סדר אמירת כל נדרי

כ"ח אלול תשפ"ה | 21/09/2025 | 01:48

א. מוציאין הס"ת היותר מהודר לומר עליו כל נדרי, ובזוה"ק החמיר מאד אף בס"ת שיש בו ספיקות שלא להוציאו. ואם נעשה בהידור ובכוונת כתיבת ה' כראוי, מעלתו גבוהה ^א, ובפרט שעל ידו יתכפר לו עוון שז"ל ועוון נדרים ושבועות ^ב.

ב. המנהג בק"ק בית אל הוא שקודם שיוציאו הספרי תורה מההיכל מוכרים פתיחת ההיכל וספר כל נדרי ושאר הספרים. והרבנים דשם בוחרים להוסיף בעת ההכרזה יותר כסף בספר הראשון הנקרא "כל נדרי" וכל המוסיף הרי הוא שלו ^ג.

ג. נוהגים להוציא ז' ספרי תורה מההיכל ^ד ולומר פסוק אור זרוע לצדיק, ויכוין בס"ת קר"ע, שה' יקרע רוע גזר דיננו ^ה, ויאמרו כל נדרי ג' פעמים ^ו.

ד. בסיום כל נדרי, טוב שיאמרו ג' פעמים פסוק סלח נא לעוון העם הזה וכו' ^ז.

ה. אח"כ אומר שהחיינו על עיצומו של יום ^ח. והש"ץ מברך בקול רם ומוציא הרבים ידי חובתם ^ט.

ו. אח"כ יש לומר נוסח תפילה רבון העולמים שתיקן רבנו הרש"ש זיע"א לליל יום כיפור, ואח"כ אומרים מאמר התיקונים דף קמ"ג קם רבי שמעון על רגלוי, ויכוין בזה שיתבטל הנדר העליון ^י.

ז. טוב להזכיר ג"כ בעת ההיא נשמות צדיקים וחסידים שהרביצו תורה ברבים ולהעתיר עבורם, כדי לעוררם למעלה להתפלל על החיים ^יא.

ח. מנהג טוב וקדוש לתת הרימונים לילדים שעדיין לא הגיעו למצוות, להניחם על גבי הספרי תורה כשמוציאים אותם חוץ להיכל, ויש לו סימוכין בכתבי הקבלה ובספרי המנהגים הקדומים, ויועיל להם לאריכות ימים ויזכו לחכמה בינה ודעת בלימוד התורה הקדושה ^יב.

ט. כל איש ואיש ישתדל להניח ב' זרועותיו על הס"ת וינשק אותו על התיק ז"פ ויעשה כן בכל אחד מס"ת אם יוכל, ולפחות ינשק ספר כל נדרי ויש בזה סוד עצום ותיקון גדול ^יג.

י. נהגו לומר מי שבירך למי שלקח ספר כל נדרי ולנושאי ספרי התורה, וכן לפותח ההיכל, מניחי הרימונים ושאר המצוות, וגם לכל הקהל כולו, כי שעת רצון היא.

א. ועי' בזוה"ק (ח"ג כד:) שהזהירו ר"ש שלא למכתב שמא קדישא אלא כראוי. ובכה"ח סופר (סי' תריט ס"ק טז) כ' דספר פסול לא יוציאנו והעדר טוב ממוציאתו.

ב. כ"כ בשעה"כ (דף ק ע"א) וז"ל: ובענין הספר תורה שמעתי מחבר אחד הוא הרב יונתן סאגיס ז"ל שציווהו מורי ז"ל פעם אחת בליל יוה"כ שיקנה מצות הוצאת ספר תורה בלילה היא, בכל מה שיוכל לקנותו, כי אז היה צריך לתקן איזה ענין, והודיע לו כוונה גדולה שיכווין בעת שיוציא הספר תורה, ונראה מזה כי יש סמך במנהג הזה להוציא הספר תורה.

וכן הוא בפרי עץ חיים (שער יוה"כ פרק ב), ושם הוסיף עוד, וזוהי הכוונה שיכווין כי הנדרים הם באימא עילאה המשפיעה בז"א שהוא השבע תחתונות, ואחר כך ז"א משפיע באמא תתאה. והנה הוא פגם בנדרים וגרם מניעת ההבל היוצא מפה ז"א לנוק', ונודע שצריך שיהיה הזיווג על ידי הנישוק והחיבוק וההבל, לכן יקח עתה הספר תורה ויחבקו בשתי זרועותיו לתקן עון החיבוק שז"א יחזור וכו' להשפיע השפע מאו"א בז"ת, ויוציא ההבל מפיו וינשק לספר תורה, וכן יוצא ההבל מפומא דז"א להאיר לנוקבא. וכנגד מה שפגם בענין קרי יכווין להעלות אותה טיפה מהקלי' לקדושה בזכות הספר תורה, ומה שפגם בנדרים ובשבועות, יכוין ספר גימטריא שם, שהוא כנגד שם השם אלהיו, ותחזור המלכות למקומה הראשון.

ועיין בסידור הרש"ש זיע"א (ליל כפור) שכתב שסגולתו לכפר גם על עון ואת זכר לא תשכב, וגם נדרי גבוה, ודברי ביטוי בכל לשון ובכל ביטוי וביטול מצות מוצא שפתיך תשמור ועשית, וככל היוצא מפיו יעשה, ומצות לא תאחר לשלמו, ולא יחל דברו.

וכ"כ הכה"ח (סי' תריט ס"ק טו) והוסיף נוסח לשם יחוד שיאמר וז"ל: ולכן בעת שמחבק הספר תורה ומנשקו יש לומר נוסח זה, יהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול לי על כל מה שחטאתי לפניך בעון שכבת זרע לבטלה ובעון נדרים ושבועות מנעורי ועד היום הזה ויתוקנו כל השמות שפגמתי בהם ויעלו כל ניצוצי הקדושה שנפלו אל הקליפה אל שורשם העליון חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל בזכות ספר תורה הזה ובזכות קדושת היום וברוב רחמיך וברוב חסדיך, יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויהי נועם וכו'.

ולכן מצוה רבה להשתדל לקנות בכל מחיר כמיטב יכולתו את הגבהת הספר תורה של כל נדרי ולחבקו בשתי זרעותיו בעת אמירת כל נדרי.

ג. כתב הרב בפע"ח (דף קמ"ב שער יוה"כ ריש דרוש ב') וז"ל: בענין הספרי תורה שמוציאין ליל יוה"כ ואומרים עליהם התרת נדרים, אמר לי הרב יהודא משען יצ"ו כי מורי זלה"ה צוהו ליל יום הכיפורים שיקנה הוא הספר הראשון הנקרא ספר כל נדרי, ויקנהו בממון רב בכל ממון שיפסקו עליו, כי הוא צריך לו מאד. ונתן לו כוונה רבה על זה. וכפי הנראה יש סמך גדול בענין ספרים אלו, עכ"ל.

אמנם המעיין יראה, כי בשעה"כ (דף ק' ע"א) כתב שיקנה מצות הוצאת ספר תורה. ולא כתב ספר ראשון אלא הוצאה, וא"כ אפשר שהכוונה היא לפתיחת ההיכל, כדי להוציא הס"ת מתוך ההיכל, ואילו בפע"ח כתב שיקנה ספר ראשון. וא"כ יש להסתפק מה כדאי לקנות, האם פתיחת ההיכל כדי שיוציא את הספר תורה מן ההיכל, או את הקמת ספר התורה.

והנה הפשט הוא שהעיקר הוא קניית ס"ת ראשון, ויתכן כי המנהג היה שהקונה הוא המוציא הס"ת ולכן אמר לו הוצאת ס"ת. לכן כדאי שיקנה ספר ראשון ויעשה ההקמה וגם יוציא את הס"ת מן ההיכל. ואם אינו יכול לעשות כן, כגון שהמנהג בביהכ"נ הוא שזה שקנה פתיחת ההיכל הוא המוציא הס"ת מן ההיכל, לכתחילה ישתדל לקנות ס"ת, ואם לא יצליח, יקנה פתיחת ההיכל ויוציא הס"ת ויחבק וינשק אותו ויוריד דמעות על עוונותיו. ויתן אותו לאותו שקנה הספר תורה. ועוד יותר טוב שיקנה שתי המצות גם הפתיחה וגם הספר הראשון ואז יצא חובה לכל הדעות.

ד. יש קהילות שנהגו להוציא ספר תורה אחד בלבד לומר עליו הכל נדרי, לרמוז כי הקדוש ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד הוא הגוזר אומר על כל מה שנשאל ממנו היום. ומנהג זה מוזכר בדברי הרא"ש ז"ל (יומא ח, סי' כח), ונהגו שהחזן מוציא ספר תורה, ואומר כל נדרי ואסרי וכו' דנדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה, ומתכוונין להתיר הנדרים החרמות והשבועות אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש.

ויש הנוהגים להוציא שלשה ספרים לרמוז כנגד שלש פעמים אמירת כל נדרי, גם כנגד התרת נדרים בשלשה (יבמות כה:), וכנזכר בספר שער הכוונות (דף ק ע"א), המנהג שנהגו להוציא ספר תורה אחד או שלשה ספרי תורה בליל יוה"כ ואומרים עליו התרת נדרים שהוא כל נדרי נזכר בספר הזוהר. גם לרמוז כי שלשה ספרים נפתחו ביום ראש השנה, ועתה עדיין יש התלויים ועומדים ויתנו לב לשוב אל השם להתחנן לפניו שישגיח עלינו ברחמים רבים לטב ולחיים ולשלם אמן סלה.

והנוהגים להוציא שבעה ספרי תורה, כמו שכתב רבנו אליהו מאני ז"ל במנהגי חברון (סי' פא), וכן הוא מנהגי בית אל הנזכרים בספר דברי שלום לנכד הרש"ש זיע"א (אות פג) והוא לרמוז לעורר שבעת ימי בראשית של מעלה הם שבעה ספירות שיעוררו רחמים עלינו למעלה לקרוע רוע גזר דיננו, גם לרמוז ולעורר זכות אבהן דעלמא, עם כורתי ברית שהם שבעה, אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד. ויבקשו עלינו רחמים לקרוע רוע גזר דיננו, ולהצילינו משבעה עונשים שבתורה שהם סקילה שריפה הרג וחנק, כרת, מיתה בידי שמים, ומלקות. וכנזכר במחזור בית הכפורת (עמוד סט) בשם בעלי הרמז והקבלה.

והנוהגים להוציא עשרה ספרים כוונתם לרמוז לעשר ספירות, ועשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ועשרת הדברות שיגנו עלינו, להמשיך מלמעלה למטה כל האורות שיתגלגלו עלינו ויעוררו מידת הרחמים על ישראל.

והנוהגים להוציא כל הספרי תורה שבהיכל כוונתם שלא לגרום חלילה פגם וזלזול לשאר הספרים הנשארים בארון, וכן הוא ביסוד ושורש העבודה (שער האיתון פרק ו) שכתב, ראוי וישר הוא להוציא כל הספרים שבהיכל, והעיקר שיהיה הספר תורה כשר.

וכ"כ הכה"ח (סי' תריט ס"ק טז) וז"ל: יש נוהגין להוציא שלשה ספרי תורה ויש נוהגין להוציא אחד ויש נוהגין שבעה ויש נוהגין להוציא כל ספרי תורה שבהיכל, ונראה שהנוהגין להוציא שלשה ספרי תורה כנגד כל נדרי שלש פעמים, אי נמי דומיא דהתרת נדרים בשלשה, והנוהגין שבעה כנגד שבע פעמים שאומרים בנעילה ה' הוא האלהים, והנוהגין להוציא כל הספרי תורה חוששין לפגם הנשארים בהיכל, ומיהו אם לא הוציא אלא אחד או שלא הוציא מכל וכל אין בכך כלום. והוסיף דספר פסול לא יוציאנו והעדר טוב ממציאותו.

ה. כתב בספר פרי עץ חיים (שער יום הכיפורים פרק ב), ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ויכווין כי "אור זרוע לצדיק" סופי תיבות שם קר"ע, ולצדיק גימטריא ע"ב קס"א [יוד קי ויו קי, אלף קי יוד קי] עם הכולל, שמה שהיה צריך להתענות תעניות כמספר "לצדיק". עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקלי' אותם הטיפות דאזדרקו למגנא ושיצאו מהיסוד הנקרא טוב, עתה יתעלו שנית בזכות התורה, ויתקן הטוב שהוא היסוד, וזהו ולישרי לב שמחה, סופי תיבות גימטריא טוב. וכן הוא במדרש תלפיות (דף יט ע"ג) ובכה"ח פלאג'י (סי' יט אות ז). ועי' ערך השלחן (או"ח סי' תריט סעי' ו) שכתב, דיש בפסוק זה ענינים גדולים שא"א לבארם.

סוד החכם מתיר את הנדר משום דנדרים הויין בבינה, וחלים על דבר מצוה, אמנם בעלה שהוא החכמה בעל הבינה מיפר לה הנדר דברשות בעלה קיימא.

וכן הוא בספר חמדת ימים (ח"ד דף סז ע"א) בשם רבנו האריז"ל. ובלחם מן השמים (דף לח ע"א) להמקובל רבנו יעקב צמח ז"ל, וכן כתב במשנת חסידים (מסכת יומא פ"ב), וכן כתב רבנו הרש"ש זיע"א בסידורו לאמרו בתוך תפילת רבון העולמים. ובמטה אפרים (סי' תריט, י) וכן הוא בקיצור השל"ה (עמוד ריז), וכתב שנוהגים לאמרו שלש פעמים, ובשו"ת זבחי צדק (ח"ג סימן קנא) כתב לאמרו י"ז פעמים, ורבנו אליהו מאני כתב במנהגי חברון (סי' פא) לאמרו שבע פעמים, אך בספר בן איש חי (ש"א וילך אות יא) כתב לאמרו שתי פעמים, וכן כתב כה"ח (שם ס"ק כב) וכן הוא במחזורים הספרדים.

ו. בגמ' נדרים (כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל וכו' עי"ש. וכתב הרא"ש (נדרים ג, סימן ה), ובשביל שביום הכיפורים מתקבצים כל העם לבית הכנסת נהגו לאמרו ביום הכיפורים, וגם מצינו בספר יחזקאל (פרק מ) דקרי ליום הכיפורים ראש השנה. וכן הוא בנימוקי יוסף (נדרים ז, ב).

ובתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן קמג-יג) איתא, לרבנו סעדיא ז"ל בליל יוה"כ עומד ש"ץ ואומר כל נדרי ואסרי וחרמי ושבועי וקונמי שנדרנו ושחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על עצמנו בשבועה וכו' עד ככתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו'. אבל מי שנשבע כל השנה שבועה לבטלה לא. ובסדר רב עמרם גאון ז"ל (תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים) כתב, כשעומד שליח צבור מתחיל ואומר כל נדרים ואיסורים ושבועות וקיומין וחרמין, שנדרנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה, מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר, ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, אם קיום קיימנו אין כאן קיום. בטל הנדר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה, בטל הקיום מעיקרו. אין כאן לא נדר ולא איסור ולא חרם, ולא שבועה, ולא קיום. יש כאן מחילה וסליחה וכפרה. ככתוב בתורתך (במדבר טו, כו) ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

ובתוס' רי"ד (נדרים כג:) כתב וז"ל: וטעם הדבר זהו ולמה תיקנו הראשונים לומר כך בלילי יוה"כ, משום דקי"ל דעל כל עונות שבתורה אם עשה אדם תשובה יום הכיפורים מכפר, וראו הראשונים ששום עון אינו מעכב הכפרה, שאם יעשה אדם תשובה שלא יהא יום הכיפורים מכפר, אך עון הנדרים שאם נדר ליתן צדקה או הקדש אין יוה"כ מכפר עד שישלם נדרו, שעל דבר שהוא מחויב בדבר, אין יוה"כ מכפר, כדתנן בכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ, חייבין להביא לאחר יוה"כ, אלמא אין יוה"כ פוטרו במה שהוא חייב, וה"ה אם חייב לקיים נדרו, אין יוה"כ מכפר לו לפורטו עד שיקיים נדרו, ואם אדם זכור נדרו היה מקיימו, אבל אם נדר ושכח, לא נמצא שהוא ענוש בעבור שהוא קשור בנדרו ואינו מקיימו, בעבור זה תקנו גאונים הראשונים לומר זה שאם עשינו שום נדר ושכחנו אותו ולא נדע לקיימו אנו מתחרטים בכל אותן הנדרים ומתירין זה לזה. ואף על גב דקי"ל דצריך לפרוט את הנדר, הנ"מ כשיודעו, אבל אנחנו אין אנו מתחרטים על מה שאנו זכורים כ"א על מה ששכחנו. וזהו שאנו מסיימים: ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה, לומר שאנו מבקשים חרטה על השגגות שלא נענש עליהם וחרטה היפה היא, שאילו היינו יודעים בעת שנדרנו שנשכח אותו, לא היינו נודרים. וכל הציבור מתירין זה לזה ועוקרים הנדר מעיקרו, כדי שלא יהא דבר מעכב כפרתינו.

ובשטמ"ק (נדרים שם) כתב, אנשי כנסת הגדולה תקנו לנו להסיר מן המכשול, כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר, ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותיקנו שבתחלת יום הכיפורים בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר. ובספרד נהגו ששליח ציבור אוחז ספר תורה בחיקו, ואומר כל נדרי בקול רם וכל הקהל אומרים עמו. והטעם כדי שתהיה שכינה מסכמת עמהם בהתרה. ויש מקומות שאין אומרים אותו אלא שליח צבור בשביל כולם. וכ"כ הטור דנהגו לומר כל נדרי בליל יו"כ.

ומה שכתבנו שאומרו ג"פ כן כתב מו"ר מופת הדור בחזו"ע (ימים נוראים הלכות סדר תפילת יום הכיפורים הלכה ב הערה ד) בשם ראבי"ה (סי' תקכח סוף עמוד קפח), שנהגו לומר כל נדרי ג' פעמים, כלשון החכם המתיר, מותר לך מותר לך, ג' פעמים. וכן הבעל אומר מופר לך מופר לך, ג' פעמים. ובמנחות (סח.) מגל זו, מגל זו, ג' פעמים על כל דבר. ע"ש. והוסיף שם (סוף עמוד קפט), ורבנו זקני (ראב"ן) כתב, דלהכי אומרים כל נדרי ג' פעמים, שאם יש מי שלא שמע היטב בפעם הראשונה או בשניה, ישמע בשלישית. ע"כ. וכ"כ האור זרוע ח"ב (סי' רעז), בשם ר"ת: "ומה שנהגו לומר "כל נדרי" ג' פעמים, משום שהחכם המתיר את הנדר, אומר מותר לך מותר לך ג' פעמים. וכן נוהגים לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל ג' פעמים. [כדאיתא באה"ע סי' קסט בסדר חליצה סעיף נה]. ומיהו יש מקומות שאין אומרים אותו אלא פעם אחת, והדין עמהם". ע"כ. וכן הוא בספר הישר לרבנו תם (בחידושים סימן ק). וע"ע בהרא"ש נדרים (פרק ג סי' ה), ובספר האשכול ח"ב (עמוד כה בהערה). ובספר ארחות חיים (דף קו סע"א) כתב בשם רב נתן שאומר כל נדרי ג' פעמים. וכן אנו אומרים אותו ג' פעמים, כמו שאומר החכם מותר לך ג' פעמים. וכן הוא בכל בו (סוף סי' סח). וכן המנהג.

ז. כ"ה בכת"י מרבנו הבא"ח, ונדפס בספר אוצרות חיים.

ח. שו"ע (סי' תריט סעי' א).

ט. כה"ח (שם ס"ק כא). וכתב בחזו"ע (סדר תפילת ליל יום הכיפורים הלכה ה) שאם האיש האוחז בס"ת אינו בעל תורה ויר"ש לא יסמוך על ברכתו אלא יברך בעצמו.

י. כתב בספר חמדת ימים (ח"ד דף סח ע"א), ומה מאוד צריך האיש הנלבב להתעורר בעת אמירת סדר כל נדרי לתת אם קולו בבכי להתחנן על גאולתינו ועל פדות נפשינו, שהקדוש ברוך הוא אומר אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפיר לי (בבא בתרא דף עד. מימרא דרבה בב"ח), ומצינו שרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום תמיד היה מתפלל על זה וכדאיתא בתיקוני הזוהר הקדוש (דף קמג ע"א) וזה לשונו קם רבי שמעון על רגלוי וסליק ידוי לגבי עילא ושבח למארי עלמא ואמר, רבון עלמא עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא, ואם איהי באומאה הא אבא ואימא דאינון חכמה ובינה יכלין למעבד התרה וכו', ולפיכך טוב וישר לכווין בזה לעת שיאמר כל נדרי גם על ההוא נדר או שבועה דלעילא שיהא בטל ומבוטל, ואם יפרש בשפתיו אחר נוסח כל נדרי גם הנוסח של התפלה שהיה מתפלל הרשב"י ז"ל כמו שהעתקנוה טוב יותר כי עתה שערי רצון להפתח היא וממנה נוושע, ותחזור עטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב כבראשונה, וכך היה מנהג הרב אברהם מונסון ז"ל.

וכ"כ גאון עוזנו החיד"א בספרו כף אחת (סי' טז) ואחר כל נדרי יאמר מאמר התיקונים קם רבי שמעון עד ההוא דמקורא דמקוה בידיה. וכן כתב רבנו הרש"ש זיע"א בסידור הכוונות לאמרו בבכי, וכן כתב במטה אפרים (סי' תרי"ט, ס"ק י) לאמרו בבכי ובתחנונים, וכן כתב במחזור אהלי יעקב (כפור, דף יט ע"ב). ורבנו אליהו מאני ז"ל במנהגי בית יעקב שבחברון (סימן פא), ובכף החיים סופר (שם ס"ק כג).

יא. מועד לכל חי (סי' יח אות טז). כמ"ש בזוה"ק (ח"ב טז:) והובא בחמ"י (פ"ב מיוהכ"פ).

יב. בספר חמדת ימים (ח"א דף עו ע"ד) הביא מנהג עתיק יומין זה לעטר הספר תורה ברימוני זהב וכסף, כי סוד הספר תורה יסוד תפארת ישראל ועליו ישיתו שני רימונים סוד גולת הכותרות העומדים עליו. ועיין שם (דף עה ע"ד) שכתב, וזה חזיתי בקצת קהלות שעברתי בהם, מנהג אנשי הקהל אחר חזרת התפלה, מוכרים פרנסי הקהל מצות כיבוד הספר תורה ותכשיטיו, כגון פתיחת הארון להוציא ספר תורה, ולעטר הספר תורה ברימוני זהב וכסף, ולהביאו לפני התיבה.

גם בפרי עץ חיים (שער קריאת ס"ת פ"א) כתב, סוד תרין רימונים, כבר נודע שהתפארת הוא נקרא בן לאו"א והוא בחינת התורה שנובלת חכמה של מעלה תורה, והנה ידוע כי הבן היקר ירית תרין עטרין מסטרא דאבא עיטרא דחסד, ומסטרא דאמא עיטרא דגבורה, וכנגדם אנחנו משימים על הספר תורה שני רימונים, וכשמשים רמון ורמון יכוין רמון ימין בעטרא דחסד, וברמון שמאל עטרא דגבורה. וענין התרין רימונים כי הנה הספר תורה הוא דיוקנא דז"א, ובצאתו מההיכל הוא כעין יציאת ז"א ממעי אמו, ואז יוצאת הארה מז"א שהוא מושפע באותה שעה מן א"א כתרה של תורה, וכאשר מניחים עליו הרימונים יכוין תרין עטרין דאו"א והם הרימונים שלו חסד כולל חמשה חסדים, גבורה כוללת חמש גבורות ואז הוא עת רצון, והמגדל (דהיינו התיבה) הוא בסוד אדנו"ת וספר תורה הוי"ה. וכאשר מוליכים אותו צריך לחבקו להורות שהוא תפארת דז"א והוא בין תרין דרועין.

יג. כ"כ קדוש בציון (פ"ג ה"כ) ע"פ דברי רבנו הרש"ש בסידורו.