מאמרי הזוהר הקדוש פרשת נח

א חשון תשפ"ז | 12/10/2026 | 20:56

זוהר חדש דף כ"ח ע"א

וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה. (בראשית ז') רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַח, (תהלים ס"ה) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדשׁ הֵיכָלֶךָ. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה יֵשׁ לְאָדָם לִיזָּהֵר, וְלִבְדּוֹק עַצְמוֹ וּמַעֲשָׂיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

הֵיאַךְ קָם בְּצַפְרָא יֵימַר, כאשר האדם קם בבוקר יאמר, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי, שֶׁיְהֵא לִבִּי נָכוֹן וּמָסוּר בְּיָדִי, שֶׁלֹּא אֶשְׁכָּחֶךָּ. אוֹשִׁיט רַגְלוֹהִי לְמֵיזַל כשמושיט רגליו ללכת, יְעַיֵּין בְּצַעֲדֵי רַגְלוֹהִי, דְּלָא יְשׁוּטוּן לְאַבְאָשָׁא ויסתכל ויתבונן ברגליו להיכן הוא צריך לילך היום שלא ישוטטו ברחובות להרע. אָזַל לִדְבַר מִצְוָה, יִרְהַט הולך לדבר מצוה ירוץ. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י"א) אַחֲרֵי יְהֹוָה יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג. וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת מִצְוָה לְמִירְהַט לרוץ. עָבַר כָּל יוֹמָא, צָרִיךְ לְמִבְדַּק גּוּפֵיהּ, מַה דְּעָבַד בְּהַהוּא יוֹמָא עבר כל היום והגיע הלילה צריך לבדוק עצמו מה שעשה בכל אותו היום, וְאִי ואם צָרִיךְ יַעֲשֶׂה מִיָּד תְּשׁוּבָה עָלָיו קוֹדֶם שֶׁיִּישַׁן.

אָמַר רִבִּי אַבְהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר, הוֹאִיל וְנִשְׁמַת אֵל בְּאַפָּיו, לְהִטָּהֵר מֵעֲוֺנוֹתָיו, וּלְעַיֵּין בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יֶחֱטָא לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְמַעַן תִּהְיֶה מַעֲלָתוֹ עִם שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, וְלֹא יִמָּצֵא מוֹחֶה בְּיָדוֹ, בַּעֲלוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה.

וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד, מִן הַתֵּיבָה. בֹּא וּרְאֵה, מַאי דִכְתִיב, (בראשית ז') וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, בְּלֹא רְשׁוּת. דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל אוֹתָן הָעוֹפוֹת וְהַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת שֶׁלֹּא חָטְאוּ, הֵם בָּאִים, וְהַתֵּיבָה קוֹלְטַתָּן, וְאוֹתָן שֶׁחָטְאוּ, הַתֵּיבָה דּוֹחָה אוֹתָן לַחוּץ. וּמַה הַתֵּיבָה, שֶׁהוּא עֵץ יָבֵשׁ כָּךְ, פִּתְחֵי הַשָּׁמַיִם וְשׁוֹמְרֵיהֶם, וְשׁוֹמְרֵי הַמִּשְׁמָרוֹת, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הָרְשׁוּת, עאכ"ו לִהְיוֹת קוֹלְטִין לְמִי שֶׁלֹּא חָטְאוּ וְלִהְיוֹת דּוֹחִים לְמִי שֶׁחָטְאוּ.

רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַח, (איוב י"א כ') וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכַת לִסְטִים שֶׁהָיוּ שׁוֹדְדִים בֶּהָרִים. שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלַח עֲלֵיהֶם גְּיָיסוֹתָיו, וּתוֹפְסָם וְהִנִּיחוּם בְּמִגְדָּל גָּבוֹהַּ. וְהָיוּ בָהֶם פִּקְחִים. אָמְרוּ יָדַעְנָא בְּנַפְשָׁתָנָא דְּעָבַדְנָא עוֹבָדִין בִּישִׁין, וְלָא יָכִילְנָא לְאִשְׁתֵּזְבָא יודעים אנחנו בעצמינו שעשינו מעשים רעים ולא נוכל להנצל מהמקום הזה. מֶה עָשׂוּ, חָפְרוּ חֲפִירָה אַחַת בַּמִּגְדָּל, וְיָצְאוּ וּבָרְחוּ לָהֶם. טִיפֵּשׁ אֶחָד הָיָה בֵּינֵיהֶם, וְרָאָה אֶת הַחֲפִירָה, וְלֹא רָצָה לָנוּס לְהִמָּלֵט.

לְמָחָר בָּא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת הַמִּגְדָל וְאֶת הַלִּסְטִים. רָאָה אֶת הַחֲפִירָה שֶׁעָשׂוּ וְנָסוּ וְנִמְלְטוּ. אָמַר לָזֶה, שׁוֹטֶה, חֲבֵרֶיךָ בָּרְחוּ בְּזוֹ הַחֲפִירָה וְנִמְלְטוּ מִדִּינִי, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עוֹד לָהֶם, אֲבָל אַתָּה שֶׁרָאִיתָ אֶת הַחֲפִירָה בְּעֵינֶיךָ, וְלֹא רָצִיתָ לְהִמָּלֵט יְנַקְּרוּ עֵינֶיךָ וְאַחַר כָּךְ יִתְלוּ אוֹתְךָ עַל עֵץ.

כָּךְ הַלִּסְטִים, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בְּמַחֲשַׁכִּים. הָרְשָׁעִים הַפִּקְחִים, מָה הֵם עוֹשִׂים. אָמְרוּ, חָטָאנוּ לַמֶּלֶךְ, אָנָה נִמָּלֵט מִדִּינוֹ. אֲבָל נִפְתַּח דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְנִבְרַח וְנִימָּלֵט, וְכָךְ עָשׂוּ. הַטִּפְּשִׁים מָה הֵם עוֹשִׂים, רוֹאִים דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה פָּתוּחַ לִפְנֵיהֶם שֶׁפָּתְחוּ הָאֲחֵרִים וְנִמְלְטוּ מִדִּין שָׁמַיִם, וְהֵם אֵינָם רוֹצִים לְהִמָּלֵט.

א"ל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שׁוֹטִים, אֲחֵיכֶם בָּרְחוּ וְנִמְלְטוּ בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁפָּתְחוּ, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עוֹד לָהֶם, אֲבָל אַתֶּם עֵינֵיכֶם שֶׁרָאוּ הַחֲפִירָה דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה פָּתוּחַ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא רְצִיתֶם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ וְלָנוּס וּלְהִמָּלֵט, מַאי כְּתִיב בְּכוּ, וְעֵינֵי (דף כ"ח ע"ב) רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה, שֶׁרָאוּ הַדֶּרֶךְ פָּתוּחַ וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם, שֶׁלֹּא רָצוּ לָנוּס וּלְהִמָּלֵט, וְתִקְוָתָם מַפַּח נֶפֶשׁ לָעוֹלָם הַבָּא.

כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל, רָאוּ לְנֹחַ עוֹשֶׂה הַתֵּיבָה, וּמַתְרֶה בָּהֶם בְּכָל יוֹם, וְרָאוּ אוֹתוֹ נִכְנָס לַתֵּיבָה, וְלֹא רָצוּ לָשׁוּב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם, שֶׁלֹּא רָצוּ לָשׁוּב וְלָנוּס מִדִּינִי, וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ, שֶׁלֹּא יָקוּמוּ לְיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ"ו) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם (דף כ"ח ע"ב).

ת"ר, מָה הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּיבָה וְרָאָה כָּל הָעוֹלָם חָרֵב, וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת עָלָיו, וְאָמַר, רבש"ע, נִקְרֵאתָ רַחוּם, הָיָה לְךָ לְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לנח רַעְיָא שַׁטְיָא, כְּעָן אֲמַרְתְּ דָּא רועה שוטה עכשיו אתה אומר זה, וְלָא בְּזִמְנָא דְּאָמָרִית לָךְ בְּלִישְׁנָא רְכִיכָא מדוע לא אמרת את דבריך בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, דִּכְתִיב (שם ו' י"ד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר כו', וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל כו' מים על הארץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כו', (שם ז') וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לְנֹחַ כו', כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה, כּוּלֵּי הַאי אִתְעַכָּבִית עִמָּךְ, וְאָמָרִית לָךְ כל הזמן הזה התעכבתי עמך ואמרתי לך כל זה הרבה זמן מאה ועשרים שנה, בְּדִיל דְּתִבְעֵי רַחֲמִין עַל עָלְמָא בשביל שתבקש רחמים על העולם. וּמִכְּדֵין דְּשָׁמַעְתְּ דְּתִשְׁתַּזִּיב אַתְּ בְּתֵיבוּתָא וכאשר שמעת שתנצל אתה בתיבה, לָא עָאל בְּלִבָּךְ בִּישׁוּתָא דְּעָלְמָא לא נכנסה בלבך הרעה שתבא לעולם, וְעָבַדְתְּ תֵּיבוּתָא וְאִשְׁתַּזַּבְתָּא ועשית תיבה ונצלת אתה ובניך ומשפחתך. וּכְעָן דְּאִתְאַבִּיד עָלְמָא, פָּתְחִית פּוּמָּךְ לְמַלְּלָא קֳדָמַי בַּעְיָין וְתַחֲנוּנִין וכעת כאשר אתה רואה שנאבד העולם פתחת פיך לדבר ולבקש לפני בקשות ותחנונים.

כֵּיוָן דְּחָזָא נֹחַ כָּךְ, הִקְרִיב עֲלָוָון וְקָרְבָּנִין כיון שראה נח כך הקריב עולות וקרבנות, דִּכְתִיב כמ"ש (שם ח') וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכָּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל אח"כ, וּבֵין נֹחַ. נֹחַ לֹא הֵגִין עַל דּוֹרוֹ, וְלֹא הִתְפַּלֵּל עָלָיו כְּאַבְרָהָם. דְּכֵיוָן דְּאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, (שם י"ח כ') זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה, מִיָּד וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר, וְהִרְבָּה דְבָרִים כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁשָּׁאַל שֶׁאִם יִמְצָא שָׁם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים, שֶׁיְּכַפֵּר לְכָל הַדּוֹר בִּשְׁבִילָם. וְחָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ י' בָּעִיר, עִם לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו, וַחֲתָנָיו, וְלָכֵן לֹא הִתְפַּלֵּל יוֹתֵר.

בָּא משֶׁה וְהֵגִין עַל כָּל הַדּוֹר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ. מַה כְּתִיב בֵּהּ, (שמות ל"ב) וַיְחַל משֶׁה. מַהוּ וַיְחַל. מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁאֲחָזַתּוּ חַלְחָלָה. רַבָּנָן אָמְרֵי, לֹא הִנִּיחַ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם מִן הָעוה"ז וּמִן הָעוה"ב. דִּכְתִיב, (שם) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מֵהָכָא, (תהלים ק"ו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו. וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הֵגִינוּ עַל דּוֹרָם, וְלֹא הִנִּיחוּ מִדַּת הַדִּין לִשְׁלוֹט בָּהֶם.

וְנֹחַ הִתְעַכֵּב עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לֵיהּ רִבּוּי דְבָרִים, שֶׁמֵּא יְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ, וְלֹא בִּיקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְעָשָׂה הַתֵּיבָה וְנֶאֱבַד כָּל הָעוֹלָם.

רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָווּ יָתְבֵי בְּפִלְכֵי טְבֶרְיָא. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רִבִּי, מַה רָאָה נֹחַ שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרוֹ. אָמַר לוֹ, אֲפִילּוּ הוּא לֹא חָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיִּמָּלֵט. מָשָׁל, לְמוֹצֵא אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים שֶׁאֵינָם מְבוּשָׁלִים, בֵּין הַבּוֹסְרִים, דְּאִלּוּ הָוָה בֵּין עֲנָבִים מְבוּשָׁלִים, לָא הָווּ כְּלוּם.

מַשְׁמַע, דִּכְתִיב (בראשית ז') כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. הול"ל צַדִּיק לְפָנַי, מַהוּ בַּדּוֹר הַזֶּה. כְּלוֹמַר, לְפִי הַדּוֹר. וּלְפִיכָךְ לֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים, אָמַר בְּלִבּוֹ, וּלְוַאי שֶׁאֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְאִמָּלֵט, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל אֲחֵרִים.

לְבָתָר, אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אח"כ אמר רבי אלעזר, עַל כָּל דָּא, הָוָה לֵּיהּ לְמִתְבַּע רַחֲמִין עַל עָלְמָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועם כל זה היה לו לבקש ולתבוע רחמים על העולם לפני הקב"ה, דְּנִיחָא לֵיהּ, מָאן דְּאָמַר טָבָא עַל בְּנוֹהִי שנוח לו לקב"ה מי שאומר טוב על בניו ומבקש עליהם רחמים.

מנ"ל, מִגִּדְעוֹן בַּר יוֹאָשׁ, דְּלָא הָוָה זַכַּאי, וְלָא בַּר זַכַּאי שלא היה צדיק ולא בן צדיק, וּמִשּׁוּם דְּאָמַר טִיבוּתָא עַל יִשְׂרָאֵל ומשום שאמר טובות על עם ישראל, מַה כְּתִיב בֵּהּ. (שופטים ו') וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִדְיָן. מַהוּ בְּכֹחֲךָ זֶה. טִיבוּתָא דָא דְּאָמַרְתְּ עַל בָּנַי בכח הדברים הטובים האלה שאמרת על בני, יְהֵא לָךְ חֵילָא סַגִּיאָה, לְשֵׁיזְבוּתְהוֹן מִן יָדָא דְמִדְיָן יהיה לך עתה כח גדול להנצל מידם של מדין.

ח"א דף נ"ט ע"ב

תָּא חֲזֵי, בא וראה כְּגַוְונָא דָא נֹחַ לְתַתָּא. כעין זה נח למטה קַיָּימָא קַדִּישָׁא הָוָה דּוּגְמָא דִלְעֵילָּא היה בחי' ברית קודש בחי' צדיק יסוד עולם כדוגמת היסוד של מעלה. וְעַל דָּא אִקְּרֵי וע"ז נקרא אִישׁ הָאֲדָמָה שפירושו בעלה של המלכות הנקראת אדמה. וְרָזָא אוֹלִיפְנָא וסוד זה למדנו, דְּהָא נֹחַ אִצְטָרִיךְ לַתֵּיבָה לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ. שנח שהיה בחי' יסוד הוצרך להיות בתיבה כדי להתחבר במלכות שהיא בחי' תיבה וכניסתו לתיבה היא ענין התחברות היסוד במלכות וּלְקַיָּימָא זַרְעָא דְכוֹלָּא ועי"ז לקיים זרע של כל הברואים דִכְתִיב כמו שכתוב לְחַיּוֹת זֶרַע פי' שישארו בחיים כל אלה שהתיבה תקלוט אותם.

מָאן תֵּיבָה. דָּא (דָּא) אֲרוֹן הַבְּרִית ומפרש על מה רומזת התיבה, בשלמא תפילין דראש זכר, תפילין של יד נקבה, וכן לולב זכר אתרוג נקבה, אבל כאן נח זכר והתיבה של עצים נקבה ומה הענין? ומפרש התיבה היא המלכות שהיא ארון ליסוד. וְנֹחַ וְתֵיבָה לְתַתָּא הָכִי הָווּ כְּדוּגְמָא (דָּא) דִלְעֵילָּא ונח למטה עם התיבה היו כדוגמת יסוד ומלכות העליונים. נֹחַ כְּתִיב בֵּיהּ כתוב בו בְּרִית דִּכְתִּיב כמו שכתוב וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְגו' הרי שהיה בבחי' היסוד. וְעַד דְּאִתְקַיַּים בֵּיהּ בְּרִית לָא עָיִיל לְתֵיבוּתָא ועד שלא הקים הקב"ה עמו ברית לא נכנס לתיבה. דִּכְתִּיב כמו שכתוב וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ ואחר כך כתוב וּבָאתָ אֶל הַתֵּיבָה. וּכְדֵין הָוָה תֵיבָה אֲרוֹן הַבְּרִית ואז היתה התיבה כעין ארון הברית. (דָּא) תֵּיבָה וְנֹחַ כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא כי התיבה ונח הכל היה כעין של מעלה. וּבְגִין דְּהַאי בְּרִית לְעֵילָּא הוּא עָבִיד תּוֹלָדוֹת. כְּגַוְונָא דָא נֹחַ (ד"א לְתַתָּא) אִיהוּ עָבִיד תּוֹלָדוֹת ולפי שהיסוד העליון הוא העושה תולדות, כעין זה נח הוא שעשה תולדות, והם כל בעלי חיים שנכנסו בתיבה ונתקיימו בזכותו. בְּגִינֵי כָּךְ (כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר) לכן כתוב אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ.

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק. הָכִי הוּא וַדָּאי כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא. כך הוא ודאי שנח היה בחי' יסוד הנקרא צדיק על שם שמשפיע למלכות כדוגמת מעלה, וְעַל דָּא ועל בחי' זו נאמר (משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם כְּתִיב. וְאַרְעָא עַל דָּא אִתְקַיָּימַת פי' היסוד הוא קיום המלכות הנקראת עולם, כי הארץ על היסוד עומדת. דְּהָא אִיהוּ עַמּוּדָא דְעָלְמָא קָיְימָא עֲלֵיהּ כי היסוד הוא העמוד שהעולם עומד עליו. וּמָאן אִיהוּ דָא צַדִּיק. וְנֹחַ אִקְּרֵי צַדִּיק לְתַתָּא ומי הוא היינו היסוד הנקרא צדיק, וכן נח נקרא צדיק למטה. וְרָזָא (נ"א דָא) דְכֹלָּא, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, וכל זה הסוד נרמז במש"כ דַּיְיקָא, פי' עם המלכות הנקראת אלהי"ם התהלך תמיד היסוד הנקרא נח, דְּלָא אִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ לְעָלְמִין שלא מתפרש ממנה לעולם. וּלְמֶהֱוֵי הוּא בְּאַרְעָא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא ולכן הוכרח שיהיה נח למטה בארץ בחי' יסוד כדוגמת מעלה. ומש"כ אִישׁ צַדִּיק יְסוֹדָא דְעָלְמָא. בְּרִית שָׁלוֹם שְׁלָמָא דְעָלְמָא בא לרמז על שהוא יסוד העולם והענין כי אי"ש א' כתר י' חכמה ש' תשובה שהוא עולם הבינה, הגורם שלום למלכות הנקראת עולם. אִישׁ הָאֲדָמָה וַדָּאי והיינו איש ובעל של המלכות הנקראת אדמה על שם שהיא אדומה בדיניה, ואז היסוד שהוא איש מלחמה ממתיק את דיניה ומשלים אותה. וְעַל דָּא ועל זה כתוב (בראשית ו) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה ולפי שנח היה מרכבה ליסוד העליון, לכן ונח מצא חן בעיני יהו"ה שהשם הוי"ה הוא בת"ת, ולכן מצא חן בעיניו לפי שהוא היה משים שלום בינו לבין המלכות.

תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו. מָאי בְּדוֹרוֹתָיו מקשה, למה כתוב בלשון רבים, וכי כמה דורות חי אדם, הלא אין חיי האדם כי אם דור אחד לבד, אִלֵּין אִנּוּן דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ. הוּא אַשְׁלִים לְכֻלְּהוּ. וְהוּא הָוָה שָׁלִים מִכֻּלְּהוּ ומתרץ, דורותיו הכונה על כל הדורות שיצאו ממנו, ונקראים על שמו כי הוא השלים את כולם כי למדם דרך ה', ואפילו אחר שלימותם הוא היה תמים ושלם יותר מכולם. תָּמִים הָיָה דְאִתְיַילִּיד מָהוּל ועוד תמים היה שנולד מהול דִּכְתִּיב כמו שכתוב הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים והיינו על ידי המילה. בְּדוֹרוֹתָיו וְלָא בְדָרִין דְּעָלְמָא דְהָא מִנֵּיהּ נָפְקוּ (תּוֹלְדוֹת בְּעָלְמָא) ומפרש עוד בדורותיו, ולא אומר בדורות עולם, כי כולם יצאו ממנו ונחשבים כולם לדורותיו.

תּוֹסֶפְתָּא

לָמָּה נֹחַ נֹחַ תְּרֵי זִמְנֵי למה כתיב נח נח ב' פעמים, אֶלָּא, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק דִּי בְעָלְמָא אִית לֵיהּ תְּרֵין רוּחִין אלא כל צדיק שבעולם יש לו ב' רוחות. רוּחָא חַד בְּעָלְמָא דֵין וְרוּחָא חַד בְּעָלְמָא דְאָתֵי [א] רוח אחד בעוה"ז ורוח אחד בעולם הבא, ור''ל כי צדיק אפילו כשהוא עוסק בעניני עולם הזה ההכרחיים, ג"כ מחשבתו דבוקה למעלה, ונחשב כאלו רוחו נחלק לב' חלקים אחד למעלה ואחד למטה, אבל באמת הם רוח אחד וְהָכִי תִּשְׁכַּח בְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי מֹשֶׁה מֹשֶׁה יַעֲקֹב יַעֲקֹב אַבְרָהָם אַבְרָהָם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל שֵׁם שֵׁם וכן תמצא בכל הצדיקים שקראם הקב"ה בב' שמות כנגד ב' רוחות, משה משה קרא לו הקב"ה בסנה, יעקב יעקב במראות הלילה, אברהם אברהם בעקידה, שמואל שמואל אצל עלי, שם שם בתולדותיו בַּר מִיִּצְחָק דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ כְּמָה דִכְתִיב בְּהוּ בְּגִין דְּיִצְחָק בְּשַׁעֲתָא דְאִתְקָרַב עַל גַּבֵּי מִדְבָּחָא נָפְקַת נִשְׁמָתֵיהּ דְּהָוַת בֵּיהּ בְּהַאי עָלְמָא [ב] מלבד יצחק שלא נכפל שמו ב' פעמים יצחק יצחק, לפי שיצחק בשעה שנקרב על גבי המזבח יצאה ופרחה נשמתו שהיתה בו בעוה"ז וְכֵיוָן דְּאִתְמָר בֵּיהּ בְּאַבְרָהָם בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים תָּבַת בֵּיהּ נִשְׁמָתֵיהּ דְּעָלְמָא דְאָתֵי וכיון שנאמר באברהם שבירך ברוך מחיה המתים, עי''ז חזרה ליצחק נשמתו, אבל אז חזרה רק הנשמה של עולם הבא, ולכן לא נכפל שמו בְּגִין דָּא תִּשְׁכַּח דְּלָא יִחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁמֵיהּ אֶלָּא עַל יִצְחָק בְּגִין דְּאִתְחַשַּׁב כְּמֵת ולפיכך תמצא שלא יחד הקב''ה שמו על שום צדיק בחייו אלא על יצחק, לפי שהוא כבר נחשב כמת ונסתלק מעוה"ז ולא היתה לו נשמה מעוה''ז אלא מעוה"ב, ויצר הרע פסק ממנו, והרי היה בן עולם הבא בחייו וְעַל דָּא רָמַז קְרָא ועל זה רמז לנו הפסוק וְאָמַר (איוב ז) הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְגו' שהקב"ה לא מאמין בשום צדיק בעודו בחיים בעוה"ז שישאר בצדקתו, ולכן אינו מייחד שמו עליו.

דָּבָר אַחֵר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פירוש אחר על מה שכתוב אלה תולדות נח נח ב' פעמים, בְּגִין דְּהָוָה צַדִּיק שַׁבַּח לֵיהּ תְּרֵי זִמְנֵי לפי שנח היה צדיק שבח אותו הפסוק ב' פעמים נח נח שהוא לשון חיבה, וגם כפל השם מורה על שבח ויתרון כאלו הוא אומר פלוני הוא הפלוני הידוע במעלה וחשיבות תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו אֲבָל בְּדָרִין אַחֲרַנִּין אֵינוֹ נֶחְשַׁב לִכְלוּם אבל בדורות אחרים לא היה נחשב לכלום, כְּמוֹ דָרָא דְאַבְרָהָם וְדָרָא דְמשֶׁה וְדָרָא דְדָוִד כמו דורו של אברהם ודורו של משה ודורו של דוד המלך כי הם היו צדיקים ממנו דָּבָר אַחֵר מש"כ בדורותיו הוא לשבח, חֲמֵי מָאי עָבַד בְּדָרָא דְכֻלְּהוּ חַיָּיבִים קַל וָחוֹמֶר אִלּוּ הָיָה בְּדָרָא דְכֻלְּהוּ צַדִּיקִים: ראה את מעשיו הטובים שעשה בדור שהיו כולם רשעים, קל וחומר אלו היה בדור שכולם צדיקים ודאי היה צדיק ביותר (עד כאן תוספתא)

תָּא חֲזֵי, נֹחַ אִתְחַזֵּי מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא לְמֶהֱוֵי בְּתֵיבָה בְּחִבּוּרָא חַד וּלְמֵיעַל בָּהּ בא וראה כי נח היה ראוי מיום שנברא העולם להיות עם התיבה בחבור אחד, וליכנס בה כדי לחדש את העולם כבראשונה במלכות שד"י, וְעַד לָא אִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא לָא הָוָה עָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת ועד שלא נתחברו יחד לא היה העולם בשלימות כראוי, לְבָתָר מַה כְּתִיב מה כתוב לאחר מכן, (בראשית ט) וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ. מַהוּ נָפְצָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ב) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. דְּמִתַּמָּן אִשְׁתַּכַּח פֵּרוּדָא וְאִתְבַּדָּרוּ תּוֹלָדוֹת לְכָל סִטְרִין כמו שכתוב ומשם יפרד פי' כאילו היה כתוב מאלה נפרדה כל הארץ, שמבני נח נפרדו ונפוצו התולדות לכל הרוחות ונעשה העולם בתיקונו ונתקיים לעולם ולא נחרב עוד וְכֹלָּא חַד כְּדוּגְמָא חָדָא והכל אחד למעלה ולמטה כדוגמא אחת, כמו שלמטה יצאו התולדות מהתיבה, כן למעלה יוצאים התולדות מהמלכות. בְּגִינֵי כָּךְ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ. אֵלֶּה וַדָּאי. דְּהָא יְסוֹדָא דְעָלְמָא אִיהוּ דְּעָבִיד (דף ס ע"א) תּוֹלָדוֹת לְקַיָּימָא בְּאַרְעָא לכן כתיב אלה תולדות נח ומפרש אלה תולדות נח אלה ודאי שהם תולדותיו שרק היסוד הוא העושה תולדות להתקיים בארץ. אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר אַרְיָא בְּחֵילֵיהּ טִינָרָא נָקִיב וְתָבַר. כָּךְ הוּא וַדָּאי בא ר' אבא ונשקו לר' אלעזר בסוד יחוד דנשיקין, ואמר עליו אריה בכחו משבר הרים ומפוצץ סלעים ומגלה מה שבתוכם מהאבנים טובות ומרגליות, כך הוא ודאי כך שברת ותירצת את קושיות הפסוקים שהיו קשים כסלע. וְתָּא חֲזֵי, מִשֵּׁיעוּרָא דְתֵיבוּתָא ובא וראה משיעור התיבה שהיה ארכה ש' אמה ורחבה נ' אמה וקומתה ל' אמה שהם ביחד ש"פ אמות, כמנין שם שד"י ושם אדנ''י שהם יסוד ומלכות, ומספר אחד יותר שהוא הכולל שבא לרמז ששניהם נכללו ונתיחדו כאחד, אפשר ללמוד את הסוד שנח הוא בבחי' יסוד והתיבה בבחי' מלכות, אי נמי, משיעור הקטן של התיבה שהיה מועט שהחזיק את המרובה אוּף נַמֵּי הָכִי הוּא מזה מוכח ג"כ שלא היה ענין זה בדרך הטבע אלא לפי שנח והתיבה רמזו אל יסוד ומלכות העליונים לכן החזיקה התיבה עולם מלא שלא כדרך הטבע.