברים האלה אז תקשור על הנייר הזה אבן. והשלכתו אל תוך הים או אל תוך הנהר, ותזהר להשליכו במקום העמוק, ואחר שתשליכו תכף תאמר דברים אלו:

כָּכָה יֻשְׁלְכוּ וְיִשְׁתַּקְּעוּ בִּמְצוּלוֹת יָם, כָּל הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים. יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד (יכוין לשם תעא"ו),

בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרוֹעֲךָ בִּגְדוֹל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל, הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד, יְהֹוָה יאהדונהי הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ יִהְיוּ לְרָצוֹן וְכוּ':

תפלה לחדש אלול

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּמִלּוּאוֹ [יכוין אותיות השם בלבו]; יוֹ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, שֶׁעוֹלֶה מִסְפָּר ס"ג, וּלְמַֽעַן שֵׁם הַקָּדוֹשׁ אֶהְיֶ"ה בְּמִלּוּאוֹ; אָֽלֶ"ף הֵ"י יוֹ"ד הֵ"י, שֶׁעוֹלֶה מִסְפָּר קס"א, הָֽרְמוּזִֽים בְּאוֹתִיּוֹת "אֱלוּל", וְתַשְׁפִּֽיעַ לִי הֶאָרָה וְשֶֽׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, מִן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְקוֹרוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר תִּקּוּנֵי דִיקְנָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אֲשֶׁר הֵם מִתְגַּלִּים בְּאַבָּא וְאִמָּא, בַּמָּקוֹם הַמַּקִּיף שֶׁל הַמֹּֽחַ שֶׁלָּהֶם, בְּכָל־יְמֵי הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא חֹֽדֶשׁ אֱלוּל. (מספר לשון חכמים).

לרפואה ולכל צרה שלא תבא

סגולת הדלקת נר שעוה

העומד בצרה ר"ל או ח"ו מחלה וכו' טוב שידליק ב' נרות שעוה של דונג בבית כנסת לפני ארון הקודש, ויכוין הכוונה הנזכרת להלן ואח"כ יקרא התהלים בכוונה גדולה ויראה פלאות בדוק ומנוסה. ומובא זה בספר "תורה לשמה" ובעוד מקומות.

הנה כתב מורנו האר"י בשער רוח הקודש יחוד נ"ט וז"ל: "עושה נפלאות עד אין חקר". עושה הוא ש"ע-ו"ה והוא ש"ע נהורין, והם אר"ך בא"א וק"ן בז"א. ותכוון להמשיך ש"ע לזו"ן שהוא ו"ה, וע"י כך יוסרו הקליפות הנקראים ע"ש. וכשתעשה כך, תכוין להסירם ע"י האש באופן כי אלהי"ם דיודי"ן ע"ה הוא בגי' א"ש. ותכוין להמשיך האש מן האלהים שהוא הבינה, אל הקליפות הנקראים ע"ש שהיו נאחזות בו"ה שהוא זו"ן, והיו בתחילה עוש"ה וכעת שעו"ה, ויותכו ויומסו מפני האש וז"ס "הרים כדונג נמסו".

ובזה תבין מעלת נר שעוה שהם אותיות ש"ע-ו"ה שיכוין להמשיך מש"ע ריבוא נהורין שבפנים דא"א, אל זו"ן שהם ו"ה, ועל ידי כך יוסרו ויובדלו מהם הקליפות הנקראים ע"ש, ותכוין להסיר את הקליפה ע"י האש באופן הזה. כי אלהי"ם דיודי"ן ע"ה גי' א"ש ותכוין להמשיך אש מן אלהים שהוא הבינה, אל מקום הקליפה הנקראים ע"ש, שהיו נאחזות באותיות ו"ה שהם זו"ן, ע"כ.

לאור דברים אלה, אדם שיש לו איזו צרה ר"ל ורוצה להתחנן להקב"ה שירחם עליו ומתפלל וקורא תהלים, כדאי מאד לעשות כונה זו, ויעשה כסדר הזה.

ידליק ב' נרות של שעו"ה בבית הכנסת מול ארון הקודש, ואם אי אפשר לו בבית הכנסת ידליק בביתו, מכיון שע"י העוונות, הקליפות הנקראים "עש" נאחזים באותיות ו"ה דהוי"ה ב"ה שהם בחי' זו"ן, וזה הגורם לכל המחלות והצרות. ועתה ע"י שעשינו תשובה וע"י קריאת התהלים וע"י הדלקת נר שעוה, נמשיך אור גדול מש"ע רבוא נהורין דא"א אל ו"ה שהם זו"ן, ועי"ז יוסרו ויבדלו הקליפות מזו"ן. ויכוין לשרוף "העש" שהם הקליפות בא"ש הדולקת כאן. כי א' דא"ש הוא אלהי"ם, וש' דא"ש הוא גימ' אלף למד הי יוד מם, ותכוין להמשיך הא"ש מן אלהי"ם שהוא הבינה, אל הקליפות הנקראים ע"ש שהיו נאחזות בו"ה שהם זו"ן, ועי"ז אותה צרה או מחלה ב"מ יתבטלו.

לפחד

כתב רבנו יוסף חיים זצוק"ל שאדם שיש לו פחד יעשה כסדר הזה ויעבור לו בעזהי"ת:

תחילת הכל יזהר בק"ש שחרית וערבית ושעל המטה שיקרא אותה בכונה ובמתון.

גם יזהר שלא ירגיל להניח ידיו על נחיריו ושפתיו.

גם יזהר בנט"י של שחרית ושל בית הכסא לעשותה ג"פ בסירוגין ובשופי. וכן יזהר בנט"י אחר ההקזה, ואחר הגלוח, ואחר נטילת צפרניו לעשותם ג"כ ג"פ בסירוגין.

גם ירגיל לומר בלחש בכל עת משעות היום או משעות הלילה דברים אלה "עִיזָּא דְּבֵי טַבָּחֵי שָׁמִינָא מִנַּאי" וכן בעת שמתעורר הפחד בלבו אז תיכף ומיד יאמר דברים אלה.

גם ישתדל לתלות עליו שן של זאב.

גם יזהר לומר בכל יום בבוקר מזמור יושב בסתר עליון ג' פעמים ויתחיל מפסוק ויהי נועם.

וכן יאמר ג"כ מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים ג' פעמים. וקודם שיישן יאמר מזמורים אלו פעם אחת.

גם בכל תפילת העמידה הן בשבת הן בחול, יאמר קודם אלהי נצור מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים.

יזהר ללבוש טלית קטן כשר ובדוק.

גם יניח מתחת למראשותיו בעת שישן, ב' עלי ערבה שנעשתה בהם מצות חבטה. וילך לסופר שיכתוב לו על קלף כשר ב' שמות אלו: צדנלבש - נעורירון ויועיל מאד.

להסיר דאגה

מדת הדאגה והעצבון, מלבד שהיא צער הנפש, הנה היא גם צער הגוף מאד, ומזקת לגוף וכמה חולאים נמשכים ממנה. ומכה זו של מדת העצבון מעשה ידי אדם הוא, רוצה לומר שאף על פי שכל מכה גזרה היא משמים, אך את מדת העצבון, האדם מביאה על עצמו, ומשמים לא גזרו עליו שתהיה לו מכה זו. וכדי להסיר העצבון והדכדוך מנפש האדם יש לזה ג' דרכים.

א) דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, כי על ידי אמירת הדאגה לאחרים, מקל מעליו צרתו ותהיה לו הקלה בהסחת דעת.

ב) אם דרך זו לא תועיל לו, יביט בעיניו על כל קורות הזמן באנשי עירו ובשאר מקומו אשר היו בשפל המדרגה, והנה הקב"ה עזרם ועתה מרוממים ומכובדים הם, וכן כמה בני אדם אשר היו אחרי סורג ובריח מחמת חובות סך עצום, ואחר כך נעשה להם כמה המצאות וקמו מהעפר ופרעו חובותיהם. וכמה נשים שלא נתעברו עד שכמעט נתייאשו, ואחר כך השם יתברך פקד אותם, וכן כל כיוצא בזה, תשועת ה' כהרף עין להסיר הצרה מעל האדם, ואין מעצור להושיעו.

ג) ואם גם דרך זו לא תועיל לו, כי לא מצא אדם שקרה לו צרה כצרתו, ילך אצל האנשים השלמים והצדיקים, והם יספרו לו מעשיות שעברו, והקב"ה שמע תפלתם וחלצם מצרותיהם ודאגותיהם, ובזה ודאי ימצא פורקן ויתנחם ויוחיל לתשועת ה', שיחלצהו במהרה. (אדרת אליהו ויקהל, ל"ה כ"א)

סילוק המקטרגים - למוד זכות על ישראל

והנה ידוע שלמוד הזכות והסנגוריא על ישראל היא מצוה רבה שאין לה ערך, ועדיף מתלמוד תורה, ובדבור זה נקרא מלאך, וזה המלאך קיים לעולם ותמיד ישאג באותה הזכות בעד ישראל ולא ידום, וכל עוד שהמלאך ההוא קיים ועומד, אין פתחון פה למדת הדין לקטרג עוד באותו קטרוג הראשון ולהזכירו, יען כי המלאך ההוא הנברא מאותה הזכות והסנגוריא, הוא עומד לנגדה, אם כן בזה נמצא שאותה סנגוריא וזכות היא קיימת ועומדת לעד ולעולמי עולמים, ואינה זזה ממקומה כלל ועיקר.

אור גדול

הרוצה לזכות למשוך עליו אור גדול, כשיפתחו הספר תורה להראותו לעם, יסתכל מקרוב באותיות הספר תורה ממש, ועל ידי זה יומשך עליו אור גדול. (ר"ח ב', תולדות, ט"ו)

אוזן - זכות הנשמר משמיעת איסור

"ועגילים על אזניך" רמז למניעת השמיעה של דברים האסורים, שישים אלית האוזן שהיא עגולה על אזניו, כי לכן נבראת האליה של האוזן רכה כדי שהאדם יזהר בעצמו מדברים האסורים אפילו כשהם רק מצד השמיעה, ובזה יזכה למעלה נשגבה שהשכינה תשרה עליו. וזה שאמר "ועטרת תפארת" רמז לשכינה, "בראשך" שיהיה מרכבה לשכינה, וכמו שאמר הכתוב ושמחת עולם על ראשם. (אדרת אליהו הפטרת שמות)

גאולה - ע"י למוד המשנה תבוא הגאולה

בזכות למוד המשנה יבא הגואל במהרה בימינו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק (הושע ח) גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם, יתנו לשון מתניתין, רמז ללמוד המשנה הנקרא מתניתין. וידוע כי מן עסק התורה יעשה אדם מלבוש רוחני והוא הנקרא חלוקא דרבנן, וזה שאמר "ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן אכלת" כל זה הוא רמז לששה סדרי משנה, ובזה אז "ותיפי במאוד מאוד" לפני הקב"ה, ואז "ותצלחי למלוכה" היא הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו, שאז ימלכו ישראל על האומות. (אדרת אליהו הפטרת שמות).

חבוט הקבר - שלא ישלוט בו רקבון

כתבו המקובלים יש עצם באדם שאינו נהנה משום אכילה, אלא רק מן סעודה רביעית של מוצאי שבת, ועצם זה נשאר בקבר, ואין שולט בו רקבון, והוא נקרא "נסכוי" וגם נקרא "לוז" וגם נקרא "בתואל", ומזה העצם יבנה הגוף בתחיית המתים. וזה יהיה לישראל דוקא הנאמר בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

מקל של צדיק

המקל של צדיק יש בו סגולה גדולה להביט עליו ומחכים את האדם, כי הראשונים היה דרכם ליקח בידם משענת, ולפעמים סומכים עצמם עליה ומסתכלים בה, כדי לפשט מחשבתם מעניני העולם הזה, ולצמצם מחשבותם בדבר קדושה אשר יבואו ויתבוננו בו, ולכן המקל ההוא נמשכת עליו רוח קדושה מקדושת מחשבתם: (בן יהוידע עירובין ג' ע"א)

עין הרע

א. סגולה לבלי תשלוט עין הרע באיש, יחשבו הספרדים בירושלים ככל יתר בני ארץ קדם את תמונת יד, ועל כן יציירו את הצורה הזאת מעל פתחי בתיהם בצבע אדום, וכן ישימו על ראשי ילדיהם צורת יד מכסף מעשה מקשה, לאמר כי היד או הצורה בעלת חמש האצבעות הזאת תזיק בהאיש אשר יחפוץ להכניס עין הרע בילד, או ביושבי הבית הזה, וזו הצורה שתעשה:

[ודע כי אמר לי מו"ר הגאון המקובל ח"ר יצחק כדורי זצוק"ל כי צריך לכתוב בפנים האותיות ב.פ.י.ב.פ.ע.ע. ר"ת של בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ולכתוב ה' באמצע] וכמו כן כי ינצו אנשים יחד, ישים האחד את חמשת אצבעות ידיו פרושות מול עיני רעהו, לאמר כי התמונה הזאת תפגע בו לרעה. (עויו"ח פרשת וישלח בשם ספר ירושלים)

ב. סגולה לבטל עין הרע יעשה צורת אות ה' מכסף (בא"ח דרושים פ' חיי שרה משם הגחיד"א)

ג. המנהג לומר חַמְשָׂה נגד בעלי עין הרע וע"י זה ינצל מעין הרע שנותנים בו. (שם)

ד. תיקון לעין הרע שלא תשלוט הוא, שיתן גודל יד ימינו בנחיר ימין וגודל יד שמאלו בנחיר שמאל, ויכוין שגודל עם נחיר גימטריא שי"א, ובצד ימין יכוין להמשיך עליו שפע משי"א נימין קדישין שבימין, ובצד שמאל יכוין גם להמשיך עליו שפע משי"א נימין קדישין, ובזה ישמר מעין הרע ולא יאבד את העושר שיש לו. וזה מה שאמר הפסוק (משלי י, כב) "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה". דהנה שתי פעמים שי"א בגימטריא ברכ"ת, שע"י הכוונה הנזכרת יזכה לברכת ה', ולכן לא יוסיף עצב עמה, שלא יאבד ממנו ע"י עין הרע ויהיה עצוב ח"ו. (אדרת אליהו עה"ת ריש פרשת במדבר בשם הגאון רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א הי"ד).

צדקה - מכפרת על עוון גזל

רבותינו זכרונם לברכה האריכו הרבה במעלתה וחיובה של מצות הצדקה כדי שתהיה מצוה זו תרופה למכאוב עוון הגזל שהרבה נכשלים בו. וגם אם לא בגזל גמור, לא יבצר מחשש גזל. והכוונה כי הגם שאם אדם חטא בגזל גמור, צריך להשיב הגזילה אשר גזל ואין תקנה בלאו הכי, ואם לא ידע למי גזל יעשה צרכי רבים, אבל מי שהוא נכשל בחשש גזל, או בגזל גמור ולא הרגיש בו כלל ועיקר, הנה תועיל לו הצדקה שעושה, לכפר עליו בשביל השוגג. ומי הוא זה אשר ימלט מחשש גזל, ובפרט מי שיש לו עסק במשא ומתן, ולכן תועיל הצדקה לשוגג. וכמו שראיתי באמת להרב רבנו חיד"א זלה"ה בכף אחת סימן י"א בכוונות, שצריך לכוין האדם בנתינת הצדקה, והאחת מהן היא שיכוין שאם חייב איזה סך לאדם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים באיזה צד ואופן, שתועיל צדקה זו לתקן אשר עוות. עיין שם. ואם כן מאחר שרוב נכשלים בגזל, ובפרט בשוגג, לכן מאוד הזהיר השם יתברך על הצדקה כמה פעמים בתנ"ך, וגם רז"ל הרבו לספר בשבחה ובחיובה על האדם. (אדרת אליהו הפטרת שמות).

שינה - דבר יקר מאוד

קיבלתי דבר אחד יקר מאוד שהוא קב ונקי, שיזהר כל אדם לומר קודם השינה חמש תיבות אלו, והם: "דוד מלך ישראל חי וקיים" ויאמר אותם שתים עשרה פעמים. וסוד זה ידוע ליודעי חן. (עי"ח פרשת פקודי הלכה ח')

סגולות וכוונות המאכלים

א. איש ואשה שזכו, יביאו על השלחן בליל שבת תאנים ורמונים, והסוד הוא כי תאנה בנצח ורמון בהוד. וידוע כי נצח והוד הם תרי ביעי דדכורא של הזכר בימין, ושל הנקבה בשמאל. וז"ס מ"ש בזוהר: איהו בנצח ואיהי בהוד, וכמ"ש בליקוטי תורה להרב ז"ל בפרשת עקב ושם הרחיב הדברים בסוד התאנה, ע"ש.

ב. כשאוכל אדם תאנה ומברך עליה, ובפרט כאשר יאכלנה בפעם ראשונה שמברך שהחיינו, יהיה נזהר לכוין לתקן חטא אדם וחוה בתאנה. גם יכוין כי תאנה עולה מספרה ג' מילואים של אהי"ה ע"ה. גם יכוין תאנים בגי' נצר ונקה שהם מזל הח' ומזל הי"ג שישפיעו לנו.

ג. כשאוכל ענבים יברך עליהם בכונה, ויכוין לתקן עון חטא אדם וחוה בעץ הדעת אשר ענבים סחטה ונתנה לו, כי כל הדעות שנאמרו בזה הן אמת, ויזהר בכונה זו בפרט בעת שהוא מברך עליהם בחדושן. גם יכוין באכילתם למתק ולבסם ב' שמות אלהים שהם בגי' ענבים, בסוד "עקב אשר שמע אברהם בקולי" [בראשית כב, יח].

ד. כשיאכל רמונים, יכוין רמונים בגי' רצון, ובגי' נוצר, ובגי' צנור, ובגי' מקור. וטוב לאכול רמונים בסעודה שלישית ולכוין בזה.

ה. כשאוכל תמרים, יכוין כי תמרים בגי' ב"פ אל שדי, ובגי' משה משה ובזכות משה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו, נתברך בשם אל שדי בחיצוניות ופנימיות. גם יכוין כי תמר בגי' ב"פ ש"ך ניצוצין שיתוקנו, ותאיר לנו שמש צדקה שעולה מספר תמר, וישפיע בנו היסוד הנמשל לתמר, דכתיב: "צדיק כתמר יפרח" [תהלים צב, יג], ויאירו בנו ל"ב נתיבות חכמה אשר כל נתיב כלול מחו"ג שהם ס"ד, וכל אחד כלול מעשר הרי הם מספר תמר.

ו. כשאוכל תפוחים, יכוין תפוחים בגי' תקמ"ד, כמספר רבוע שם אהי"ה דיודי"ן כזה: אל"ף אל"ף ה"י אל"ף ה"י יו"ד אל"ף ה"י יו"ד ה"י, והוא בסוד הבינה העליונה. גם יכוין כי תפחים אותיות פתחים, שימשך שפע מן החכמה ששם הוא נקודות הפתח. גם יכוין כי ע"י הברכה שהוא מברך על התפוח, יתקיים בנו סוד הכתוב: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" [תהלים קמה, טז], אשר בו רמוז השמות המסוגלים לפרנסה בנודע.

ז. כשאוכל דייסה שהם חטים מבושלים, יכוין לתקן חטא אדה"ר וחוה שקלקלו בחטה, ויכוין חטה בגי' כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה והוא בגי' טובה, וטוב לאכול דייסה זו בשבת בראשית. גם יכוין חטים בגי' בינה.

ח. כשאוכל אגוז, יכוין אגוז בגי' טוב, גם יכוין אגוזים בגי' בינה.

ט. כשאוכל זית, יכוין בשמות א"ל אלהי"ם מצפ"ץ שעולים בגי' זית, ואע"פ שארז"ל כי הזית קשה לשכחה, כתבו גורי האר"י ז"ל כי אם יכוין בשמות הנז' לא יזיק לו ואדרבה יועיל. ודע כי זית הוא ביסוד, לכן לתקן היסוד טוב לאכול זית ולברך עליו בכונה גדולה, ויכוין בשמות הנז' בכל אחד ואחד מהם.

י. כשאוכל אתרוג, יכוין לתקן חטא אדם וחוה באתרוג, ולכן יש נוהגים לאכלו בליל ר"ה ולברך עליו שהחיינו, כי ענין אדם וחוה היה בר"ה, ואוכלים אותו בליל ב', כי יומא חדא אריכתא הוא. גם יכוין כי אתרוגים בגי' סתר, והוא מספר יו"ד פעמים הוי"ה בנקוד חולם שהוא בתפארת, וכן הוא מספר יו"ד פעמים הוי"ה בנקוד חיר"ק שהוא בנצח, וכן יו"ד פעמים הוי"ה בנקוד שורק שהוא ביסוד.

יא. כשאוכל דגים, יכוין שיתברך מעינא פקיחא, גם יכוין כי דגים גי' אל הוי"ה שהוא ביצירה, שימשך לו שפע משם.

יב. כשאוכל בשר, יכוין שבזכות חיי האבות זיע"א שהם בגי' בשר, יעזרנו השי"ת לברר הניצוצות מן הבשר. גם יכוין שיעזרנו השי"ת לעשות חסד עם הנפש באכילת הבשר שעולה בגי' חסד נפש. גם יכוין שיעזרנו השי"ת לעשות חסד עם צדיק יסוד עולם באכילת הבשר שעולה בגי' חסד צדיק יסוד עולם.

יג. כאשר אוכל חרובין, יכוין חרוב גי' רי"ו כמנין גבורה, ותתמתק הגבורה ברי"ו אותיות דשם ע"ב שהם חסדים. גם יכוין שהוא גי' יראה וגי' ראיה ששתיהן בחכמה שהיא סוד שם ע"ב, והיינו שנזכה עי"ז ליראה העליונה יראת הרוממות ויתוקן פגם הראיה. גם יכוין חרובין בגי' כנור שהוא יחוד כו-נר. וטוב שיאכל חרובין לפחות פעם אחת בשנה ולכוין בהם, ויותר טוב שיהיה זה ביום ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות.

יד. גם טוב לאכול פעם או שתים בשנה תרמוסין, וישלקם תחילה שבע פעמים כי יש סוד בשליקתן ז"פ כפי שרשן, ויאכלם ויברך עליהם בכונה. גם יכוין כי תרמוס בגי' ב"פ שמחה, שיזכנו השי"ת לשמחה כפולה ברוחניות ובגשמיות.

טו. כאשר שותה מים, יכוין שהמים הם סוד החסד, וגם נפשו תקבל אורות החסדים שיתפשטו בה כדרך שהנאת המים מתפשטת בכל הגוף. גם יכוין כי מים, בגי' ה"פ חי, שימשכו חמשה אורות ח"י, בחמשה חלקים שבנפשו שהם נרנח"י שלה. גם ע"י ברכת המים יתברך הכיס שלו שעולה בגי' מים. גם יכוין כי מים, בגי' הוי"ה בנקוד קמץ שהוא בכתר, ששם הוא בחי' הרצון, וטוב שיזהר בכונה זו ביותר בסעודה שלישית של שבת קודש. וכבר ידעת דמנהג כשר הוא לשתות מים קודם המוציא כדי לפטור מים שבתוך הסעודה, ויכוין בזה מאד. גם טוב שכל פעם שהוא שותה מים יגמע חמש גמיעות אחר ששתה שיעור הברכה, ויכוין בחמש גמיעות אלו כנגד חמשה חסדים שיתפשטו בנפשו וכנז"ל [ועי' שה"מ עקב דף ל"ת ע"א]. גם שמענו אזהרה מכתבי רבנו האר"י זצ"ל, שצריך האדם לכוין כאשר שותה מים אל תשעה יודי"ן שיש בד' הויו"ת, שהם ע"ב ס"ג ס"ה ב"ן שעולים גי' מים, וזכור ואל תשכח כונה זו תמיד. גם יכוין בברכת שהכל על המים, שיש בברכה זו תשע תיבות כנגד ט' יודי"ן הנז' [ועי' שה"מ עקב דף מ"ג ע"ב].