דיני תפילת מנחה יום הכיפורים

ד תשרי תשפ"ו | 26/09/2025 | 13:36

א. בתפלת מנחה ונעילה בשעה שתש כחו מהתענית ומכל הצער הגדול שנצטער על קיצורו בעבודתו יתברך יאזור חיל כי השעה דוחקת ויתעורר ויתאמץ ויתפלל לה' שיעזרוהו על דבר כבוד שמו ויתן לו כח לעמוד על המשמרת ולא ימנע טוב להולכים בתמים ^א.

ב. לפני מנחה נוהגים לומר פרשת העקידה עד והארץ אזכור, ויאמרו פסוק ושחט אותו וגו' ויהי רצון שתיקן רבנו החיד"א ז"ל ^ב. ויאמרו זה בעוד היום גדול כדי שלא יצטרכו להתפלל במרוצה.

ג. ומוציאין ס"ת וקורין תלת גברי בפרשת עריות ^ג, והשלישי מפטיר ביונה ^ד. ואין אומרים קדיש אחר הקריאה, ובמקום שנהגו לומר קדיש אין למחות בידם ^ה.

ד. יום כיפור שחל להיות בשבת אין אומרים ואני תפילתי קודם פתיחת ההיכל ^ו, ולא צדקתך אחר העמידה ^ז. ויאמרו מי כמוך אב הרחמים במקום אב הרחמן ^ח.

ה. אין נושאים כפים במנחה, וכהן שעבר ועלה אין מורידין אותו ^ט. ושאר הכהנים טוב שיצאו לחוץ ^י.

א. הגאון חיד"א (במורה באצבע סי' ט אות רפא).

ב. כה"ח (סי' תרכב ס"ק ד).

ג. שו"ע (סי' תרכב סעי' ב). וכתב הכה"ח (ס"ק ז) וטעמא לפי שנפשו של אדם מתאוה להם וצריך לקדש עצמו מהן, ובתשובת הגאונים מפני שיום הכפורים אין מתכפרים בו עונות עד שיחזרו בתשובה וכיון דלא מכפר יום הכפורים אלא בתשובה עמו לפיכך קרינן בעריות שאם ח"ו יש בר ישראל שפרץ בעריות או בנדה כיון שקורין לפניו זוכר עבירות שבאתה לידו וחוזר בתשובה כדי שיתכפר לו אותו עון, והתוספות (מגילה לא. ד"ה במנחה) כתבו הטעם דלפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, צריך להזכיר שלא יכשלו בם. ובמדרש יש שישראל עושים רמז להקב"ה שכשם שהזהיר שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונתם. (מטה משה סימן תתעח, אליה רבה אות ג)

ד. והטעם ללמד לבני אדם שאין ביכולתו של אדם לברוח מאת ה' אם עבר עבירות כדכתיב אנה אלך מרוחך וכו', ועוד לעורר התשובה כמו שעשו אנשי נינוה ובה נוושעו בראות השם מעשיהם כי שבו. מטה משה (סי' תתעט). כה"ח (שם ס"ק יא). וכתב השעה"צ (סי' תרכב ס"ק ו) דכוונתם כי האדם חושב כמה פעמים לייאש את עצמו שאין יכול לתקן בשום אופן ועל כן יתנהג תמיד באופן א', ואם יגזור עליו הקדוש ברוך הוא למות ימות. אבל טעות הוא, שסוף דבר יהיה, כל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן מוכרח הוא לתקן, ויבא עוד פעם ופעמים לעולם הזה ובעל כרחו יוכרח לתקן, ואם כן למה לו כל העמל למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות ולחזור עוד הפעם, וראיה מיונה, שהקב"ה רצה מאתו שילך וינבא, והוא מיאן בזה ונס לים, מקום שלא ישרה עליו עוד השכינה לנבאות כידוע, וראינו שנטבע בים ונבלע בדג והיה שם במעיו כמה ימים, ולפי הנראה בודאי לא יכול להתקיים דברי ה' יתברך, ומכל מקום ראינו שסוף דבר היה שרצון ה' יתברך נתקיים וילך וינבא, כן הוא האדם בעניניו. וזהו שאמרו באבות, ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כרחו אתה נוצר וכו'.

ה. הנה חכמים תיקנו לנו לומר חצי קדיש סמוך לתפילת העמידה, חוץ מתפילת שחרית שאין בה קדיש מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה בלי הפסק דבר בנתיים. ולכן בערבית, מוסף, מנחה ונעילה יש קדיש הסמוך להם. וכנזכר בשבלי הלקט (סי' עט) ובבית יוסף (סימן רצב) לגבי תפלת מנחה בשבת קודש. וכתב בספר הרוקח (סי' ריח), והשלישי מפטיר בתרי עשר מן ויהי דבר ה' אל יונה עד ובהמה רבה ואינו אומר קדיש, אלא מחזיר הספר תורה ואומר קדיש ומתפללין תפלת המנחה. ועיין בשו"ת הריב"ש (סי' שכא) שכתב שלעולם יש לעמוד בתפלה מתוך הקדיש חוץ מתפילת שחרית שיש לסמוך בה גאולה לתפלה, ולכן ביום שיש בו קריאת התורה במנחה, אין אומרים קדיש אחרי קריאת התורה, כי לא יוכלו לחזור ולומר קדיש סמוך לתפלה על בלי מה. עכ"ל. וכ"פ הכה"ח (שם ס"ק יב).

ו. כתב הטור (סי' תרכב) ויראה שאין לומר ואני תפלתי אף אם חל בשבת כי מה שאומרים אותו במנחה בשבת הוא ע"פ המדרש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע רשעים כששותין ומשתכרין יושבין ומנגנין ואני איני כן אלא ואני תפלתי לך ה' עת רצון אף על פי שאני אוכל ושותה אני בא לפניך וע"כ נוהגין לומר אותו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו וזה לא שייך ביוה"ה לאפוקי ממנהג טוליטולא שאומרים אותו בכל פעם אפילו כשחל בחול. ע"כ.

וכמנהג טוליטולא כתבו גם בספר אמת ליעקב (קונטרס שפת אמת דף קב סוף ע"ג) וברוח חיים פלאג'י (ריש סי' תרכב) וכתבו שכן הוא לפי הזוה"ק שהטעם בשבת מפני שהוא עת רצון וא"כ אין לך עת רצון יותר גדול ממנחה של יוה"כ שהוא יום שנמחלו לישראל העונות וניתנו בו לוחות שניות.

אולם בפע"ח להאריז"ל (שער ח"י) כתב שאין לאומרו וכדברי הטור. וכ"כ בכה"ח (סי' תרכב ס"ק ב) שמנהג חסידי ק"ק בית אל פי דברי האר"י ז"ל שלא לאומרו וכן מנהג בירושלים. וכ"פ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (ימים נוראים תפילת מנחה הלכה א).

ז. דעת מרן בשולחן ערוך (סי' תרכב סעי' ג) שאם חל בשבת, אומרים צדקתך, ואומרים אבינו מלכנו. והוא מדברי הטור והר"ן ועוד. ודעת הרמ"א שאין אומרים צדקתך, ולא אבינו מלכנו. והטעם כתב הלבוש (סי' תרכב, ס"ק ד), היות וכתוב בו משפטיך תהום רבה, ואין אנו מבקשים משפט ביום הכיפורים אלא רחמים ולפנים משורת הדין, כענין שנאמר (תהלים קמג, ב) אל תבא במשפט עמנו. וכ"כ רבנו אליהו מאני ז"ל שאין לומר צדקתך (מנהגי בית יעקב סימן פה). וכ"כ בכה"ח (סי' תרכב ס"ק כד) שכתב וז"ל: וגם במדינות ספרד יש מקומות שאין אומרים אותו. וכ"פ באול"צ (ח"ד פ"ד תשובה א ובפי"ח תשובה א). ושם בבאורים כתב ולענין אמירת צדקתך, בשו"ע בסימן תקצ"ח סעיף ג' כתב מרן, ראש השנה שחל בשבת אומרים צדקתך במנחה. והרמ"א שם כתב, ויש אומרים שלא לאומרו, וכן אנו נוהגים. והנה לענין מנהג בני ספרד, יש מקומות שנוהגים כדברי מרן, ואומרים צדקתך במנחה בר"ה שחל בשבת. ויש מקומות שנוהגים כדברי המקובלים הסוברים שלא לאומרו. וכמ"ש בספר שמן ששון לרבי ששון בן משה (ח"ג בדרושי ר"ה אות מ' דף קכח ע"א) על פי דברי הרב תורת חכם (דף קמז ע"א), שכשחל ר"ה ויוהכ"פ בשבת צריך לומר במנחה אב הרחמים, ואני תפילתי, ואין אומרים צדקתך, ע"ש. וכן הוא מנהג ק"ק בית אל בעיה"ק ירושלים. וראה גם במנהגי ק"ק בית יעקב אשר בחברון שבסוף שו"ת תנא דבי אליהו להגאון רבי אליהו מני, שמנהגיהם הועתקו ממנהגי ק"ק בית אל בעיה"ק ירושלים, שכתבו שם (באות עד ובאות פה), שאין אומרים צדקתך בר"ה ויום כיפור שחלו בשבת. וכן המנהג בירושלים כדברי המקובלים שלא לומר צדקתך. וכן הוא בסידורים. והמנהיג את הציבור בירושלים, יורה להם כמנהג המקובלים שאין אומרים צדקתך. ויש מקומות בירושלים שנהגו לומר צדקתך. ובשאר מקומות, יורה להם כפי המנהג באותו מקום, אם כמנהג מרן השו"ע, או כמנהג המקובלים.

אבל בשו"ת כנסת הגדולה (סימן נ) ובשיירי כנסת הגדולה כתב שאומרים צדקתך, וכן הוא בספר שלמי חגיגה (דף שכג ע"ב, בהגה) וכן כתב הרב חמדת ימים (ח"ד דף צו ע"ג). וכ"פ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכה ה).

ח. כה"ח (סי' תקפב ס"ק לד) וז"ל: מי כמוך אב הרחמן וכו', והם שמונה תיבות ואלו הם, מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים, ויש בין התפילות שינוי שבתפלת שחרית ומנחה וערבית תאמר אב הרחמן, ובתפלת המוספין דראש השנה ויום הכפורים ושבת צריך לומר הרחמים, וכן במנחת שבת ונעילה דיום הכפורים צריך לומר אב הרחמים.

ט. שו"ע (סי' תרכב סעי' ד). וטעם הדבר היות שבכל יום במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם משום שכרות, לכן אף ביוה"כ שאין חשש שכרות מ"מ לא יעלו דגזרו משום שאר הימים, ועכ"פ בדיעבד אם עלה לא ירד שלא יאמרו שפסול הוא.

י. כה"ח (שם ס"ק כו) וז"ל: יש מסתפקין אם כהן אחד עלה לדוכן דדינא הוא דישא כפיו אם שאר הכהנים עקרו רגליהם בעבודה אף שעדיין לא עלו אם יעלו עתה דכבר חד מנייהו קדים ונושא כפיו, או דלמא הוא לבדו אשר עלה ישא ולא חיישינן לפגם אחרים, ונראה לי דטוב הדבר שיצאו מבית הכנסת ולא יעלו עמו. וכ"פ במשנ"ב (ס"ק טו) בשם הברכ"י (ס"ק ב), ובמועד לכל חי (סי' יט אות צב) ומו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכה ד) וביאר שם הטעם דכיון שלא כולם יודעים שבמנחה אין נשיאות כפים א"כ כשיראו שאחד עלה ואחרים לא יחשבו שהם פגומים ולכן ראוי שיצאו לחוץ.