דיני תפילת ערבית הבדלה ומוצאי יום הכיפורים

ד תשרי תשפ"ו | 26/09/2025 | 13:39

א. קודם תפילת ערבית יסירו הטלית גדול ולא יתפללו ערבית עם טלית גדול ^א, ויתפללו בישוב הדעת ובמתינות הגם שהעם אצים ורצים, שלא יראה ח"ו כתינוק הבורח מבית הספר ^ב. ואין מכונים בתפילת ערבית אלא מתפללים פשט.

ב. ואומרים אתה חוננתנו ^ג, ויזהר שלא לומר המלך הקדוש והמלך המשפט אלא יאמר כבכל השנה ומ"מ מי שטעה טוב שיחזור התפילה בתורת נדבה ^ד.

ג. אין אומרים אח"כ ויהי נועם יושב בסתר ובא לציון וכו', אא"כ חל בשבת ^ה, אמנם גם אז יאמרו ויהי נועם פשט בלי הכונות.

ד. מבדילין על הכוס, ואין מברכין על הבשמים ^ו. מ"מ בחל במוצאי שבת טוב שאחר ההבדלה יביאו בשמים ויברכו ^ז.

ה. מברכים על הנר, ולא יברכו אלא על נר ששבת מערב יום כיפור ואפילו אם חל בשבת ^ח.

ו. מותר לשתות מים לפני ההבדלה, אבל אין לאכול לפני הבדלה, אלא אם כן מי שהוא חולה אף שאין בו סכנה. וכן מי שנחלש מחמת התענית, וכגון זקנים ונשים וילדים, שרשאים לאכול לפני הבדלה, אם אינם יכולים להבדיל לעצמם, ואינם צריכים להמתין עד שיבוא מי שיכול להבדיל להם ^ט.

ז. אח"כ ילך לביתו ויאכל לחמו בשמחה כי כבר רצה ה' את מעשיו ^י. ואם חל במוצאי שבת אין צריך לכוין שתהיה סעודה זו לצורך מלוה מלכה, כיון שכל כונת סעודת מלוה מלכה היא להמשיך מסעודות שבת, וביום כיפור אין לנו סעודות שבת כי המלכות ניזונת מן הקולות הפנימיים, וע"כ אין לכוין בזה לצורך סעודת מלוה מלכה.

ח. אם לא בירך ברכת הלבנה יברך במוצאי יום כיפור, אבל מנהג ק"ק חסידים "בית אל" ומנהג ישיבתנו הק' לברך ברכת הלבנה לפני יום כיפור ^יא.

ט. מצוה לתקן הסוכה מיד במוצאי יום הכפורים כמ"ש "ילכו מחיל אל חיל" ^יב, ויש חסידים שנוהגים לתקן איזה דבר מהסוכה קודם שיאכל, וכן למחרת ביום י"א בתשרי לאחר תפילת שחרית קודם אכילה, יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג ^יג.

א. קודם תפילת ערבית יסירו הטלית גדול ולא יתפללו ערבית עם טלית גדול ^א, ויתפללו בישוב הדעת ובמתינות הגם שהעם אצים ורצים, שלא יראה ח"ו כתינוק הבורח מבית הספר ^ב. ואין מכונים בתפילת ערבית אלא מתפללים פשט.

ב. ואומרים אתה חוננתנו ^ג, ויזהר שלא לומר המלך הקדוש והמלך המשפט אלא יאמר כבכל השנה ומ"מ מי שטעה טוב שיחזור התפילה בתורת נדבה ^ד.

ג. אין אומרים אח"כ ויהי נועם יושב בסתר ובא לציון וכו', אא"כ חל בשבת ^ה, אמנם גם אז יאמרו ויהי נועם פשט בלי הכונות.

ד. מבדילין על הכוס, ואין מברכין על הבשמים ^ו. מ"מ בחל במוצאי שבת טוב שאחר ההבדלה יביאו בשמים ויברכו ^ז.

ה. מברכים על הנר, ולא יברכו אלא על נר ששבת מערב יום כיפור ואפילו אם חל בשבת ^ח.

ו. מותר לשתות מים לפני ההבדלה, אבל אין לאכול לפני הבדלה, אלא אם כן מי שהוא חולה אף שאין בו סכנה. וכן מי שנחלש מחמת התענית, וכגון זקנים ונשים וילדים, שרשאים לאכול לפני הבדלה, אם אינם יכולים להבדיל לעצמם, ואינם צריכים להמתין עד שיבוא מי שיכול להבדיל להם ^ט.

ז. אח"כ ילך לביתו ויאכל לחמו בשמחה כי כבר רצה ה' את מעשיו ^י. ואם חל במוצאי שבת אין צריך לכוין שתהיה סעודה זו לצורך מלוה מלכה, כיון שכל כונת סעודת מלוה מלכה היא להמשיך מסעודות שבת, וביום כיפור אין לנו סעודות שבת כי המלכות ניזונת מן הקולות הפנימיים, וע"כ אין לכוין בזה לצורך סעודת מלוה מלכה.

ח. אם לא בירך ברכת הלבנה יברך במוצאי יום כיפור, אבל מנהג ק"ק חסידים "בית אל" ומנהג ישיבתנו הק' לברך ברכת הלבנה לפני יום כיפור ^יא.

ט. מצוה לתקן הסוכה מיד במוצאי יום הכפורים כמ"ש "ילכו מחיל אל חיל" ^יב, ויש חסידים שנוהגים לתקן איזה דבר מהסוכה קודם שיאכל, וכן למחרת ביום י"א בתשרי לאחר תפילת שחרית קודם אכילה, יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג ^יג.

א. כה"ח (סי' יח ס"ק טו).

ב. מועד לכל חי (סי' יט אות קה). וז"ל: והנה אם בכל הימים מעשרת הימים נאמר דרשו ה' בהמצאו, שהקדוש ברוך הוא מצוי לו לאדם לשמוע בקול תפלתו, כל שכן ביום הקדוש נורא ונשגב מאד ביום הכפורים, כי מצד עצומו של יום קדוש הוא לאדוננו, וגם כל ישראל כולם כאחד קדושים וטהורים, ובעינוי ובתשובה גמורה, ואם כן כל זה ישער האדם בעומדו בבית הכנסת בתפילה, ולא יקוץ ולא יבקש לצאת מהרה חושה, כי עתים קדושים וקרובים לה' אלקינו כעיתות הללו, לא ימצא בכל ימות השנה, ואם כן יהיה אומר בלבו עת רצון כזאת כי אחזתני להקדוש ברוך הוא להיות מצוי אצלי, אחזתיו ולא ארפנו, ובפרט בעת מוצאי יום הכפורים שלא יבקשו לרדוף אחרי השליח ציבור שימהר, כי מן הראוי היה לנו לבקש שיאריכו השעות עוד היום כפלי כפלים, להיותינו דבוקים בה' בקדושה ובטהרה, ולהתפלל ולהתחנן לפניו בעת רצון כזאת, ולמה יבקשו להשליך עת וזמן רצון, מה שלא נמצא ולא ימצא בשאר ימות השנה, ולגבי דידי אילולי צייתי לא הייתי זז מבית הכנסת אחר מוצאי יום הכפורים, עד אחר שתים ושלוש שעות מהלילה, ולערוך שיחה ולשפוך תחינתינו לפני אלקינו, כי בודאי לא ימצא האדם עת רצון מעתות כאלו, ולהיות כי ירדה חולשה לעולם וגם לא כל הדעות שוות, ומפני החולים והחלשים ונשים מיניקות וקטנים, ראוי שלא להחמיר בזה, על כל פנים מדין הש"ס והפוסקים לא ימהרו לתקוע תקיעת שופר עד יציאת הכוכבים, שהוא אחר עבור חצי שעה מהלילה אחרי שתים עשרה שעות, והנני גוזר בכח התורה על כל בתי כנסיות שבפחות מחצי שעה אחר שתים עשרה שעות מהיום, שהוא עת שקורא אקשא"ס לא יוכלו לתקוע, ומשם ואילך יש מנהגים, דיש בתי כנסיות שממתינים עד עבור עוד מחצי שעה, ויש עד שעה אחת, ויש עד שעה ורביע, ופחות מחצי שעה חוששני לו מחטאת כי יכנס בחילול יום אדיר ונורא ובראשו נגעו, כי יצא שכרו בהפסדו, ובמיעוט זמן מועט כרביע שעה או עשרה דקים יהיה מאבד טובה הרבה, ולא יאבה ה' סלוח לו, כי כן כל מי שהוא בר דעת לא יאבד כל הריוח שהרויח ביום הקדוש לאבדו במהרה, והוא כמשל המביא דורון למלך סל מלא מכלי זכוכית, כוסות וצלוחיות מוזהבות מינים ממינים שונים, ובהביאו אל חצר המלך הפנימי השליך מידו הסל ונפלו כל כלי הזכוכית ונשברו, ולא נשאר בידו מאומה, ואמינא ולא מסתפינא כי במצב זה שבאו כל ישראל ביום הכפורים יום אדיר בימי שנה קדושים וטהורים, ובצום ובכי ובתשובה גמורה ובהתלהבות גדול, בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר קהלות קהלות שקרבים בחמש תפילות, דאילו היו כולם כאחד אחר שגמרו סדר תפילתם לערוך שיחה לפני אלקינו מרחם, באמור אליו עת כזאת להיות כל ישראל בקדושה ובטהרה ובתשובה שלימה אי אפשר להמצא, ואם כן עת שערי רצון לגאול אותנו גאולה שלימה, כי עת כזאת שאתה מצוי עמנו ואנחנו עמך על דרך אני לדודי ודודי לי, לא נמצא ולא ימצא כשעה הזאת, ואם כן אין אנחנו זזים והולכים לביתינו לאכול ולשתות עד שתגאל אותנו, ואין ספק כי היתה תפילתינו מקובלת בעת ובעונה ההיא, אבל אחרי שמבקשים למהר ולצאת הרצים יצאו דחופים, ולומר תפילת נעילה במהירות, וכמו כן תפילת ערבית במרוצה ובחפזון כדי למהר ולצאת מבית הכנסת כתינוק הבורח מן הספר, אי אפשר לעשות כדבר הזה, והגם כי יאמרו דבניסן עתידין להגאל ולא עתה, הרי הגאולה היא כהשכמה לאט לאט, כאומרם זכרונם לברכה, והלואי ויתחיל להתנוצץ ניצוצי הגאולה ממוצאי יום הכפורים, ומשום שאסור להתענות אין קפידא באריכות זה, דודאי לצפות לישועה הוא יותר גלות מתענית חלום, ולא קפדינן אשעות, האל ברחמיו יתן בלב כל עמו ישראל לשוב בתשובה שלימה, ונזכה לגאולת עולם, אמן כן יהי רצון.

וכתב עוד (שם אות קו) כבר מילתא אמורה באות הקודם לזה על מה שצריכים דיזהרו להתפלל ערבית במוצאי יום הכפורים במיתון ובשובה ונחת, ולא בהבלעה ובמרוצה כתינוק הבורח מבית הספר, דחס וחלילה מורה ובא דכמשא כבד יכבדו ממנו סדר היום, ומי שחננו ה' בדעת יבין את זאת, דלא מעלה ולא מוריד עשרה דקים יותר ועיין להרב חיד"א ז"ל בספר המורה אות רפב, ועוד שם אות פרו, מוסר השכל למחרת יום הכפורים להתפלל כהוגן, לראות דמסכים הולך ליום אתמול ועשרת ימי תשובה, ושבדעתו לקיים כל ימי חלדו וה' עזרו ומגינו, יעוין שם, ובספר נוהג כצאן יוסף כתב שלא יעשה קטרוג המדת הדין, דאתמול התפללו כל היום ועתה ממהר לצאת יעוין שם, ובספר המנהגים כתב דמחרת יום הכפורים המנהג להשכים לבית הכנסת, וכן הביא בבאר היטב. עכ"ל.

ג. שו"ע (סי' תרכד סעי' א).

ד. מו"ר מופת הדור בחזו"ע (מוצאי יוה"כ הלכה ב).

ה. כן דעת האר"י ז"ל ומנהג בית אל. (כה"ח שם ס"ק ג)

ו. כן הוא דעת הטור (סי' תרכד) והרמב"ם (פכ"ט מהלכות שבת). שו"ע (שם סעי' ג).

ז. שכן יש פוסקים שנקטו שצריך לברך בהבדלה על הבשמים וכמובא במשנ"ב (ס"ק ה) לכן הטוב ביותר שיעשה כך. וכ"פ בחזו"ע (שם הלכה ו) ובכה"ח (שם ס"ק ט).

ח. שו"ע (שם סעי' ד). שאין מברכין על מה שנולד עכשיו ולא היה מבעוד יום אלא במוצאי שבת שאף הוא תחלת בריית אור. (בית יוסף סי' תרכד, ט"ז ס"ק ג). וכתב הכה"ח (ס"ק יא) ר"ל דטעם שמברכין על האור במוצאי שבת נתבאר בריש סימן רצ"ח שאינו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת שאדם הראשון הקיש האבנים זה בזה והוציא מהן אש, לכן מותר לברך על אש כזה ממש שהוציאוהו עתה, אבל במוצאי יום הכפורים מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה קדוש משאר ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש ועתה הותר והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו, וזה לא שייך אלא באור ששבת ר"ל שהיה בעולם ביום הכפורים בשעת שביתה ופסקה הנאתו ממנו בו ביום ועכשיו הותר לו. לבושי שרד.

ובפע"ח (דף קמ"ד ע"ג) כתב דהטעם שאין מברכין מוצאי יה"כ, אלא על אור ששבת, מפני שמלת השטן עולה שס"ד, וימות השנה הם שס"ה, משום שאין לשטן שליטה ביום הכפורים, וכנגדו שס"ה גידין שיש באדם, וכנגד יום הכפורים הוא הקנה, שהוא מעין עה"ב, שאין בו לא אכילה ושתיה, וזה קנה חכמה קנה בינה, ב"פ קנה עולה י"ש, להנחיל אוהבי יש בעה"ב. ויום ט"ב, אז הוא לבדו שולט, וכנגדו באדם גיד הנשה, וע"כ אין לאכול בט"ב, שלא להנות ממנו, והאוכל, עונותיו חקוקים על עצמותיו, כי נהנו עצמותיו מכח הטומאה, כן ביה"כ, אין ראוי לאכול, שלא ליתן חלק ביום זה, כי האכילה זה הנאה לו, והנאה מצדו הוא. ואנו מברכין בורא מאורי האש כל מ"ש, מפני שנכנסין אז ימי החול לשלוט, וכולם נאחזים מן הגבורות דהיינו האש, ולכן אנו מברכין אל הבורא שבראם, כי הוא אלהינו ואין לנו חלק בהם, לכן עכשיו בי"כ שלא היה להם שלטנות, אין ראוי לברך על האש החדש, שהוא גופא דע"ז, כדי שלא יתגבר על אור ששבת, שהוא נכנע אל הקדושה. עכ"ל.

ומו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכות מוצאי יוה"כ הערה ג ד"ה ומ"מ) כתב דאם חל במוצ"ש ואין לו נר ששבת יש להורות לברך על נר שהודלק במוצאי יוה"כ ועי"ש שהרחיב בזה.

ט. אול"צ (ח"ד פ"כ תשובה ג).

י. רמ"א (שם סעי' ה).

במדרש (קהלת רבה פרשה ט אות ז), רבי מונא דישאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרייא בראש השנה וביום הכפורים, משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך שלח המלך גבאי טימיון לגבותה ברחוק עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו והתיר להם שליש, ברחוק חמשה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו ומחל להם את הכל. אמר לון מה דאזל אזל מן הכא ולהלן הוא חושבנא, כך ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם שנאמר (תהלים קל, ד) כי עמך הסליחה למען תורא, אמר ר' אחא מראש השנה סליחה מתוקנת לך, למען תורא שתהא יראתך על בריותיך, ואותן הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים היחידים מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהם, וביום הכפורים מתענין כולן והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהן עד שמתענין אנשים ונשים וטף מוחל להם הקדוש ברוך הוא את הכל, ואומר מה דאזל אזל מן הכא ולהלן הוא חושבנא, יצתה בת קול ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם". וכן כתבו התוספות (יומא פז:), דבליל יום הכיפורים מצוה לטרוח ולהכין צורכי סעודה דהוי כעין יום טוב כדאמרינן במדרש דבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך. וכ"כ הרא"ש (ברכות פ"ד אות ב).

ובספר סדר היום (הנהגת ערב יום כפור ויום כפור) כתב, ויסדר שולחנו ויאכל בשמחה ובטוב לבב כי שמחו אלהים בתתו לו את היום הקדוש הזה שעבר עליו ובו נמחלו עונותיו בחמלת ה' עליו ויהיה מובטח בחסדי אל שיצא משפטו לאור ומכאן ולהלאה ישמור עצמו מכל שגיאה ועון ובכל עת יהיו בגדיו לבנים.

וכתב הכה"ח (ס"ק כז) בשם הבא"ח (פר' וילך אות כג) אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור יאמר על השלחן פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב, וכתב רב יעב"ץ (בסידור) ז"ל ללמוד ברעיא מהימנא פרשת אמור דף צ"ט ע"ב יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו' עד דף ק' זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו.

יא. דעת הרמ"א בדרכי משה (סי' תכו אות ב) בשם מהרי"ל שיש לקדש הלבנה במוצאי יום כיפור. כי עד אז מאויימים מכח הדין ואין בהם שמחה. אבל הלבוש כתב דיש לנו לעשות אותה קודם יום הכפורים שאם יהיו עונותינו שקולים עם הזכיות תכריע זאת המצוה. וכן כתב החיד"א בספרו מורה באצבע (סי' ט אות רפג) דהיותר נכון לברך הלבנה קודם יום הכפורים מכמה טעמים עכ"ל. וכן כתב החסד לאלפים (אות ג). וכן הסכים ה"ר חיים פלאג'י בספרו לב חיים (ח"ב סי' קסא) ובספרו מועד לכל חי (סי' טו אות ן) ורוח חיים (סי' תרג אות ג) יעו"ש, יפה ללב (סי' תרכד אות ב). כה"ח (סי' תכו ס"ק יח). וכן מנהג ק"ק בית אל לאמרה קודם יום כיפור. (דברי שלום נכד הרש"ש אות פ).

יב. כ"כ הרמ"א (ס' תרכד סעי' ה) והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה.

עוד כתב (סי' תרכה סעי' א) ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה (מהרי"ל). ומבאר המ"ב (סק"ב) אף דכבר כתבו לעיל בסוף סי' תרכ"ד להתחיל בבניית הסוכה תיכף במוצאי יום כיפור, התם בלילה התחלה בעלמא ולמחרת מתקן כולה אם אפשר גם שם איירי לענין מדקדק במעשיו יתחיל דבר מה בסוכה מיד בלילה ומי שאין מדקדק עכ"פ ביום המחרת אחר יציאה מביהכ"נ יתחיל ויגמור כולה אם אפשר.

ועי' ערוך השולחן (סי' תרכד סעי' ז) שכתב והמדקדקים מתחילין מיד לעשות הכנת הסוכה במוצאי יוה"כ כדי להתחיל במצוה מיד וכו', ומי שאין לו מה לעשות ילמוד קצת ממס' סוכה או מדיני סוכה.

יג. כ"כ הכה"ח (סי' תרכד ס"ק לו) מוצאי יום הכפורים מנהג קדוש וכשר לתקן בסוכה איזה דבר קודם שיאכל, וכן גם כן טוב שביום י"א אחר תפלת שחרית קודם שיאכל יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג אם אפשר. (תוצאות חיים, פתחי עולם אות ט"ו)

כתב החיד"א בעבודת הקודש (מורה באצבע סי' ט) וז"ל תיכף באור מוצאי יום הכפורים טוב להשתדל לעשות איזה דבר בסוכה, לקיים וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, ויעקב נסע סכותה. והחכם עיניו בראשו להזמין מערב יוהכ"פ איזה דבר, כדי להתחיל באור מוצאי יום הכפורים בתיקון הסוכה. הבוקר אור יקום להתפלל, וישכים לבית הכנסת ויתפלל כהוגן, וזה כל פרי, להראות בכל ענייני העבודה בתורה ותפלה וענוה וצדקה וכיוצא במוצאי יום הכפורים, שהוא מסכים הולך עם אשר עשה בעשרת ימי תשובה ואתמול ביום הכפורים, ודעתו לקיים כל ימי חלדו, והשי"ת עזרו ומגינו. ואחר התפלה יחפש אחר ארבעת המינים, ולא ליחוש במעי'ה, כדי שיהיה לו לולב ואתרוג יפים ומהודרים. וגם אל הסוכה ישית עיניו לתקנה כהוגן. וישים אל לבו כי הלא לקנות תכשיטין ובגדים לביתו יוציא המעות בשמחה, וישא ק"ו להוציא מעות בשמחה רבה להיות לו אתרוג מהודר וסוכה נאה. ומה יענה אם יהיה קמצן לדבר מצוה, שלא לתת לה' ממה שנתן לו, הלא יבוש ויכלם ויהיה חרפת נבל. ע"כ.

וכ"כ הרב חמדת ימים (חג הסוכות פ"א) רבים מאנשי מעשה נזהרו לעשותה כולה תכף ומיד במוצאי יום הכפורים, והטעם מפני כי במוצאי יום הכפורים אין לך אדם מישראל שאינו טהור ומזורז ומלובן מיום הקדוש והטהור. באופן שיוסיפו תת כוחה לעשותה בגוף טהור ונקי כדי להשרות שכינה במעשה ידיהם, יפרוש עליהם סוכת רחמים ושלום. וע"י סגולת עשיית הסוכה בקדושה ובטהרה, זוכה לעשות לו סוכה רוחנית בגן עדן, ולעתיד לבא. ועל כל פנים יהא זהיר לבל יעשנה על ידי גוי, אלא על ידי בר ישראל, יען כי קדושתה רבה היא מאד. וכשם שהזהירו שלא לסכך בדברים המקבלים טומאה, מטעם כי כל ענין הסוכה היא להעביר גלולים והטומאה כאשר ביארנו לעיל, על כן לא יבא בה ערל וטמא. עכת"ד.