פרשת שמיני (החודש) - חס"ה לשבת 

"וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ" (יא, לג)

נראה לדרוש את הפסוק על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל, שאם הלך בתענוגי עוה"ז והתעדן בשרו מהם, תשובתו היא ע"י שימרק גופו בתענית וסיגופים, וזה שכתוב "וכל כלי חרם אשר יפול מהם אל תוכו" - היינו גוף האדם שהוא כדמיון חרס הנשבר שהיום כאן ומחר בקבר. אם ח"ו רדף אחר תענוגי והבלי עולם הזה תשובתו היא - כל אשר בתוכו כבר נטמא ע"י המאכלים והבלי העולם, וא"כ "ואותו תשבורו" - שישבר ויסגף גופו עד שיתמרק השומן שניתוסף לו ע"י המאכלים, שכל תענוגי העולם הזה הבל וריק, ואין צריכים המאכלים לאדם, כי אם שיאכל שיהיה בריא לעבודת השם יתברך, ורק בשבת ויום טוב יוסיף באכילה ושתיה, והכל הולך לקדושה.

"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (יא, מד)

סיפר תלמיד האר"י הקדוש המהר"ם פאפירש זצ"ל: כשנפטר רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) זצ"ל, הלך האר"י הקדוש ללוותו והצטרפו אליו תלמידיו הגדולים. לפתע פנה האר"י אל הסובבים אותו ושאל: מי מכם רואה איזה שהוא דבר, מכל הנוכחים רק בחור צעיר אחד כבן חמש עשרה ניגש אל האר"י ואמר לו אני רואה. מה אתה רואה בני, שאל האר"י, אני רואה עמודא דנהורא (עמוד של אור) סביב מיטתו של הרמ"ק, השיב. האר"י הקדוש התפעל מאד מהבחור הלז ואמר לו: בני, אתה תבוא אל ביתי אני אהיה לך לאב ואתה תהיה לי לבן ואלמד אותך תורה. כפי הנראה רצה לקחתו לחתן לבתו. למחרת משהגיע הבחור אל האר"י הביט בו האר"י וראה ברוח קדשו שנטמא באותו לילה בטומאה היוצאת מן הגוף. נזף בו ואמר לו: המדרגה שלך איבדת, צא מביתי, איני רוצה לראות עוד פניך.

ממעשה זה רואים אנו, אומר הגר"א לופיאן בספרו לב אליהו, מה יכולה מחשבה אחת שאיננה טהורה לגרום. איזה עולם נפלא איבד הבחור ההוא כמה אור אלקי ניטל ממנו. קודם החטא היה בדרגה נפלאה. ראה את העמודא דנהורא, דבר שתלמידי האר"י לא זכו לו, והאר"י רצה לקחתו לבן לגדלו בביתו. מי יודע עד כמה היה הולך האיש הזה הלוך וגדול במעלות רוחניות נשגבות. עולם נפלא אבד ממנו בין לילה. נורא ואיום.

א. שואלים בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, והיינו מיום פורים עצמו, לפי שהוא שלושים יום קודם החג.

ב. שבת זו שמברכים את חודש ניסן היא חשובה וקדושה מאד כי יש בה את השורש והכח של כל החודש ומתברך כל אותו החודש מקדושת השבת, ולכן ידקדק בה מאד וישתדל ללמוד בה פנימיות התורה כי חודש ניסן הוא שורש ואב לכל חודשי השנה.

ג. מנהג ירושלים לעלות לקברי הקרובים בערב ראש חודש ניסן.

ד. צריך ליתן מעות חיטין לצורך העניים, ובזוה"ק החמיר מאד במי שאינו נותן לעניים במועדים. ומי שאינו משמח לב העניים והאומללים אין זו שמחת החג אלא שמחת כריסו. ומעיקר הדין יכולין לכפות על זה.

ה. מנהג טוב ויפה לקרות בכל יום החל מראש חודש ניסן פרשת הנשיאים של אותו יום, כי כל נשיא ונשיא היו לו סודות גדולים אשר המשיכו שפע הרוחניות כל אחד לשבטו, ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת היום, וביום י"ג בניסן קורין פרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה.

הלכות ברכת האילנות

א. מברכים ברכת האילנות בחודש ניסן כדאיתא בגמרא: היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה'... שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם", ופירוש הדברים שהקב"ה ברא בעולמו כל מה שנצרך. ולא חסר מאומה בעולם.

ב. מעלת זריזין עדיפה על מעלת ברוב עם ולכן עדיף לאומרה ביחיד בתחילת החודש מאשר מאוחר ברוב עם.

ג. טוב לצאת מחוץ לעיר ולברך ברכת האילנות אמנם מי שהוא אנוס או שאין בו כח יכול לברך ברכת האילנות גם על האילנות שבתוך העיר. וכן טוב לשאול רשות מבעל האילנות גם אם רואה את האילנות מבחוץ מפני היזק ראיה.

ד. אין לברך ברכת האילנות אלא על אילנות של מאכל, וצריך שיהיו שני אילנות ואפילו שהם מין אחד, ויש מדקדקים שיהיו שני מינים ותבא עליהם ברכה. והמברך על מיני אילנות הרבה הרי זה משובח.

ה. אין לברך ברכת האילנות אלא על אילנות שרואה אותם עם פרחיהם, ואם לא בירך עד שגדלו הפירות אינו יכול לברך. ומכל מקום אילן שהתחיל לגדול בו חלק מפירותיו אם יש עדיין פרחים וניצנים מברך עליו ברכת האילנות.